יוחאי

יוֹחַיי^[1] (הידוע גם כ"יוחי", או "יוחאי") היה דמות יהודית במאה השנייה לספירה, בתקופת התנאים. בן הדור השלישי של התנאים, אף שלא נודע כתנא בעצמו. ככל הנראה, היה מקורב לשלטון הרומי בימי הקיסר אדריאנוס (117-138 לספירה), אם כי טיב יחסיו המדויקים עם הרומאים אינו ברור לחלוטין. יוחיי זכה להכרה היסטורית בעיקר בזכות בנו המפורסם, רבי שמעון בר יוחאי, שהיה מחשובי התנאים בדור הרביעי.

יוחיי

לידה	המחצית השנייה של המאה ה-1 האימפריה הרומית פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
פטירה	המחצית הראשונה של המאה ה-2 האימפריה הרומית פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
מקום קבורה	גוש חלב (זיהוי עממי מהמאה ה-19)
מדינה	האימפריה הרומית פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
תקופת הפעילות	המאה ה-1 – המאה ה-2
השתייכות	רומאים חז"ל (על פי זיהויים מאוחרים החל מהמאה ה-13)
בני דורו	עקיבא בן יוסף
בת זוג	חמי (זיהוי מהמאה ה-12) שרה (זיהוי מהמאה ה-19) אסתר (זיהוי מהמאה ה-21)
צאצאים	ילדים: שמעון בן יוחיי יעקב בר יוחאי (השערה) נכדים: בתו של שמעון בן יוחיי אלעזר ברבי שמעון נכד נוסף (או מספר נכדים) (זיהוי עממי מהמאה ה-13) נין: יוסי ברבי אלעזר

אזכורים בספרות

תלמוד

על יוחיי מסופר בתלמוד שהיה מקורב למלכות הרומאים בתקופת הקיסר אדריאנוס, ובהקשר זה הוזכר (לכאורה) לרעה:

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים צִוָּה (ר') [רבי] עקיבה אֶת (רבן) [רבי] שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי (בשהיה) [כְּשֶׁהָיָה] חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים^[2]. (א') [אמר] לוֹ: (רַבִּי^[3]) (למדיני) [לַמְּדֵנִי] תּוֹרָה, אָמַר לוֹ^[4]: אֵינִי מְלַמְּדֶךָ. אָמַר (לוֹ^[3]): אִם אֵין אַתָּה (מלמדיני) [מְלַמְּדֵנִי] הריני^[5] (אומ') [אומר] לְיוֹחַאי אַבָּא וּמוֹסֶרְךָ לַמַּלְכוּת.

— תלמוד בבלי, מסכת פסחים דף קיב, עמוד א'. כתב יד בית המדרש לרבנים באמריקה (EMC,271)

בתלמוד מסופר כי רבי שמעון יצא עם בנו של רבי יוסי בן חלפתא לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על שמירת השבת והמילה, לאחר שהוציא שד מבת הקיסר. בהקשר זה התנהל דיון בין רבי יוסי לרבי שמעון בו מוזכר יוחיי כמי שאיננו בין החיים.

(א') [אמרו]. מי ילך ויבטל הגזירה. ילך (ר' שמע') [רבי שמעון] בן יוחי שהוא מלומד בניסים. ואחריו מי ילך. (ר') [רבי] אלעזר ברבי יוסי^[6]. (א') [אמר] להם רבי יוסי^[7]. ואילו היה אבא חילפתא קיים יכולים אתם לומר. תן בנך להריגה. (א') [אמר] לו (ר' שמע') [רבי שמעון]. אילו אבא יוחי קיים יכולים אתם (לומ') [לומר] לו. תן בנך להריגה.

— תלמוד בבלי, מסכת מעילה דף יז, עמודים: א', ב' (כתב יד הספרייה הלאומית המרכזית פירנצה, II.1.7)

אודות כך, לפי כמה חוקרים^[8] יש לתארך את מות יוחיי סביב מרד בר כוכבא.

מדרש

במדרש "משנת רבי אליעזר" מובא ציטוט של חכם בשם רבי יוחאי:

רבי יוחאי אומר כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו

— משנת רבי אליעזר פרשה ט, ד"ה "אף האומר"

אמנם לא ידוע האם הכוונה לאביו של רבי שמעון, או לחכם אחר. בנוסף, במדרש "פסיקתא דרב כהנא" (המאה ה-5, מדרש ארץ ישראלי מסוף תקופת האמוראים) ישנו אזכור לחכם בשם רבי יוחי ברבי יודן^[9], אך ככל הנראה מדובר באמורא.

זוהר

בהקדמת ספר הזוהר (על פי מרבית החוקרים, חיבור ספר הזוהר נכתב ברובו^[10] בשלהי המאה ה-13) מובא כי בזמן ששהו רבי שמעון ובנו רבי אלעזר במערה, רבי רחומאי אמר לרבי פינחס בן יאיר: ”שמעת בוודאי שיוחאי חברנו יש לו מרגלית אבן טובה^[11]”. תואר "חבר" בדרך כלל נקשר לתלמיד חכם, אמנם מהמשך הסיפור מובן שרבי רחומאי לא חפץ בהזכרת שמו של רבי שמעון בכוונה תחילה, ודיבר דרך רמז כדי שרבי פינחס ילך וימצא את רבי שמעון ורבי אלעזר, שאמש יצאו מהמערה לחירות^[12].

ספרות יהודית מאוחרת

ישנם חכמים שתיארו את יוחיי כגדול בתורה ואף כתנא, אך אין סימוכין לכך בספרות חז"ל.

• רבי אברהם שמואל ריקי (המאה ה-18) סבר לכאורה כי יוחיי היה תנא^[13].
• על פי האגדה, רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ (המאה ה-18) סיפר כי אביו (שבתי הופשטיין) יושב בהיכל אחד בגן עדן עם "התנא רבי יוחאי"^[14].
• רבי נחמן מברסלב (המאה ה-18) בספרו "ליקוטי מוהר"ן" מכנה את "רבי יוחאי^[15]" כ"תנא^[16]" ו"גדול בישראל^[17]", את דבריו ביסס על דברי הקדמת הזוהר וכן נתן פירוש למעשה עם רבי עקיבא המוזכר בתלמוד אודות יוחיי.
• רבי יוסף חיים מבגדאד (המאה ה-19) מתאר את יוחיי כ"תנא גדול"^[18] ו"גדול בתורה"^[19].
• רבי יוסף משאש (המאה ה-20) בספרו "נחלת אבות"^[20] הביא אגדה עממית על סיפור לידתו של רבי שמעון ומתאר את יוחיי: "אביו הקדוש יוחאי, הוא היה משבט יהודה, והיה מגדולי הדור ועשיר ונכבד וקרוב למלכות".

רבי צדוק הכהן מלובלין (המאה ה-19) כתב כי קיבל שרבי שמעון (-בנו) היה משבט שמעון. בדומה, רבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן (המאה ה-19) מפילץ טוען לאפשרות שהיה משבט שמעון, כהשערה בלבד.

קברו

המקורות

אהרן צבי אשכנזי (1839) מציין לראשונה בספרו "יד אהרון", מסורת המזהה את קבורת יוחאי בגוש חלב:

רב פלא חורש הלב, לפגוע בגוש חלב, יוחאי אבי אפיריון

מנחם מנדל ראבין (1880-1888) מתאר בספרו "מסע מירון וערי הגליל" את קברו ומוסיף לו את התואר "רבי":

הלכנו אל ציון הקדושים אשר שם מנוחתם כבוד...ורבי יוחאי אביו של רבי שמעון

שאול בן פנחס הארנשטיין (1893) מציין לראשונה בספרו "גבעת שאול", כי גם אשתו נקברה עמו:

ובמערב הכפר נמצא בתוך גן אחד קבורת יוחאי ואשתו

זיהוי

בשנת 1958 נבנה ציון בתוך חצר קטנה בגוש חלב המציין את קברם של יוחאי ואשתו, באזור קבורה נוצרי.

על המצבה נכתב:

שדה קברות עתיק ימים בו טמונים לפי מסורת של יהודי הגליל כמה צדיקים קדמונים ביניהם הוריו של הרשב"י ואשתו

— (נכון לשנת 2015)

במחקר

ישראל מאיר גבאי, ישראל הרצברג וד"ר יוסי סטפנסקי סיכמו בספרם את נושא קבורת יוחיי בגוש חלב: ”כל מסורת קברו בגוש חלב הינה מאוחרת וללא בסיס מוקדם. גם אין עדות ברורה כי מקום קבורתו הינו כמצויין כיום. העדות היחידה על אזור קבורתו הינה של הספר גבעת שאול - במערב הכפר בתוך גן, דבר שאינו תואם במדוייק את המצויין כיום, מה גם שאיזכור אשתו של ר' יוחאי ע"י נוסע זה מראה כי ראו 2 קברים זה ליד זה, דבר שאינו בנמצא כיום (בנוסף, ליד קברו של ר' יוחאי, 4 מטר מזרחה, נמצאו ארונות קבורה קדומים מעופרת ועליהם ציור אל-המוות ותמונת עשתרות קרנים, ובודאי שאינם של יהודים, דבר המראה כי אזור זה לא היה מקום בו נקברו יהודים. מנהגם של הנוצרים היה לקבור במקומות עצמאיים ולא באזור קבורת יהודים, הפוך ממנהגם של המוסלמים. בעת בניית הציון בשנת תשי"ח נתגלה צורת פתח וכעין ארון, יתכן פתח של מערת קבורה, הענין לא נבדק)”^[21].

יצוין, כי לפי המדרשים "פסיקתא דרב כהנא"^[22] ו"קהלת רבה"^[23], רבי אלעזר בן רבי שמעון - נכדו של יוחיי, היה טמון תחילה בגוש חלב^[24]. בנוסף, ישנה מסורת מהמאה ה-16 על קבורת תלמידי רבי שמעון בר יוחיי בגוש חלב. אודות כך, ישנם חוקרים שסבורים כי המסורת על קברי רבי אלעזר ותלמידי רשב"י בגוש חלב, התחלפה ביוחיי^[25].

משפחתו

יוחי

? (חמי?[26] / שרה?[27] / אסתר?[28])

(שרה?[29]) בת יוסי (בן שמעון?[30]) בן לקוניא הכהן (/בת פנחס בן יאיר[31])

שמעון בן יוחי

(יעקב בן יוחי?[32])

(?) אשת פנחס בן יאיר

אלעזר בן שמעון

(בן נוסף או מספר בנים[33])

אשתו

רבי אביגדור הכהן מבעלי התוספות (המאה ה-12), טען ששם אשתו הוא "חמי"^[34]. אמנם יש שפיקפקו בקביעה זו, בטענה שאת דבריו כתב תוך הבנה משובשת מהתלמוד הירושלמי, אך ייתכן שכתב כך על סמך מסורת שהייתה לו^[35].

הרב יוסף משאש (המאה ה-20), הביא בספרו "נחלת אבות"^[20] אגדה עממית אודות סיפור לידתו של בנה (רבי שמעון) בעודה עקרה, בהקשר לכך כתב ששם אשתו הייתה שרה, מזרע הלל הזקן, ככל הנראה כדי לייפות את הסיפור בהשוואתה לשרה המקראית שאף היא הייתה עקרה. על אף שהמחבר כותב כי הדבר 'נשאר בזכרונו ממה שראה בספרים', ובסוף המעשה כתב "כל זה ראיתי בספר מעשיות כתב יד"^[36].

שאול בן פנחס הארנשטיין (המאה ה-19) ציטט מסורת עממית לפיה נקברה לצד בעלה בגוש חלב.

בנו

ערך מורחב – רבי שמעון בר יוחאי

בנו, רבי שמעון בר יוחאי (מכונה בקיצור "רשב"י"), היה תנא בן הדור הרביעי שפעל במאה ה-2, תלמידו של רבי עקיבא.

רבי יעקב בר יוחאי

ישנו אזכור ב"מדרש תנחומא" לחכם בשם רבי יעקב בר יוחאי^[37], תלמידו של רבי יונתן, שחי לכאורה בדור החמישי לתנאים. לפיכך, אפשרי שהיה בנו הצעיר או קרוב משפחתו של יוחיי^[38].

כלתו

על כלתו של יוחיי (אשת רבי שמעון) לא ידוע הרבה, היא מוזכרת פעמים אחדות בספרות חז"ל ללא ציון שמה.

בתלמוד הבבלי^[39] ישנו אזכור אודותיה: ”אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא אמר ליה לבריה: ״נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן״. אזלו טשו במערתא” (תרגום: הלכו הוא (שמעון בר יוחאי) ובנו (אלעזר בן רבי שמעון) והתחבאו בבית מדרש. כל יום הייתה מביאה להם אשתו כד קטן (קנקן מים) וככר (לחם) ואכלו. כשהתחזקה הגזרה אמר (שמעון) לו לבנו (אלעזר): נשים דעתן קלה עליהן, שמא יצערוה ותגלה להם. הלכו ונתחבאו במערה).

הייתה בת למשפחת כהנים, בתו של רבי יוסי (או איסי) בן לקוניא הכהן (לפי הזוהר: בן רבי שמעון בן לקוניא) ואחותם של רבי שמעון בן יוסי, רבי יונתן בן יוסי ורבי ישמעאל בן יוסי. בניגוד לתלמוד, לפי ספרות הזוהר הייתה בתו של רבי פנחס בן יאיר.

על הפרוכת שעל קבר בנה רבי אלעזר נכתב "בן רבי שמעון ושרה". ומשמעו ששמה היה שרה, אך לא ידוע מה מקורו של רוקם הפרוכת.

מנחם החברוני (1215 לספירה) מציין את קברה בכפר חנניה לצד בעלה ובניה.

נכדתו

בתלמוד הבבלי נזכר רבי פינחס בן יאיר כחתנו של רבי שמעון, משמעו שלרבי שמעון הייתה בת וככל הנראה הייתה גדולה מבנו רבי אלעזר.

נכדו

ערך מורחב – רבי אלעזר ברבי שמעון

נכדו, רבי אלעזר בן רבי שמעון, היה תנא בדור החמישי, בן תקופתו וידידו של רבי יהודה הנשיא. בנו של רבי שמעון בן יוחיי.

נכד נוסף

אף שבספרות חז"ל לא ידוע על בנים נוספים שהיו לרבי שמעון, מנחם החברוני (1215 לספירה) מציין את קברו של רבי שמעון בכפר חנניה לצד אשתו "ובניו". משמע שסבר שלרבי שמעון היה לכל הפחות בן נוסף.

נינו

נינו, רבי יוסי ברבי אלעזר, היה תנא בסוף דור חמישי (או אמורא בתחילת דור ראשון), שהלך בדרך רעה ורבי יהודה הנשיא (חברו של אביו) הסמיכו לרבנות ושלח אותו ללמוד תורה מפי דודו (אח אמו, או סבו מצד אמו) רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא.

רבי פינחס בן יאיר

ערך מורחב – רבי פינחס בן יאיר

רבי פינחס בן יאיר היה תנא בן הדור החמישי לתנאים. היה חתנו של רשב"י^[40]. לפי הזוהר^[41] היה חמיו.

רבי שמעון בן יוסי

ערך מורחב – רבי שמעון בן יוסי

רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא (או רבי שמעון בן איסי) הכהן, היה תנא בדור החמישי. נראה שהיה גיסו של רבי אלעזר ברבי שמעון, אף על פי שישנם מקורות שעולה מהם שהיה חמיו של רבי אלעזר^[42].

קישורים חיצוניים

• יוחאי אבי הרשב"י, באתר המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים
• אל קבר הוריו של הרשב"י בגוש חלב, באתר ערוץ 7
• יוחאי אבי רשב"י, באתר טלחופש

הערות שוליים

1. על פי כתבי-יד ארץ-ישראלים
2. נוסח הדפוס: האסורין
3. נוסח הדפוס
4. בנוסח הדפוס: "אמר"
5. נוסח הדפוס: אני
6. כתב היד: אלעז' בר' יוסי
7. כתב היד: ר' יוסי
8. שפירו, "יוחיי ומורשתו", תשעז
9. פסיקתא דרב כהנא, לח.
10. חלקים מסוימים מתוארכים למאה ה-11 עד המאה ה-14
11. הנוסח במקור:

    ודאי שמענא דיוחאי חברנא אית ליה מרגלית אבן טבא"

12. שפירו, "יוחיי ומורשתו", התשעז
13. ספר "חזה ציון", לאביו רבי עמנואל חי ריקי, הוצאת ליוורנו, שנת תק"ב. נספח "טופס החלום"
14. "שיח שרפי קודש", תולדות שבח הצדיקים, ערך רבי ישראל מקוז'ניץ, אות ט
15. לקוטי מוהר"ן תנינא ס:ה
16. ליקוטי מוהר"ן - הקדמה (לכו חזו)
17. לקוטי מוהר"ן תנינא ס:ה
18. בן יהוידע, פסחים, מט
19. בן יהוידע, פסחים, קיב
20. נחלת אבות, ח"ג עמ' לא
21. "מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל". כרך ב', עמוד 397 (מהדורות: 2007, 2011)
22. פרשה י"א אות כ"ג
23. קהלת רבה, פרשה י"א, פסקה ב'.
24. לפי התלמוד היה זה בעכברא (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד ב')
25. "מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל". כרך ב', עמוד 397 (מהדורת 2011)
26. זיהוי עממי של אביגדור הכהן מהמאה ה-13
27. זיהוי עממי של יוסף משאש מהמאה ה-20
28. זיהוי עממי של חיים כהן מהמאה ה-21
29. זיהוי עממי לא ידוע
30. גרסת ספרות הזוהר (המאה ה-11-המאה ה-14)
31. גרסת ספרות הזוהר (המאה ה-11-המאה ה-14)
32. השערת שפירו, ראו ערך יוחאי (פסקה:"משפחתו", תת-פסקה: "רבי יעקב בר יוחאי")
33. זיהוי עממי של מנחם החברוני מהמאה ה-13
34. פרושים ופסקים, פסק סב פרשת בשלח ע' לד
35. דיון על שני המקורות הללו ראה, הרב ישראל דנדרוביץ, 'שמות אביו ואמו של התנא האלקי רשב"י' (להורדה), בתוך: קובץ עץ חיים (באבוב), גיליון יז, ניסן תשע"ב, עמודים: שנא - שסו
36. ראה דיון על כך כאן וכאן בפורום אוצר החכמה
37. מדרש תנחומא, פרשת כי תשא, ד'
38. שפירו, "יוחיי ומורשתו" התשעז
39. תלמוד בבלי מסכת שבת, דף לג, עמוד ב׳
40. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'
41. בלק ר, ב
42. הרב אהרן הימן, עמ' 1190