Loading AI tools
חוקרת יידיש ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוה טורניאנסקי (נולדה ב-21 ביולי 1937) היא פרופסור אמריטה בחוג ליידיש באוניברסיטה העברית, חברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וכלת פרס ישראל לחקר לשונות היהודים וספרויותיהם וחקר התרבות העממית (תשע"ג).
_במקסיקו.jpg)
חוה טורניאנסקי נולדה במקסיקו סיטי להורים מהגרים ממזרח אירופה שניהלו בית יהודי-חילוני על טהרת היידיש. למדה בבית הספר היסודי והתיכון "די יידישע שול אין מעקסיקע". עשתה שנת לימודים בירושלים ב"בית המדרש למורי הגולה ע"ש חיים גרינברג", שבה למקסיקו ובמשך שנתיים לימדה שם עברית ויידיש בבית ספרה ולמדה פדגוגיה באוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו. עלתה לישראל בשלהי שנת 1957 ולמדה בסמינר ע"ש דוד ילין בשאיפה להיות מורה בבית הספר העממי. את לימודי התואר הראשון והשני עשתה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובחוג ליידיש, אצל הפרופסורים דב סדן, חנא שמרוק ושמואל ורסס. בשנים 1967–1973 כתבה דוקטורט על היצירה הדו-לשוניות בחברה האשכנזית בעת החדשה המוקדמת בהדרכתו של פרופסור חנא שמרוק, ועשתה שנת פוסט-דוקטורט במרכז ללימודי יהדות באוקספורד. לימדה בחוג ליידיש באוניברסיטה העברית משנת 1962 (פרופסור מן המניין מ-1995) עד שפרשה לגמלאות ב-2005. כיהנה שנים רבות כראש החוג. את כל שנות השבתון שלה עשתה באוקספורד. לימדה קורסים בלשון יידיש וספרותה ובתרבות אשכנז באוניברסיטה האיברו-אמריקנה במקסיקו, באוניברסיטת degli studi במילאנו, במכון ללימודי עברית ויהדות באוניברסיטת קולג' לונדון; נתנה סדרת הרצאות באוניברסיטת קליפורניה בברקלי והשתתפה בקבוצת מחקר על הספר היהודי במכון ללימודי יהדות מתקדמים בפילדלפיה, במסגרת אוניברסיטת פנסילבניה.
הייתה חברת מערכת של "תרביץ, רבעון למדעי היהדות", וכיהנה כיו"ר תוכנית הלימודים "יידיש – שפה ותרבות", תוכנית לימודים לחטיבה העליונה בבית הספר הכללי והדתי" מטעם האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים של משרד החינוך.
חוה טורניאנסקי היא אלמנתו של אוריאל טורניאנסקי, ואם לשלושה בנים.
חוה טורניאנסקי עוסקת בתולדות ספרות יידיש ובתרבותם של יהודי אשכנז על פזורותיהם. כל מחקריה ופרסומיה דנים ביצירה ביידיש, מניצניה הראשונים בסוף המאה ה-13 ועד תחילתה של ספרות יידיש המודרנית במחצית השנייה של המאה ה-19. הדגש מושם על הגילויים הספרותיים-ההיסטוריים של התרבות האשכנזית, בעיקר בעת החדשה המוקדמת. עם ענייני מחקריה נמנים: הדו לשוניות (עברית ויידיש) בתרבות האשכנזית במשך הדורות; התנ"ך ויידיש (תרגומים, עיבודים, שירה אפית ועוד); גילויי האקטואליה בספרות יידיש במאות 16–18; החינוך הפורמלי באשכנז בראשית העת החדשה והספרות הדידקטית ביידיש, הכתיבה האישית ("אגודוקומנטים") ביידיש, ובכללה מכתבים פרטיים, זיכרונות ורישומים אחרים בעיקר מפרי עטן של נשים.
ספר זה ההדירה חוה טורניאנסקי לפי כתב-היד של המחבר הוסיפה מבוא וביאורים.[1] הספר הוא פועל יוצא של עבודת הדוקטור ("כתב היד הדו-לשוני 'ספר מסה ומריבה' לאלכסנדר בר' יצחק, 1627) הדנה בבעיית הדו לשוניות בתרבות האשכנזית בכלל תוך התמקדות ביצירה אחת, שנכתבה באשכנז ונשתמרה בספריית בודליאנה באוקספורד. ביצירה ויכוח מסועף ורב פנים ועניינים בין איש עשיר ואיש עני, הכתוב בחרוזים בנוסחים מקבילים בעברית וביידיש ועומד על אלפי שורות חורזות. זו היצירה הדו-לשונית המקיפה ביותר מתוך כארבעים יצירות מסוג זה שהגיעו לידינו וביניהן שירי ויכוח נוספים, שירים לחג ולמועד, שירי מוסר, ועוד. מחברו של ספר מסה ומריבה סיים את כתיבתו ב-1627 והיצירה הופיעה בדפוס לראשונה בההדרתה של חוה טורניאנסקי.
ספר זה[2] הוא פרי עבודתן של חוה טורניאנסקי ופרופסור אריקה טים מאוניברסיטת טריר (Trier) בגרמניה, ובשיתופה של תלמידתן פרופ' קלאודיה רוזנצווייג-קופפר, מציג רישום מפורט, מבואר ומאויר של כל מה שהגיע לידינו מאיטליה ביידיש. ספר זה הוא ניסיון רישום מרוכז ראשון של כל מה שנכתב או נדפס ביידיש בערי צפון איטליה מאמצע המאה ה-16 ועד ראשית המאה ה-17, בשעה שיהודים אשכנזים שהתיישבו שם המשיכו לדבר, לקרוא ולכתוב ולהדפיס ביידיש. בתקופה זו העמידה השלוחה האשכנזית באיטליה את מיטב היצירה ביידיש בת הזמן, ודפוסיה, היפים במיוחד, נפוצו בפזורה האשכנזית כולה. הספר כתוב בנוסחים מקבילים באנגלית ובאיטלקית, ולכל פריט בו מתלווה הסבר, הפניות ביבליוגרפיות ואיור אחד או איורים אחדים. בספר זה פורסם גם מאמרה של טורניאנסקי.[3]
טורניאנסקי תרגמה וההדירה את זכרונותיה של גליקל מהמלין.[4] הזיכרונות שכתבה ביידיש, לשון דיבורה, גליקל בת לייב (הידועה יותר כגליקל האמל או גליקל פון המלין), שנולדה בהמבורג ב-1645 ונפטרה במץ ב-1724, הם תעודה היסטורית נדירה הפותחת לפנינו צוהר לעולמה של אישה יהודייה בעת החדשה המוקדמת. גליקל התחילה לכתוב את זיכרונותיה בעקבות מות בעלה, אבי ארבעה עשר ילדיה (ששניים מהם נפטרו בגיל הרך) בתום שלושים שנות נישואין, והמשיכה לרשום את קורותיה ולסקור את הנעשה בסביבתה עוד שנים רבות לאחר מכן. בחיבור שהועידה לילדיה ארגה גליקל יחדיו את האישי, המשפחתי והציבורי, הוסיפה סיפורים ואגדות לשם המחשה והנאה, ונתנה ביטוי לא רק להרהוריה ולרחשי לבה אלא גם למערכת דעותיה ואמונותיה. כך העמידה לנו מסמך היסטורי-ספרותי מיוחד במינו המתאר הן את קורותיה ואת עולמה הרוחני של אישה עברייה בת המאה ה-17, הן את דמותה והוויית חייה של החברה שבה צמחה ופעלה.
זיכרונותיה של גליקל לא נשתמרו בכתב ידה אלא בשתי העתקות שהעתיק אחד מבניה. על-פי העתקות אלה פורסמו הזיכרונות בלשון המקור לראשונה בשנת 1896, ומאז זכו לתרגומים, לרוב חלקיים ובמידות שונות של נאמנות למקור, לכמה שפות. תרגום עברי ראשון, של אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ', ראה אור ב-1929. בספר 'גליקל, זכרונות 1691–1719', הועמד בעמוד הימיני הטקסט המקורי ביידיש, בדוק ומתוקן על פי כתב היד, ומולו, בעמוד השמאלי – תרגומו לעברית. במבואה המקיף דנה טורניאנסקי בגליקל ובעולמה, במבנה חיבורה, בנסיבות כתיבתו ובאורחותיה, במקורות השראתה של המחברת, באופי כתיבתה האישית, במודעותה ל'אני' העצמי שלה, בהשקפת עולמה ובדרכי הצגתה את המציאות. היא בוחנת את מקום הכתיבה וזמנה, את הרקע ההיסטורי והתרבותי. כן נבחנים במבוא גלגולי החיבור מן הכתב אל הדפוס והמשך חייו בתרגום, בעיבוד ובמחקר. פרק מיוחד על לשונה של גליקל, שכתבה פרופסור אריקה טים, מסיים את המבוא.
מהדורתה של טורניאנסקי כוללת יותר משלושת אלפים הערות הבאות לזהות את הדמויות הנזכרות בזיכרונות של גליקל ואת הקשרים ביניהן, לבאר ולתעד את האירועים ההיסטוריים המתוארים, לבחון ולפרש את המקורות הלשוניים, הסגנוניים והספרותיים של המחברת, להתחקות אחר דעותיה ואמונותיה, אחר השכלתה וידיעת הלשונות שלה, ואחר אמינות דבריה. עוד נלווים למהדורה אילנות יוחסין, צילומי תעודות ומסמכים, ואיורים רלוונטיים אחרים. בזכות מהדורתה של זיכרונות גליקל זכתה חוה טורניאנסקי בפרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 2006.
ליצירתה של גליקל הקדישה טורניאנסקי עיונים נוספים.[5]
ספר זה [6] ראה אור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, לאחר שבמסגרת יחידה 6 ('עולם התורה בפולין') של הקורס הנזכר עסק דוד אסף בהרחבה בישיבות פולין, באה יחידה 7 לדון בחינוכו והשכלתו של הציבור הרחב, של הנשים והילדים ושל הגברים שלא למדו בישיבה. ביחידה זו בוחנת טורניאנסקי את החינוך הבלתי פורמלי שנקנה במסגרת הבית, המשפחה והקהילה, את הלימוד הפורמלי של הבנים במסגרת ה'חדר', ואת חינוך הבנות על מסגרותיו. בין היתר נידונים כאן תפקידיה של יידיש לעומת עברית בחינוך בכללותו, המגמה הדידקטית של ספרות יידיש בכלל, והקורפוס הספרותי המסועף שהועמד ביידיש לצורך הרחבת דעתו, הדרכתו המוסרית והנאתו האסתטית של 'עמך'.
תפקידה המכריע של היידיש בהפצת ידיעת המקרא, הפרשנות והמדרש בתחום התרבות האשכנזי בא לידי ביטוי לא רק בלימוד החומש ב'חדר' אלא במגוון עשיר של יצירות: תרגומים למיניהם – חלקיים או מלאים, בפרוזה או בחרוזים, מילוליים וצמודים לטקסט או מורחבים באמצעות שימוש במקורות פרשניים ומדרשיים מעטים או רבים; שירה אפית מתוחכמת הנוטלת יסודות מספרות הסביבה; פרוזה דרשנית המגיעה לשיאה בספר 'צאינה וראינה' – הספר הפופולרי ביותר ביידיש בכל הדורות; המחזה המקראי המכונה "פורים שפיל", ועוד. מאמרים אחדים של טורניאנסקי עוסקים בנושאים אלה.[7]
חלק ממחקרה של טורניאנסקי מוקדש לסוגת השירים ה"היסטוריים" ביידיש. השירים הללו נועדו להפיץ מידע על אירועים אקטואליים שונים מיד בתום התרחשותם, ותפקידם דומה לתפקידו של העיתון בימינו. יחד עם פרופ' חנא שמרוק אספה טורניאנסקי כחמישים שירים מסוג זה שנדפסו במאות ה-17 וה-18 ורובם המכריע הגיע לידינו בעותק אחד ויחיד. השירים עוסקים באירועים שהתרחשו בקהילות שונות על פני הפזורה האשכנזית – גרמניה, פולין-ליטא, בוהמיה, מורביה והולנד, מאמסטרדם ומץ במערב ועד וילנה ואומן במזרח. האירועים המתוארים ברוב השירים הם שריפות ומגפות, התרחשויות בשעת מצור ומלחמה, רדיפות וגירושים, עלילות דם, משפטים והוצאות להורג, אסונות טבע ומקרים רעים אחרים, ואף מותם של אישים ידועים. על חלק מן האירועים אין לנו מידע ממקור אחר, ועל חלקם מוסיפים לנו השירים מידע חדש או התבוננות אחרת. למחקר הסוגה שייכים מאמרים אחדים של טורניאנסקי.[8]
פנים רבות ומגוונות לקיום יחדיו של שתי הלשונות, עברית ויידיש, בחייה של החברה האשכנזית, בתרבותה וביצירה הספרותית שלה. הקשרים בין שתי השפות והשפעתן ההדדית כפי שהם באים לידי ביטוי בספרות נידונים במאמרים הבאים:
טורניאנסקי עסקה במקצת גם בספרות יידיש החדשה. מאמרה הראשון הוקדש לפואמה "מאָניש", יצירתו הראשונה ביידיש של יצחק לייבוש פרץ, שהיא למעשה השיר הראשון על אהבה בהווה בספרותנו החדשה בשתי הלשונות, עברית ויידיש. בפואמה ובגלגוליה, המגלים את עמדתו המשתנה של פרץ לנושא האהבה וליכולת הביטוי של יידיש עוסק אחד ממאמריה[9].
עוד לפני המחצית השנייה של המאה ה-19 – זמנם של מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם וי"ל פרץ – נשכח חלק ניכר מספרות יידיש שנכתבה במאות הקודמות. מחקרים ראשונים על תולדותיה של ספרות זו התחילו להופיע בעשורים הראשונים של המאה העשרים. דיוניהם וגילוייהם, כמו גם המובאות המקיפות שהביאו לאיור הדיון השפיעו על אחדים מסופרי יידיש בני הזמן ושימשו להם מקור השראה. ליצירות שנכתבו בעקבות זאת על ידי שני יוצרי יידיש מרכזיים – המשורר אברהם סוצקבר והסופר יצחק בשביס-זינגר מוקדשים שני מאמרים של חוה טורניאנסקי.[10]
[נוסח באנגלית]: “The Evolution of the Poetical Contest in Ashkenaz”, Studies in Yiddish Literature and Folklore, Research Projects of the Institute of Jewish Studies, Monograph Series 7, The Hebrew University of Jerusalem, Jerusalem 1986, pp. 60–98. [נוסח בגרמנית]: “Die Evolution des Streitgedichtes in Ashkenas”, Hebräische Beiträge zur Wissenschafts des Judentums deutsch angezeigt, Jahrgang III-IV (1987-1989), pp. 65-79.
ריאיון עם פרופ' חוה טורניאנסקי חברת האקדמיה, בביצוע פרופ' ישראל ברטל, סרטון באתר יוטיובSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
