טאיתו בטול

טַאיתוּ בטוּל (לעיתים: טייתו בטול; 1851 בערך^[1]–11 בפברואר 1918), קיסרית אתיופיה עקב נישואיה למנליק השני, קיסר אתיופיה.

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.

טאיתו בטול
ጣይቱ ብጡል Ṭaytu Bəṭul

לידה	1851 סמן, אתיופיה
פטירה	11 בפברואר 1918 (בגיל 67 בערך) אדיס אבבה, אתיופיה
מדינה	אתיופיה
בן או בת זוג	מנליק השני, קיסר אתיופיה (1883–ערך בלתי־ידוע)

טאיתו הייתה הבת השלישית מתוך 4 ילדים במשפחת אצולה המיוחסת לשושלת הסולומונית ולשושלת יג'ו של בני האורומו.

מוצאה

בני משפחתה מצד אביה היו שליטי סמיאן, צאצאיו של הקיסר סוסוניוס ששלט במאה ה-17. אביה הראס בטול היילה מרים היה פחות ידוע (אף שתוארו היה יותר גבוה) מדודה הדג'אזמאץ' וובה היילה מרים, שהיה שליט רובה של צפון אתיופיה בשנות ה-40 של המאה ה-19 ויריבו של הקיסר תוודרוס השני.

סבתה מצד אביה הייתה בתו של ראס גוגסה, שהיה חבר בשושלת יג'ו של בני האורומו. אלה המירו את דתם מהאסלאם לנצרות וברובה של תקופת השופטים האתיופית היו סגני הקיסרים חסרי-הכח בבירה הקיסרית גונדר. אימה יוובדר הייתה ממשפחת אצולה פשוטה מגונדר. לאחר ארבעה נישואים קודמים לגנרלים ומושלים, נישאה טאיתו למלך מנליק משוואה בשנת 1883, לימים הוא הפך למנליק השני, קיסר אתיופיה. לזוג לא היו ילדים מנישואים אלו.

קיסרית אתיופיה

לטאיתו מיוחסת השפעה רבה על בעלה מנליק שוואה לפני ואחרי הכתרתו לקיסר אתיופיה בשנת 1889. היא נחשבת למי שהובילה את הזרם השמרני בחצר הקיסרות, והתנגדה לעריכת רפורמות והכנסת מודרניזציה למדינה. טאיתו הייתה ידועה בחשדנותה כלפי כוונות נציגי מדינות אירופה ביחס לאתיופיה. במיוחד מילאה תפקיד מפתח סביב משבר הסכם וואצ'לה. כאשר איטליה פלשה לאתיופיה ממושבת החסות שלה באריתריאה, התלוותה הקיסרית לצבא הקיסרי הכלל אתיופי, שבראשות הקיסר מנליק השני, קיסר אתיופיה לקרב אדווה. הקרב הסתיים בתבוסה צורבת לאיטליה הקולוניאליסטית במרץ 1896.

הקיסרית טאיתו נודעה באישיותה ההחלטית ובהתערבותה הבוטה במאבקים פנימיים בחצר הקיסרות, דבר שהפך אותה לבלתי אהודה, בניגוד לבעלה הקיסר, שנמנע מלהתערב במאבקים הפנימיים. כאשר בריאותו של הקיסר מנליק החלה להידרדר בשנת 1906, החלה טאיתו לצבור כוח פוליטי. היא חילקה משרות שונות לקרובי משפחתה, ובכך עוררה את זעמם של קבוצות אצילים מגונדר ושוואה, כמו גם את זעם קרובי משפחתו של יורש העצר לכס הקיסרי, ליג' ייאסו, לימים הקיסר ייאסו החמישי.

בשנת 1910 הצליחו הגורמים שהתנגדו לקיסרית טאיתו לסלק אותה מהשפעתה על ידי הקמת מועצת עוצרים, בראשות הראס טסמה נאדוו. המועצה שלטה במקום הקיסר החולה. הקיסרית הורשתה רק לטפל בבעלה הגוסס. עם מותו של הקיסר בשנת 1913, ירש את מקומו נכדו ליג' ייאסו. טאיתו נאלצה לעזוב את הארמון הקיסרי באדיס ולגלות לארמון הישן שבהר אנטוטו, בקרבת אדיס אבבה, ובשכנות לכנסיית מרים הקדושה, אותה הקימה שנים קודם, ושם הוכתר בעלה לקיסר אתיופיה.

יש הטוענים שטאיתו נטלה חלק בקשר שהוביל להדחת הקיסר ייאסו החמישי בשנת 1916, ולהכתרת זאודיתו לקיסרית אתיופיה. הקיסרית זאודיתו, אשר בעבר הייתה נשואה לאחיינה של טאיתו הראס וולה בטול, הייתה קרובה אליה מאוד, ואפילו הזמינה אותה לשוב ולהתגורר בארמון הקיסרי באדיס-אבבה. טאיתו סירבה להצעה, אולם המשיכה לשמש יועצת סתרים לקיסרית החדשה.

טאיתו העבירה את שנותיה האחרונות בארמון שבהר אנטוטו. בשנת 1917 היא ביקשה מהקיסרית זאודיתו רשות לסיים את חייה במחוז גונדר, בקשה שסורבה. 3 חודשים לאחר מכן מתה טאיתו ונקברה לצד בעלה, במנזר ביתא מרים, באדיס-אבבה. בשנים 1904–1906 הקים הקיסר מנליק השני אכסניה לצליינים אתיופיים בירושלים ברחוב הנביאים. המבנה הוקדש לכבודה של הקיסרית טאיתו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טאיתו בטול בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Chris Prouty notes that her tomb in Addis Ababa states she was born in E.C. 1832 (or 1839/40), while other sources state her date of birth was 1853. "The date of 1850-1 dovetails best with the known facts of her life." (Empress Taytu and Menilek II: Ethiopia 1883-1910, p. 27)