Loading AI tools
הקהילה היהודית בברסלאו שבגרמניה, כיום ורוצלב שבפולין מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקהילה היהודית בבְּרֶסְלַאוּ (או "בְּרֶסְלוֹי", כיום ידועה בשם ורוצלב; אצל היהודים רווח הכתיב "ברעסלא" ו"ברעסלוי") הייתה מהקהילות היהודיות הוותיקות באירופה. הקהילה הייתה משכנם של משכילים ואף היוותה ערש ליצירה יהודית ברוח ההשכלה. העיר, ששוכנת כיום בדרום מערב פולין, על גדות נהר האודר, הייתה עד לאחר מלחמת העולם השנייה בשליטת גרמניה, ועל כן יוצאי הקהילה היום רואים עצמם כיהודים ממוצא גרמני ולא פולני.
התיישבות של יהודים באזור ידועה החל מראשית המאה ה-13; בבית העלמין היהודי נמצאה מצבה שתאריך הפטירה שרשום עליה הוא כ"ה אב ד' אלפים תתקס"ג, ובתיארוך הלועזי - שנת 1203 - לפני למעלה מ-800 שנה, והיא העדות הפיזית לחיים יהודיים הקדומה ביותר בפולין כולה.[1]
ב-13 בפברואר 1453 (ה'רי"ג) הגיע לברסלאו שליח האפיפיור ג'ובאני דה קפסטראנו. הוא הסית נגד היהודים, ובתחילת חודש מאי גרם לנוצריי העיר להעליל על ראשי הקהילה היהודית שהם שלחו אישה נוצרייה לגנוב עבורם את לחם הקודש. 318 מבני הקהילה נתפסו ובהוראת קפיסטרנו נחקרו בעינויים. קפיסטרו פסק גזר דין מוות על 41 מנכבדי הקהילה היהודית, שהועלו על המוקד בכ"ז בתמוז (4 ביולי). שאר היהודים גורשו מן העיר. העלילה גרמה להתפרצויות אנטישמיות בכל רחבי שלזיה, עד שהביאה לגזירת גירוש כללית על יהודי שלזיה והחרמת ילידהם הקטנים ומטלטליהם.[2] קהילה יהודית בברסלאו קמה מחדש לאחר גזירות ת"ח-ת"ט.[3]
בשנת 1870 חיו בעיר כ-17,500 יהודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה עברו לברסלאו יהודים רבים ממחוזות פוזן ושלזיה העילית-הדרומית, שסופחו לפולין, וכך גדלה קהילת יהודי ברסלאו לכ-23,240 נפשות בשנת 1925, שהיוו כ-4.2% מכלל תושבי העיר. בזאת הייתה העיר לקהילה היהודית השלישית בגודלה בגרמניה. במאה ה-19 בלטו בין יהודי העיר: מנהיג הזרם הרפורמי אברהם גייגר, מנהיג הקונסרבטיבים זכריה פרנקל וההיסטוריון היינריך גרץ.
קהילת ברסלאו נותרה בגודל זה עד לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה (בשנת 1933 התגוררו בעיר 20,202 יהודים).[4]
יהודי הקהילה סבלו מאנטישמיות עוד לפני השואה: כבר באמצע תקופת רפובליקת ויימאר הואשמו יהודי ברסלאו ברצח ילד נוצרי ומצבות בבית-הקברות היהודי חוללו. לקראת סוף 1932 אירעו באוניברסיטה בעיר מעשי אלימות בקשר למינוי מרצה יהודי, עד שהנהלת האוניברסיטה הסתלקה מן המינוי.[4]
ב-1849 התפצלה רבנות הקהילה: הרב גדליה טיקטין, בנו של הרב שלמה זלמן, הנהיג את הקהילה האורתודוקסית. והרב ד"ר אברהם גייגר שהתמנה עוד בחיי אביו של הרב טיקטין כמשנה-לרב, הנהיג את הקהילה הרפורמית. ב-1856 אוחדה שוב הקהילה.
קהילת ברסלאו הקימה מוסדות ציבור וחינוך, ביניהם בית החולים היהודי המודרני הראשון בגרמניה. התבלט במיוחד בית המדרש לרבנים של הרב זכריה פרנקל, שהוקם בשנת 1854 והיה הראשון מסוגו בגרמניה, שילב לימודי יהדות ברוח קונסרבטיבית עם לימודים כלליים לקראת התואר דוקטור. בית המדרש נסגר בהוראת הגרמנים בשנת 1938.
בברסלאו הוקמו גם כמה בתי כנסת מפוארים:
עם עליית הנאצים לשלטון גברו ההתפרעויות ופעילים יהודים צעירים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית נרצחו. כבר לפני חרם האחד באפריל 1933 חדרו אנשי ס"א לבניין בית-המשפט המחוזי וגירשו בכוח שופטים ועורכי-דין יהודים. חוקי ההפליה של השלטון נגד היהודים הוצאו לפועל במלוא חומרתם. במרוצת הזמן נאלצו הסוחרים היהודים, בלחץ החרם הרשמי והבלתי רשמי, לחסל את עסקיהם או שהללו נכללו באריזציה הרשמית. משנה לשנה גדל מספר העובדים היהודים המפוטרים.
בליל הבדולח נהרסו כל בתי הכנסת בעיר,[8] כולל בית-הכנסת הליברלי ('בית הכנסת החדש') המפואר. בעקבות המעצרים והפגיעות בנפש וברכוש גברה ההגירה, ועד אמצע 1939 ירד מספר היהודים בכמחצית (10,309 נפש).
ההתדרדרות במצבם של יהודי ברסלאו הובילה גם שינויים פנימיים בתוך הקהילה, שנבעו מתגובות למצב וניסיון להתמודד עמו. במטרה להתמודד עם קשיי התקופה, הנהגת הקהילה הרחיבה את רשת מרכזי ההכשרה וההסבה המקצועית כדי לקדם את העלייה לארץ-ישראל וההגירה. בברסלאו ניכרה באותן השנים עלייה בכוח התנועה הציונית בתוך הקהילה, כתגובה למאורעות. כך חל גידול מתמיד במספר התלמידים שלמדו בבית הספר הציוני שהוקם בשנת 1920, וכן בני נוער רבים הצטרפו לתנועות הנוער החלוציות שבעיר. לאחר פרסום חוקי נירנברג בסוף 1935 הושווה מספר הנציגים הציונים בוועד הקהילה למספר הנציגים הליברלים, נוכח גידול בכוח השפעת הציונים על חברי הקהילה. שני העיתונים היהודיים שיצאו לאור בעיר בחל משנת 1924 – ביטאון הקהילה (Gemeindeblatt Jüdisches Breslauer), ו'העיתון היהודי למזרח גרמניה' (Jüdische Zeitung für Ostdeutschland), תרמו לחיזוק התודעה היהודית ולעמידה הנפשית של היהודים נוכח האנטישמיות הגואה.[4]
ב-31 במרס 1941 עדיין נותרו בברסלאו 9,184 יהודים. בספטמבר אותה שנה רוכזו רובם ב'בתי יהודים' מיוחדים, ובנובמבר הוחל בהעברת היהודים למחנות מעבר זמניים בשלזיה. בין המגורשים היו מורים, והם ניסו לקיים מסגרת לימודים גם בתנאי המחנה, ואולם, כעבור ימים מספר הופסק הניסיון, עם שילוח המגורשים למזרח. מאז תכפו גירושים ישירים מברסלאו, רובם אל מחנות ההשמדה ומיעוטם לגטו טרזינשטט. מתוך כ-2,500 המגורשים לטרזינשטט שרדו כ-160 בלבד.[4]
בשנות המלחמה נותרו בעיר כ-150 יהודים, כמעט כולם בזכות בני זוגם הארים.[4] אחרי כיבוש ברסלאו בידי הצבא האדום וסיפוחה לפולין התרכזו בעיר כ-10,000 יהודים, רובם ככולם פליטים ממזרח אירופה, וזמן מה חודשה פעילותם של מוסדות הקהילה. אך ב-1968 מנהיגה של המפלגה הקומוניסטית הפולנית, גומולקה, איפשר ליהודים לעזוב את פולין, רוב יהודי ורוצלב ניצלו אפשרות זאת. כיום מתגוררים בוורוצלב כ-70 יהודים בלבד.
בוורוצלב כיום ישנם מספר אופני הנצחה לקהילה היהודית שאיננה עוד, מהם ייחודיים למקום.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
