מין של ציפור שיר ממשפחת הירגזיים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ירגזי מפויח (שם מדעי: Melaniparus niger) הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים. צבעו שחור כפחם, ומכאן שמו. כנפיו וזנבו לבנים ושחורים. הירגזי המפויח חי ביערות, בערבות, בסוואנות, במיומבו (אנ') ובאזורים עירוניים יבשים באפריקה הדרומית בגבהים של עד 1,070 מטרים מעל פני הים. המין נחשב שנים רבות לחלק מהסוג ירגזי. מחקר משנת 2013 הראה שהמינים האפריקאיים בסוג ירגזי יוצרים קלייד עצמאי והמליץ לפצלם לסוג מלאניפרוס.
| ירגזי מפויח | |
|---|---|
.jpg) | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | ירגזיים |
| סוג: | מלאניפרוס |
| מין: | ירגזי מפויח |
| שם מדעי | |
| Melaniparus niger וייו, 1818 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
הירגזי המפויח הוא עוף קטן שחור. אורכו 15–16 ס"מ ומסתו 17.2–26 גרם. קשתית העין חומה, המקור כהה והרגליים אפורות.[2] הזכר בצבע שחור עם ברק כחול-אפרפר, אשר נהיה אפור יותר בגחון. סוככות הזנב התחתונות שחורות עם שוליים לבנים ואברות הזנב שחורות. הכתף ושולי חלק מסוככות הכנף לבנות. הנקבה דומה לזכר, אם כי גבה פחות מבריק וגחונה דהוי. הצעירים בצבע חום כהה, וכיפתם מבריקה במעט מהגוף עם ברק כחלחל. שולי האברות צהובים והפנים והגחון חומים חיוורים. בין תת־המינים קיימים הבדלים בחלקים הלבנים בכנפיים ובגחון.[2][3] הוא מזוהה לעיתים קרובות בזכות קריאותיו שנשמעות כ-"די–די–צי–צי", "צ'יו–רי", "פיטיט–וו" וצרצורים שונים.[3][4] מסת הגוזלים 1.94 גרם.[5]
הירגזי המפויח נצפה לרוב בקבוצות קטנות, ומחוץ לעונת הרבייה גם בלהקות מעורבות עם מיני עופות אחרים. בחיפושו אחר מזון, הירגזי גומע מרחקים ארוכים, עד 10 ק"מ ביום. הוא מחפש מזון על צמרות עצים, ענפים ועל הגזע. הוא ניזון בעיקר מחסרי חוליות קטנים, בהם חיפושיות, עשים, עכבישים וטרמיטים, וגם זרעים, גרגירים קטנים ופירות פיקוס. הירגזי גם ניזון מצוף של פרחי אלווי. הגוזלים אוכלים בעיקר זחלים.[2]
עונת הקינון חלה מאוגוסט עד ינואר. הירגזי המפויח הוא מין מונוגמי. הקן, העשוי מסיבים צמחיים, חזזית ופרווה, נבנה על ידי הנקבה בחלל בעץ בגובה 2–5 מטרים מהקרקע, בין אם חלל טבעי, או קן נטוש של נקרים וליביים. הנקבה מטילה 4–5 ביצים ודוגרת עליהם 14–15 ימים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים. לעיתים קרובות, ירגזים צעירים עוזרים להוריהם לגדל את הגוזלים. הגוזלים פורחים בגיל 24 ימים, אם כי הם עדיין תלויים בהוריהם ונשארים בטריטורייה עד כ–9 חודשים. טפילי קינון כאוביל הדבש מטילים לעיתים ביצים בקני ירגזי.[2]
הירגזי המפויח חי ביערות, בערבות, בסוואנות, במיומבו (אנ') ובאזורים עירוניים יבשים באפריקה הדרומית בגבהים של עד 1,070 מטרים מעל פני הים. טווח התפוצה של מין זה גדול (כ–3,810,000 קמ"ר), ולכן הוא אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. לא כימתו את גודל האוכלוסייה, אך מעריכים כי המין לא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה דיה כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, הירגזי המפויח מסווג כמין ללא חשש.[6]
הירגזי המפויח תואר לראשונה על ידי לואי ז'אן-פייר ויו בשנת 1818. הסוג מלאניפרוס תואר על ידי שארל לוסיאן בונפרטה בשנת 1850 עם הירגזי המפויח בתור מין טיפוס.[7][8] עם זאת, שנים רבות נחשב הסוג לחלק מהסוג ירגזי. מחקר משנת 2013 הראה שהמינים האפריקאיים בסוג ירגזי יוצרים קלייד עצמאי והמליץ לפצלם לסוג מלאניפרוס,[9] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[10] ו-IOC (אנ').[11] לעומתם, ITIS עדיין מציג את המין בסוג ירגזי.[12] ירגזי מפויח וירגזי לבן-כנף נחשבו בעבר למין אחד, אבל הם לא מתרבים זה עם זה בתחום התפוצה המשותף, דבר שמראה כי הם מינים נפרדים.[2][13]
העץ הפילוגנטי של הסוג מלאניפרוס על פי יוהנסון ואחרים (2013):[9]
| מלאניפרוס |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לירגזי המפויח שלושה תת־מינים:[11]
ירגזי מפויח, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
ירגזי מפויח, באתר GBIF (באנגלית)
ירגזי מפויח, באתר eBird (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
