טניה ריינהרט
פרופסור באוניברסיטת תל אביב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טניה מרים ריינהרט (23 ביולי 1943 - 17 במרץ 2007) הייתה בלשנית, חוקרת ספרות, פרופסור בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אוטרכט, פרופסור מחקר באוניברסיטת ניו יורק, פובליציסטית ופעילת שמאל רדיקלי ישראלית.
 | |
| לידה |
23 ביולי 1943 חיפה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 2007 (בגיל 63) ניו יורק, ארצות הברית |
| ענף מדעי | בלשנות, תקשורת המונים, תורת הספרות, תעמולה |
| מקום קבורה | עינת |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט | נועם חומסקי |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט | Olga Borik |
| בן או בת זוג | אהרן שבתאי |
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
נולדה ב-1943 בחיפה למיכאל וליביה ריינהרדט, שעלו לארץ מהונגריה בתקופת העלייה החמישית. הוריה היו חברים במפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (לימים: מק"י). היא התייתמה מאביה כשהייתה ילדה, ואמה פרנסה את המשפחה בדוחק. בנעוריה הייתה ריינהרט חברה בבנק"י.
ב-1964 החלה ריינהרט את לימודיה באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בפילוסופיה וספרות עברית, ולתואר שני בפילוסופיה וספרות השוואתית. בעת לימודיה באוניברסיטה העברית הייתה שותפה, יחד עם אמנון דנקנר בהקמת "ועד הסטודנטים למען ביטחון על ידי שלום"[1]. את לימודי הדוקטורט עשתה ב-MIT במחלקה לספרות זרה ובלשנות בהנחייתו של נועם חומסקי. עם סיום הדוקטורט בשנת 1976 שבה לישראל והצטרפה לאוניברסיטת תל אביב. היא חילקה את זמנה בין הוראה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אוטרכט בהולנד.
ריינהרט הייתה פעילה בולטת בשמאל הרדיקלי ומבקרת בולטת של הציונות ומדיניות ממשלות ישראל כלפי הפלסטינים. ביחד עם כמה מעמיתיה (ביניהם בנימין כהן, צבי רזי, גרשון שפיר, אברהם עוז, יצחק לאור, יואב פלד, אבישי ארליך ויהודה-לוסיין קופפרמן) ייסדה בראשית שנות ה-80 את "פורום", איגוד מרצים לזכויות אדם ולדיון פוליטי שקיים אסיפות מחאה, הפגנות וימי עיון בקמפוס בשאלות השעה, ושימשה הרוח החיה בארגון[2]. נוסף על עבודתה האקדמית, כתבה ריינהרט מאמרי ביקורת וספרים על תהליך השלום. בשנת 2003 חתמה על עצומה המזהירה שישראל תבצע טיהור אתני בפלסטינים בחסות המלחמה בעיראק. בשנת 2006 עזבה את מדינת ישראל ואת עבודתה באוניברסיטת תל אביב, יחד עם בעלה המשורר ד"ר אהרן שבתאי, לטענתה בשל התנכלויות מצד האוניברסיטה לאחר שחתמה על עצומות בריטיות שקראו לחרם אקדמי על ישראל.
ריינהרט נפטרה בשינתה ב-17 במרץ 2007, בעת ששישהתה בניו יורק כמרצה ("Distinguished Global Professor") באוניברסיטת ניו יורק. נטמנה בבית הקברות האזרחי בקיבוץ עינת.
ספריה
בעברית
ספרים שעיבדה וערכה
- נועם חומסקי, שפה ושאלות על הידע, הרצאות מנאגואה, תרגום מאנגלית: נועה שובל, ייעוץ מדעי - טל סילוני, אחרית דבר - טניה ריינהרט, רסלינג, תל אביב 2003.
- משה זנבר, שנה לאין קץ, עיבדה לעברית קלה טניה רינהרט, עריכה חלקית: גליה ירדני, ירושלים 1968.
- ימימה אבידר-טשרנוביץ, שמונה בעקבות אחד, מעובד לעברית קלה בידי טניה ריינהרט, הציורים: איווט שצ’ופק-תומא, ירושלים, תשל"א 1971.
- א.ב. יהושע, שלושה ימים וילד, השתתפה בעיבוד לעברית קלה טניה ריינהרט, ירושלים תש"ל 1970.
- נחום גוטמן (כתיבה וציור), עיר קטנה ואנשים בה מעט, מעובד לעברית קלה בידי טניה ריינהרט, ירושלים תשל"ח.
- אריה לובה אליאב, בין הפטיש והמגל, פרקים מהספר מעובד לעברית קלה בידי טניה ריינהרט ואורה לימור, ירושלים, תשל"א.
ספרים באנגלית
- Israel/Palestine: how to end the War of 1948, New York : Seven Stories Press, cop. 2002. - ISBN 1-58322-538-2
- The road map to nowhere : Israel/Palestine since 2003, London ; New York : Verso, 2006. - ISBN 1-84467-076-7
הנצחה
בשנת 2009, פרסמה הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס של האוניברסיטה העברית קובץ מאמרים בנושא בלשנות גנרטיבית, "בלשנות עברית תאורטית", שהוקדש לזכרה[4].
קישורים חיצוניים
- טניה ריינהרט, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- הספרים של טניה ריינהרט, באתר "סימניה"
- עופר אדרת, אני מתביישת להיות אזרחית של המדינה הזו, באתר וואלה, 8 במאי 2006
- תמרה טראובמן, מתה הבלשנית ופעילת השמאל טניה ריינהרט, באתר הארץ, 18 במרץ 2007
- עפרי אילני, ישראל הייתה ביתה, למרות הכל, באתר הארץ, 29 במרץ 2007
- יצחק לאור, "אומללה הארץ הזקוקה לגיבורים", באתר הארץ, 26 במרץ 2007
- אורי אילון, הכל כתוב בעיתון, באתר וואלה, 21 במרץ 2007
- צור ארליך, הכי שמאל ש(אי) אפשר, כתבת דיוקן על ריינהרט עם פטירתה, פורסמה במקור ראשון
- טניה ריינהרט, מבנים מנטליים ושפה, מחשבות 66, אפריל 1994, עמ' 32–47
טניה ריינהרט (1943-2007), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.