Loading AI tools
אדם שזהותו המגדרית אינה תואמים את מינו הביולוגי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טְרַנְסְגֶ'נְדֶּר (באנגלית: Transgender) או בקיצור טרנס הוא מונח הכולל קשת רחבה של זהויות, שקשורות לחוויית אי-הלימה בין זהותו המגדרית של אדם לבין ייעודו המגדרי או לבין זוויגו.[1] אצל מרבית האנשים קיימת הלימה בין הפרמטרים הללו, וישנן הערכות כי כ-0.3% מהאוכלוסייה חשים חוסר התאמה כזו בעוצמות שונות.[2]
 ערך זה הוא חלק מסדרת ערכים בנושא זהות מגדרית | |||
| |||
| פורטל להט"ב | |||
ההגדרה המקובלת ביותר למושג זה, הנמצא בתהליכי שינוי נמשכים, מתייחסת לאנשים שהוגדרו כבעלי מגדר מסוים בעת לידתם, בהתבסס על המאפיינים המיניים הראשיים שלהם, אך חשים כי תיאור זה אינו מייצג נאמנה את זהותם המגדרית.
אנשים טרנסג'נדרים עשויים לעבור או לא לעבור טיפולים רפואיים להתאמה מגדרית. בכל אופן, זהות המגדר נקבעת על פי תחושתו האישית של האדם, ואנשים טרנסג'נדרים מעוניינים שיפנו אליהם במגדר המתאים, מבלי לפלוש לפרטיותם הפיזיולוגית.
שלוש הקבוצות העיקריות של טרנסג'נדרים הם גברים טרנסים, נשים טרנסיות, וא-בינאריים.
ניתן להבחין בין טרנסג'נדרים לטרנסקסואלים. טרנסקסואל הוא אדם המזדהה מגדרית באופן מלא ומובהק כגבר או כאישה. המושג "טרנסקסואל" מתאים לתפיסה מגדרית בינארית שבה קיימות שתי אפשרויות הזדהות: גבר או אישה. המונח "טרנסג'נדר" מציין קשת רחבה של אנשים שההזדהות המגדרית שלהם אינה תואמת, בדרך משמעותית כלשהי, את התפיסות המקובלות של זהות גברית או נשית. חלקם מזדהים במובהק כגברים או כנשים רוב הזמן, אך יש בהם המבקשים להזדהות בצורה מגדרית אחרת; חלקם אינם מזדהים מגדרית כלל, ואצל חלקם הזהות המגדרית היא נזילה ומשתנה עם הזמן. השאלה האם אנשים טרנסקסואלים נכללים בציבור הטרנסג'נדרים היא שאלה פתוחה, אך בשנים האחרונות יש מגמה גוברת להשתמש במינוח "טרנסים" כמונח כולל המכיל תחתיו אנשים טרנסקסואלים.[3]
במקור, המונח "טרנסג'נדר" נטבע בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי וירג'יניה פרינס בארצות הברית, ביחס למונח טרנסקסואל המתייחס לאנשים טרנסג'נדרים השואפים לעבור או עברו טיפולים רפואיים להתאמה מגדרית. כל טרנסקסואל הוא טרנסג'נדר אך לא כל טרנסג'נדר הוא טרנסקסואל, שכן ישנם טרנסג'נדרים שאינם יכולים או אינם מעוניינים לעבור תהליך התאמה מגדרית.
בדרך כלל לא נכללים תחת קשת זו קרוס-דרסרס, דראג קווינז ודראג קינגס, מכיוון שבמרבית המקרים אין מדובר בנושא הקשור לזהות המגדרית אלא במעבר על תפקידי המגדר. גם אנשים אינטרסקס לא בהכרח נכללים בקשת הטרנסג'נדרית, מאחר שלא כולם חווים קושי עם תפקיד המגדר שהוצמד להם בלידתם או עם מינם הביולוגי. עם זאת, הקשיים אותם חווים בני קבוצות אלה לעיתים קרובות חופפים לקשיים שחווים אנשים טרנסג'נדרים, מאחר שבשני המקרים מעורערות הנורמות החברתיות העוסקות במין ובמגדר.
הקהילה הטרנסג'נדרית היא מגוונת מאוד. חלק מאנשיה מגדרים עצמם כגברים, חלק כנשים חלק כג'נדרקוויר, א-בינאריים, חסרי מגדר (א-מגדריים), והגדרות אחרות. חלק מהטרנסים לוקחים הורמונים או מבצעים ניתוחים להתאמה מגדרית, וחלק לא. יש המזדהים בגלוי כטרנסג'נדרים ואחרים אינם חושפים את זהותם.[4]
מחקר משנת 2011 העריך כי יש לפחות 700 אלף טרנסג'נדרים בארצות הברית והם מהווים כ-0.3% מתוך האוכלוסייה שם וכ-3.5% מתוך קהילת הלהט"ב. הערכה זו היא כנראה נמוכה.[4] לפי הערכה של Williams Institute, ב-UCLA, משנת 2016, גרים בארצות הברית כ-1.4 מיליון טרנסג'נדרים, והם מהווים כ-0.6% מכלל האוכלוסייה שם. במחקר זה כ-80% מהמשיבים היו נשים טרנסיות. ובממוצע, הם הפכו מודעים לזהותם הטרנסג'נדרית בגיל חמש.[5][6] לפי הערכה של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל משנת 2017, באיחוד האירופי גרים 1.5 מיליון טרנסג'נדרים והם מהווים כ-0.3% מהאוכלוסייה.[7] בסקר של הארגון האמריקאי HRC משנת 2012, בקרב נוער להט"בי, כ-10% מהמשיבים זיהו עצמם כטרנסג'נדר או כ"מגדר אחר".[4]
הרופאה רוז לובל (Rose Lovell) המספקת טיפולים מאששי מגדר, טוענת כי קשה מאוד לחשב מהי השכיחות של דיספוריה מגדרית או הזדהות כטרנסים גם כיום, בין היתר בגלל שאין תקן אחיד לאיסוף והצגה של המידע. הערכה המודרנית הטובה ביותר לדעתה של השכיחות טרנסים היא סקר טלפוני שנתי שמבוצע על מדגם אקראי בארצות הברית באנגלית וספרדית בגישה דו-שלבית.[8] לפי הסקר משנת 2022, 0.6% מאוכלוסיית ארצות הברית מעל גיל 13 מזדהים כטרנסים, כ-1.6 מיליון בני אדם.[9] הערכה זו שונה לכאורה מהערכה ישנה משנות ה-90 שעמדה על 1:10,000 לכל היותר, אבל הערכה זו הייתה לגבי נתון אחר והוא טרנסים שעברו טיפול הורמונלי וניתוח בהולנד, ולא את כל הטרנסים. כמו כן היחס בין המינים לא אחיד בין מדינות שונות.[8]
סקר של מרכז המחקר פיו שנערך במאי 2022, מצא כי שיעור הטרנסים והא-בינארים בקרב כל המינים הוא 1.6% מהאוכלוסייה בארצות הברית. הסקר מצא הבדל משמעותי בין שכבות גיל שונות. שיעור הטרנסים והא-בינאריים היה 0.3% בקרב אנשים מעל גיל 50. בקרב אנשים בגילאים 30-49, טראנסים וא-בינאריים היו 1.6%, בקרב בני 18-29, טרנאסים וא-בינאריים היו 5.1% מכלל האכולוסיה. הסקר גם מצא הבדלים בין שיעור הא-בינאריים לבין הטרנסים בגילאים שונים. בעוד שבקרב בני ה-50 ומעלה, שיעור הא-בינאריים היה חצי משיעור הטרנאנסים, שיעורם ה-בינאריים בקרב בני 18–29 היה גדול פי יותר מ-4 משיעור הטרנסים (1.3% לעומת 0.3%), שיעור הא-בינארים בקרב בני 18–29 היה גבוה פי 1.5 (3% לעומת 2%).[10]
תושבים רבים בארצות הברית לא הכירו באופן אישי טרנסג'נדרים, אך היבט זה משתנה בצורה חדה בשנים האחרונות.[11] בסקר משנת 2014 ענו 17% מבין המצביעים הבגירים בארצות הברית כי הם מכירים באופן אישי או עבדו עם מישהו שהוא טרנסג'נדר. נתון זה עלה ל-35% בסקר של שנת 2016.[4] בסקר של מרכז המחקר פיו משנת 2017 נתון זה עלה ל-37%. בסקר של שנת 2021 הנתון עלה ל-42% ובסקר משנת 2022 ענו 44% מבין הבגירים כי הם מכירים טרנסג'נר באופן אישי. נתון זה שונה בין אנשים בגילים שונים. בקרב בני ה-65 ומעלה, 33% מכירים טרנסים באופן אישי. בקרב בני 30–49 48% מכירים טרנסים באופן אישי, ובקרב בני 18–29, 52% מכירים טרנאס באופן אישי.[12]
זהות מגדרית היא תחושת זהות הנתונה להגדרה עצמית של הפרט, דבר המבדיל אותה ממין ביולוגי. זהות מגדרית שונה גם מנטייה מינית, שהיא השאלה למי אנחנו נמשכים ולא כיצד אנחנו מזדהים. נטיות מיניות בקרב אנשים טרנסג'נדרים הן מגוונות כמו בקרב אנשים שאינם טרנסג'נדרים. לפי מחקרים שנעשו בנושא, טרנסג'נדרים נוטים יותר להיות בעלי נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית, בהשוואה לאוכלוסייה כמכלול.[13] כלומר, נשים טרנסיות נוטות יותר להימשך לנשים, וגברים טרנסים נוטים יותר להימשך לגברים. טרנסג'נדרים רבים הנמשכים לאחרים מאותו מגדר יזדהו כהומוסקסואלים, לסביות או ביסקסואלים.
זהות טרנסית יכולה לבוא לידי ביטוי בכל גיל. כאשר מדובר בילדים צעירים, הדעה המקובלת כיום בקרב אנשי מקצוע היא שהתנהגות ספציפית שמיוחסת למגדר מסוים יכולה להיות מושפעת מהזדהות עם גברים ונשים בחייהם, אבל התחושה של זהות מגדרית אינה דבר שניתן לשינוי על אף שיכולה להשתנות בהמשך חייהם.[14] אי ודאות זו היא דבר קשה עבור הורים רבים. פסיכולוגים ורופאים מדגישים כי חשוב שהורים יצרו סביבה משפחתית שבה הילד מרגיש אהוב וכי בחירותיו מקובלות ללא תנאים מוקדמים, ויתנו לילד לבחור את הזהות שלו בכוחות עצמו.[15]
לפי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA), אין הסבר יחיד לשאלה מדוע יש אנשים טרנסג'נדרים. מגוון של ביטוי הטרנסג'נדריות והחוויות השונות של טרנסג'נדרים שונים, הם עדות נגד הסבר מאחד או פשוט. הסיבות לטרנסג'נדריות נחקרות מזה מספר עשורים, ועדיין יש אי-ודאות רבה בנוגע להן. מומחים רבים מאמינים שגורמים ביולוגיים כגון השפעות גנטיות ורמות הורמונים ברחם, יחד עם חוויות מוקדמות וחוויות בגיל הנעורים או בבגרות עשויים כולם לתרום להתפתחות זהויות טרנסג'נדריות.[16]
לפי סקירת מחקרים משנת 2015, המנגנון הביולוגי שמקשר בין מבנה המוח לזהות מגדרית עוד לא ברור, אבל יש ראיות חזקות לכך שקיים בסיס ביולוגי לזהות מגדרית.[17] מחקר משנת 2014 מצא כי קיימים הבדלים בשטחים של חומר לבן של בין גברים ונשים סיסג'נדרים בשני קצוות ואילו גברים ונשים טרנסג'נדרים נמצאים ביניהם.[18]
במחקר שנערך בשנת 2012, נבדקו תאומים שלפחות אחד מהם הוא טרנסג'נדר. בתאומים זהים, בעלי מטען גנטי זהה, 39% היו שניהם טרנסג'נדרים. מבין זוגות התאומים הלא זהים שהיו במחקר, כאשר אח אחד היה טרנסג'נדר אחיו לא היה טרנסג'נדר בכל המקרים. ההבדל בין תאומים זהים לבין לא זהים מרמז כי גנים מסוימים מגבירים סיכוי להתפתחות טרנסג'נדר.[18] מחקר נוסף מצא אלל שמקושר עם הסיכוי להיות אישה טרנסית.
לפי הפסיכולוגית הקלינית אלן הנדריקסן (Ellen Hendriksen), מין אנטומי (אברי המין), זהות מינית ונטייה מינית נקבעים בזמן שהאדם הוא עובר, במספר שלבים בזמן ההריון. האנטומיה המינית מתרחשת לאחר כשישה שבועות של התפתחות. לאחר תקופה זו יש פער של כשישה חודשים עד שהתפתחות המוח מגיעה לשלב של הגדרתו כנשי או גברי. בנקודת זמן זו, אם המוח נחשף להורמון טסטוסטרון תאי המוח מתפתחים לכיוון זהות גברי, ואחרת - לכיוון זהות נשי. נקודת זמן נוספת מתרחשת בין שישה חודשים לבין הלידה ובה נקבעת הנטייה המינית באמצעות צירוף לא ידוע עדיין של גנטיקה, הורמונים ותנאי הסביבה שמתקיימים באותו זמן ברחם. לא תמיד איברי המין של האדם תואמים את מבנה המוח של האדם.[18] לפי ד"ר כריסטופר פרגוסון (אנ'), מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטטסון וחבר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה ראיות מתחומי הניורו-ביולוגיה מצביעות על כך שזהות מגדרית שוכנת בהיפותלמוס והיא לא דבר מובנה חברתית או משהו שקל לשנות אותו. לדבריו יש שפע ראיות לכך שהזהות המגדרית נקבעת בצורה ביולוגית בעיקרה - ונובעת מחשיפה לאנדרוגן בסביבת הרחם, בגלל היכולת שלה להשפיע על התפתחות ההיפותלמוס ומכאן על התפתחות הזהות המגדרית.[19]
מספר מחקרים מצאו תימוכים לכך שזהות מגדרית מתפתחת עקב קשרי גומלין בין התפתחות המוח בתקופת ההריון לבין הורמוני מין. מחקר ראשון מסוג זה פורסם על ידי Jiang-Ning Zhou ועמיתיו בשנת 1995. לפי המחקר אזור במוח המכונה stria terminalis או BSTc, שקשור בתגובות למין ולעקה, הוא גדול יותר בקרב זכרים לעומת נקבות, דבר שהוא דוגמה לדו-צורתיות זוויגית. המחקר מצא כי לנשים טרנסג'נדריות היה BSTc בגודל נקבי. גודל ה-BSTc לא הושפע מהורמוני מין שנלקחו בתקופת הבגרות ואינו קשור לנטייה מינית.[20] במחקר המשך משנת 2000, חקרו Kruijver ועמיתיו את מספר הנוירונים ב-BSTc במקום את נפח האיבר. הם הגיעו למסקנות זהות - מבנה המוח של נשים טרנסג'נדריות היה דומה לזה של נשים סיסג'נדריות. בשנת 2008 נמצאו תוצאות דומות עבור אזור אחר במוח - INAH 3 שהוא חלק מההיפותלמוס.[21]
בשנת 2013, נערך מחקר על זוגות תאומים שלפחות אחד מהם עבר תהליך שינוי מגדרי, יחד עם מחקר איכותני על חוויות התאומים בילדותם ובבגרותם. התאומים שנבחרו למחקר לא נדגמו באופן עיוור אלא מתוך סקירת ספרות וכן סרטוני יוטיוב ומקורות אחרים במרשתת. המחקר מצא כי מקצת התאומים הזהים הללו היו זוגות תאומים ששניהם טרנסג'נדרים: 13 מתוך 39 זוגות (33%) מתוך תאומים זהים מבין הגברים ו-8 מתוך 35 (23%) של תאומים זהים בנות. בין תאומים לא זהים שיעור הזוגות הטרנסג'נדרים עמד עד 1 מתוך 38 בלבד (2.6%). מסקנת החוקרים היא כי הזהות המגדרית מושפעת על ידי גנטיקה הרבה יותר מאשר החינוך.[22]
לפי חלק מהחוקרים, סיבה אפשרית להבדלים בין תאומים זהים היא התנאים ברחם האם. בעוד הקוד הגנטי של התאומים הזהים הוא זהה, ייתכנו הבדלים באפיגנטיות - בשאלה איזה גנים באים לידי ביטוי. תאומים זהים הם בעלי חבלי טבור נפרדים, הם בדרך כלל בעלי שקי שפיר נפרדים, והם מתפתחים במקומות שונים ברחם. גורמים אלה יכולים להשפיע על הפיזור של חומרי הזנה, כימיקלים וחשוב מכל על הורמונים.[18] סביבה שונה של הרחם יכולה להשפיע על התפתחות שונה של המוח אפילו בקרב תאומים זהים.[23]
הסטרואיד אנדרוסטאדינואין[דרושה הבהרה], שהוא אות כימי גברי משוער, מעורר הבדלים בפעילות ההיפותלמוס בין גברים ונשים הטרוסקסואלים בוגרים. ריח אנדרוסטאדינואין השפיע על רמות ההורמונים של הנשים ועל תגובות ההתנהגות שלהן, כתלות בשלב המחזור החודשי. פעילות ההיפותלמוס בהקשר זה תלויה בנטייה מינית ובזהות מגדרית. גברים מבוגרים עם דיספוריה מגדרית היו בעלי תגובה היפותלמית דומה לנשים.[24] בשנת 2014 בדקו חוקרים כיצד מגיבים ילדים לפני גיל ההתבגרות וילדים בגיל ההתבגרות לגירוי ריח עם אנדרוסטאדינואין. החוקרים מצאו כי ההבדלים בין המינים בתגובה לריח קיימת כבר אצל ילדים לפני גיל ההתבגרות. נערות ונערים עם דיספוריה מגדרית הגיבו לריח בהתאם למגדר שלהם, ולא לפי המין שנקבע בלידתם. לעומת זאת, ילדות לפי גיל ההתבגרות עם דיספוריה לא הראו תבנית הפעלה היפותלמית טיפוסית או נשית, ולילדים לפני גיל ההתבגרות עם דיספוריה מגדרית היו פעילות היפותלמית שהיו דומות לבנים, ולכן היו אופייניים למין. החוקרים מקשרים בין תפקוד שונה של המוח בקרב ילדים עם דיספוריה מגדרית עם התמיינות מינית שונה של המוח.[25]
בעבר הדעה המקובלת הייתה שחינוך או טראומה בשנות הילדות, עשויים לגרום לאדם להפוך לטרנסג'נדר. דבר זה הוביל להאשמת ההורים, ובמיוחד אמהות. ככל שמתקדם המחקר, התפקיד שניתן להשפעה חינוכית על זהות מגדרית מתכווץ.[18] בעוד שההתנהגות הנוגעת למגדר (ביטוי מגדרי) יכולה להשתנות עקב סטריאוטיפים או הזדהות שלהם עם אנשים שונים בחייהם, התחושה של זהות פנימית לפיה אדם הוא אשה, גבר, משהו באמצע או משהו אחר - זהות מגדרית מגובשת הוא דבר שלא ניתן לשנות.[26]
בחברות מערביות רבות כיום יש פרוצדורה כלשהי שבה הפרט יכול לשנות את שמו, ואת המגדר החוקי שלו, על מנת לשקף את זהותו המגדרית. פרוצדורות רפואיות לטרנסג'נדרים גם זמינות במרבית הארצות המערביות ובמדינות לא מערביות רבות. עם זאת, מכיוון שלתפקידי מגדר חלק חשוב בתרבויות רבות, פרטים המאתגרים את המערכת המגדרית – כפי שעושים אנשים טרנסג'נדרים – נאלצים להתמודד לעיתים קרובות עם דיכוי מצד החברה והמוסדות הרשמיים.
אנשים טרנסג'נדרים בכל הגילאים חשופים לטרנספוביה - רתיעה רגשית, פחד, כעס, כלפי טרנסג'נדרים.[27][28] טרנספוביה מבוססת על התייחסות למגדר בהתאם למין הביולוגי, וראיית חריגה מכך כהפרעה נפשית או סטייה בעלת השלכות שליליות. אף כי דעה זו כבר אינה מקובלת בקרב אנשי חוקרים רופאים ופסיכולוגים. הטרנספוביה מובילה למגוון של התנכלויות כמו מחיקת זהות, הדרה חברתית, הטרדה, אלימות מילולית ופיזית, התעללות בבית הספר, אפליה בשוק העבודה ומגוון פשעי שנאה.
ילדים ונערים טרנסג'נדרים פגיעים למגוון בעיות חברתיות, בריאותיות ונפשיות. בעיה אפשרית אחת היא אי-נוחות, אומללות או מצוקה על רקע השוני במגדר או על רקע היחס החברתי לכך - דיספוריה מגדרית. סיכונים נוספים כוללים מעשי בריונות, התעללות בילדים מצד בני משפחה, ניצול או תקיפה מינית, התמכרות לסמים, והתאבדות. נערים טרנסג'נדרים רבים עלולים להיזרק מהבית ולהפוך לחסרי בית. חלקם פונים לזנות כדי לשרוד. היבטים אלה מביאים לסיכונים בריאותיים נוספים.[29] מחקר שפורסם בשנת 2016 ונערך בקרב 250 טרנסג'נדרים בוגרים במקסיקו, מצא כי 83% מתוכם חוו מצוקה נפשית על רקע זהות מינית בהיותם בני-נוער, וכי מצוקה זו נובעת בעיקר כתוצאה מדחייה חברתית ואלימות כלפיהם.[30]
לפי מחקר שנערך בארצות הברית על כ-6,400 אנשים טרנסג'נדרים ופורסם ב-2014, כ-38% מהנשים הטרנסג'נדריות וכ-44% מהגברים הטרנסג'נדרים דיווחו שניסו להתאבד במהלך חייהם, לעומת 4.6% באוכלוסיית ארצות הברית הכללית. באופן מפורט יותר, נמצא ששיעור הניסיונות האובדניים המדווח גדול יותר אצל צעירים, מגזע מעורב, אינדיאני, או אסקימוסי, בעלי השכלה או הכנסה נמוכה, אצל המגלים לכולם שהם טרנסג'נדרים, אצל נשאי נגיף ה-HIV, אצל בעלי מוגבלויות, במיוחד בעיות נפשיות, ואצל הסובלים מדחייה של המשפחה והחברים, מאפליה, או מאלימות.[31] מספר מחקרים הראו כי תמיכה מהחברה והמשפחה מורידים משמעותית את שיעורי האובדנות בקרב הקהילה הטרנסית.[32] מחקר שנערך בשנת 2012 מצא כי 57% מבני נוער טרנסג'נדרים שלא היו להם הורים תומכים ניסו להתאבד בשנה האחרונה, לעומת 4% מקרב בני נוער טרנסג'נדרים עם הורים "תומכים מאוד".[5][33]
אנשים טרנסג'נדרים תועדו בתרבויות ובחברות רבות, כולל בקרב עמים ילידיים, תרבויות מערביות ותרבויות מזרחיות מימי קדם ועד ימינו. עם זאת, המשמעות של אי-קונפרמיות ביחס למגדר עשויה להשתנות בין תרבויות.[34]
צ'ארלי פארקהרסט נולד בשם שרלוט דארקי פארקהרסט בשנת 1812 בשרון, ורמונט ארצות הברית. הוא ברח מבית היתומים בגיל 12, אימץ את השם צ'ארלי וכן חזות גברית. בהמשך חייו הוא עבר כנהג מרכבות נוסעים במערב הישן של ארצות הברית, ונודע בכינוי "צ'ארלי בעל העין האחת". בשנת 1868, הוא הצביע בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1868, אולי האדם הראשון שהיה בת (אנטומית) שהשתתף בבחירות בארצות הברית. עם מותו בשנת 1879, התגלה מינו האנטומי, וכן העובדה שילד תינוק בשלב מסוים, והדבר עורר תדהמה ציבורית. קריירת הנהיגה יוצאת הדופן והגילוי שלאחר המוות של פארקרסט קיבלו סיקור לאומי. על פי העיתונות, פארקהרסט נחשב לדמות כמעט אגדית בתחום עבודתו. העיתונאים תמהו על כך שמי שגילה אומץ לב, כישורים פיזיים, כוח נפשי וסיבולת כה גדולים חי בגוף נקבי. לקראת סוף המאה ה-20 הופיעו מספר יצירות תרבותיות אודותיו לרבות אוטוביגרפיות דמיונית, ספרים ושירים.
ג'ני ג'ון (Jennie June) (אנ') נחשבת אחת הטרנסיות הראשונות שפרסמו אוטוביוגרפיה טרנסית בארצות הברית. היא זוהתה בלידתה כזכר בקונטיקט בשנת 1874. ג'ון למדה באוניברסיטה בצפון מדינת ניו יורק והמשיכה ללימודי תואר שני. הרופא של ג'ון הודיע לנשיא האוניברסיטה על מינה, וכתוצאה מכך, היא "גורשה מהאוניברסיטה בגלל היותה אנדרוגן", מה שגרם לה לסבול מדיכאון, על סף ביצוע התאבדות. ג'ון נודעה בזכות שני ספרי אוטוביוגרפיה בשם "אוטוביוגרפיה של אנדרוגן" (1918) ו"חקייני הנשים" (1922). היא תארה עצמה כ-אנדרוגנית, שכן המונח טרנסג'נדר עוד לא הומצא בתקופה זו. אוטוביוגרפיה שלישית שלה נכתבה אך לא פורסמה ונמצאה על ידי היסטוריונים בשנת 2010. היא הצהירה כי המטרה המוצהרת של כתיבת ספרים אלו הייתה לעזור ליצור סביבה מקבלת לצעירים שאינם תואמים לנורמות מגדריות ומיניות, כי זה מה שהוא היה רוצה לעצמה, והיא רצתה למנוע מבני נוער להתאבד. ג'ון גם הקימה יחד עם טרנסים אחרים ארגון למען זכויות אנדרוגיניים.
לילי אלבה הייתה טרנסג'נדרית דנית שנולדה ב-1882 ואחת מהראשונות שעברו ניתוח להתאמה מגדרית בשנת 1930. אלבה נולדה בשם איינר מגנוס אנדראס וגנר והצליחה מאוד כציירת בשם זה. לעיתים הציגה את עצמה כלילי, בת דודתו של איינר. לאחר שהחלה לזהות את עצמה כאישה, שינתה את שמה החוקי ללילי אילזה אלבנס והפסיקה לצייר. היא מתה מסיבוכים הקשורים להשתלת הרחם שעברה. האוטוביוגרפיה שכתבה, "מגבר לאישה", פורסמה בשנת 1933. דוגמה נוספת היא לוסי היקס אנדרסון שבשנת 1945 נשפטה על התחזות לאישה.
טרנסים רבים שמרו את זהותם בארון. בילי טיפטון (אנ') שנולד בשנת 1914, היה מוזיקאי ג’אז וסולן מוביל בכמה להקות. הוא נולד כנקבה, אך מגיל 21, ועד יומו האחרון הוא חי כגבר. הוא מעולם לא קיבל טיפולים הורמונליים ולא עבר ניתוחים כלשהם. טיפטון היה נשוי חמש פעמים, ולאחר מותו הודו שלוש מנשותיו, שלא ידעו על כך שנולד כנקבה. סמוך למותו בגיל 74, בזמן ניסיונות ההחייאה של הצוות הרפואי, גילו שלושת בניו המאומצים שהוא היה טרנסג’נדר.[3] דוגמה לטרנס מאותה תקופה שהוצא מהארון בכוח היה אלאן ל. הארט, רדיולוג, רופא וחוקר שחפת נודע.[35]
הרעיון של התאמה מגדרית לא היה מוכר לרוב הציבור עד שהחדשות על כריסטין יורגנסן הגיעו לכותרות ב-1952. היא הייתה האשה הראשונה שהתפרסמה בעקבות ניתוח להתאמה מגדרית שעברה בדנמרק. היא השתמשה במעמדה כסלבריטאית לקדם נראוּת וזכויות לאנשים טרנסג'נדרים. בחייה המקצועיים, היא הופיעה כשחקנית וזמרת, ואף הקליטה מספר שירים.
בערך באותו זמן, החלו להתארגן ארגונים ומועדנים למען טרנסג'נדרים בארצות הברית, אך אלו פעלו בצללים, כמו גם בתת-תרבות ההומואים של אותה תקופה. הומופוביה וטרנספוביה ברחבי ארצות הברית בשנות ה-50 וה-60 הייתה הן במערכת החוק, שאיפשרה ענישה על התנהגות שנחשבה כ"סוטה"; והן ביחס החברתי שהתיר אלימות ולמעשה התיר את דמם של להט"בים. בשנות השישים התעוררה בחברה האמריקאית פעילות של תנועות חברתיות אחרות, כגון מאבק התנועה לזכויות האזרח, ילדי הפרחים, וההפגנות לסיום מלחמת וייטנאם. השפעות אלה, יחד עם הסביבה הליברלית במרכזי הערים הגדולות שימשו כזרז חברתי לשינוי.
עקב הפליה טרנספובית בדיור ותעסוקה בשנות ה-60, התרכזו חלק ניכר מהטרנסג'נדרים מסן פרנסיסקו בשכונת העוני טנדרלוין ועבדו לרוב בזנות. בעבודה זו הן היו חשופות לאלימות מצד המשטרה והלקוחות ופעמים רבות נעצרו. כיוון שמבחינה חוקית הן הוגדרו כגברים, הן הוכנסו לכלא גברים, דבר שחשף אותן לסוגי אלימות שונים כולל תקיפה מינית, אונס ורצח. הארגונים ההומופיליים לא פעלו על מנת לסייע לטרנסג'נדריות שבשכונת טנדרלוין. בקיץ 1966 הקימו פעילים מהשכונה את ארגון ונגארד (Vanguard), שהיה ארגון הנוער הלהט"בי הראשון בארצות הברית. פעילות הארגון הובילה למהומות קפיטריית קומפטון באותה שנה. האירוע נחשב לרגע מפתח בתולדות זכויות טרנסג'נדרים בסן פרנסיסקו, ובעקבותיה חלה ירידה משמעותית באלימות המשטרתית הרשמית נגד אוכלוסייה זו, וכן הדבר היווה זרז להקמת ארגונים אקטיביסטים טרנסג'נדרים שונים.
ב-28 ביוני 1969 התרחשו מהומות סטונוול, בגריניץ' וילג' בניו יורק. הייתה זו סדרת עימותים ספונטניים אלימים כלפי משטרת העיר ניו יורק, במחאה על הומופוביה, טרנספוביה ואלימות קבועה ומתמשכת מצידה, כלפי הומואים וטרנסג'נדרים. הבר "סטונוול אין" (Stonewall Inn) נחשב מקום "לא ראוי", אליו נהגו להגיע בעיקר טרנסקסואליות, שנחשבו כנחותות גם בקרב הומוסקסואלים. פשיטה של המשטרה הובילה לפרוץ מהומות אלימות נגד השוטרים. מהומות סטונוול מהוות נקודת ציון בתולדות המאבק לזכויות להט"ב, בארצות הברית ובעולם כולו. המהומות מציינות סיומה של תקופה בה קיבלו לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים את עמדת הממסד והחברה שראתה בהם פרטים עם בעיה אישית, שיש להתבייש בה. זו גם הייתה הפעם הראשונה שהם התקוממו באופן מאורגן כנגד התעמרות שלטונית על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.
בתחילת המאה ה-20 רוב העוסקים במקצועות הרפואה ומקצועות טיפוליים התייחסו לטרנסג'נדריות כאל מחלת נפש.[36] ההמשגה של הזהות הטרנסג'נדית כהפרעה נפשית, תרמה למעמד המשפטי בעייתי של טרנסג'נדרים, להפרת זכויות אדם שלהם, וליצירת חסמים של טיפול רפואי הולם.[30]
הרופא והסקסולוג היהודי-גרמני מגנוס הירשפלד היה מראשוני החוקרים שכפרו ברעיון זה. הירשפלד חילק את האנושות לשלושה מינים: זכר, נקבה והמין השלישי, שבו כלל הומוסקסואלים, לסביות, טרנסקסואלים, אינטרסקסואלים וטרנסווסטיטים, שבכולם ראה דרגות ביניים בין המינים, ושייך את כולם לאותה הקטגוריה. בשנת 1918 הוא טבע את המונח "טרנסווסטיט"[36] כרצון של אנשים לבטא מגדר הפוך למין שהוגדר להם בלידה (הגדרה זו כוללת גם אנשים שאינם טרנסים, כמו קרוס-דרסרים ונחשבת מיושנת). הירשפלד היה גם הראשון שטבע המונח טרנסקסואליות.[37] גם אם כיום נראות התאוריות של הירשפלד מיושנות ואפילו מגוחכות, באותה עת הן היו חלוציות ומהפכניות, בכך שהפקיעו את המיעוטים המיניים והמגדריים מתחום הדת והקרימינולוגיה והעבירו אותם לתחום המדע. ב-1919 הקים הירשפלד את המכון לסקסולוגיה בברלין, שהיה הגוף הראשון בעולם שהוקדש לחקר המין. מדיניותו המפורשת של המכון הייתה, שאין לנסות לשנות את נטייתו המינית של אדם, אלא יש לתת לו טיפול המסייע לו לקבל עצמו כמו שהוא. דורה ריכטר הייתה האדם הראשון שידוע שעבר ניתוחים להתאמה מגדרית בשנים 31–1922. לאחר השתלטות הנאצים על גרמניה ב-1933, נהרס המכון על ספריותיו, כחלק מתוכנית הצנזורה הממשלתית.[36]
האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית שינתה את היחס שלה לטרנסג'נדררים לאורך השנים, בדומה לשינוי שביצעה ביחס להומוסקסואליות. ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, תייג בשנת 1968 את הטרנסג'נדריות בקטגוריה של "סטיות מיניות". בדומה לנושאים אחרים בתחום, חלו שינויים בהגדרת הנושא עם התקדמות המחקר. בשנת 1980 שונה התיוג של זהות טרנסג'נדרית ל"הפרעות פסיכו־סקסואליוּת" ובשנת 1994 התיוג שונה ל"הפרעות זהות מיניות ומגדריות".[38]
המהדורה האחרונה של הספר, DSM-5, שיצא לאור בשנת 2013, שינתה את ההגדרה בצורה משמעותית לדיספוריה מגדרית. האגודה מבהירה כי "אי-נוחות מגדרית, אינה בפני עצמה הפרעה נפשית. המרכיב הקריטי בדיספוריה מגדרית הוא נוכחות קלינית של מצוקה שמשויכת למצב זה".[39][40] האגודה מבחינה כי מצב נפשי נחשב הפרעה נפשית רק אם הוא גורר מצוקה או לקות משמעותית. אבל טרנסג'נדרים רבים לא חווים את המגדר שלהם כדבר מעורר מצוקה או לקות. עבור אנשים אלה הבעיה היא גישה לטיפולים, לייעוץ ותמיכה חברתית הנחוצה כדי לבטא בחופשית את זהותם המגדרית וכדי למזער אפליה.[41] הבעיה היא לא הזהות המגדרית של האדם, אלא המצוקה שהוא עלול לחוות בחברה עוינת.[18]
ICD הוא קטלוג ארגון הבריאות העולמי שמסווג את כל המחלות הידועות, כולל הפרעות נפשיות. הגרסה הנוכחית של הקטלוג, ICD-11, שפורסמה ביוני 2018, הסירה את הטרנסג'נדריות מסעיף הבעיות הנפשיות. ניתן סיווג חדש בשם "מצבים הקשורים לבריאות מינית", ושם הנושא מופיע בשם "Gender incongruence".[42][43]
חלק ניכר מהתמיכה של אנשי מקצוע בשמירת הזהות הטרנסג'נדרית כהבחנה בריאותית ב-DSM וב-ICD נובע מכך שהדבר מסייע לנושאים מעשיים כמו מתן כיסוי ביטוחי לשירותי ייעוץ, טיפולים רפואיים וביצוע של מחקרים בתחום.[41][18][38]
רוב מערכות המשפט ברחבי העולם מכירות בשתי הזהויות המגדריות המסורתיות, אישה וגבר, אבל נוטות לא לכלול זהויות מגדריות או ביטויים מגדריים אחרים. עם זאת ישנן מדינות שמכירות על פי חוק מגדר שלישי. כיום יש הבנה רחבה יותר של מגוון הזהויות מחוץ לקטגוריות הטיפוסיות של "גבר" ו"אישה", וסיווגים אחרים נכנסים בשנים האחרונות. מבחינה רפואית וחברתית, המונח "טרנסקסואליות" מוחלף במונחים הנוגעים לזהות מגדרית או לדיספוריה מגדרית, ומונחים כמו אנשים טרנסג'נדרים, גברים טרנסג'נדרים ונשים טרנסג'נדריות מחליפים את הקטגוריה של אנשים טרנססקסואלים.
שינויים אלה מעלים סוגיות משפטיות רבות בעיקר בתחום של דיני משפחה בתחומים כמו נישואים ושאלות הנוגעות ליכולת של טרנסג'נדר להנות מזכויות ביטוח או ביטוח לאומי של בן הזוג. דרגת ההכרה המשפטית שניתנת לטרנסג'נדרים שונה מאוד בין מדינות. מדינות רבות מכירות כיום בשינוי מגדר על ידי מתן אישור לשנות את המונח "מין" בתעודת הלידה. חלק מהטרנסג'נדרים עוברים ניתוח להתאמה מגדרית או טיפול הורמונלי. במדינות רבות טיפולים אלה הם דבר נדרש כדי לקבל הכרה משפטית. בחלק מהמדינות, ההיבטים המשפטיים קשורים בצורה ישירה לסוגיות רפואיות, כלומר אותם גופים רפואיים או רופאים מחליטים האם אדם כלשהו יכול להמשיך הלאה בטיפול הרפואי והתהליכים שנלווים לכך מקיפים את שתי הסוגיות באופן אוטומטי.
מספר מדינות מכירות מבחינה משפטית בחלוקה לא-בינארית של מגדר או במגדר שלישי. בחלק מהמדינות הגדרות כאלה זמינות רק לאינטרסקס שנולדו עם מאפייני מין שלא מתאימים בהכרח להגדרות טיפוסיות של זכרים ונקבות. במדינות אחרות הגדרות אלה זמינות גם לאנשים עם זהות מגדרית שונה מהמין ששויך להם בלידה. כמה חברות לא-מערביות זיהו זה מכבר טרנסג'נדרים או אנשים לא בינאריים כ"מגדר שלישי", אם כי דבר זה לא תמיד כולל הכרה משפטית. מבין המדינות המערביות, אוסטרליה היא כנראה המדינה הראשונה שהכירה בסיווג שלישי, בעקבות המקרה של אלכס מקפארליין (Alex MacFarlane) בשנת 2003. בשנת 2014 בית המשפט באוסטרליה הכיר בפעילה הטרנסית נורי מיי-וולבי (Norrie May-Welby) כבעלת מין לא-מוגדר. בשנת 2014 הכריז בית המשפט העליון בהודו כי טרנסג'נדר הוא "מגדר שלישי" בחוק ההודי. בארצות הברית, בית משפט באורגון קבע בשנת 2016 כי ג'יימי שופ (Jamie Shupe) יכול לשנות את המגדר שלו למגדר לא בינארי.
בשנת 2012 העביר הקונגרס בארגנטינה את "חוק המגדר" (Ley de Género) שמאפשר לאנשים מעל גיל 18 לשנות את רישום המגדר שלהם בתעודת הזהות, על בסיס של הצהרה כתובה בלבד.[44] ארגנטינה היא המדינה הראשונה שמאמצת מדיניות של זיהוי מגדרי המבוססת רק על האטונומיה של הפרט, ללא דרישה לדיאגנוזה מצד צד שלישי.
ארגון HRC מציין מספר אתגרים הנוגעים לזכויות אדם של טרנסג'נדרים הנובעים מאפליה, סטיגמות ואי-שוויון מערכתי. אפילו בארצות הברית קיומה של אפליה בעבודה על רקע מגדר הוא דבר נפוץ. החוק הפדרלי אוסר על אפליה כזו, אולם רק 18 מדינות בארצות הברית (נכון לשנת 2014) אוסרות על אפליה בתעסוקה ובדיור על בסיס מגדר. ורק 15 אוסרות על אפליה מגדרית בתחום החינוך. מחסור זה בהגנה משפטית, מתרגם לעיתים קרובות לאבטלה ועוני. סקר של הארגון מצא כי 15% מבין הטרנסג'נדרים בארצות הברית חיים בעוני קשה (הכנסה של פחות מ-עשרת אלפים דולר בשנה) ובקרב שחורים נתונים אלה מגיעים ל-34%. טרנסג'נדרים בארצות הברית עדיין חשופים לסטיגמות שמבוססות על יותר ממאה שנה של ייצוגם כחולי נפש, סוטים מבחינה חברתית או תוקפניים מבחינה מינית. דברים אלה יוצרים תופעות חברתיות כמו דחייה מצד חברים ובני משפחה, ניצול טרנספוביה על ידי פוליטיקאים ולאלימות מצד אנשים שונים. לדוגמה, 13 נשים טרנסיות נרצחו בשנת 2014. לפי מחקר משנת 2013, 72% מבין הקורבנות של רציחות על רקע פשעי שנאה נגד להט"בים ונשאי HIV, היו נשים טרנסיות. אנשים רבים בקהילה הטרנסית בארצות הברית דיווחו על חסמים שונים בקבלת טיפול רפואי כאשר חלק מהקושי נובע מהטיה נגדם. כמו כן קיים מחסור במסמכי זהות בין טרנסג'נדרים, דבר שיכול להשפיע על התנהלות בחיי היומיום כמו רישום למוסדות חינוך, טיסות, גישה לדיור חירום ושירותים חיוניים אחרים הדורשים זיהוי. הנראות של דמויות טרנסיות חיוביות בתקשורת ובחברה מקלה על כלל חברי הקהילה, אבל טרנסג'נדרים עדיין נתונים לסיכונים שונים, במיוחד כאלה שהם חלק מקהילות עניות או בשולי החברה.[4]
בישראל הממשלה התירה לשנות את רישום המין בתעודת הזהות, אבל תוך חיוב ביצוע של ניתוח להתאמה מגדרית. בשנת 2015 עתרו לבג"ץ שתי טרנסג'נדריות (אחת מהן היא רונית לירן־שקד) כנגד משרד הפנים בדרישה לבטל את הדרישה לניתוח כתנאי מקדים לשינוי הרישום. בתגובה הודיע פרקליטות המדינה כי ניתן יהיה לשנות את המין הרשום בתעודת הזהות ללא צורך בביצוע ניתוח. לפי המתווה שהוצע, ועדת מומחים של משרד הבריאות, תקבע את הקריטריונים שיגדירו שינוי סעיף מין ללא ניתוח.[45]
ביהדות ובנצרות קיים איסור קרוס-דרסריות, שמקורו בפסוק: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (ספר דברים, כ"ב, ה'). מסיומו של פסוק אחר נלמד איסור סירוס: "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה' וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ". בעקבות זאת, ההלכה אוסרת ניתוחים לשינוי מין וכן אוסרת על לבישת בגדי המגדר האחר. אף על פי שפוסקים אחדים דנו באפשרות התאורטית שמינו של אדם ישתנה באופן נסי[דרוש מקור], הניתוחים הקיימים להתאמת מגדר באמצעות יצירת איבר מין מלאכותי אינם משנים את מגדרם ההלכתי. עם זאת, ניתוחים המבוצעים באינטרסקס (המכונה בספרות הרבנית אנדרוגינוס) ומאבדים את אחד מאיברי מינו תוך השארת איבר המין הזכרי או הנקבי הטבעי, מועילים לשינוי המגדר ההלכתי. בשנים האחרונות גדל היקף הספרות והפעילות בנושא, בעיקר ביהדות המודרנית בארצות הברית.[דרוש מקור]
הברית החדשה מתבטאת בעמימות רבה יותר מהתנ"ך לגבי טרנסג'נדריות. בנצרות, בספר הברית החדשה יש התייחסות נרחבת לנושא כריתת אברי המין ושם הדבר נאסר לחלוטין. לקטכיזם של הכנסייה הקתולית, אין דוקטרינה מקיפה או ספציפית לטרנסג'נדרים. עם זאת, באופן מסורתי הכנסייה משווה את המגדר של אדם עם האנטומיה החיצונית שלו. ישנם זרמים נוצריים המקבלים את הטרנסג'נדריות כגון אוניברסליזם אוניטריאני. בשנים האחרונות יש עוד זרמים בנצרות שמקבלים טרנסג'נדרים כחברים וככמרים. בשנת 2003 הזרם United Church of Christ החליט על קבלת טרנסג'נדרים. בשנת 2005 הפכה שרה ג'ונס (Sarah Jones) להיות הכומרית הטרנסית הראשונה בכנסייה האנגליקנית.
לשיטת מנהיגי העולם המוסלמי-שיעי (בעיקר באיראן) הטכנולוגיה הנוכחית מספקת כדי לשנות את מינו של אדם, אם אכן חל היפוך במצבו ההורמונלי, האסתטי והסוציאלי. הם מגלים סובלנות רבה יחסית כלפי אנשים טרנסג'נדרים,[א] אך מצד שני הומוסקסואלים נרדפים עד כדי עונשי מוות, לכן תיתכן הפעלת לחץ עליהם לעבור שינוי מגדרי, על-מנת להתיר להם את הזוגיות הנבחרת שלהם.[46]
הבודהיזם, הדת השלטת במזרח אסיה, היא נייטרלית ביחס לנושא זה. היא אינה מעודדת או מחרימה טרנסג'נדריות. בתאילנד קיים מושג בשם קתאוי שמתאר בדרך כלל נשים טרנסג'נדריות וזכרים המתלבשים ומתנהגים כמו נשים. הם מכונים גם "סאו" או "פואיינג", "פארפט סונג" (סוג שני של אישה) או "פט טהי סאם" (המין השלישי).
הדת ההינדית וכן הסיקית, לא אוסרות טרנסג'נדריות מכל סוג שהוא, ובתרבויות אלו קיימים מיתוסים דתיים המתייחסים לבני המגדר השלישי וכן קהילות שבנותיהן נקראות היג'רות ובהן בעלות זהות מגדרית נשית שנולדו כזכרים.
מעט מאוד טרנסג'דרים מחוץ לארון זכו לשמש בתפקידים ציבוריים, ברחבי העולם. מקרים בודדים אלה יובאו להלן.
ערך מורחב – טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט
הפרדה מגדרית בין גברים לנשים היא הפרקטיקה הנהוגה בעולם הספורט. בספורט קיימת תפיסה תרבותית דיכוטומית לגבי מין ומגדר לפיה נשים הן נקבות וגברים הם זכרים. ספורטאים טרנסג'נדרים מאתגרים את החלוקה הבינארית בספורט, ומאלצים את עולם הספורט לבחון מחדש את הנחות היסוד שלו על מין ומגדר, ולגבש עקרונות העוסקים בשילובם ובהדרתם. התפיסה הבינארית מציבה מגבלות גדולות להשתתפות ספורטאים טרנסג'נדרים בספורט, שהתמודדו בעבר עם הדרה גלויה מגופי הספורט, אולם בזכות ביקורת גוברת מהקהיליה המדעית ומגורמים נוספים, החלו גופי הספורט לגבש עקרונות העוסקים בזכאותם של ספורטאים אלו להתחרות. ההתנגדות לשילוב אנשים טרנסג'נדרים בספורט נשענת בעיקר על ערך ההוגנות, ולפיה שילובם פוגע בעקרון המשחק ההוגן בטענה שיש להם מאפיינים המעניקים להם יתרון לא הוגן מול היריבים שלהם. התמיכה לשילוב אנשים טרנסג'נדרים בספורט נשענת בעיקר על ערך שוויון ההזדמנויות ואי האפליה תוך ביטול הטענה ליתרון לא הוגן. משום שההפרדה המגדרית בספורט מתבססת על ההנחה לפיה לגברים סיסג'נדרים יש יתרון ספורטיבי משמעותי על נשים סיסג'נדריות, כמעט לא קיים חשש לגבי יתרון לא הוגן בשילוב גברים טרנסג'נדרים בתחרויות גברים, ולכן רוב תשומת הלב והביקורת של קהילת הספורט, האקדמיה והציבור בנושא זה מתרכזות בנשים טרנסג'נדריות שמתחרות בתחרויות נשים, משום שספורטאיות אלו עשויות להיתפס כספורטאיות בעלות יתרון פיזי משמעותי על פני היריבות שלהן.
באוקטובר 2003, הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי התכנסה בסטוקהולם כדי לגבש מדיניות לשילוב ספורטאים טרנסג'נדרים. המדיניות שהתגבשה זכתה לכינוי 'הסכם סטוקהולם' (באנגלית: Stockholm Consensus), והיא נכנסה לתוקף בשנת 2004, לקראת אולימפיאדת אתונה. הסכם סטוקהולם נחשב להסכם חלוצי בתחום שילוב אנשים טרנסג'נדרים בספורט, ולפני כינונו, טרנסג'נדרים לא הורשו להשתתף בתחרויות אולימפיות במגדר עמו הם מזוהים. ההסכם עורר תשומת לב ציבורית רבה וזכה לתגובות מעורבות.
הוועדה החליטה שכדי שספורטאי טרנסג'נדר יתחרה במגדר עמו הוא מזוהה עליו לעמוד בתנאים הבאים:
א. ספורטאי או ספורטאית שעברו ניתוח להתאמה מגדרית לפני גיל ההתבגרות, יכולים להתחרות עם המגדר עמו הם מזוהים ללא תנאים.
ב. ספורטאי או ספורטאית שלא עברו ניתוח להתאמה מגדרית לפני גיל ההתבגרות, חייבים לעמוד בתנאים הבאים על מנת להתחרות במגדר עמו הם מזוהים:
מדיניות זו ספגה ביקורת רבה בטענה שהיא מפלה ספורטאים טרנסג'נדרים ומקשה עליהם להתחרות משום שהיא מחייבת הכרה בחוק עם המגדר עמו הם מזוהים, ניתוח להתאמה מגדרית וטיפולים הורמונליים לתקופה של שנתיים. בשנת 2015, ניסח הוועד האולימפי מדיניות חדשה לשילוב אנשים טרנסג'נדרים. לפי מדיניות השילוב החדשה:
א. גברים טרנסג'נדרים יכולים להתחרות במגדר עמו הם מזוהים ללא שום מגבלה.
ב. נשים טרנסג'נדריות שמעוניינות להתחרות בקטגוריית הנשים חייבות לעמוד בתנאים הבאים:
בשנים האחרונות יש יותר ייצוג לדמויות טרנסיות בתקשורת ההמונים כולל סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע. הסטיגמות לגבי טרנסג'נדרים יכולה להשפיע על רעיונות, דעות והחלטות בנושא. היבטים אלה הן בעלי השפעה על התהוות רעיונות למי שיש לו מעט ידע על אנשים טרנסים. מחקרים מצאו כי צפייה בדמויות טרנסיות שונות בטלוויזיה ובסיפורים שיפרו את היחס של הצופים ביחס לאנשים טרנסים וביחס לסוגיות פוליטיות.[49]
סיפורה של כריסטין יורגנסן הוא סרט ביוגרפי-עלילתי משנת 1970, המבוסס על חייה של האישה הטרנסקסואלית הראשונה שהתפרסמה בארצות הברית, כריסטין יורגנסן. באותה שנה יצא גם הסרט העלילתי מיירה ברקינרידג' המתבסס על רומן באותו שם מאת גור וידאל.
בשנת 1990 יצא הסרט התיעודי פריז בוערת שתיעד את "תרבות הנשפים" בעיר ניו יורק ושל הקהילות הטרנסג'נדריות, האפרו-אמריקאיות, הלטינו והגיי שהיו מעורבות בתרבות זו. בשנת 1992 הוקרן הסרט משחק הדמעות שעוסק ביחסים בין גבר לבין אשה טרנסית על רקע הטרור באירלנד. אחת מ-3 הדמויות הראשיות בסרט הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר שיצא בשנת 1994, היא טרנסית בשם ברנדט בסינג'ר. הסרט השיג מעמד של סרט פולחן בקרב קהילות להט"ב.
בשנת 1998 זכתה הזמרת דנה אינטרנשיונל באירוויזיון עם השיר "דיווה" כאשר ייצגה את ישראל, בזכייה השלישית בתולדות ישראל בתחרות, והייתה הזמרת הטרנסג'נדרית הראשונה שהשתתפה באירוויזיון וגם זכתה בו. בעקבות הזכייה פצחה בקריירה בינלאומית מצליחה. סיפור חייה זכה לתהודה רבה בישראל וברחבי העולם.
בשנת 1999 ביים פדרו אלמודובר את הסרט הכל אודות אמא שעוסק בחיפוש של אשה אחר בעלה לשעבר שהפך לאישה טרנסקסואלית, ולא ידע על הולדת בנו ועל חייו. הנושא הופיע גם בסרטים אחרים של אלמדובר. סרט הדרמה העצמאי בנים אינם בוכים שיצא בשנת 1999, מבוסס על סיפור חייו של ברנדון טינה, גבר טרנסג'נדר שנאנס ונרצח על ידי חבריו, על רקע טרנספוביה. הילרי סוונק, שגילמה בסרט את ברנדון טינה, זכתה על משחקה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.
בשנת 2003 יצא הסרט Beautiful Boxer על המתאגרפת התאילנדית Parinya Charoenphol. הסרט טראנסאמריקה הוא דרמה קומית להט"בית עצמאית משנת 2005. הסרט שהיה מועמד לפרס האוסקר מספר את סיפורה של אישה טרנסקסואלית, אשר יוצאת למסע ביחד עם בנה האבוד. הסדרה פוזה שיצאה בשנת 2018 מכילה צוות טרנסג'נדרי הגדול ביותר אי פעם לסדרת טלוויזיה מתוסרטת. בשנת 2017 הסרט הצ'ילאני "אישה פנטסטית" זכה באוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. הסרט הבלגי "נערה", על רקדנית בלט בת 15 שנולדה בגוף זכרי, זכה לארבעה פרסים בפסטיבל "קאן", כולל "הדקל הגאה" ופרס לשחקן הראשי ויקטור פולסטר.
אחד היצוגים הראשונים בתרבות לנושא של הקושי הכלכלי והנפשי הקשור בניתוח להתאמה מגדרית מופיע בסרט אחר צהריים של פורענות משנת 1975. התייחסות נוספת לנושא הופיע בדמותה של סופיה ברסט, אשה טרנסית בכלא נשים, בסדרה "כתום זה השחור החדש" משנת 2013. ברסט נכלאה בשל גניבת כסף לצורכי טיפולי להאמתה מגדרית והפגיעה בה כאשה טרנסית נמשכת גם בתוך הכלא.
ג'אז ג'נינגס שנולדה בשנת 2000 היא יוטיוברית, אישיות טלוויזיונית פעילת זכויות להט"ב ופעילה חברתית מארצות הברית. היא זוהתה כזכר בליתדה, אך הוריה ציינו כי לג'נינגס היה ברור שהיא בת מהרגע שהיא יכלה לדבר. היא אובחנה בדיספוריה מגדרית בגיל חמש, מה שהופך אותה לאחת הצעירות ביותר המתועדות בפומבי כטרנסג'נדריות. בשנת 2007, בהיותה בגיל שש, היא זכתה לפרסום לאומי בארצות הברית בעקבות ראיון עם ברברה וולטרס ששודר בתוכנית 20/20, מה שהוביל לראיונות והופעות אחרות. ג'נינגס מארחת סדרת סרטוני יוטיוב על חייה, שכותרתה "I Am Jazz" ומככבת בסדרת הטלוויזיה של TLC, I Am Jazz, המתמקדת בחייה עם משפחתה כנערה וכצעירה טרנסג'נדרית.
בשנת 2009 יצא הסרט הישראלי נמס בגשם שמתאר הורות לילדה טרנסג'נדרית. ובשנת 2018 יצא הסרט הנשף. בסרט מככבת סתיו סטרשקו בהופעת בכורה קולנועית כשחקנית, עליה הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר. סטרשקו היא השחקנית הטרנסג'נדרית הראשונה המועמדת בקטגוריה זו.
על אף ההבדל בין זהות מגדרית לנטייה מינית, באופן היסטורי קהילות של הומואים, לסביות וביסקסואלים היו מקבלות כלפי אנשים מגוונים מגדרית. אוכלוסיות אלו סבלו ועודן סובלות מאפליה ומטרנספוביה מצד החברה על רקע דומה, ומכאן התאגדותן יחד תחת הקהילה הגאה. במסגרת קהילה זו קיימת תת-קהילה טרנסג'נדרית, אשר מתמודדת עם קשיים שחלקם בעלי אופי שונה מקשיי הקבוצות האחרות בקהילה הגאה. בישראל פועלים מספר ארגונים שמטרתם תמיכה וקידום שוויון זכויות לאנשים טרנסג'נדרים ולבני משפחותיהם, בנוסף לארגונים רבים בקהילה הגאה המקיימים פעילות ייעודית לקהילה הטרנסית.
ערך מורחב – סמלי להט"ב.svg)
עופר אדרת, האדם הראשון ששינה את מינו - סוכן ביטוח מבת ים, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2015
טרנסג'נדרים, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
