Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במחשבה המרקסיסטית, חברה קומוניסטית או מערכת קומוניסטית היא סוג חברה ומערכת כלכלית שלפי ההנחה תצמח באופן טבעי מהתקדמות טכנולוגית. חברה זו היא המטרה הסופית של האידאולוגיה הפוליטית של הקומוניזם. חברה קומוניסטית מאופיינת בבעלות ציבורית על אמצעי הייצור עם גישה חופשית[1][2] למוצרי הצריכה. חברה זו היא חסרת מעמדות, ואין בה צורך במדינות או בכסף,[3][4][5][6] מה שמעיד על כך שאין בה ניצול של מעמד העובדים לפי התורה המרקסיסטית.[7][8]
יש להבחין בין המושג חברה קומוניסטית לבין התפיסה המערבית של מדינה קומוניסטית. מדינות קומוניסטיות הן לרוב מדינות הנשלטות על ידי מפלגה המגדירה את האידאולוגיה שלה כסוג של לניניזם או מאואיזם.[9][10] מדינות כאלה לרוב שואפות לייצר חברה קומוניסטית, אך אף אחת מהן לא הגיעה למצב בו היא ביטלה לחלוטין את הקיום של כסף או מעמדות. מדינות אלה לרוב לא נהנות משפע חומרי וכוללות מגבלות רבות על חירויות. לעומת זאת, החברה הקומוניסטית היא שלב ספציפי בהתפתחות החברתית-כלכלית לפי התורה המרקסיסטית המבוסס על שפע חומרי אשר נובע מהתקדמות בטכנולוגיות הייצור ובמקביל משינויים ביחסים החברתיים. שינויים אלה אמורים לאפשר הפצה של מוצרים על בסיס צרכים ויחסים חברתיים המבוססים על פרטים הקשורים בחופשיות.[7][8][11]
המערכת הכלכלית הקומוניסטית תתאפיין בטכנולוגיה יצרנית מתקדמת המאפשרת שפע חומרי וחלוקה חופשית של רוב התפוקה הכלכלית או כולה תוך החזקה ציבורית של אמצעי היצור. מבחינה זו הקומוניזם נבדל משאר זרמי הסוציאליזם, אשר מתוך הכרח כלכלי מגבילים את הגישה לשירותים ומוצרי צריכה על בסיס תרומת הפרט לכלכלה.[12]
בניגוד נוסף למערכות כלכליות אחרות, המערכת הקומוניסטית מאופיינת בהחזקה ציבורית של משאבי הטבע ואמצעי הייצור, ולא בבעלות פרטית כמו בקפיטליזם או בבעלות ארגונים ציבוריים ושיתופיים שמגבילים באופן דומה את הגישה למשאבים אלה. במובן זה, קומוניזם כרוך ב"שלילת הקניין" בהנחה שלא יהיה היגיון כלכלי לשליטה בלעדית על נכסי ייצור או טבע בסביבה של שפע חומרי.[13]
על פי ההנחה, המערכת הקומוניסטית צפויה להתפתח ממערכת סוציאליסטית שתקדם לה. מרקס החזיק בדעה שסוציאליזם - שיטה המבוססת על בעלות ציבורית של אמצעי הייצור - תאפשר התקדמות לקראת פיתוח מערכת קומוניסטית מלאה על ידי קידום מואץ של טכנולוגיה. תחת הסוציאליזם, ככל שהאוטומציה תגבר, שיעור גדול יותר של סחורות יחולקו בחופשיות.[14]
חברה קומוניסטית אמורה לשחרר פרטים משעות עבודה ארוכות על ידי אוטומציה של הליכי הייצור[15] ובנוסף לבטל את הניצול המובנה הנובע מהחלוקה בין עובדים לבעלים. לפי מרקס המערכת הקומוניסטית תשחרר פרטים מניכור וממבנה חיים המבוסס על הישרדות. כתוצאה מכך, חברה קומוניסטית נתפסת כחברה אינטלקטואלית עם זמן ומשאבים לעסוק בתחביביה היצירתיים ובתחומי העניין האמיתיים שלה, ולתרום לעושר החברתי בדרך זו. מרקס ראה ב"עושר אמיתי" את משך הזמן שעומד לרשות הפרט כדי לעסוק בתשוקות היצירתיות שלו.[16][17] לפי פרשנות זו של החברה הקומוניסטית, התפיסה של מרקס היא אינדיבידואליסטית באופן קיצוני.[18]
התפיסה של מרקס לגבי חירות הולכת יד ביד עם רעיונותיו על סיום חלוקת העבודה, שלא תידרש בחברה עם ייצור אוטומטי ותפקידי עבודה מוגבלים. בחברה קומוניסטית, הצורך הכלכלי והיחסים הכלכליים יפסיקו להשפיע על היחסים התרבותיים והחברתיים. ככל שהמחסור החומרי יבוטל,[13] הניכור מהעבודה ייפסק ואנשים יהיו חופשיים לרדוף אחרי מטרותיהם האישיות.[19]
מרקס ואנגלס טענו כי בחברה קומוניסטית לא יהיה צורך במדינה כפי שהיא קיימת בחברה הקפיטליסטית בת זמננו. המדינה הקפיטליסטית קיימת בעיקר כדי לאכוף יחסים כלכליים היררכיים, לאכוף את השליטה הבלעדית ברכוש ולהסדיר פעילויות כלכליות קפיטליסטיות - כל אלה לא יהיו רלוונטיים למערכת קומוניסטית.[13][19]
אנגלס ציין כי במערכת קומוניסטית תפקידם העיקרי של מוסדות הציבור יעבור מיצירת חוקים ולשלוט באנשים לתפקיד טכני של ניהול תהליכי ייצור, תוך ירידה בהיקף הפוליטיקה המסורתית וחלופה שלה בקבלת החלטות מדעית.[20] עם זאת החברה הקומוניסטית מאופיינת בתהליכים דמוקרטיים, לא רק במובן האלקטורלי, אלא במובן הרחב יותר הכולל דמוקרטיזציה ופתיחות של המרחב הציבורי ומקומות העבודה.[13]
מרקס מעולם לא ציין בבירור אם הוא חשב שחברה קומוניסטית תהיה צודקת או לא. הוגים אחרים שיערו שהוא האמין שחברה קומוניסטית תתעלה מעל הצדק ותיצור חברה ללא קונפליקטים ולפיכך ללא צורך בכללי צדק.[21]
מרקס כתב שבין החברה הקפיטליסטית לקומוניסטית תתקיים תקופת מעבר המכונה דיקטטורה של הפרולטריון.[13] במהלך שלב זה של ההתפתחות החברתית, היחסים הכלכליים הקפיטליסטיים יבוטלו בהדרגה. משאבי טבע יהפכו לרכוש ציבורי ומרכזי הייצור ומקומות העבודה יעברו לבעלות חברתית ולניהול דמוקרטי. הייצור יהיה מאורגן על ידי הערכה ותכנון מדעיים, וכך תתבטל מה שמרקס כינה "האנרכיה בתחום הייצור". אוטומציה הדרגתית תקטין את כח העבודה האנושי במידה המקסימלית ללא פגיעה חומרית בפרטים.
היבטים רבים של כלכלה קומוניסטית הופיעו בעשורים האחרונים בתחום של תוכנה וחומרה בקוד פתוח, כאשר קוד המקור, ובכך אמצעי ייצור התוכנה משותפים ונגישים לכולם באופן חופשי.
ריי קורצווייל טוען שמטרות הקומוניזם ימומשו על ידי פיתוחים טכנולוגיים מתקדמים במאה ה-21, שבה המפגש בין עלויות ייצור נמוכות, שפע חומרים ופילוסופיות קוד פתוח יאפשרו את מימוש העיקרון "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו".[22]
המערכת הכלכלית הקומוניסטית נמנתה באופן רשמי כמטרתה העליונה של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות במצע המפלגתי שלה.
בתיאוריה הפוליטית של ולדימיר לנין, חברה חסרת מעמדות תהיה חברה הנשלטת על ידי היצרנים הישירים, המאורגנת לפי מטרות שמוסכמות על ידי החברה. חברה כזו, לפי לנין, תפתח הרגלים שיהפכו בהדרגה את הייצוג הפוליטי למיותר, שכן האופי הדמוקרטי של הסובייטים יוביל את האזרחים להסכמה מלאה עם הנציגים שלהם. לפיו, רק בסביבה זו תוכל המדינה להתחיל לחדול מלהתקיים, וכך תתחיל תקופה של קומוניזם ללא מדינות וגבולות.[23]
המדינה הסובייטית טענה שהחלה את שלב המעבר של "בנייה סוציאליסטית" דרך יישום תוכניות החומש הראשונות במהלך שנות ה-30, שהכניסו כלכלה מתוכננת מרכזית והלאמה של הכלכלה. תוכנית 1962 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, שפורסמה בהנהגתו של ניקיטה חרושצ'וב, טענה כי הסוציאליזם התבסס היטב בברית המועצות, וכי המדינה תתקדם כעת ל"בנייה בקנה מידה מלא של הקומוניזם",[24] אם כי ניתן לפרש אימרה זו כהתייחסות לבנייה של היסודות הטכניים של קומוניזם ולא להתחלה של ביטול המדינה והמעמדות. עם זאת, אפילו במהדורה הסופית של תוכניתה לפני פירוק המפלגה, לא נטען כי הקומוניזם התבסס במלואו, [25] במקום זאת נטען שהחברה עוברת תהליך איטי והדרגתי מאוד של מעבר.
מספר יצירות אוטופיות תיארו גרסאות שונות של חברה קומוניסטית. בין היצירות ניתן למצוא את מהפכת הנשים (391 לפנה"ס) מאת אריסטופאנס, יצירה מוקדמת של סאטירה אוטופית שלועגת למאפייני הדמוקרטיה האתונאית וליחסים בין המגדרים דרך סיפורן של הנשים האתונאיות שמשתלטות ומייסדות אוטופיה פרוטו-קומוניסטית.[26]
חוק החופש (1652, אנגלית: The Law of Freedom in a Platform) מאת ג'רארד וינסטנלי, אשר מפרט חזון קומוניסטי רדיקלי של מדינה אידיאלית.[27][28] חדשות משומקום (1892) מאת ויליאם מוריס, המתאר חברה עתידית המבוססת על בעלות משותפת ושליטה דמוקרטית באמצעי הייצור.[29] כוכב אדום (1908, רוסית: Красная звезда), רומן מדע בדיוני מאת אלכסנדר בוגדנוב על חברה קומוניסטית במאדים. המנושל (1974) מאת אורסולה לה גווין, המתרחש בין זוג כוכבי לכת: אחד שכמו כדור הארץ נשלט היום על ידי רכוש פרטי, מדינות לאום, היררכיה מגדרית ומלחמה, והשני שמתקיימת בו חברה אנרכיסטית ללא רכוש פרטי.
הכלכלה והחברה של פדרציית הכוכבים המאוחדת במסע בין כוכבים תוארו כמו חברה קומוניסטית שבה המחסור החומרי בוטל בשל הזמינות הרחבה של טכנולוגיית "המשכפל" המאפשרת הפצה חופשית של מוצרים, ושאין בה צורך בכסף.[30]
סדרת רומני התרבות (אנגלית: The Culture) מאת איאן בנקס מתרכזת בכלכלה חסרת מחסור וקומוניסטית[31][32][33] שבה הטכנולוגיה התקדמה עד כדי כך שכל הייצור הוא אוטומטי[34] ואין שימוש בכסף או רכוש פרטי מלבד רכוש בעל ערך סנטימנטלי.[35] בני האדם בתרבות חופשיים לעסוק במה שהם רוצים והחברה פתוחה ומתירנית.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
