השיר יעירוני רעיוני הוא שיר חצות שחיבר רבי יהודה הלוי. בשיר מתוארת תפילת חצות ליל שנעשית מתוך ערגה לקרבת ה', "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו", ובה שוטח המתפלל את תחנוניו ואת שבח הבורא. העונג שלו בתפילתו כה גדול עד שהוא מבקש מהלילה להימשך ומהבוקר להתאחר.
עובדות מהירות
יְעִירוּנִי רַעְיוֹנָי / ר' יהודה הלוי
יְעִירוּנִי רַעְיוֹנָי
וְסוֹד לִבִּי וּמִשְׁאָלוֹ
הֲגוֹת דִּבְרֵי תַחֲנוּנָי
בְּזִמְרַת אֵל וּמַהֲלָלוֹ
וְלֹא אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי[1]
חֲצוֹת לַיְלָה[2] בִּגְלָלוֹ
לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה´
וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ[3]
הֱקִיצוֹתִי וַאֲחַשֵּׁב
מִי הוּא אֲשֶׁר הֱקִיצָנִי
וְהִנֵּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב
תְּהִלּוֹתָיו[4] הֱאִיצָנִי
וְנָתַן בְּאָזְנַי קֶשֶׁב
וְחִזְקַנִי וְאִמְּצָנִי
וְכָל עוֹד רוּחִי הָשֵׁב
אֲבָרֵךְ אֲשֶׁר יְעָצָנִי[5]
צוּר אֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה לוֹ
וְהַגְּוִיָה מִפְעָלוֹ
וָאֶתְפַּלֵּל לְפָנָיו
וּבִתְפִלָּה אֶתְעַנָּג
וּבָקְעוּ דְמָעַי עֲנָנָיו
וּמָתְקוּ מִצוּף וּפַנָּג[6]
וְגָבַהּ לִבִּי בְּעֵינָיו
בְּעֵת נָמַס כַּדּוֹנָג[7]
כְּעֶבֶד לִפְנֵי אֲדֹנָיו
מִפַּחְדוֹ יִתְמוֹגָג
וְכִי יִזְכֹּר מַחְמַלּוֹ
יִנְשֶׁה אֶת כָּל עֲמָלוֹ
דּוֹם לַיִל וְהִכָּבֵד
וְאַחֵר שַׁחַר מִבּוֹא[8]
עַד יִתְרַצֶּה עֶבֶד
בְּתַחֲנוּנָיו אֶל רַבּוֹ
וְיִשְׁפֹּךְ דַּם לֵב וְכָבֵד
וְיַגִּיד נִגְעֵי לִבּוֹ
וְיִתְיַחֵד הָעוֹבֵד
עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ[9]
וְיָשִׁיר וְיִשָּׂא מְשָׁלוֹ
לְשֵׁם דִּגְלוֹ וּמִגְדָּלוֹ
הִנֵּה עֶבֶד עֲבָדִים[10]
לִפְנֵי מֶלֶךְ מְלָכִים
עוֹמֵד וְיָדָיו כְּבֵדִים
וּדְמָעָיו נֶהֱלָכִים
לְךָ יְצֻרָיו נֶעֱבָדִים
בְּעוֹד חַיָּיו נִמְשָׁכִים
וְכָל אֵבָרָיו מוֹדִים
וּמִתְוַדִּים וּמְבָרְכִים
סְלַח לְרֹעַ מַעֲלָלוֹ
אֲשֶׁר כַּחוֹל מִשְׁקָלוֹ. |
|
|
סגירה
באקרוסטיכון השיר נרמז שם המחבר, יהודה. החריזה היא בסירוג השורות.
הפיוט משמש כפתיחה לאשמורות (הסליחות) שנוהגים לומר יהודי תימן בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה[11]. כמו יתר האשמורות זכה שיר זה לפירוש מאת הרב יחיא צאלח.
הראי"ה קוק כתב שיר זה בפנקסיו בנוסח שונה מעט, נוסח שהודפס גם בסידורו עולת ראי"ה[12] והיה מושר על ידו בחצות הלילה בליל הושענא רבה ובליל שבועות, בסיום שמחת בית השואבה ובסיום ההקפות השניות. השינוי העיקרי בנוסח הראי"ה הוא במילה הראשונה - בנוסח הראי"ה השיר נפתח במילים ישאלוני רעיוני.
לשיר קיים לחן מסורתי אצל יהודי תימן, וכן לחן של הראי"ה קוק שנרשם על ידי מאיר שמעון גשורי וגרסה דומה אך שונה במקצת שהרב הנזיר הנחיל לתלמידיו ולבנו.