Loading AI tools
שם עממי למספר זני חיפושיות אשר ניזונות מגללים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיפושית זבל הוא שם עממי כוללני לחיפושיות אשר ניזונות בלעדית או בעיקר מגללי חוליתניים. מרביתן שייכות למשפחת הזבליתיים, אך יש גם מינים ממשפחות אחרות, כגון משפחת הקברניתיים, אשר ניזונים מזבל בעלי חיים. כמו כן יש מיני חיפושיות ממשפחת הפגרוניתיים אשר חיים בתוך זבל. מחקרים מצאו כי חיפושית הזבל יכולה להרים פי 1,141 ממשקל גופה.
הידועה ביותר מבין הזבליות היא זבלית פרעה, היא ה"חרפושית" של תרבות מצרים העתיקה, המתוארת להלן.
התנהגות חיפושיות הזבל לגבי הזבל שונה ממין למין. שני סוגי ההתנהגות הראשונים אופייניים בעיקר לזיבליות, הניזונות מהזבל:
לעומתן יש חיפושיות "דַיָרוֹת" אשר פשוט חיות את כל חייהן בתוך הזבל; חלקן ניזונות ממנו וחלקן לא.
חיפושיות זבל חיות במגוון גדול של בתי גידול, כולל מדבריות, יערות, כרי מרעה ושדות חקלאיים. מוצאים אותן בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה, אך לא באזורים קרים במיוחד או יבשים מאוד.
בוגרי הזבליות ניזונים רק מהנוזלים שבגללים. באיברי הפה שלהם הם סוחטים ומוצצים את הזבל ובולעים את הנוזל המכיל מיקרואורגניזמים, חומרי תזונה, ולעיתים גם זחלים של חרקים אוכלי זבל אחרים. לעומת זאת, הזחלים ניזונים מנוזלי הגללים וגם מהמוצקים שבה, אותם הם לועסים באיברי הפה שלהם.
מרבית חיפושיות הזבל מוצאות את הפרשות בעלי החיים באמצעות חוש הריח המפותח שלהם. חלקן, בעיקר הקטנות שביניהן, עומדות על בעל החיים עצמו ומחכות למתנה שהוא מעניק להן.
החוקר הצרפתי ז'אן-אנרי קזימיר פאבּר (Fabre) הפריך במאה ה-19 את האמונה העממית לפיה קיים שיתוף פעולה בין זבליות מכדררות במעבר מכשולים בעת גלגול כדור הזבל. הוא גילה שהמסייעות-לכאורה הן למעשה מתחרות האורבות להזדמנות לשדוד את כדור הזבל.
חיפושיות הזבל תורמות תרומה חיובית לחקלאות. באכילת הזבל ובקבורתו הן תורמות למחזור המזון בקרקע ולאיכותו. כמו כן, בסילוק הזבל מסביבת הבקר והצאן הן מקטינות את זמינותו למזיקים כגון זבובים. לפיכך משתמשים בהן גם להדברה ביולוגית יזומה במשק החי.
המכון האמריקאי למדעי החיים[1] העריך חיסכון שנתי של כ-380 מיליון דולר במשק החי האמריקאי בזכות חיפושיות הזבל.[2]
ברפואה העממית הסינית משתמשים בחיפושיות הזבל יחד עם חרקים רבים נוספים.
לאחר השלב הראשון של התפתחות הזחלים (שבו הם ניזונים מכדור הזבל שבו נולדו), ברוב תהליך הגדילה שלהם (באביב ובסתיו) הם ניזונים משורשים. במדשאות, למשל, דבר זה גורם לנבילה ולקרחות בדשא.
מינים שונים של חיפושיות זבל, ובעיקר זבלית פרעה (Scarabaeus sacer), נחשבו קדושים בעיני המצרים הקדמונים. הם האמינו שהחיפושית היוצאת מתוך הזבל נוצרה יש-מאין במעשה אלוהי שסימל עבורם את יצירת העולם מתוך השמש בידי אל השמש. דמות הזבלית המגולפת באבן, בחֵמָר ובחמרים אחרים נקראת "חרפושית". החרפושיות שמשו כקמעות, אלילים זעירים, עדיים וחותמות, והם מהממצאים הארכאולוגיים השכיחים ביותר ממצרים העתיקה.
חרפושיות שנמצאו בארץ ישראל מעידות על השלטון וההשפעה התרבותית המצרית בארץ בעת העתיקה. בין הסמלים על חותמי חזקיהו מלך יהודה נמצאו דמויות של חרפושיות ושל כדוריהן.
במשל "חיפושית הזבל והעיט" מספר איזופוס על עיט הטורף ארנב למרות בקשותיה של החיפושית שלא יעשה כן. החיפושית נוקמת בעיט בהשחתת ביציו. ביאושו, מתעופף העיט לאולימפוס, מניח את הביצים בחיקו של זאוס, ומבקש ממנו להגן עליהן. החיפושית בתגובה ממלאת עצמה בזבל, ומתעופפת בעוצמה לתוך פניו של זאוס, ובבהלתו הוא קופץ על רגליו והביצים נופלות ונשברות. כאשר זאוס למד על בקשת החרפושית ממנה התעלם העיט, הוא נוזף בעיט ומבקש מהחרפושית לשמור מרחק מהעוף. כאשר בקשתו זו נדחית, הוא משנה את עונת הדגירה של העיט לזמן בו חיפושיות הזבל אינן נמצאות מעל פני האדמה.
אריסטופאנס התייחס למשל זה כמה פעמים במחזותיו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.jpg)
