מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ירגזי אדום-גחון (שם מדעי: Melaniparus rufiventris) הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים החי ביבשת אפריקה.
| ירגזי אדום-גחון | |
|---|---|
.jpg) | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | ירגזיים |
| סוג: | מלאניפרוס |
| מין: | ירגזי אדום-גחון |
| שם מדעי | |
| Melaniparus rufiventris בוקאז', 1877 | |
| תחום תפוצה | |
תפוצת ירגזי אדום-גחון וירגזי שחור-ראש | |
הירגזי אדום-הגחון הוא מין ציפור שיר קטנה באורך 15 ס"מ. ראשו וגרונו שחורים מבריקים, חזהו וגבו אפורים כהים, ובטנו בצבע חלודי-אדמדם. הכנפיים שחורות עם שוליים לבנים על סוככות הכנפיים שיוצרות שני פסים לבנים עבים. הזנב שחור עם קצוות ושוליים לבנים. העין צהובה אצל עופות בוגרים, אם כי חומה אצל צעירים. בדרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מזרח זמביה, מלאווי וצפון מערב מוזמביק, תפוצתו חופפת עם תפוצת הירגזי שחור-הראש והם מכליאים באופן טבעי. צבע הגחון והעיניים הם סימנים מזהים עיקריים להבחנה בין המינים. הזכר והנקבה דומים, אם כי לזכר יש גחון בצבע רווי יותר. הפרטים הצעירים שונים במראם, גחונם דהוי יותר, כיפתם אפורה, גבם חום וכנפיהם וזנבם שחומים עם שוליים צהבהבים. אורך כנף הזכר – 79–89 מ"מ, נקבה – 78–86 מ"מ; אורך זנב הזכר – 61.5–69 מ"מ, נקבה – 58–66.5 מ"מ; אורך המקור 12.7–13.8 מ"מ; אורך כף הרגל 18–21 מ"מ.[2]
הירגזי אדום-הגחון נצפה לעיתים קרובות בלהקות ציפורים מעורבות מינים, במיוחד עם ירגזי מפויח וירגזי אפור-שת, אם כי הוא שקט מהם. עונת הרבייה מתרחשת באביב בחצי-הכדור הדרומי, ספטמבר–נובמבר. נראה שהצעירים מלווים את הבוגרים עד לעונת הרבייה שלאחר מכן, שכן קבוצות של 2–5 ירגזים הן נפוצות.[3]לירגזי קריאות רבות, בהן אחת שנמעת כ"סיט-סיט" בקול דק, וקריאת אזהרה צרודה ועמוקה הנשמעת כ"זרר-זרר-זרר-זאזא". בנוסף, הוא קורא גם קריאות תלת-הברתיות בקול גבוה יותר, המזכירות את קריאות הירגזי השחור או הירגזי המצוי. אלו נוטות להיות צייצניות, גרוניות או מסולסלות.[2]
קיימים הבדלים במראה ובתפוצה בין שלושת תת-המינים:[2][4]
הירגזי אדום-הגחון הוא מין נפוץ ביערות בדרום ובמרכז אפריקה. בזימבבואה, הוא חי בעיקר ביערות מיומבו בעלי עצים גדולים המכוסים בחזזית. הוא נפוץ ביותר בחלקים קטנים של חורש במזרח זימבבואה, אשר מקוטעים על ידי פיתוח אנושי של אדמות. בצפון נמיביה, הוא מצוי ביערות רחבי עלים ובמדבריות.[3] הירגזי תועד לראשונה ברפובליקה של קונגו בדצמבר 1990 בסוואנת שיחים ליד ברזוויל. הוא נפוץ בדרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובאנגולה.[2]
טווח התפוצה של מין זה גדול (כ-3,340,000 קמ"ר), ולכן הוא אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. לא כימתו את גודל האוכלוסייה, אך מעריכים כי המין לא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה דיה כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, ירגזי אדום-גחון מסווג כמין ללא חשש.[5] בזימבבואה, זהו אחד המינים הראשונים שייעלמו אם מצב היערות ימשיך להידרדר עקב פיתוח והוא נמצא בסכנת היעלמות באזורים רבים עקב הרס של מיומבו ובתי גידול אחרים. האוכלוסייה בצפון מזרח נמיביה כנראה פחות מאוימת.[3]
הירגזי אדום-הגחון תואר לראשונה בידי ז'וזה ויסנטה ברבוסה דו בוקאז' (אנ') בשנת 1877.[4][6] הסוג מלאניפרוס תואר על ידי שארל לוסיאן בונפרטה (אנ') בשנת 1850.[7][8] עם זאת, שנים רבות נחשב הסוג לחלק מהסוג ירגזי. מחקר משנת 2013 הראה שהמינים האפריקאיים בסוג ירגזי יוצרים קלייד עצמאי והמליץ לפצלם לסוג מלאניפרוס,[9] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[10] ו-IOC (אנ').[4] לעומתם, ITIS עדיין מציג את מיני הסוג מלאניפרוס בסוג ירגזי.[11] ירגזי שחור-ראש וירגזי אדום-גחון נחשבו בעבר למין אחד.[12]
העץ הפילוגנטי של הסוג מלאניפרוס על פי יוהנסון ואחרים (2013):[9]
| מלאניפרוס |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ירגזי אדום-גחון, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
ירגזי אדום-גחון, באתר GBIF (באנגלית)
ירגזי אדום-גחון, באתר eBird (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
