חנוכת בית

חנוכת בית היא טקס או מסיבה חגיגית, בזמן הכניסה למגורים בבית חדש. מנהג החניכה רווח בתרבויות רבות, להבעת שמחה על המאורע, להציג את הבית החדש לידידים, ולעיתים גם לנתינת מתנות. ביהדות נהוג, בנוסף לסעודה, לציין את המאורע באמירת דברי תורה וקטעים שונים מהמקורות.

המונח "חנוכת הבית" מפנה לכאן. לערך העוסק בחנוכת בית המקדש, ראו חנוכת המקדש.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר מידע אודות חנוכת בית בתרבויות נוספות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מקורות למנהג

בספר דברים הוזכרה חניכת בית במסגרת הפטורים מן המלחמה:

וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר: מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ - יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ.

— ספר דברים, פרק כ', פסוק ה'

חניכה זו איננה טקס חגיגי, אלא תחילת המגורים בבית היא חניכתו.^[2] יש הסוברים שתחילת האכילה בבית היא חנוכתו, ושזה המקור לטקס.^[3]

חנוכת בית כטקס מוזכרת במקרא לגבי בית המקדש. בעת הקמת המשכן חגגו את חנוכתו, ובבניית בתי המקדש הראשון^[4] והשני^[5] נחגג אירוע חנוכת המקדש. גם בתקופת מרד החשמונאים ולאחר שיפוץ בית המקדש על ידי הורדוס נערכו טקסים דומים.^[6] על החגיגות שערך שלמה המלך לאחר סיום בניית הבית הראשון מסופר כי נערכו בהשתתפות "כל איש ישראל", והן כללו שמחה ואמירת הלל, כמו ביום התקדש חג^[7] והקרבת קורבנות "אשר לא יספרו ולא ימנו מרוב". על הפסוק: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד"^[8] הדעות חלוקות, האם מדובר בחנוכת בית המקדש או בחנוכת ביתו הפרטי של דוד המלך.^[9]

המנהג לקיים "יומא טבא" ("יום טוב" בארמית) בעת סיום בניית בית חדש מוזכר בדרך אגב גם בשאילתות דרב אחאי.^[10]

טעמים

למנהג זה יש מספר טעמים רעיוניים:

הודיה לה', כמו על כל דבר שהאדם מקבל.^[11]
כדי שהתחלת המגורים במקום, תהיה על ידי תורה ועשיית מצוות.
סעודת שמחה לגמרה של מצווה כמו שעשה שלמה בסיום המקדש, שכן כל בנית בית בארץ ישראל הוא בנין של מצוות ישוב הארץ^[12]
יש הרואים בחנוכת הבית טקס מיסטי לגירוש שדים ומזיקים מהבית.^[^{דרוש מקור]} לכך יש השלכה מעשית, איסור לישון בבית לפני חנוכתו.

פוסקי ההלכה דנים בעקבות טעם המנהג, על מעמדה ההלכתי של חגיגה זו, האם היא נחשבת כסעודת מצווה. הטעם העיקרי הוא עריכת סעודה לרגל סיום המצווה של בניית הבית בארץ ישראל דווקא, שיש בה מצוות יישוב ארץ ישראל.^[13] טעמים נוספים שהוזכרו הם התחלת המגורים בבית מתוך מצווה ודברי תורה, וכן קיום סעודת הודיה לה' על הזכות לגור במקום, גם בחו"ל.^[14]

מנהגי חנוכת הבית

במהלך הזמן, התפתחו בחלק מהעדות מנהגים שונים בחנוכת הבית. מנהגי "חנוכת הבית" מבוססים בחלקם על תורת הנסתר, והם כוללים בדרך כלל גם את המרכיבים הבאים:

התכנסות של מניין אנשים.
מצוות קביעת מזוזה^[15].
ברכת שהחיינו על הבית החדש.
אמירת פרקי תהילים.
לימוד בכתבי הקודש.
נתינת צדקה.
סעודה שבה נאמרים דברי תורה ומזמורים המתאימים לאירוע.

החגיגה נהוגה יותר בקרב עדות המזרח. הנוסח המקובל בעדות המזרח חובר על ידי החיד"א בספרו תורת השלמים, וכולל קטעי משנה^[16] וגמרא, הלכות מספר משנה תורה בנושא בניין המקדש, וכן תפילות ופיוטים להצלחה ולברכה. כמו כן נהוג לקרוא קטעים הקשורים לעניין מספר הזוהר. מקובל לחלק את קטעי הקריאה בין המסובים, וכולם קוראים בצוותא, כל אחד את חלקו, ולבסוף בעל הבית מתפלל תפילה על הבית ויושביו.

בעדות אשכנז יש שינויים בין החוגים, וחלקם אינם מקיימים את טקס חנוכת הבית כלל. גם בחוגים הנוהגים לקיים את הטקס, אין סדר לימוד מפורסם וקבוע, ונהוג לשלב בו דברי תורה הקשורים לבניית בית.^[17]

ברכת שהחיינו והטוב והמיטיב

בני זוג שקנו בית, אם הם שותפים בו, שניהם צריכים לברך 'הטוב והמטיב'. ואם הבית שייך לאחד מהם ורשום על שמו, רק הוא יברך עליו,^[^{דרוש מקור]} אבל הואיל ויהנו ממנו יחד, יברך 'הטוב והמטיב'. יחיד שקנה לעצמו בית, יברך 'שהחיינו'. מי ששוכר בית או מי שקיבל רשות לגור בבית מספר שנים, כיוון שהבית אינו שלו, אינו מברך עליו.^[18]

יש מקהילות הספרדים שאין מברכים על בית חדש, ונוהגים כמו שכתב הבן איש חי^[19]: "ונהגו שילבוש בעל הבית בגד חדש בתוך אותה סעודה ויברך עליו שהחיינו ויכוין על הבית". אם לא היה לו דבר לברך עליו שהחיינו, יכווין בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון להודות על הבית החדש.

יש אומרים שהמנהג הספרדי שלא לברך היה מחוץ לארץ ישראל שאין מצווה לבנות בתים, אבל בארץ ישראל, שבה יש לפי ההלכה היהודית מצווה לבנות בתים, יש לברך שהחיינו^[20]

חשיבות חנוכת הבית בארץ ישראל

בתלמוד הירושלמי נכתב שיש מצווה לאדם לבנות או לקנות בית בארץ ישראל משום יישוב ארץ ישראל.^[21]

בשו"ת באר שבע^[22] נפסק שסעודת חנוכת הבית בארץ ישראל היא מצווה. וכשם שעושים שמחה ומשתה ויום טוב בסיום לימוד תורה או השלמת קיום מצווה, כך יש לעשות סעודה על המצווה לבנות בית בארץ ישראל ולגור בו.

ביד אפרים (או"ח תקס"ח) כתב שמצווה לעשות סעודה בחנוכת הבית בארץ ישראל כדרך שעשו שמחה גדולה בחנוכת המקדש, שכן שניהם הם בניינים של מצווה.

בספר השורשים כתב הרד"ק (ערך חנך) שזה גם הפירוש בתורה "ולא חנכו". וכך כתב: ”התחלת האכילה בבית חדש יִקָרא חִנוּך, כמו שיקרא התחלת הלמוד בנער. ומנהג הוא שעושין סעודה ושמחה באכילה הראשונה שיאכלו בבית חדש. ולפיכך אמר "ולא חנכו - ילך וישוב לביתו"”

בשו"ת דבר אליהו^[23] כתב שאם לא עשה סעודת חנוכת הבית מיד בהיכנסו לדירה, יכול לעשות כל השנה הראשונה.

שמחת שנה ראשונה

הבונה בית בארץ ישראל יש לו מצווה במשך שנה שלמה להיות שמח בקנינו ולהודות לה' על שזכה לבנות בית בארץ ישראל^[24] כדי לקיים את מצוות השמחה התורה פוטרת את החייל משירות צבאי במשך השנה הראשונה. פטור זה אינו תקף למלחמת מצווה.^[25] סעודת חנוכת הבית היא חלק ממצוות השמחה שהיא מן התורה.^[26]

חנוכת בית

אטימולוגיה