יצחק סוארי

יצחק (איציק) סְוָארי (Swary; נולד ב-1946) הוא רואה חשבון, מעריך שווי, פרופסור אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב ויו"ר הדירקטוריון של קבוצת אלייד. כיהן כסגן נציב מס הכנסה וכממונה על פעולות בנק ישראל בשוק הפיתוח. ייסד את מכון יוסף קסירר למחקר בחשבונאות באוניברסיטת תל אביב.

יצחק סוארי

אין תמונה חופשית
לידה	1946 (בן 79 בערך) עיראק
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב (1970) האוניברסיטה העברית בירושלים (1973) אוניברסיטת רוצ'סטר (1979)
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב בנק ישראל

ביוגרפיה

יצחק סוארי נולד בעיראק, ובגיל ארבע עלה לישראל עם משפחתו. גדל והתחנך ברמת גן, בוגר בית הספר אוהל-שם.

בגיל 18 התגייס לצה"ל, ובו בזמן נרשם ללימודי ערב אקדמיים. בשנת 1970 סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב, וב-1973 סיים בהצטיינות תואר שני בכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל 33 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת רוצ'סטר שבמדינת ניו יורק. בשנות ה-80 מונה לפרופסור חבר לראש החוג לחשבונאות באוניברסיטה העברית ומאוחר יותר התמנה כפרופסור באוניברסיטת תל אביב. במקביל, פיתח קריירה מקצועית ועסקית במגזר הציבורי - תחילה היה הממונה על פעולות בנק ישראל בשוק הפתוח, ואחר כך כיהן כחבר בוועדה למיסוי בתנאי אינפלציה, וכסגן נציב מס הכנסה. בתפקיד זה היה אחראי לחוק המהפכני למיסוי בתנאי אינפלציה.

בין השנים 1982-1990 כיהן כפרופסור אורח והרצה על מימון ועל בנקאות באוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטת קולומביה בניו יורק.

ב-1986 עבר סוארי למגזר הפרטי, הצטרף כשותף למשרד רואי החשבון סומך-חייקין. הוא קיבל לידיו את התיק הגדול ביותר של התקופה - תוכנית ההבראה של "כור" חברת הדגל של ההסתדרות עד שנות התשעים. הבנקים, נושיה הגדולים של החברה, שכרו את סוארי לפקח עליה מטעמם. במקביל לכך התמנה על ידי ממשלת ישראל למפקח על תכנית ההבראה לקופת חולים כללית (1988), והיה אחראי על יישומה תוך פיקוח על הקופה ופעילותה.

סוארי עזב את סומך-חייקין ב-1989, בעקבות חילוקי דעות. המשרד שהקים, "יצחק סוארי ושות'", היה לאחד המובילים בתחום הייעוץ הכלכלי. הוא עסק בחוות דעת כלכליות, הערכות שווי, ניהול חברות בקשיים, ראיית חשבון, כלכלה, ומימון. בשנת 2015, בעקבות פרישת יצחק סוארי מהפירמה, שונה שמו ל"קוגנום ייעוץ כלכלי בע"מ"^[1].

בצד עבודתו המקצועית והאקדמית, כיהן סוארי כדירקטור בגופים בעלי השפעה והיה חבר בוועדות ציבוריות רבות, בהן ועדת בן בסט לרפורמה במיסוי הישיר. הוא היה חבר דירקטוריון הבורסה; חבר הוועדה המייעצת שליד בנק ישראל; חבר הוועדה האקדמית של מכון ירושלים למחקרי מדיניות, ובשנים 1990 עד 1992 כיהן כיושב ראש ההנהלה של המכון; ישב בראש הוועדה לבחינת חובות הקיבוצים (1996); כיהן כיו"ר הוועדה לבחינת מענקי האיזון ברשויות המקומיות (1994)^[2]; שימש כיושב ראש הוועדה לבחינת תכנית ההקמה של שדה תעופה בנבטים כשדה משלים לנמל התעופה בן-גוריון (1995)^[3]; וועדות רבות אחרות. עם השנים רכש מומחיות בענייני בנקאות והקדיש לנושא את עבודת הדוקטור שלו. הוא ייעץ לרוב הבנקים בנושא פעילות מיזוגים ורכישות, שהיו קשורים בהם, ואף גויס למילואים לצורך הכנת ההפרטה של בנק אוצר החייל.

ב-1990 התמנה לראש מכון יוסף קסירר למחקר בחשבונאות במסגרת הפקולטה לניהול ע"ש רקנאטי באוניברסיטת תל אביב. היה חבר ועדת ההיגוי של תוכנית ה"יוזמה למחקר יישומי בחינוך" של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, משרד החינוך וקרן יד הנדיב.

בשנת 1996 נכנסה לשימוש נוסחה שפיתח סוארי לקביעת מחירם של מוצרים בפיקוח מחירים^[4]. הנוסחה, בה עושים שימוש מאז, זכתה לכינוי על שמו, "נוסחת סוארי"^[4].

בשנת 2005 הציע לו ראש הממשלה דאז אריאל שרון לכהן כנגיד בנק ישראל, בעקבות המלצה שהתקבלה מוועדה שבה היו חברים מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן, ומנכ"ל משרד האוצר ד"ר יוסי בכר. בתום התלבטות ארוכה החליט סוארי שלא לקבל את התפקיד.

ב-2005 ייסד (עם צבי יוכמן ועם ניר דגן) את קרן השקעות סקיי, קרן השקעות פרטית. בשנת 1992 נבחר כאחד מחמישה נאמנים המנהלים את A.G. TRUST (נאמנות אהרון גוטווירט) ובשנת 2006 נבחר כיו"ר הנאמנות והפך למנהל בפועל של קבוצת אלייד (שייסד בשנות השישים איל ההון אהרון גוטווירט). בניהולו הפכה הקבוצה לגורם כלכלי מרכזי, שעיסוקו רכישות עסקיות בישראל. הקבוצה מעורבת כיום בחברות הפעילות בתחומי התשתית, נדל"ן מסחרי, רכב, לוגיסטיקה, מוצרי חשמל, איכות הסביבה, ביטוח ופנסיה^[5]. בין החברות שבבעלות הקבוצה נמנות צ'מפיון מוטורס, פרי ליסינג, אוטודיל, מטרופוליס, ממן, UPS ישראל, מנהרות הכרמל, ניופאן, מיניליין, נגב אקולוגיה, כרמלטון, אמקול, סקאלה, פלגי מים, מנורה מבטחים החזקות, ועוד. בנוסף רכשה הקבוצה כשליש מזכויות העל של אלי רוזנברג בחברת קידוחי הגז אבנר חיפושי נפט בשווי של כ-40 מיליון דולר. באוגוסט 2018 מכר את מרבית החזקותיה של אלייד בקבוצת אשטרום, ובכך סיים את ההשקעה ההיסטורית של אהרון גוטווירט בחברה.

סוארי חיבר ספרים ומאמרים רבים בתחומי עיסוקו ובהם בנקאות, חלוקת דיבידנד, מיזוגים ורכישות, רכישה עצמית, והדה-רגולציה הפיננסית. הספרים שכתב התפרסמו בשפה האנגלית ומשמשים חוקרים וסטודנטים בתחומי הכלכלה. רשימת ספריו:

Capital Adequacy Requirements and Bank Holding Companies, Ann Arbor, Michigan, UMI Research Press, 1980.

Mergers and Acquisitions in the U.S. Banking Industry, Elsevier Science Publishers B.V., Amsterdam, the Netherlands, 1990 (with Gabriel Hawawini).

Global Financial Deregulation: Commercial Banking at the Crossroads, Basil Blackwell, Oxford, England, 1991 (with Barry Topf).

Aspects of Dividend Policy: In Light of the “New” Company Law (Hebrew), Globes Publishers, 1999 (with Moshe Bareket and Dan Givoly).

Aspects of Share Repurchase: In Light of the “New” Company Law (Hebrew), Globes Publishers, 2002 (with Allon Raveh and Daniel Paserman).

אף שיצחק סוארי נחשב מאוד מבחינה מקצועית ואקדמית, תחום הערכות שווי של גופים כלכליים בו הוא מתמחה, נחשב לשנוי במחלוקת, בגלל ההבדלים הגדולים בהערכות שווי של מומחים שונים. כמה מהערכות השווי שלו זכו לביקורת מקצועית נוקבת. ההערכה השנויה ביות במחלוקת ביניהן הייתה חוות הדעת שערך בעבור חברת קידוחי הגז דלק, בדבר הגובה הראוי של תמלוגים המגיעים למדינת ישראל, שעליה הסתמך יצחק תשובה בעימות על השיעור וההיקף של תמלוגי הגז הצפויים למדינת ישראל כתוצאה מהתפוקה של שדות הגז בים התיכון.

פעילות פילנתרופית

בשנת 2013 פרש סוארי מהמשרד שהקים ושנשא את שמו^[6]. מאז הוא מתמקד בבנייתה של קבוצת אלייד, ולא עוסק עוד בעריכת חוות דעת כלכליות או בהערכות שווי. בצד הפעילות העסקית של אלייד, מוקדש חלק מפעילותה לתרומה לקהילה. בשנת 2023 החליטה הקבוצה בהובלת סוארי על ייזום ותרומת ענק לשם הקמתו של בית ספר חדש ללימודי רפואה במכון ויצמן למדע. מכון ויצמן הודיע בחודש אפריל 2024 כי קבוצת אלייד תרמה סכום של כ-400 מיליון שקלים לשם הקמת בית הספר, שיכשיר רופאים-חוקרים במשך שבע שנות לימוד, ויעניק לבוגריו תארי MD-PhD. קבוצת אלייד הודיעה כי החליטה לתרום את הסכום כדי לשפר את רמת הרפואה בישראל, ואת עתיד המחקר הרפואי בישראל.

חיים אישיים

נשוי לעדיה, אב לשלושה, ומתגורר ברמת אביב ג', תל אביב. בנו, אתגר (גארי) סוארי, מסומן כממשיך דרכו של יצחק^[7].

לקריאה נוספת

• שלומית לן, יצחק סוארי: "אני מאוד רגיש, לא מחוסן ואדיש", האבולוציה הטבעית מייעוץ לעסקים, בלי כפית של כסף - 10 סיפורי הצלחה עסקיים, עורך איתמר לוין, הוצאת ידיעות אחרונות - גלובס, 2006, עמודים 127 -146

קישורים חיצוניים

• פרופ' יצחק סוארי ושות', משרד רואי חשבון באתר חדשות מחלקה ראשונה
• שרון שפורר, המעריך הלאומי, באתר הארץ, 9 ביוני 2011
• נתן ליפסון, טייקון שכיר, באתר TheMarker‏, 24 ביוני 2019
• מיכאל רוכוורגר, האימפריה של "הפרופסור": כך גדל תמנון האחזקות של יצחק סוארי גם בקורונה, באתר TheMarker‏, 17 בפברואר 2021
• ליאור נוביק, ‏מהפכה ברפואה הישראלית: בית ספר חדש יכשיר 'סיירת מטכ"ל' של חוקרים, באתר מעריב אונליין, 11 בנובמבר 2024
• דיווח מאת ליאור נוביק על התרומה להקמת בית הספר לרפואה במכון ויצמן למדע, "וואלה-כסף", 13 בנובמבר 2024
• מאמר מאת יצחק סוארי על הקמת בית הספר לרפואה במכון ויצמן למדע, "וואלה-כסף", 13 בנובמבר 2024
• עמירם ברקת, ‏פרופ' סוארי מחליף את ד"ר בכר: יקדם את הרכבת הקלה בת"א, באתר גלובס, 10 בינואר 2010

הערות שוליים

1. http://www.cognum.co.il (באנגלית)
2. חברי הוועדה: יצחק סוארי (יו"ר), פרופ' אמיר ברנע, יצחק בלק, יעקב אפרתי, שי טלמון. מסמך המלצות הוועדה לקביעת קריטריונים להקצאת "מענק האיזון" לרשויות המקומיות. הוגש לשר הפנים, 16 באוגוסט 1993.
3. חברי הוועדה: יצחק סוארי (יו"ר), ד"ר רמון הראל, ד"ר ערן פייטלסון. דו"ח הצוות לבדיקת שדה התעופה נבטים, כשדה תעופה משלים לנתב"ג 2000. הוגש לשרי האוצר, התחבורה ואיכות הסביבה, 28 ביולי 1996.
4. ליאל קייזר, המקרה המוזר של ועדות המחירים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 17 בינואר 2017
5. שלומית לן, ‏רכב, נדל"ן פיננסים ואפילו מכשירי חשמל: איך מצליחה אלייד להתרחב כל הזמן ועדיין להישאר מתחת לרדאר, באתר גלובס, 21 באפריל 2019
6. אלה לוי-וינריב ועירית אבישר, ‏פרופ' סוארי מצמצם הפעילות במשרד הייעוץ שלו, באתר גלובס, 27 בדצמבר 2011
7. שלומית לן, יצחק סוארי מציג: כך מכינים יורש לאימפריה שאינה שלך, באתר TheMarker‏, 24 במרץ 2023