טָאידְזונְג מטאנג, קיסר סין (במנדרינית: 唐太宗; חוּאָנְג טָאִידְּזוֹנְגּ, נולד בתור לִי שְׁה-מִין, במנדרינית: 李世民; 28 בינואר 598 – 10 ביולי 649) היה שליטה השני של שושלת טאנג ומהשליטים המהוללים ביותר בתולדות סין. בצעירותו פעל יחד עם אביו יְוֵּ'אן לי במסעותיו של האחרון לכבוש את סין בשם מנדט השמיים לאחר נפילת שושלת סווי. בשנת 626 גדלה השפעתו של טאידזונג על השפעתו של אביו אשר באותה העת כיהן כקיסר גאו-דזו ועל כן אביו ירד מהכס והעביר את השלטון לבנו. טאידזונג הפך לקיסר עצמאי לגמרי רק בשנת 635 עם מות אביו.
 | |||||||
| דיוקן הקיסר טאידזונג | |||||||
| לידה |
28 בינואר 598 ארמון שינג-שאן, שאנשי, שושלת סווי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 ביולי 649 (בגיל 51) ארמון סוי-ואי, שיאן, שושלת טאנג | ||||||
| מדינה |
.svg){kind=small} שושלת טאנג | ||||||
| מקום קבורה | מוזוליאום ג'ואו | ||||||
| עיסוק | שליט, מצביא, איש אשכולות | ||||||
| דת | הדת הסינית העממית | ||||||
| בת זוג | הקיסרית וונדה | ||||||
| שושלת טאנג | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
בתקופת שלטונו טאידזונג פעל להקמת עשרות מיזמי תשתית והגדול בהם היה "התעלה הגדולה של סין". הוא יצר מערכת בחינות חדשה לפקידי ממשל כדי למנוע שחיתות, המשיך את מערכת החלוקה המנהלית של אביו ועוד. מבחינה צבאית טאידזונג השיג את נאמנות הצבא הסיני עוד בצעירותו בזמן כיבושה של סין והקמתה של שושלת טאנג כאשר היה בן 18 וכבר פיקד על חיל פרשים. במהלך שלטונו כבש נחלות רחבות היקף מסביב לסין, כולל ממלכת הגקטורקים שהתמשכה עד ימת אראל והקמת מדינות בחסות סינית במקומה. לקראת סוף שלטונו יצא במסע מלחמה לכיבוש חצי האי הקוריאני, שנכשל במחיר דמים כבד.
שנים ראשונות
משפחתו של לי שמין, אשר הייתה ממשפחות האצולה הבכירות של הקיסרות, הייתה בראש השלטון המחוזי של שאנשי. אביו של לי שמין, לי יו'אן, היה נשוי לאחייניתו של ון, קיסר סין (מייסדה של שושלת סווי). בנוסף לכך הוא היה למושל המחוז הקיסרי וצאצא לבית אצולה מעורב של בני ההאן והעמים הטורקיים. אימו של לי שמין הייתה בת לשבט תאו שאחז בהשפעה על קבלת ההחלטות בחצר הקיסרית של שושלת סווי. כתוצאה מכך לי שמין גדל בבית עשיר, ונהנה מחיים נטולי כל מחסור חומרי. בצעירותו הוא קיבל חינוך שכלל את הכתבים הקונפוציאנים הפילוסופים ואומן בחץ וקשת וברכיבה על סוסים.
אגדת הולדתו
לפי אגדה סינית, בעת נולד לי שמין עפו מעל העיר ווגונג (העיר בה נולד) שני דרקונים, הדרקונים, אשר סימנו את סמל הקיסרות ואת מנדט השמיים לפיו נבחר הקיסר בחסד האל, נחשבו לסימן לכך שלי שמין יגיע לגדולה. בעת היה בן ארבע, מגיד עתידות דיבר עם אביו לי יו'אן ואמר לו כך: "בנך אוחז באופייהם של עוף החול והדרקון יחדיו. בעת יהיה לבן כ-20 יוכל להרים את האימפריה לעת [של] שגשוג." אמינות האגדות והמיתוסים הללו נתונה בספק, אך ידוע בוודאות שיו'אן לי נתן לבנו את השם לי שמין, שמשמעותו "מציל הארץ ושומר העם".
נעוריו
לי שמין הראה עוד בצעירותו כושר פעולה וחישוב יוצא דופן ובשנת 613, פקיד בכיר בשושלת סווי התרשם מכישרונו של לי בן ה-14 והציע לו את ידה של אחייניתו בת ה-12. שנתיים מאוחר יותר, יואן, קיסר סין משושלת סווי אשר הנהיג את צבאו במלחמה בערבה האסייתית, הותקף בעורף כוחותיו וכותר בידי כוחות הנוודים של החאנות הטורקית המזרחית, ממלכה של עמי הגקטורקים אשר שלטה מנהר יניסיי ועד למנצ'וריה. הקיסר קרא לתגבורת צבאית ובמהלך הקרבות היה שותף לי שמין, אז בן 16, בראשות חיל פרשים מרכזי שמוטט את הכיתור של כוחות הקיסר. לי שמין לא היה הבכור שבאחיו אך לאחר פועלו הצבאי במלחמה בצפון הוא פעל בצמוד לאביו אשר קיבל את השליטה המנהלית על העיר המרכזית טָאייְוֵּ'אן לאחר ניצחון המערכה הצבאית.
עלייה לשלטון
מלחמת אזרחים
שושלת סווי הייתה הראשונה מזה 400 שנה לאחד את כל סין תחת שושלת קיסרית ריכוזית אחת (לפניה סין התפצלה בתקופת השושלות הדרומיות והצפוניות למספר מדינות עצמאיות). לצד זאת, שלטונה היה קצר ובמספר עשורים לשלטונה בעלי אדמות, גנרלים ואף תושבים פשוטים ממורמרים ממדיניות הקיסר החלו במרידות מתמשכות נגד שלטונה של השושלת. יועציו כמו גם בנו עצמו של לי יו'אן קראו לו להצטרף למרידות כדי להשיג את הכתר. כאשר היסס בהחלטותיו הוסיף לי שמין ואמר כי המרידה תהיה לטובת העם וכי אם לא יתחילו במרידה ויישארו נאמנים לשושלת סווי, הם, שושלת לי, ימחקו מהמפה הפוליטית ומכל סיכוי להשאיר את השפעתם עומדת על כינה.
לי שמין אמר לאביו: "אם ניסוג אל טָאייְוֵּ'אן נהיה לא יותר מחבר מורדים אך עם נתקוף לתוך צָ'אנְג-אָן (בירת שושלת סווי) נוכל לפקד בסמכותיות על אנשי הממלכה." עם תושייה שכזאת לי יו'אן הסכים והחל להניע את כוחותיו לעבר כיבוש הבירה. לאחר מאבק ממושך על כיבוש סין הפך לי יו'אן לשליטה של שושלת טאנג החדשה ולקיסר סין גאו-דזו. במהלך המאבק היה לי שמין המפקד המרכזי של הכוחות הנאמנים לאביו ובשנת 620 עם כיבוש החוף הדרומי של ים סין המזרחי כלל סין אוחדה תחת שושלת טאנג ותחת שלטון משפחתו של לי שמין. הניצחון הגדול ביותר של לי שמין היה ניצחונו נגד שני אילי מלחמה צפוניים במערכה אחת מכריעה על הבירה העתיקה לְווֹיַאנְג.
סבסוד כוחו
עליית כוחו של לי שמין לא עברה בלי תשומת לב בידי הממשל המרכזי ועל כן החלה יריבות בין לי שמין לאחיו הבכור יורש העצר לי ג'אנשנג על ירושת אביהם. שאר האחים התפלגו בין התמיכה בשני האחים הגדולים, לי שמין ולי ג'אנשנג, ועם הזמן המאבק על הירושה החמיר ואף פגע במערכת הניהולית של האימפריה. בשנת 626 המאבק הפך קטלני כאשר כל צד חשש מהתנקשות שתבוא מידי הצד השני.
בקיץ שנת 626 מונה לי יואנג'י (האח השלישי בסדר הירושה) לפקד על מבצר שהיה לפני כן תחת לי שמין, למען יעצור פשיטה של הגקטורקים ממערב לחומה הגדולה של סין. לי יואנג'י תמך בשאלת הירושה באחיו הבכור, לי ג'אנשנג. בנקודה זאת לי שמין הבין את שסדרי הכוחות פועלים לרעתו והחל לתכנן הפיכה שבסופה הוא ישתלט את האימפריה. לי שמין שלח מכתב לאביו לפיו אחיו לי ג'אנשנג ולי יואנג'י שניהם מנהלים יחסים קרובים עם פילגשות הקיסר, בגידה קשה בסמכות הקיסר שעונשה הוא מוות. כאשר נקראו האחים לבירה למען בירור בנושא, לי שמין הוציא לפועל את מארבו וכאשר התקרבו האחים לשערי הארמון תומכיו של לי שמין יצאו ממחבואיהם בין השיחים וירו בשני האחים למוות. בעת זה קרה יצא לי שמין בראש תומכיו, נכנס לתוך ארמון הקיסר והכריח את אביו למנותו ליורש עצר.
בחודשיים לאחר ההפיכה השלטונית הפנימית ומינויו ליורש עצר לי שמין ביסס את סמכותו ברחבי האימפריה לקראת ירושת אביו. בעת אותם החודשיים היה יועץ בחצר המלוכה אשר הטיח בלי שמין כי הוא אדם חלש וחסר צדק. אותו היועץ, ווי ג'אנג קרא לפני כן ללי ג'אנשנג להתנקש בלי שמין, דבר אשר מאוחר יותר הגיע לידיעתו של האחרון אשר זימן אליו את ווי לשיחה. בעת נפגשו השניים פתח לי שמין ואמר: "שמעתי כי ייעצת לאחי להתנקש בחיי", בתגובה נענה ווי כי "לו יורש העצר הכיר בייעוצי הוא לא היה פוגש את סופו כפי שפגש". לי שמין, מודהם ממחויבותו ואמינותו של ווי כלפי לי ג'אנשנג אפילו לאחר מותו, סך על חייו והפך אותו ליועץ בכיר במנהל החדש.
קיסר סין
בתום ארבעה חודשים מעלייתו של לי שמין לתפקיד יורש עצר, בספטמבר 626 יו'אן לי פרש מהקיסרות והותיר לבנו בן ה-28 לרשת את הכס בתור קיסר סין השני משושלת טאנג. לקיסר הצעיר ניתן שם חדש, שהיה זהה לשם של עידן שלטונו: טָאי-דְזונְג.
מדיניות פנים
חלוקה מנהלית
בעת שלטונו של יו'אן לי, הקיסר חילק את סין לכדי 300 מחוזות ו-1,500 נפות אשר עליהם מבוססת החלוקה המנהלית של סין העממית עד ימינו. עם ירושת טאידזונג לכס החלו להתברר הבעיות הרבות שבמערכת השלטונית.
החלוקה המדינית של יו'אן לי הביאה להאדרת כוחותיהם של אילי מלחמה מקומיים כמו גם ראשי בתי האצולה המקומיים, דבר שאפשר ביתר קלות שחיתות בדרג המנהלי כמו גם שלטון עצמאי ברמה לא חד משמעית שהקשתה על הניהול המרכזי של כל האימפריה כגוף אחיד. בשביל לבצע רפורמה בחלוקה המנהלית מינה הקיסר הצעיר את יועצו הקיסרי פנג שואן-לינג לשר הראשי של סין. את תשתית מדיניותו המנהלית של טאידזונג אפשר להגדיר על בסיס ציטוטו בנושא: "זה הרבה יותר חשוב את מי אנו ממנים מאשר כמה עמדות ישנן למינוי". הקיסר הכריז כי איכות המינויים למשרות בשירות הציבורי חשובה יותר על כמותם והחלוקה המנהלית.
לאורך ההיסטוריה של סין הייתה השטטת שלטון ריכוזי יציב על כל נחלותיה רחבות הידיים בחזקת קושי של הקיסרים, דבר שהביא לחלוקה מנהלית של המדינה לידי מנהיגים רבי כוח שרשמית היו אמורים לפעול בחסות הקיסרית אך למעשה השחיטות חגגה ביניהם ושליטי המחוזות היו עצמאיים בעיקרם ונראו מקרים רבים בהם מנהיג מחוז שאפתן קרא תיגר על המנדט השמיימי של הקיסר החל מרד ולעיתים הפך עצמו וביתו לשושלת הקיסרית החדשה, לדוגמה המהפך משושלת שיה לשושלת שאנג.
טאידזונג דאג לחלק את העברת המיסים כיאה לפועלו של כל מחוז ומחוז. מהמחוזות בהם השליט שמר כספים לעצמו ומעט מאוד מאוצרותיו הגיעו לבסוף אל הקיסר, הוריד טאידזונג את ההשפעה, הערך והתמיכה הכספית הריכוזית. ההפך נעשה כאשר הוכיחו שליטי המחוזות את נאמנותם וחובתם לקיסר. בכך הפך טאידזונג מערכת מושחתת למבוססת והעלה את יוקרתם של שליטי המחוזות הנאמנים לו. כאשר התגלה שליט מחוז ואו פקיד נפה מושחת הקיסר הביא אותו להתנצל בפניו אל מול כלל חברי החצר הקיסרית הגדולה, ההשפלה הגדולה ביותר.
הקיסר טאידזונג הוסיף לחזק את הממשל הריכוזי ובמטרה לחזק את מיומנות יועצי הממשל גם פתח בתי ספר מדיניים שעליהם שלעבור טרם יתקבלו למשרה ממשלתית.
משפט ועונשים
טאידזונג ראה בחלק מעונשים הפליליים שהושתו על ידי מערכת המשפט ברחבי האימפריה כברוטלים ואלימים. עם עלייתו לשלטון החל בהורדת סוגי הענישה האלימים כמו הוצאות להורג ועינויים אכזריים במיוחד. הוא נתן לנאשמים אפשרות להוכיח את חפותם בבית המשפט, ביסס חקיקה נייטרלית שמקורה בפילוסופיית הקונפוציאניזם והורה לארגן מחדש את מערכת הענישה כך שתהיה תואמת לחומרת המעשה.
דוגמה לפעולות המשפטית של טאידזונג הייתה כאשר בשנת 632 ביטל את שיטת הוצאה להורג בעינויים של ריסוק רגלי הנאשמים והחליף אותה בהוצאה להורג נקייה יותר בדרך של תלייה. שנה מאוחר יותר פקד טאידזונג כי כל יועץ ממשלתי ופקיד בממשל המוצא להורג יעבור תהליך של הוכחת אשמתו בפני הקיסר. רק לאחר הוכחת האשמה הפקיד יוצא להורג. בכך מנע הקיסר הוצאות להורג פזיזות, שלא היו מגובות בהוכחות מוצקות. בשנת 637 הושלמו הרפורמות המשפטיות והחוקיות של הקיסר.
מדיניות חוץ
מאז ימיה של שושלת האן המערבית שושלות סיניות רבות חלמו על חידוש הכיבושים הסיניים בשטחים הנמצאים מעבר טיבט והערבה האסייתית. מצפון לסין ומצפון-מערב לה היו השבטים הטורקים והמונגולים שפשטו ללא הפסק על סין ודרך כך פגעו ביציבות הקיסרות והחריכו אותה להיות בכוננות צבאית מתמדת. טאידזונג, אף כי היה שאפתן ורצה לכבוש מחדש את השטחים, קיבל את קריאות יועציו להשתמש בצבא בצורה שמרנית משום שהכלכלה עדיין היה לא יציבה לגמרי לאחר כל המלחמות הפנימיות. הקיסר טאידזונג קידם מדיניות של שלום עם שכנותיה של סין בכך שכינן יחסים דרך תוך חתונה, הסדיר השפעה כלכלית ותרבותית ואיחד את סין עם שכנותיה למען מטרות משותפות כגון מאבק באויבים משותפים. עם הזמן התחזקה הכלכלה וטאידזונג יכול היה להתחיל במדיניותו הלוחמנית השאפתנית.
מלחמה בטורקים
מספר שבועות לאחר עלייתו לשלטון של טאידזונג, יצאו הטורקים הנוודים עם 100,000 פרשים והחלו לפלוש לשטחי סין. הפושטים הגיעו לעברי מחוז שאאנשי ושם החלו להתעסק בבזיזה של אוצרות האזור. הפולשים התקדמו ללב סין ובעודם במרחק 16 קילומטרים מהבירה שוחדו לחזור בהם חזרה לארצם. טאידזונג נקט במדיניות של מתן השוחד משום שצבאו לא היה מוכן למלחמה באותה העת. עם שובם של הטורקים הפולשים לארצם הם נפגשו במספר אסונות טבע שהביאו למרידות בקנה מידה רחב. הכגן הטורקי ג'יילי שלח את אחיינו תולי להדוף את המורדים, ולאחר שהאחרון נכשל במשימתו, ג'יילי הרגוז הכניס את תולי למאסר. לבסוף ברח תולי מן המאסר וקידם התקוממות נוספת בראשותו נגד ג'יילי. טאידזונג ראה בכךחלון ההזדמנויות ותמך בתולי במערכתו אל מול ג'יילי. החיל בראשות תולי לבסוף הפך וסאל של צבא סין.
כעת, בטוח בעצמו, הורה הקיסר טאידזונג לכוח של 100,000 איש לצאת למערכה נגד הטורקים תחת הגנרלים לי שיג'י ולי ג'ינג במטרה לספח את אדמות הטורקים לתוך האימפריה הסינית. במהלך המערכה הכוחות הסיניים תפסו והעבירו במאסר את הכגן הטורקי ג'יילי אל הבירה הסינית בצ'אנג-אן שם הוא מילא את שארית חייו, רשמית בתור אסיר פוליטי, עד לפטירתו בשנת 647.
בפועל הכגן קיבל תפקיד של שגריר מטעם עמו וארמון בבירה הקיסרית מידי טאידזונג ולבסוף אף השיג את נאמנותו של הקיסר והפך לגנרל בצבא הקיסרי הסיני. עם מנהיגם בשבי, נעו המנהיגים הטורקים אל הארמון הקיסרי בצ'אנג-אן שם ביקשו מהקיסר הסיני להצהיר על נאמנותו לטנגרי, אל הטנגריזם, ולפיכך יהיה לכגן השמיימי של הטורקים כמו גם של הסינים. טאידזונג, במענה לדרישות הטורקים, הפך לשליטם והכפיל את שטחי ממלכתו עם סיפוח נחלות הגקטורקים המזרחיים. בנקודה זו הגיעה שושלת טאנג לשיא התרחבותה הטריטוריאלית והתמשכה מים סין הדרומי ועד ימת באיקל ולא נותרו עוד עמים נוודים מצפון לפלוש ולבזוז את אזורי הגבול הסיניים.
כעת, עם ביטחון עצמי גבוה, תכנן הקיסר טאידזונג לפלוש, לכבוש ולפרק את החאנות הטורקית המערבית שהתמשכה מימת באיקל ועד אל הים הכספי ואשר סבלה כאחותה המזרחית מחולשה מדינית פנימית. במסגרת הכיבוש של המערב השתלט הקיסר על שטחי אגן טארים ובכך איחד את כלל השטחים שהיו בעבר באחזקתה של שושלת האן המערבית. עם כיבוש אגן טארים חידש הקיסר את עליונות סין על דרך המשי והפך את אומתו מחדש להיות למרכז הכלכלי והמסחרי העולמי. בינתיים, בשנת 640, אותה השנה שבה נוסדה מהשטחים הטורקים המזרחיים מדינת החסות אַנְּשִׁי, האימפריה הטיבטית אשר הנהיגה מדיניות אגרסיבית ולוחמנית החלה בהסדר יחסיה עם סין דרך חתונה בין בתי האצולה.
מלחמה בקוריאה
עם ייצוב השליטה בנחלות הערבה בצפון, הפנה טאידזונג את תשומת ליבו אל עבר ממלכת גוריו הקוריאנית והעוינת אשר הייתה אחת משלוש הממלכות של קוריאה. בשנת 645 יצא טאידזונג אישית בראש צבאו לכבוש את קוריאה. על אף שצלח במספר ניצחונות אזוריים וטקטים, הקיסר טאידזונג נפגש בתבוסה אסטרטגית מוחצת כאשר החורף הקפוא שבר את צבאו של טאידזונג והכריח את הכוחות הסינים לסגת. פלישות כושלות נוספות בשנים 647 ו-648 הביאו לאובדן חיים כבד בצד הסיני ללא כל הישגים צבאיים משמעותיים והסתיימו בנסיגת צבא סין.
מרכז אסיה
בזמן המערכות הסיניות של טאידזונג בקוריאה, הממשלה הקוריאנית קראה לאיחוד כוחות עם החאנות הטורקית המערבית, שאז הייתה בשלבי גסיסה. הכגן הטורקי סירב לאיחוד הכוחות אך מאוחר יותר עם מותו וירושת בנו השאפתן החלה מערכת מלחמה נוספת בין הקיסרות הסינית לחאנות המערבית. הכוחות הטורקים נפלו במהרה תחת עוצמתו של הצבא הסיני אשר היה בנקודת מוכנות לקראת המלחמה.
זמן קצר לתוך המאבק פנו מנהיגי שבטים רבים לקיסר הסיני ודרשו (כפי שנעשה במזרח) כי יהפוך לשליטם ולכגן העליון שלהם. האימפריה הסינית הגיעה לשיאה בתקופה זאת, כאשר הכוחות הסיניים הגיעו עד לחופיה המזרחיים של ימת אראל. בנקודה זאת שילש טאידזונג את כלל נחלותיה של הקיסרות מתחילת שלטונו וסין הגיעה לשיא גודלה והתרחבותה הטריטוריאלית אי פעם.
באותה התקופה עלתה מהמזרח התיכון האימפריה המוסלמית תחת שלטון הראשידון אשר כבשו את האימפריה הסאסאנית של פרס. הסאסאנים היו ביחסים חמים עם שושלת טאנג, ולכן טאידזונג העניק מחסה בחצר הקיסרית שלו לבית המלוכה הסאסאני ולשאה האחרון שלו.
מותו
בעודו מפקד על צבאו בקוריאה בפלישה של 645, טאידזונג חלה במחלה לא ידועה אשר החלישה אותו עם הזמן ועל כן רוב הנניהול בפועל של האימפריה עבר לידי בנו ויורשו לי ג'י. באירוניה, טאידזונג אשר בצעירותו הטיף בזלזול לאלו המחפשים אריכות ימים וחיי נצח, לקראת סוף חייו זימן קוסם הודי לחצרו בתקווה כי הוא יוכל לטפל בו.
בהיותו על ערש דווי, טאידזונג החל לחשוש מהצורה בה יראה שלטון בנו ויורשו ועל כן רשם ארבעה פרקים לבנו, על מה המונרך האידיאלי אמור להתבסס. בקיץ 649 מצבו הבריאותי של הקיסר טאידזונג החמיר, ככל הנראה מכדורים רפואיים שניתנו לו בידי אלכימאים. ב-10 ביולי 649, הקיסר טאידזונג בן 51 נפטר מחולי לא ידוע בארמונו בצ'אנג-אן ונקבר במוזוליאום ג'ואו.
בנו הבכור ויורשו לי ג'י הפך אחריו לגאו-דזונג, קיסר סין.
מורשת
טאידזונג היה נוסף על היותו שליט גם פילוסוף, הוא שמר על יחסים חמים עם הקרובים אליו וכאשר בשנת 643 נפטר השר הגדול שלו ווי-ג'נג לאחר 13 שנות שלטון, הקיסר צוטט באומרו כי: "עם מראה מארד, אפשר לראות אם אדם הוא לבוש כראוי; עם ההיסטוריה כמראה, אפשר להבין את עלייתה ונפילתה של אומה; עם אישים כמראה, אפשר לראות אם הם צודקים או לא. עכשיו איבדתי את המראה הנאמנה שלי במותו של ווי-ג'נג."
לעיתים הקיסר טאידזונג התנהל בצורה דו פרצופית. בין היתר, הוא טבח באחיו אך שמר על מערכת משפט צודקת ונרתע מעונשי מוות ובמיוחד מעונשים שכללו עינויים. הקיסר השליט מערכת קיסרית מהחזקות והיציבות בעולם. האימפריה של שושלת טאנג המשיכה לשלוט בסין כולה ליותר משלוש מאות שנים. מורשתו של הקיסר תהיה בעלת השפעה כה גדולה ששנים מאוחר יותר, בעת שלטונו של שואן-דזונג, קיסר סין באמצע המאה ה-8, האימפריה עדיין נותרה יציבה וחזקה מספיק לשרוד את מרד אן לושאן (המרד השני בגודלו בהיסטוריה הסינית, שעליו העפיל רק מרד טאיפינג שפרץ נגד שושלת צ'ינג), שבמהלכו רוב אוכלוסיית סין נספתה.
כל הקיסרים לאחר טאידזונג חונכו על פי פועלו ולמדו את שיטותיו המדיניות. יש המשערים כי בתקופת קיסרותו החלה התיישבות יהודית בקאיפנג עקב פתיחתה המחודשת של דרך המשי.
אזכורים בתרבות
- המסע למערב אשר נכתב בתקופתה של שושלת מינג מושפע מפועלו של הקיסר טאידזונג.
- נובלת הנסיך שין מטאנג – ביוגרפיה של הקיסר שנכתבה בתקופת מינג.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- טאידזונג, באנציקלופדיה העתיקה
- טאידזונג, קיסר סין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- טאידזונג, קיסר סין, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
