זֵנִיט סנקט פטרבורג (ברוסית: Футбольный клуб «Зенит» Санкт-Петербург) הוא מועדון כדורגל, המתמודד בליגת העל הרוסית בכדורגל וממוקם בעיר סנקט פטרבורג, שבצפון-מערב רוסיה.
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| שם מלא | חברת המניות מועדון הכדורגל זניט סנקט פטרבורג | ||
| כינוי |
Sine-belo-golubye (הכחולים-לבנים-תכולים) | ||
| תאריך ייסוד | 25 במאי 1925 | ||
| אצטדיון |
גזפרום ארנה, סנקט פטרבורג, רוסיה (תכולה: 64,468) | ||
| בעלים |
 גזפרום | ||
| יו"ר |
ילנה איליוחינה | ||
| מנכ"ל |
אלכסנדר מדבדב | ||
| מאמן |
סרגיי סמאק | ||
| ליגה |
הפרמייר ליג הרוסי | ||
| http://www.fc-zenit.ru | |||
| תלבושת | |||
| |||
| מחלקות הספורט של זניט סנקט פטרבורג | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|
| ||||
| כדורגל | זניט-2 (כדורגל) | כדורגל נשים | ||||
|
 |
| ||||
| קטרגל | כדורסל | זניט-2 (כדורסל) | ||||
_pictogram.svg){kind=small} |
|
 | ||||
| כדורעף | זניט-2 (כדורעף) | כדוריד | ||||
קבוצת הכדורגל של המועדון הוקמה ב־25 במאי 1925 בחסות מפעל המתכות הלנינגרדי (LMZ). זניט חברה בארגון המועדונים האירופיים והיא נחשבת לאחת הקבוצות הגדולות, הן בתקופת ברית המועצות והן בתקופת רוסיה ואחת המוצלחות בכדורגל הרוסי. הקבוצה זכתה ב-29 תארים בסך הכל: אליפות ראשונה ב־1984. היא ניצחה במספר טורנירי גביע ב-1944 וב-1999, אך לאחר מכן לא זכתה באף תואר עד 2007, אז הייתה הקבוצה הלא-מוסקבאית השנייה בלבד (אחרי אלניה ולדיקווקז) שזכתה באליפות רוסיה. העשור הראשון, השני והשלישי במאה ה-21, הם המוצלחים ביותר בהיסטוריה של זניט, ששיאם בעשר אליפויות הפרמייר ליג הרוסי 2007, 2010, 2012, 2015, 2019, 2020, 2021, 2022, 2023 ו-2024 (מתוכם 3 פעמים הקבוצה זכתה בדאבל, בעונת 2010 ובעונת 2020[1] ובעונת 2024). בשנת 2008 זכתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה בגביע אופ"א, לאחר שגברה במשחק הגמר על גלאזגו ריינג'רס. כמו כן, לזכות הקבוצה גם זכייה בסופר קאפ האירופי בשנת 2008, לאחר ניצחון 2:1 על מנצ'סטר יונייטד והיא גם העפילה ארבע פעמים לשלב שמינית גמר ליגת האלופות בשנים 1986, 2009, 2012 ו-2014, במה שמהווה להישג השיא שלה במפעלים האירופיים ולמספר שיא של העפלה לשלב זה בקרב הקבוצות הרוסיות.[2] מאז הקמתה, זכתה הקבוצה בעשרה אליפויות בסך הכל, גביע הפרמייר ליג, חמישה גביעים ועשרה טורנירי סופרקאפ, כמו גם, כאמור, בגביע אופ"א וסופר קאפ אירופי.
זו קבוצת הספורט העשירה ביותר ברוסיה, בעיקר הודות לחברת גזפרום (שהיא בעלי הקבוצה מאז דצמבר 2005) כשנכון לעונת 2024/2025 תקציבהּ עמד על 182 מיליון דולר[3] והיא ממועדוני הכדורגל הרוסיים הטובים ביותר בעולם, על פי דירוג הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל.[4][5] זהו גם מותג הכדורגל הרוסי היקר ביותר, על פי סוכנות Brand Finance.[6] התקציב השנתי של הקבוצה מגיע ל-180 מיליון דולר בממוצע[7] ונכון לשנת 2018 הקבוצה הכניסה סכום של 168 מיליון אירו.[8] בשנת 2019, דורג המועדון כמועדון הכדורגל הרוסי הרווחי ביותר (עם 547 מיליון רובל ו-11.31 מיליארד רובל בסך הכל, כ-156 מיליון דולר) וביולי 2020 זניט הוכתרה על ידי Euro Club Index בתור המועדון ה-28 בדירוג המועדונים הטובים ביבשת אירופה והמועדון הרוסי הטוב ביותר.[9] ב-2022, זניט דורגה במקום 40 כקבוצת הכדורגל הפופולרית ביותר בעולם על פי דירוג המועדונים של אתר FiveThirtyEight.[10] בשנת 2023, אתר TheAnalyst דירג את המועדון במקום 53 בטיבו בעולם.[11]
אצטדיונהּ הביתי של הקבוצה, החל משנת 2017, הוא גזפרום ארנה, הממוקם על האי קרסטובסקי, שבסנקט פטרבורג. אצטדיון זה מכיל 67,800 מקומות ישיבה.[12] קודם לאצטדיון קרסטובסקי, שיחקה הקבוצה באצטדיון פטרובסקי (1989–2017) ובאצטדיון קירוב (1950–1989).
היסטוריה
לידת הקבוצה
ההיסטוריה של מועדון הכדורגל זניט סנקט פטרבורג היא ארוכה מאוד, ונשזרת לאורך שנים רבות בהיסטוריה של העיר, כאשר נקראה סנקט פטרבורג, פטרוגרד ולנינגרד. בשנת 1897 נערך משחק הכדורגל הראשון ברוסיה באי וסילי בסנקט פטרבורג. משחק זה היה לא-רשמי ושוחק בין קבוצה מקומית של אנגלים בשם "חובבי הכדורגל של האי וסילי" נגד קבוצה רוסית מקומית בשם "ספורט פטרוגרד", משחק אותו ניצחו האנגלים בתוצאה 0–6. שחקניהן של שתי הקבוצות היו חובבנים ולא היה ארגון גג שארגן את משחקיהם. באותה התקופה, החלו להיות מוקמים מספר מועדוני כדורגל ברחבי סנקט פטרבורג, בעיקר בסביבות מפעלים גדולים ואזורי תעשייה שהיו בעיר. באותה העת, כל התנהלות הכדורגל הייתה מאוד לא מקצועית ובמספר מקרים, אף היו שחקנים ששיחקו בשביל יותר ממועדון אחד בו זמנית.[13]
קבוצת הכדורגל המקורית של זניט הוקמה מאיחודן של מספר קבוצות מקומיות שמאז מהפכת 1917 החליפו מספר רב של בעלים והנהלות השתנו מספר פעמים. כמו כן, גם המועדונים שהחזיקו מעמד בטלטלות של המהפכה, סבלו בשנים שלאחר מכן מהשפעה רבה מצד הממשל והופעל לחץ פוליטי רב על בעלי הקבוצות והשחקנים. התיעוד הישן ביותר של אחת ממקימות זניט הייתה קבוצת "מורזינקה" שהוקמה בשנת 1914 וששיחקה באצטדיון "אובוחובסקי" בין השנים 1914 ו-1924, אז שונה שם הקבוצה (ולאחר מכן גם האצטדיון) ל"בולשביק". הקבוצה והאצטדיון שרדו את מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית וכן את מלחמת האזרחים ברוסיה שהתנהלה בין השנים 1918–1922. בשנת 1925, הוקמה קבוצה נוספת שהתאחדה ברבות הימים להקמת זניט. הייתה זו קבוצה של פועלים ממפעל המתכת LMZ שנקראה במהלך שנות ה-30 "סטאלינץ". לפי ממצאים היסטוריים, הקבוצות המקימות של זניט השתתפו בתחרויות אזוריות עד לאיחוד הכולל בשנת 1939 ו"סטאלינץ" אף השתתפה בליגה הסובייטית הבכירה בשנת 1938.
השם "זניט" ניתן לראשונה למועדון בשנת 1936, אז הצטרפה "בולשביק" להתאחדות הספורט של זניט. בשנת 1939 התבצע האיחוד כאשר שליט ברית המועצות באותה התקופה, יוסיף סטלין, חייב את קבוצת זניט לקלוט לשורותיהם את כל שחקני "סטאלינץ" ובכך הוקם מועדון הספורט זניט סנקט פטרבורג המוכר לנו כיום. הקבוצה אף זכתה לתמיכה בשל העובדה שמפעל ל.מ.ז. היה ממפעלי הצבא הסובייטי החשובים ביותר. אחרי האיחוד, שיחקה הקבוצה המאוחדת בליגת המשנה.
בתקופת ברית המועצות
הקבוצה זכתה בתוארה הראשון בתולדותיה בשנת 1944, אז זכתה בגביע הסובייטי של תקופת המלחמה לאחר ניצחון בגמר על צסק"א מוסקבה. למרות העובדה שהקבוצה הייתה אהודה מאוד בלנינגרד, הקבוצה לא הצליחה לזכות באף תואר ממשי לאורך מספר רב של שנים. בשנת 1967, סיימה זניט במקום האחרון של הטבלה והייתה אמורה לרדת לליגת המשנה אך בממשל הסובייטי הוחלט, כי לא יאה שמועדון כדורגל מלנינגרד יירד לליגת המשנה דווקא בשנת היובל למהפכת 1917 ולכן הקבוצה נותרה עונה נוספת בליגה הבכירה.
הקבוצה סיימה שלישית בליגה הבכירה בעונת 1980 והגיעה לסגנות הגביע הסובייטי בעונת 1984. הקבוצה זכתה לראשונה באליפות ברית המועצות בעונת 1984, אליפותה הראשונה והאחרונה של הקבוצה בברית המועצות עד נפילתה בשנת 1991. בעונה שלאחר מכן, זכתה הקבוצה בסופר-קאפ הסובייטי. בעונת 1985/1986 העפילה עד לשלב שמינית גמר ליגת האלופות, שנקראה אז גביע אירופה לאלופות. פורמט הליגה כלל הרבה פחות משחקים אז ואת הדרך לשמינית הגמר היא עשתה אחרי ניצחון 4:0 בסיכום הכולל על ואלרנגה הנורווגית, אך הפסידה לקואוסיסי הפינית בשמינית הגמר בתוצאה 4:3 בסיכום הכולל.
לאורך השנים השתתפה הקבוצה מספר רב של עונות במפעלים האירופיים, כאשר היא פוגשת קבוצות מהגדולות ביבשת כגון בולוניה, סביליה, א.א.ק. אתונה, ויאריאל, אלמניה אאכן, הכוכב האדום בלגרד, ליל, גראסהופרס ציריך, שטוטגרט, קלאב ברוז', דינמו דרזדן, אברטון, נירנברג ואודינזה, את חלקן ניצחה ולחלקן הפסידה.
לאחר התפרקות ברית המועצות
מפעל לומו שהתעסק באופטיקה היה אחד הבעלים החשובים של הקבוצה באותה התקופה אך בשנת 1990 הקבוצה נרשמה מחדש לליגה הבכירה, הפעם בבעלותה של עיריית סנקט פטרבורג. אחרי שהודחה כבר בעונה הראשונה של הליגה הרוסית (עונת 1992), הקבוצה נרשמה מחדש כחברת מניות פתוחה בשנת 1993 (ОАО "ФК Зенит") וחזרה לליגה הבכירה בעונת 1996 ונותרה בה מאז. הקבוצה זכתה בגביע הרוסי בשנת 1999 וסיימה שלישית בליגה בעונת 2001 והגיעה לגמר הגביע הרוסי בעונת 2002 וסיימה כסגנית אלופת רוסיה וכזוכת הגביע הרוסי בעונת 2003.
הקבוצה שיחקה בגביע האינטרטוטו בעונת 2000 והעפילה עד לגמר הטורניר, שבו הפסידה לקבוצת סלטה ויגו הספרדית ולכן לא זכתה בכרטיס לגביע אופ"א בעונה זו. בעונת 2004 ובעונת 2005 סיימה במקום הרביעי בליגה והעפילה לשלב המוקדמות בגביע אופ"א פעמיים ברציפות.
עידן גזפרום
בדצמבר 2005 השתלטה על הקבוצה חברת גזפרום, אחת החברות הגדולות ברוסיה של ימינו והבטיחה כי תשקיע כספים רבים בקבוצה, בבניית אצטדיון חדש ובהשקעה במחלקות הנוער של הקבוצה. למאמן הקבוצה מונה ולאסטימיל פטרז'לה הצ'כי שעל אף שהעפיל עם הקבוצה לרבע-גמר גביע אופ"א בעונת 2005/2006 ולשלב חצי גמר הגביע הרוסי בכדורגל, לא החזיק מעמד זמן רב בתפקיד.
תחת דיק אדבוקאט
.jpg)
ביולי 2006 מונה למשרת המאמן דיק אדבוקאט ההולנדי, אך לאורך כל עונת 2006 התקשה להצעיד את הקבוצה קדימה. שנה לאחר מכן, בעונת 2007 זכתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה באליפות רוסיה.
הישג מרשים במפעלים האירופיים רשמה הקבוצה בגביע אופ"א בעונת 2005/2006, אז הגיעה הקבוצה עד למעמד רבע-גמר הטורניר, בו הפסידה לסביליה שזכתה בסוף העונה בגביע. הישג השיא של הקבוצה בגביע אופ"א היה בעונת 2007/2008 כאשר ניצחה 0–2 את גלאזגו ריינג'רס במשחק הגמר שנערך בסיטי אוף מנצ'סטר סטדיום.[14] עוד בחצי הגמר רשמה הקבוצה הישג מרשים כשניצחה את באיירן מינכן, המועדפת לזכייה בטורניר, 5-1 בסיכום שני המשחקים.[15][16]
ב-29 באוגוסט 2008 זכתה זניט בסופר קאפ האירופי, לאחר ניצחון בתוצאה 1–2 על קבוצת מנצ'סטר יונייטד.[17][18][19]
תחת לוצ'יאנו ספאלטי
בדצמבר 2009 מונה למאמן, האיטלקי לוצ'יאנו ספאלטי שאימן את רומא בעבר.
בעונת 2009/10 זניט הציגה כדורגל מרשים לכל אורך טורניר הגביע הרוסי, כאשר בשלב רבע הגמר הייתה הקבוצה הבכירה היחידה במפעל, כאשר צסק"א מוסקבה ורובין קאזאן הודחו כבר בשלבים מוקדמים יותר. הקבוצה זכתה בגביע, אחרי שגברה על סיביר נובוסיבירסק בגמר הגביע הרוסי 1:0, במשחק שנערך לראשונה בדרום המדינה, בעיר רוסטוב על הדון. ב-14 בנובמבר השלימה זניט דאבל לאחר שהבטיחה את זכייתה באליפות רוסיה לעונת 2010 שני מחזורים לסיום העונה בעקבות ניצחון 5:0 במשחק מול רוסטוב.[20]
בשלב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות בעונת 2010, גברה זניט על אוניראה אורזיצ'ני 1:0 והוגרלה ב-6 באוגוסט אותה שנה, מול אוקזר הצרפתית. למרות הניצחון הביתי 1:0 על הצרפתים, זניט ספגה את ההפסד הראשון שלה לשנת 2010, אחרי 0:2 בחוץ, והודחה מהמפעל. היא הוגרלה בבית 7, בליגה האירופית לצד אנדרלכט, היידוק ספליט וא.א.ק. אתונה. בדצמבר 2010 זניט הבטיחה העפלה לשלבי ההכרעה של הליגה האירופית, לאחר מאזן מושלם של שישה ניצחונות מתוך שישה משחקים והפכה לקבוצה היחידה שהשיגה שישה ניצחונות רצופים בעונת 2010/2011. במרץ 2011 זניט הודחה משלב שמינית גמר הליגה האירופית, לאחר הפסד 3:2 בסיכום הכולל מול טוונטה אנסחדה, שהדיחה שלב קודם קבוצה רוסייה נוספת - רובין קאזאן.
זניט העפילה לשמינית גמר הגביע הרוסי לעונת 2010/2011, לאחר שגברה 3:1 על יריבתה העירונית, דינמו סנקט פטרבורג. במרץ 2011 הקבוצה זכתה בסופרקאפ הרוסי השני שלה והשלישי סך הכל, לאחר שגברה 1:0 על צסק"א מוסקבה בגמר. צסק"א נקמה כחודש לאחר מכן, כאשר הדיחה אותה משלב רבע גמר הגביע הרוסי. בספטמבר 2011 העפילה לרבע גמר הגביע הרוסי לעונת 2011/12 והפסידה לבסוף לדינמו מוסקבה. באפריל 2012 זכתה באליפות שנייה ברציפות, לאחר שהבטיחה את המקום הראשון שלושה מחזורים לסיום. בעונת 2011/2012, הקבוצה הוגרלה לשחק בשלב הבתים של ליגת האלופות מול פורטו, שחטאר דונצק ואפואל ניקוסיה והעפילה מהמקום השני לשלב שמינית גמר ליגת האלופות לראשונה בתולדותיה והתמודדה מול בנפיקה ליסבון[21]; במשחק הראשון היא גברה על בנפיקה בתוצאה 3:2[22][23] אך במשחק השני הפסידה והודחה מהטורניר בשלב שמינית גמר ליגת האלופות. בעונת 2012/2013 סיימה כסגנית האלופה, לאחר שצסק"א הבטיחה זכייה באליפות מחזור אחד לסיום. הקבוצה השתתפה 3 פעמים בסופרקאפ הרוסי, מתוכם זכתה פעמיים (ב-2008 וב-2011) כשב-2013 הפסידה לצסק"א מוסקבה.
בעונת 2013/14 הקבוצה התמודדה במסלול הליגה בשלבי המוקדמות של ליגת האלופות והעפילה לפלייאוף אחרי שדרסה בביתה 0:5 את נורדשלנד מדנמרק. במסגרת שלב הפלייאוף וההעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות, זניט הוגרלה לשחק מול פאסוס די פריירה, שסיימה את עונת 2012/13 במקום השלישי בליגה הבכירה בפורטוגל. זניט גברה על פאסוס 8:3 בסיכום הכללי (4:1 בפורטוגל, 2:4 בבית) והעפילה לשלב הבתים בליגת האלופות בפעם השנייה ברציפות והוגרלה מול פורטו, אתלטיקו מדריד, ואוסטריה וינה. הקבוצה סיימה במקום השני, על חשבון פורטו ואחרי אתלטיקו מדריד והעפילה לשמינית גמר ליגת האלופות, למשחק התמודדות מול בורוסיה דורטמונד, על כרטיס לרבע הגמר. כשבמשחק הראשון זניט הפסידה באצטדיונה הביתי בתוצאה 2–4 ולא העפילה לשלב הבא חרף ניצחון 2:1 בשלב הגומלין.[24] לאחר שזניט לא הצליחה לגבור גם על יריבתה טום טומסק, במחזור ה-21 בליגה וירדה למקום השני, פוטר מאמנהּ לוצ'יאנו ספאלטי והוחלף בסרגיי סמאק, שמונה למאמן זמני.[25][26] ספאלטי ספג ביקורת על כך שבעונתו האחרונה בקבוצה, לזניט היה מיעוט שערים במשחקי הבית. בליגת האלופות עמד מאזנהּ על שני שערים בשלושה משחקי בית לעומת שלושה שערים בחוץ. גם בליגה הרוסית, הקבוצה הבקיעה במשחקי חוץ 35% יותר מאשר בבית.
תחת אנדרה וילאש בואש
.jpg)
.jpg)
ב-20 במרץ 2014 אנדרה וילאש בואש התמנה למאמן הקבוצה וכמאמן ראשי עד שנת 2016, כשהוא מרוויח 6.2 מיליון ליש"ט לעונה, בהתאם לחוזה שנחתם.[27] לאחר מינויו, הוביל רצף ניצחונות של הקבוצה על יריבותיה (6:2 על רובין קאזאן, 4:1 על קרסנודאר) לקראת התבססות בראש טבלת האליפות. בגביע הרוסי הקבוצה הודחה בשלב שמינית הגמר על ידי ארסנל טולה, שניצחה 3:2 בהארכה. באותה עונה זכתה הקבוצה באליפות, 2 מחזורים לפני סיום העונה.
בעונת 2014/15 העפילה הקבוצה לשלב הבתים בליגת האלופות אחרי שגברה על א.א.ל. לימסול (3:1) ועל סטנדרד ליאז' (4:0). זניט הוגרלה לבית ג' מול באייר לברקוזן, בנפיקה ליסבון ומונקו. הקבוצה סיימה את הטורניר במקום השלישי בבית, אחרי 3 הפסדים (בית וחוץ מול באייר לברקוזן וחוץ מול מונקו), 2 ניצחונות (מול בנפיקה בבית ובחוץ) ותוצאת שוויון (מול מונקו בבית). מאחר שסיימה במקום השלישי בבית, הקבוצה הודחה לליגת אירופה,[28] שבה העפילה עד לשלב רבע הגמר אחרי שגברה על פ.ס.וו. איינדהובן (2:0, 2:0) ועל טורינו (2:0, 0:1) אך הודחה על ידי סביליה (1:2, 2:2).
בעונת 2015/16 הקבוצה סיימה במקום הראשון בבית שלה בשלב הבתים של ליגת האלופות לאחר שניצחה את כל יריבותיה: גנט, ולנסיה וליון, אולם הודחה בשלב שמינית הגמר על ידי קבוצת בנפיקה ליסבון. באותה עונה זכתה בגביע הרוסי לאחר שגברה על צסק"א מוסקבה בגמר הגביע בתוצאה 4:1 וסיימה במקום השלישי בליגה.
תקופת חילופי המאמנים
ב-24 במאי 2016, הוחתם המאמן הרומני של שחטאר דונצק, מירצ'ה לוצ'סקו, למאמן זניט. הקבוצה בהדרכתו זכתה בסופרקאפ הרוסי לאחר שגברה 0:1 על צסק"א מוסקבה. בעונת 2016/2017 השתתפה הקבוצה בשלב הבתים של הליגה האירופית.[29] בשלב הבתים ניצחה פעמיים את מכבי תל אביב ודאנדוק האירית, ניצחה את א.ז. אלקמאר פעם אחת ועל אף שהפסידה לה במחזור האחרון סיימה במקום הראשון בבית והעפילה לשלב 32 האחרונות.
לקראת סיום עונת 2016/2017 זניט עזבה את אצטדיון פטרובסקי ועברה לארח את משחקי הבית שלה באצטדיון קרסטובסקי החדש. בסיום העונה סיימה במקום השלישי בליגה ולוצ'סקו פוטר בשל חוסר יכולתו להביא להעפלה לליגת האלופות. ב-1 ביוני 2017 הנהלת הקבוצה הכריזה על מינויו של המאמן האיטלקי רוברטו מאנצ'יני למאמן הראשי. רשמית, הוא הוחתם למשך 3 שנים עם אופציה להארכה בשנתיים נוספות.
בעונת 2017/2018 זניט השתתפה שוב בליגה האירופית ופתחה את עונתה באירופה בשלב המוקדמות השלישי נגד בני יהודה תל אביב,[30] עליה גברה בתוצאה 2:0 וחרף הפסד מפתיע במגרשה הבייתי 1:0 העפילה לשלב הבא.[31] היא הצליחה לגבור על אוטרכט ולהעפיל לשלב הבתים בליגה האירופית, שנה שנייה ברציפות. במהלך חלון ההעברות בקיץ 2017, קמפיין הרכישה של זניט היה לגדול ביותר בתולדותיה משביצעה רכישה של 14 שחקנים חדשים, רובם זרים.[32][33] היא הוציאה סכום של 85 מיליון דולר ושחררה משורותיה 19 שחקנים, מהם 9 שחקנים שהושאלו.[34] באותה עונה הודחה הקבוצה בשלב שמינית גמר הליגה האירופית לאחר שסיימה במקום הראשון בבית עם מאזן של 5 ניצחונות ושוויון 1 וללא הפסד ועם כמות השערים הגבוהה ביותר בשלב הבתים, לאחר שהבקיעה 17 שערים. הקבוצה אומנם גברה על סלטיק אך הפסידה לר.ב. לייפציג בסיכום הכולל.
בטורניר הגביע הקבוצה הודחה בשלב 16 האחרונות על ידי יריבתה העירונית דינמו סנקט פטרבורג, חרף היותה הפייבוריטית במפגש. בליגה, זניט פתחה את עונת 2017/2018 בליגת העל הרוסית בכדורגל עם רצף של 11 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד. ברם, היא איבדה גובה בהמשך, התקשתה לחבר רצף ניצחונות והגיעה לנתון של 5 משחקי שוויון רצופים ואפשרה ללוקומוטיב מוסקבה לעקוף אותה ולזכות באליפות על חשבונה כשזניט מסיימת את העונה במקום החמישי, במה שמהווה להישג הגרוע ביותר בתולדות הקבוצה, מאז דצמבר 2006.[35][36][37][38] ב-13 במאי 2018, מנצ'יני עזב.
תקופת סרגיי סמאק
ב-29 במאי 2018 מונה סרגיי סמאק, שחקן עבר בקבוצה, למאמן הראשי, תמורת מיליון יורו לעונה. בכך היה למאמן הרוסי הראשון על הקווים בזניט מאז 2002 שאינו ממלא מקום. במפעלים האירופים זניט הייתה על סף הדחה בסיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית בעקבות הפסד 4:0 לדינמו מינסק אך הקבוצה רשמה את אחד הקאמבקים הגדולים בתולדות המפעל, כשניצחה 8:1 באצטדיון פטרובסקי, במשחק ללא קהל והייתה לקבוצה החמישית בהיסטוריה של הכדורגל האירופי לחזור מפיגור 4 שערים ומעלה ולנצח במשחק גומלין.[39] הקבוצה העפילה לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית והפכה לקבוצה הרוסית הראשונה שמעפילה לפלייאוף המפעלים האירופיים כבר 9 עונות רצופות.[2] בסופו של דבר הודחה באותה עונה בשלב שמינית הגמר, אחרי שהגיעה למאזן של 9 משחקים ללא ניצחון במשחקי חוץ באירופה וללא ניצחונות חוץ כלל בעונת 2018/2019.
בגביע הקבוצה פגשה את וולגר אסטרחן, בשלב 16 האחרונות ואחרי שגברה עליה בתוצאה 0–4 העפילה לשלב שמינית הגמר. אך הודחה בשמינית הגמר על ידי רוסטוב בעקבות תבוסה 3:1. את עונת 2018/2019 בליגה זניט פתחה עם 5 ניצחונות רצופים ללא ספיגת שער, בהישג הטוב ביותר שלה מאז 1997 ועם 8 מחזורים רצופים ללא הפסד והצליחה להתבסס בראש טבלת האליפות במשך 30 מחזורים רצופים כשהיא מובילה את טבלת האליפות במשך כל העונה כולה. ברם הגיעה גם למאזן עגום של 5 הפסדים, שהוא המאזן הגרוע ביותר שלה מאז 2009. עם זאת, סמאק הצליח היכן שקודמיו נכשלו והוביל את זניט לזכייה באליפות רוסיה (3 מחזורים לסיום) ולהתמודדות בליגת האלופות, לאחר היעדרות של 5 שנים.[40][41]
בליגת האלופות הוגרלה מול בנפיקה ליסבון, ר.ב. לייפציג ואולימפיק ליון, אך לא הצליחה להעפיל לשמינית גמר וסיימה במקום האחרון בבית לאחר שהפסידה פעמיים ללייפציג ופעם אחת לבנפיקה; בליגה הרוסית בעונת 2019/2020 זניט זכתה באליפות הששית שלה והשנייה ברציפות, למרות התפרצות נגיף הקורונה ברוסיה שהביאה לעצירה זמנית של העונה.[42] הזכייה באה אחרי שפתחה את העונה עם רצף של שישה מחזורים בלבד ללא הפסד ונצמדה לצמרת טבלת הליגה כשבמאזנה 18 שערי חובה בלבד (שניים מהם משער עצמי), במה שמהווה לנתון הטוב ביותר בתולדותיה ולטוב ביותר בליגה, כשהיא מסיימת את שנת 2019 ללא הפסד במשחקי הבית בגזפרום ארנה ומגיעה לרצף של 18 משחקים ללא הפסד, מספטמבר 2019 עד יולי 2020 (עם 15 ניצחונות ו-4 שוויונות בסך הכל) ביחס של 47 שערי זכות וחובה ועם פער של 15 נקודות מסגניתה. זניט זכתה באליפות ארבעה מחזורים לסיום העונה, שהייתה האליפות הכי מוקדמת אי פעם בה זכתה קבוצה בפרמייר-ליג הרוסי[43]; באותה עונה זניט זכתה בדאבל אחרי שזכתה בגביע הרוסי בעקבות ניצחון על חימקי,[44] כשהיא מעפילה לשלב הגמר, אחרי שגברה על טום טומסק, יניסיי, אחמט גרוזני וספרטק מוסקבה. לקראת 2020/2021, זניט רכשה את דיאן לוברן וונדל, שחררה שחקנים ותיקים כמו אלכסנדר קוקורין, ברניסלב איוואנוביץ', איגור סמולניקוב, אולג שאטוב, הרנני ואמיליאנו ריגוני ושלחה להשאלה את עמנואל ממאנה. היא התמודדה בטורניר הסופר קאפ נגד סגניתה בעונה הקודמת לוקומוטיב ואחרי שגברה עליה בתוצאה 2:1 זכתה בתואר השלישי שלה ובטרבל הפנימי הראשון בתולדותיה, כשזכתה בכל התארים הלאומיים בשנת 2020: אליפות, גביע וסופר קאפ.
ברם, היא סיימה במקום האחרון בשלב הבתים של ליגת האלופות בעונת 2020/2021, בקמפיין האירופי הגרוע ביותר בתולדותיה כשאיבדה סיכוי להעפיל לשלב הבא כבר במחזור הרביעי ובמאזנה תיקו אחד וארבעה הפסדים ובפברואר 2021 הודחה משלב שמינית גמר הגביע הרוסי בכדורגל 2020/2021 לאחר הפסד מפתיע לארסנל טולה. ברם, במאי 2021, זניט הצליחה לשמור על עליונותה בליגה הרוסית והשיגה זכייה שלישית ברציפות באליפות והפכה לקבוצה הלא מוסקבאית הראשונה שזכתה בשלוש אליפויות רצופות, זאת שני מחזורים לסיום וכשהיא משיגה הישג שיא בליגה עם מירב השערים שהובקעו על ידי קבוצה אחת (71 בסך הכל).[45][46]
את עונת 2021/2022 זניט פתחה עם זכייה שביעית במספר בסופר קאפ הרוסי בכדורגל אחרי ניצחון 3:0 על לוקומוטיב מוסקבה, אך ללא שחקני הרכב מרכזיים שעזבו כמו אנדריי לוניוב, יורי ז'ירקוב וסבסטיאן דריוסי. עם זאת, הצליחה להשאיר בסגל את ארטיום דזיובה, סרדאר אזמון ודוגלאס סנטוס והחתימה את הקשר קלאודיניו והשוער סטניסלב קריציוק שסייעו לה לשמור על המקום הראשון בטבלת הליגה במחצית הראשונה של העונה. כך, מעונת 2012/13 זניט סיימה בפעם השישית כשהיא במקום הראשון כשיצאה לפגרת החורף. מתוכן ארבע עונות זניט סיימה עם זכייה באליפות (בעונות 2014/15, 2018/19, 2019/20 ו־2020/21), כשרק באליפות 2013/14, לאחר הפגרה, היא איבדה לצסק"א את המקום הראשון; את קמפיין ליגת האלופות זניט פתחה בשלב הבתים עם הפסד 1:0 לצ'לסי,[47] אך התאוששה עם ניצחון 4:0 בבית על מאלמו. אך התקשתה מול יובנטוס כשהפסידה לה 1:0 ולאחר מכן 4:2. עם זאת, בנובמבר 2021, סחטה שוויון 1:1 בחוץ מול מאלמו והבטיחה מקום בשלב 16 האחרונות של הליגה האירופית והשיגה בכך העפלה לפלייאוף אירופי ראשון מזה 3 שנים. עם זאת, חלוץ הקבוצה סרדאר אזמון עזב לגרמניה ובעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה עזב אותה שחקן ההגנה האוקראיני יארוסלב רקיצקי. הקבוצה הודחה בשמינית גמר הגביע לאלניה ולדיקווקז אבל בזכות החתמת חלוצים כמו יורי אלברטו ואיוואן סרגייב הבטיחה זכייה רביעית ברציפות באליפות רוסיה, 3 מחזורים לסיום.[48] בתום העונה עזבו אותה שחקני מפתח כמו ארטיום דזיובה, מגומד אוזדוייב ויורי אלברטו, שהושאל לקורינתיאנס. במקומם הוחתמו זלימחאן בקאייב, מתיאו קאסיירה, איוואן קווארסמה (שעזב בהמשך) וגוסטבו מנטואן.
את עונת 2022/2023 זניט פתחה עם מאזן של 15 מחזורים רצופים ללא הפסד, במה שמהווה לנתון שיא בהיסטוריה של ליגת העל הרוסית בכדורגל בדומה לדינמו מוסקבה בעונת 1994, לוקומוטיב בעונת 2005 וזניט עצמה בעונת 2010. המועדון צבר 39 נקודות בסיבוב הראשון של האליפות, זניט שברה שורת שיאים בליגה כולל מספר שיא של 44 שערי זכות ו-5 שערי חובה בלבד (כשרק ללוקומוטיב בעונת 2005 היה פחות שערי חובה: 3) והשיגה זכייה חמישית רצופה באליפות רוסיה והתשיעית במספר בסך הכל.[49] בזכות הזכייה הזו, זניט השיגה זכייה עשירית בסך הכל באליפות המדינה (כולל אליפות ברית המועצות) והוסיפה כוכב נוסף לסמליל שלה.
לקראת עונת 2023/2024, זניט החתימה את אדוארדו דו קיירוס כקשר הגנתי וגוסטבו מנטואן, שהיה מושאל וחתם על חוזה לחמש עונות. היא שחררה את דאלר קוזיאייב והחתימה את מריו פרננדס, כשהיא פותחת את העונה עם זכייה בסופרקאפ הרוסי אחרי ניצחון בדו-קרב פנדלים על צסק״א מוסקבה, עם זכייה רביעית ברציפות בסופרקאפ ושמינית בסך הכל, מה שהפך אותה לשיאנית הזכיות. למרות עונת מתוחה, שבמרביתה קרסנודאר הוליכת את טבלת הליגה, זניט הניפה שוב את גביע האליפות, עם זכייה ששית רצופה ועשירית בסך הכל באליפות רוסיה ובכך השתוותה לספרטק מוסקבה במספר האליפויות.[50] זניט זכתה גם בגביע אחרי שגברה על בלטיקה קלינינגרד בתוצאה 2:1 בגמר והשיגה גביע חמישי בתולדותיה ובטרבל הפנימי השני, כשזכתה בכל התארים הלאומיים בעונת 2023/2024: אליפות, גביע וסופר קאפ.
את עונת 2024/2025 זניט פתחה עם זכייה תשיעית במספר בסופר קאפ הרוסי בכדורגל אחרי ניצחון 4:2 על קרסנודאר. לקראת העונה היא החתימה מספר שחקנים מקומיים כמו השוער יבגני לאטישונוק, הקשרים יורי גורשקוב, מקסים גלושנקוב וסרגיי וולקוב.
סטטיסטיקות לפי עונה
ברית המועצות
| להצגת הישגי זניט באליפות הסובייטית לחצו על "הצגה" משמאל | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עונה | ליגה | מיקום | משחקים | ניצחונות | שוויונות | הפסדים | יחס | ניקוד | גביע | מלך השערים |
| 1936 | ליגה B | 3 | 6 | 2 | 3 | 1 | 19−4 | 13 | שמינית גמר |  לברנטייב — 3 |
| ליגה B | 6 | 7 | 2 | 1 | 4 | 6−13 | 12 | |||
| 1937 | ליגה B | 4  | 12 | 5 | 3 | 4 | 22−18 | 25 | שלב 64 האחרונות | סמאגין — 7 |
| 1938 | ליגה A | 14 | 25 | 7 | 10 | 8 | 38−57 | 24 | שמינית גמר | לריונוב — 9 |
| 1939 | ליגה A | 11 | 26 | 7 | 7 | 12 | 30−46 | 21 | גמר | שלאגין — 8 |
| 1940 | ליגה A | 10 | 24 | 6 | 6 | 12 | 37−42 | 18 | - | אודינצוב — 9 |
| 1941 | ליגה A[51] | 11 | 8 | 2 | 3 | 3 | 12−14 | 7 | - | לוין-קוגן, קורוטקוב — 3 |
| 1944 | הליגה לא נערכה | מחזיקת הגביע | ||||||||
| 1945 | ליגה I | 6 | 22 | 8 | 7 | 7 | 35−31 | 23 | חצי גמר | צ'וצ'לוב — 9 |
| 1946 | ליגה I | 9 | 22 | 5 | 5 | 12 | 22−45 | 15 | שמינית גמר | קומארוב — 6 |
| 1947 | ליגה I | 6 | 24 | 10 | 2 | 12 | 35−49 | 22 | רבע גמר | קומארוב — 10 |
| 1948 | ליגה I | 13 | 26 | 4 | 9 | 13 | 29−48 | 17 | שמינית גמר | מריוטין — 7 |
| 1949 | ליגה I | 5 | 34 | 17 | 8 | 9 | 48−48 | 42 | רבע גמר | אורלוב, קומארוב — 12 |
| 1950 | ליגה А | 6 | 36 | 19 | 5 | 12 | 70−59 | 43 | רבע גמר | קורוטקוב — 22 |
| 1951 | ליגה A | 7 | 28 | 10 | 8 | 10 | 36−40 | 28 | שמינית גמר | ז'ילין — 12 |
| 1952 | ליגה A | 7 | 13 | 6 | 2 | 5 | 20−21 | 14 | רבע גמר | איבנוב — 5 |
| 1953 | ליגה A | 5 | 20 | 11 | 1 | 8 | 25−21 | 23 | שמינית גמר | קטרובסקי — 8 |
| 1954 | ליגה A | 7 | 24 | 8 | 7 | 9 | 27−26 | 23 | חצי גמר | וולודין, קטרובסקי — 6 |
| 1955 | ליגה A | 8 | 22 | 5 | 8 | 9 | 23−36 | 18 | שמינית גמר | דניסוב — 5 |
| 1956 | ליגה A | 9 | 22 | 4 | 11 | 7 | 27−43 | 19 | - | גולבסקי — 7 |
| 1957 | ליגה A | 10 | 22 | 4 | 7 | 11 | 23−41 | 15 | שמינית גמר | צאריצין — 5 |
| 1958 | ליגה A | 4 | 22 | 9 | 8 | 5 | 41−32 | 26 | שמינית גמר | מורוזוב — 7 |
| 1959 | ליגה A | 8 | 22 | 8 | 4 | 10 | 29−38 | 20 | - | מורוזוב — 7 |
| 1960 | ליגה A | 15 | 30 | 14 | 5 | 11 | 47−37 | 33 | 16 האחרונות | איבנוב, מורוזוב — 9 |
| 1961 | ליגה A | 13 | 32 | 12 | 8 | 12 | 50−52 | 31 | חצי גמר | בורצ'לקין — 11 |
| 1962 | ליגה A | 11 | 32 | 11 | 7 | 14 | 53−42 | 29 | 16 האחרונות | בורצ'לקין — 12 |
| 1963 | בית I בליגה A | 6 | 38 | 14 | 17 | 7 | 45−32 | 45 | 16 האחרונות | בורצ'לקין, ריזאנוב — 10 |
| 1964 | בית I בליגה A | 11 | 32 | 9 | 9 | 14 | 30−35 | 27 | שמינית גמר | זאווידונוב — 7 |
| 1965 | בית I בליגה A | 9 | 32 | 10 | 12 | 10 | 32−32 | 32 | 16 האחרונות | בורצ'לקין — 8 |
| 1966 | בית I בליגה A | 16 | 36 | 10 | 8 | 18 | 35−54 | 28 | שמינית גמר | וסילייב — 9 |
| 1967 | בית I בליגה A[52] | 19 ↓ | 36 | 6 | 9 | 21 | 28−63 | 21 | 16 האחרונות | סולובייב — 5 |
| 1968 | בית I בליגה А | 11 | 38 | 10 | 14 | 14 | 35−49 | 34 | 16 האחרונות | גונצ'רוב — 9 |
| 1969 | בית I בליגה А | 9 | 32 | 9 | 11 | 12 | 28−37 | 29 | שמינית גמר | גונצ'רוב — 6 |
| 1970 | ליגת העל | 14 | 32 | 10 | 7 | 15 | 30−40 | 27 | רבע גמר | אונאנוב — 10 |
| 1971 | ליגת העל | 13 | 30 | 8 | 10 | 12 | 29−32 | 26 | רבע גמר | סאדירין — 8 |
| 1972 | ליגת העל | 7 | 30 | 11 | 11 | 8 | 44−30 | 33 | רבע גמר | חרומצ'נקוב — 12 |
| 1973 | ליגת העל | 11 | 30 | 9 | 3+9 | 9 | 33−35 | 21 | שמינית גמר | זינצ'נקו — 8 |
| 1974 | ליגת העל | 7 | 30 | 8 | 15 | 7 | 36−41 | 31 | שמינית גמר | סטרפטוב — 7 |
| 1975 | ליגת העל | 14 | 30 | 7 | 10 | 13 | 27−42 | 24 | שמינית גמר | מרקין — 6 |
| 1976 | ליגת העל (אביב) | 13 | 15 | 4 | 5 | 6 | 14−15 | 13 | שמינית גמר | מרקין — 5 |
| ליגת העל (סתיו) | 5 | 15 | 6 | 4 | 5 | 22−16 | 16 | מרקין — 13 | ||
| 1977 | ליגת העל | 10 | 30 | 8 | 12 | 10 | 34−33 | 28 | חצי גמר | קלמנטייב — 8 |
| 1978 | ליגת העל | 10 | 30 | 9 | 8 | 13 | 31−46 | 26 | רבע גמר | קלמנטייב — 10 |
| 1979 | ליגת העל[53] | 10 | 34 | 11 | 9 | 14 | 41−45 | 30 | שלב הבתים | קזאצ'ונוק — 16 |
| 1980 | ליגת העל |  | 34 | 16 | 10 | 8 | 51−42 | 42 | שלב הבתים | קזאצ'ונוק — 12 |
| 1981 | ליגת העל | 15 | 34 | 9 | 10 | 15 | 33−43 | 28 | שמינית גמר | צ'וחלוב — 17 |
| 1982 | ליגת העל | 7 | 34 | 12 | 9 | 13 | 44−41 | 33 | שלב הבתים | דמיטרייב — 12 |
| 1983 | ליגת העל | 4 | 34 | 15 | 11 | 8 | 42−32 | 40 | חצי גמר | צ'וחלוב — 11 |
| 1984 | ליגת העל |  | 34 | 19 | 9 | 6 | 60−32 | 47 | גמר גביע | ז'לודקוב — 17 |
| 1985 | ליגת העל | 6 | 34 | 14 | 7 | 13 | 48−38 | 35 | חצי גמר | קלמנטייב — 14 |
| 1986 | ליגת העל | 4 | 30 | 12 | 9 | 9 | 44−36 | 33 | חצי גמר | ז'לודקוב — 9 |
| 1987 | ליגת העל | 14 | 30 | 7 | 10 | 13 | 25−37 | 24 | שמינית גמר | דנילוב — 5 |
| 1988 | ליגת העל | 6 | 30 | 11 | 9 | 10 | 35−34 | 31 | שמינית גמר | דמיטרייב — 9 |
| 1989 | ליגת העל | 16  [54] | 30 | 5 | 9 | 16 | 24−48 | 19 | שמינית גמר | צ'וחלוב — 8 |
| 1990 | הליגה הראשונה | 18 | 38 | 8 | 14 | 16 | 35−41 | 30 | 16 האחרונות | רדצ'נקו — 11 |
| 1991 | הליגה הראשונה | 18 [55] | 42 | 11 | 14 | 17 | 44−50 | 36 | 16 האחרונות |  ז'לודקוב — 8 |
רוסיה
| להצגת הישגי זניט באליפות הרוסית לחצו על "הצגה" משמאל | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עונה | ליגה | מיקום | משחקים | ניצחונות | שוויונות | הפסדים | יחס | ניקוד | גביע | הערות | מלך השערים |
| 1992 | ליגת העל | 16 | 30 | 10 | 8 | 12 | 39−45 | 28 | 64 האחרונות | שוחק הגביע הסובייטי | קוליק — 13 |
| 1993 | הליגה הראשונה, "מרכז" | 2 | 38 | 25 | 8 | 5 | 87−33 | 58 | 16 האחרונות | קוליק — 36 | |
| 1994 | הליגה הראשונה | 13 | 42 | 14 | 12 | 16 | 44−49 | 40 | 32 האחרונות | קוליק — 9 | |
| 1995 | הליגה הראשונה | | 42 | 24 | 5 | 13 | 65−42 | 77 | 16 האחרונות | קוליק — 19 | |
| 1996 | ליגת העל | 10 | 34 | 13 | 4 | 17 | 32−37 | 43 | 16 האחרונות | קוליק — 11 | |
| 1997 | ליגת העל | 8 | 34 | 13 | 10 | 11 | 28−29 | 49 | חצי גמר | גורשקוב — 5 | |
| 1998 | ליגת העל | 5 | 30 | 12 | 11 | 7 | 42−25 | 47 | שמינית גמר | פאנוב,  מקסימיוק — 8 | |
| 1999 | ליגת העל | 8 | 30 | 9 | 12 | 9 | 36−34 | 39 | מחזיקת הגביע | פופוביץ' — 7 | |
| 2000 | ליגת העל | 7 | 30 | 13 | 8 | 9 | 38−26 | 47 | 16 האחרונות | פופוביץ' — 10 | |
| 2001 | ליגת העל | | 30 | 16 | 8 | 6 | 52−35 | 56 | 16 האחרונות | פופוביץ' — 7 | |
| 2002 | פרמייר-ליג | 10 | 30 | 8 | 9 | 13 | 36−42 | 33 | גמר | קרז'אקוב — 14 | |
| 2003 | פרמייר-ליג |  | 30 | 16 | 8 | 6 | 48−32 | 56 | שמינית גמר | מחזיקת גביע הפרמייר ליג | קרז'אקוב — 13 |
| 2004 | פרמייר-ליג | 4 | 30 | 17 | 5 | 8 | 55−37 | 56 | שמינית גמר | קרז'אקוב — 18 | |
| 2005 | פרמייר-ליג | 6 | 30 | 13 | 10 | 7 | 45−26 | 49 | חצי גמר | ארשבין — 9 | |
| 2006 | פרמייר-ליג | 4 | 30 | 13 | 11 | 6 | 42−30 | 50 | חצי גמר | ארשבין — 7 | |
| 2007 | פרמייר-ליג | | 30 | 18 | 7 | 5 | 54−32 | 61 | רבע גמר | פוגרבניאק — 11 | |
| 2008 | פרמייר-ליג | 5 | 30 | 12 | 12 | 6 | 59−37 | 48 | רבע גמר | מחזיקת הסופרקאפ הרוסי |  פתיח טקה — 8 |
| 2009 | פרמייר-ליג | | 30 | 15 | 9 | 6 | 48−27 | 54 | 16 האחרונות | טקה — 8 | |
| 2010 | פרמייר-ליג | | 30 | 20 | 8 | 2 | 61−21 | 68 | מחזיקת הגביע | קרז'אקוב — 13 | |
| 2011/12 | פרמייר-ליג | |
44 | 24 | 16 | 4 | 85−40 | 88 | רבע גמר | מחזיקת הסופרקאפ הרוסי | קרז'אקוב — 23 |
| רבע גמר | |||||||||||
| 2012/13 | פרמייר-ליג | | 30 | 18 | 8 | 4 | 53−25 | 62 | חצי גמר | גמר הסופרקאפ | קרז'אקוב — 10 |
| 2013/14 | פרמייר-ליג | | 30 | 19 | 6 | 5 | 63−32 | 63 | 16 האחרונות | גמר הסופרקאפ |  האלק — 17 |
| 2014/15 | פרמייר-ליג | | 30 | 20 | 7 | 3 | 58−17 | 67 | שמינית גמר | האלק — 15 | |
| 2015/16 | פרמייר-ליג | | 30 | 17 | 8 | 5 | 61−32 | 59 | מחזיקת הגביע | מחזיקת הסופרקאפ | האלק — 17 |
| 2016/17 | פרמייר-ליג | | 30 | 18 | 8 | 4 | 50-19 | 61 | 16 האחרונות | מחזיקת הסופרקאפ | ארטיום דזיובה — 13 |
| 2017/18 | פרמייר-ליג | 5 | 30 | 14 | 10 | 5 | 46-20 | 53 | 16 האחרונות | | אלכסנדר קוקורין — 10 |
| 2018/19 | פרמייר-ליג | | 30 | 20 | 4 | 6 | 57−29 | 64 | שמינית גמר | |  סרדאר אזמון — 12 |
| 2019/20 | פרמייר-ליג | | 30 | 22 | 6 | 2 | 65−17 | 72 | מחזיקת הגביע | גמר הסופרקאפ | סרדאר אזמון, ארטיום דזיובה — 17 |
| 2020/21 | פרמייר-ליג | | 30 | 19 | 8 | 3 | 76−26 | 65 | שמינית גמר | מחזיקת הסופרקאפ | ארטיום דזיובה — 20 |
| 2021/22 | פרמייר-ליג | | 30 | 19 | 8 | 3 | 66−28 | 65 | שמינית גמר | מחזיקת הסופרקאפ | ארטיום דזיובה — 10 |
| 2022/23 | פרמייר-ליג | | 30 | 21 | 7 | 2 | 70−20 | 70 | 16 האחרונות | מחזיקת הסופרקאפ | מלקום — 23 |
| 2023/24 | פרמייר-ליג | | 30 | 17 | 6 | 7 | 52−27 | 57 | זכייה | מחזיקת הסופר קאפ |  מתיאו קאסיירה — 21 |
| 2024/25 | פרמייר-ליג | 1 | 4 | 4 | 0 | 0 | 14−0 | 12 | ? | מחזיקת הסופר קאפ | מקסים גלושנקוב — 6 |
זניט במפעלים האירופיים
ערך מורחב – זניט סנקט פטרבורג במפעלים האירופיים
יריבויות
היריבות העירונית
- ערך מורחב – הדרבי של סנקט פטרבורג
בסנקט פטרבורג, שני מועדונים עיקריים: דינמו וזניט ולהן היסטוריה ותיקה וארוכה של יריבות עירונית הכוללת איבה הדדית, אף שידה של זניט הייתה על העליונה במרבית המפגשים. שורשי היריבות נעוצים עמוק בתוך ההיסטוריה של שני המועדונים ובעיקר בזיהוי הפוליטי שלהם. דינמו הוקמה כקבוצת הכדורגל של המשטרה וזרועות הביטחון ולכן זוהתה כקבוצתו של הממסד והשלטונות. לפיכך, באופן טבעי, הפכה זניט לקבוצה המקופחת, שבשל קיפוחה לכאורה על ידי השלטונות נאלצה להאבק על קיומה במרבית השנים עד להתפרקות ברית המועצות, אף על פי שהגיעה להישגים ספורטיביים טובים יותר מיריבתה. מאז 1990 משחקי הדרבי ביניהן קיבלו אופי תחרותי פחות, לאור התחזקותה של קבוצת זניט והיחלשות דינמו, מאז 2003 הקבוצה גם זוכה לתמיכה ממשלתית נרחבת. משחק הדרבי האחרון נערך באוקטובר 2017 לאחר שדינמו עברה לעיר סוצ'י והפכה לקבוצת סוצ'י.
היריבות עם ספרטק וצסק"א
- ערכים מורחבים – דרבי ערי הבירה (רוסיה), היריבות בין זניט סנקט פטרבורג לבין ספרטק מוסקבה, היריבות בין זניט סנקט פטרבורג לבין צסק"א מוסקבה
מאז העשור הראשון של המאה ה-21 לזניט יש יריבות חזקה עם ספרטק מוסקבה על ההגמוניה של הכדורגל הרוסי. הישגיה של זניט בעשור הראשון של המאה ה-21 לצד החלשות של ספרטק אומנם ציננו את היריבות ביניהן, אך היריבות עודנה מהווה לאחת המתוחות ביותר בכדורגל הרוסי ומכונה לעיתים "הסופרקלאסיקו הרוסי". צסק"א מוסקבה מהווה אף היא יריבה עיקרית, אף על פי שזוהי יריבות שהחלה רק מאז 1996 ומשחקים נגד לוקומוטיב מוסקבה ודינמו מוסקבה תמיד משכו קהל רב לאצטדיונים.
היריבות עם קרסנודאר
- ערך מורחב – היריבות בין זניט סנקט פטרבורג לבין קרסנודאר
מאז 2011 התפתחה יריבות מיוחדת בין מועדון זניט למועדון קרסנודאר בייחוד לאחר שבעשור השני של המאה ה-21 כל משחק בין השניים הופך למשחק מרובה שערים ומותח במיוחד.
אצטדיונים ומתקן אימונים
אצטדיונים
- ערכים מורחבים – גזפרום ארנה, אצטדיון פטרובסקי
לאורך השנים מאז 1936 זניט אירחה את משחקי הבית שלה ב-12 אצטדיונים שונים.[56] במחצית מהם נערכו עד חמישה משחקים בלבד.
מאז ה-10 באוגוסט 1994 ועד יוני 2017 מגרש הבית של הקבוצה היה אצטדיון פטרובסקי (לשעבר האצטדיון על שם לנין), המכיל 21,570 מושבים. לקראת עונת 2017/2018 הקבוצה עברה לארח את משחקיה באצטדיון קרסטובסקי החדש, המכיל 67,800 מושבים.
בתחילה שחקני קבוצת LMZ (שקדמה לזניט) אירחה את משחקיה במגרש הפרולטריון. ב-1934 הקבוצה אירחה באצטדיון KSI (האינטרנציונל האדום הספורטיבי) שבשדרות קונדראטייב בעיר לנינגרד.[57] האצטדיון הכיל אומנם 5,000 מושבים אך במשחק הבכורה של קבוצת סטאלינץ בליגה הסובייטית, ב-17 ביוני 1936 הגיעו 8,000 צופים.
בשנת 1938 שחקני הקבוצה עברו להתאמן במגרש אחר בכיכר נובוצ'רקסק ואירחו משחקים באצטדיון על שם לנין. בשנת 1939 מועצת העיר לנינגרד תכננה לבנות אצטדיון עבור הקבוצה, אך פרוץ מלחמת העולם השנייה טרף את הקלפים והתוכניות נזנחו.[58]
באצטדיון על שם לנין הקבוצה אירחה חמש מתוך שישה משחקים ביתיים במסגרת הגביע הסובייטי בעונות 1936–1939. במשחק הבכורה שלה בליגת העל הסובייטית הגיעו 25,000 צופים ב-30 במאי 1938. בשנות מלחמת העולם המגרש נזנח ומשנת 1944 זניט אירחה את משחקיה באצטדיון דינמו לנינגרד שהיה אז בעל תכולה של 15,000 עד 25,000 צופים.
בשנים 1950–1992 ובמחצית הראשונה של 1995 זניט שיחקה באצטדיון קירוב (תכולה של 100,000 צופים; מ-1980: 74,000 ומ-1994: 62,000 צופים). בקיץ 2006 החלו עבודות הריסת האצטדיון לקראת בניית אצטדיון חדש באי קרסטובסקי.
מספר משחקים ביתיים זניט אירחה באצטדיון על שם לנין בשנים 1963, 1966-1969, 1975, 1978-1981. משחק אחד במסגרת הגביע ב-1978 ובשנים 1990 ו-1993 זניט אירחה בהיכל הספורט זניט שברחוב בוטלרוב בסנקט פטרבורג,[59] מספר משחקים בשנים 1980–1990 ו-1992 — זניט אירחה באצטדיון פטרובסקי.[60] משחק אחד נערך באצטדיון לוץ' בעיר בשנת 1992[61] ובמגרש החלופי לאצטדיון קירוב.[62]
| אצטדיון | תכולה | שנים | סימוכין |
|---|---|---|---|
| אצטדיון האינטרנציונל האדום הספורטיבי (KSI) | 5,000 | 1936—1937 | [63] |
| אצטדיון דינמו לנינגרד | 15,000 | 1944—1950 | |
| אצטדיון קירוב | 72,000 | 1950—1994 | |
| היכל הספורט זניט | 500 | 1990, 1993 | [64][65] |
| אצטדיון פטרובסקי | 21,570 | 1994—2017 | |
מתקן האימונים
- ערך מורחב – פארק אודלני
מתקן האימונים של זניט נמצא בפארק אודלני בסנקט פטרבורג והוא הוקם בשנת 1968.
מתקן האימונים מהווה מקום מפלט עבור שחקני ואנשי הקבוצה, באזור הצפוני והשקט בעיר. המתחם מתאפיין בשלושה משטחי כדורגל ומרכז ספורט ברמה הגבוהה ביותר, המכיל אולם-התעמלות ומתקנים רפואיים (שנועדים לטפל בפציעות השחקנים). בשנת 2002 בוצע שיפוץ מסיבי[66] והוא כולל גם משרדים, מתקני בידור וחדרי מנוחה עבור השחקנים ובהם מזגן, חדר אמבטיה, וטלוויזיה עם לוויין. תריסר צוותים מתחזקים את המקום ומספר חברות נושאות באחריות לספק שירותים כמו קייטרינג וטיפול במשטחי האדמה והדשא. שימש כמחנה אימונים למספר נבחרות במהלך יורו 2020.
קבוצות בת
מחלקת הנוער
באופן היסטורי התבססה קבוצת הבוגרים של זניט על שחקני בית שצמחו במחלקת הנוער ולא מעט משחקניה הידועים כאנדריי ארשבין, שהובילו את זניט לתארים הגדולים בתולדותיה יצאו ממנה. למרות זאת, רק באמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, זכתה קבוצת הנוער של זניט (Зенит-М) באליפות רוסיה בכדורגל לנוער, בשנת 2009. אומנם ב-2010 הקבוצה הובילה במרבית העונה אך הפסידה את האליפות לספרטק מוסקבה. בעונת 2014/2015 הודחה בשלב שמינית גמר ליגת האלופות לנוער. זו אחת ממחלקות הנוער הגדולות והענפות ביותר ברוסיה שאף השתתפה בטורניר Alkass International Cup בעונת 2020 והתמודד נגד קבוצות צמרת כברצלונה, ריאל מדריד ופ.ס.ז'. בעונת 2020/2021 העפילה לשלב 32 האחרונות,[67] בעונה שבה גם סיימה במקום השלישי באליפות הנוער. בעונת 2021 הקבוצה גברה על UOR 5 בליגת הנוער בתוצאה 1:11 והשיגה את הניצחון הגדול ביותר בתולדות הטורניר[68]
תארים והישגים
- ליגת העל הרוסית בכדורגל לנוער (1) 2008/2009
זניט-2
- ערך מורחב – זניט-2 סנקט פטרבורג
זניט-2 היא קבוצת המילואים של המועדון. הקבוצה נוסדה בשנת 1993, בשנת 2001 שונה שמה ל"מועדון הכדורגל לוקומוטיב-זניט", בשנת 2002 השם שונה ל"זניט-2" והיא מהווה חממה לגידול ספורטאים. כוכבי עבר והווה רבים גדלו בקבוצה לאורך השנים.
זניט נשים
- ערך מורחב – זניט סנקט פטרבורג (כדורגל נשים)
קבוצת כדורגל נשים "זניט" היא קבוצת כדורגל הנשים של המועדון, שנוסדה בינואר 2020. הישגי השיא שלה הן סגנות אליפות רוסיה 2021 והעפלה לגמר הגביע הרוסי 2021.
אוהדים
.jpg)
.jpg)
בשנת 2016, Nielsen Sports ערכה סקר עולמי בקרב אוהדי כדורגל ב-15 מדינות ברחבי העולם. תוצאות הסקר הראו שלזניט 15 מיליון אוהדים בעולם.
שנתיים קודם לכן יזמה הסוכנות סקר בקרב אזרחי רוסיה. המשיבים התבקשו לציין גם מועדון מארץ הולדתם וגם קבוצה זרה. מספר אוהדי זניט היווה 24% מכלל האוכלוסייה ברוסיה. מומחי מרכז לבאדה הגיעו לדעה דומה ב־2013: סקר כלל רוסי, שהתקיים במאי באותה שנה, הראה כי 11% מהרוסים שמתעניינים בכדורגל מזדהים עם זניט.
בספטמבר 2011 ערכה חברת המחקר הבינלאומית AC Nielsen את המחקר בקנה מידה הגדול ביותר על צופי הכדורגל הרוסי בהיסטוריה. תוך שלושה שבועות נערכו 19,024 ראיונות בני חצי שעה ב-38 ערי רוסיה. החוקרים הצליחו לקבוע שזניט הוא המועדון הרוסי הפופולרי ביותר. מבין המשיבים המתעניינים בכדורגל, 27% ראו עצמם כאוהדי זניט כאשר מספר אוהדי זניט עמד על 12.6 מיליון איש.
זניט הוא המועדון הרוסי הפופולרי ביותר בכל המחוזות הפדרליים, מלבד מרכז רוסיה. בערים עם אוכלוסייה של למעלה ממיליון איש, זניט הייתה פופולרית ביותר בסנקט פטרבורג, ניז'ני נובגורוד, רוסטוב על הדון, סרטוב, אופה, יקטרינבורג, אומסק וקרסנויארסק.
למועדון מספר שיא של יותר מ־10 מיליון רשומים ברשתות החברתיות שלה. בנוסף, בעונת 2017/2018 קבעה זניט שיא ברוסיה כאשר יותר ממיליון צופים הגיעו לכל משחקי הבית של הקבוצה.
זניט בתרבות הרוסית
שירים רבים הוקדשו לקבוצה[69] כולל מלהקות וזמרים נודעים כדוגמת אלכסנדר רוזנבאום ולהקות "סיקרט" ולהקת "ביווני" אף הקדישה רצועות מתוך 4 אלבומים.
מאז 2007 פועלת תחנת הרדיו "רדיו זניט" המדווחת חדשות ספורט וחדשות סביב מועדון הכדורגל "זניט". בנוסף, בעונת 2015/2016 זניט הוכתרה כקבוצת הכדורגל הפופולרית ביותר ברוסיה.
ארגוני האוהדים
ארגון האוהדים הראשון של זניט נוסד בשנת 1980 כיציע 33. המספר 33 הוא למעשה הדמיון לראשי התיבות באותיות קיריליות ЗЗ = За Зенит ("למען זניט"). הארגון התקיים עד שנות ה-90. ישנם ארגוני אוהדים נוספים כדוגמת ארגון הכחולים-לבנים תכולים, בראשי תיבות SBG (באותיות קיריליות, СБГ) אך ארגון האוהדים העיקרי והגדול ביותר הוא הלנדסקרונה, הנחשב לאולטראס של זניט ולאחד מארגוני האוהדים הקיצוניים והגזענים[70] באירופה.[71]
פעמים רבות שזניט נקנסה בעבר בשל התנהגות אוהדיה ביציעים כנגד שחקנים שחורים של קבוצות יריבות. כך למשל במשחק במסגרת גביע אופ"א בעונת 2007/2008 זניט נקנסה ב-9,000 יורו לאחר שבמשחק מול מרסיי אוהדי זניט העליבו את השחקנים השחורים של המועדון והשליכו קליפות בננה על המגרש.
המנון הקבוצה
ההמנון החדש
בשנת 2018 סרגיי שנורוב מלהקת "לנינגרד" ביצע גרסה מחודשת להמנון הקבוצה.
|
О-о! О-о! |
ההמנון הישן
עד לזכיית הקבוצה בגביע אופ"א 2008, המנון הקבוצה היה גרסה מחודשת של המנון העיר לנינגרד עם מילים חדשות:
|
Город над вольной Невой, |
סגל הקבוצה
נכון ל-5 בספטמבר 2024[72][73]:
|
|
כדורגלנים מפורסמים בעבר
לב בורצ'לקין- יורי ז’לודקוב
- אנטולי דוידוב
- מיכאיל ביריוקוב
אנטולי טימושיוק- יארוסלב רקיצקי
-
אלכסנדר ספיבאק - דאלר קוזיאייב
- אלכסנדר קוקורין
- אולג שאטוב
- איוואן סרגייב
- איגור סמולניקוב
- אלכסנדר ואסיוטין
- יגור באבורין
- אלכסנדר קרז'אקוב
- אנדריי ארשאבין
- פאבל סדירין
- דניל קרוגובוי
- קונסטנטין זיריאנוב
- ויאצ'סלב מלאפייב
- פאבל פוגרבניאק
- אלכסנדר אניוקוב
- ארטיום דזיובה
- ויקטור פייזולין
- דמיטרי בוגאייב
- יבגני צ'רנוב
- דניס טרנטייב
- אלכסיי סוטורמין
- אלכסנדר קובאלנקו
- אלכסנדר סובולב
יורי לודיגין
אירמנטס סטומבריס
רומן ברזובסקי- סרקיס הובספיאן
יוהאן מולו- ווילסון איזידור
חאבי גארסיה
לואיס נטו
פרננדו ריקסן
סטרהיניה אראקוביץ'- מילאן ויישטיצה
- פרדראג ראנדלוביץ'
- ולדימיר מודריניץ'
- ברניסלב איבנוביץ'
- ווקאשין יובאנוביץ'
מתיאה קז'מן
ניקולאס לומבארטס- אקסל ויטסל
פאתיח טקה
סרדאר אזמון
פאבל מארש- ראדק שירל
מיחה מבליה- ואניה דרקושיץ'
רוברט מאק- מרטין שקרטל
- קאמיל צ'ונט
- קאמיל צ'ונטופלסקי
היון יונג מין- לי הו
- קים דונג ג'ין
לוקה ג'ורג'ביץ'
דיאן לוברן
אריק האגן
דני- סלומון רונדון
- יורדן אוסוריו
כריסטיאן נובואה
מתיאו קאסיירה- וילמר בריוס
דומניקו קרישיטו- קלאודיו מרקיזיו
אלחנדרו דומינגס- לאנדרו פארדס
- סבסטיאן דריוסי
- עמנואל ממאנה
- מתיאס קראנביטר
- אמיליאנו ריגוני
- לוסיאנו גונדו
ז'וזה מאוריסיו- האלק
- ג'וליאנו דה פאולה
- הרנני אזוודו ז'וניור
- דוגלאס סנטוס
- מלקום
- ונדל
- קלאודיניו
- יורי אלברטו
- איוואן קווארזמה
- גוסטבו מנטואן
- רודריגו
- רוברט רנאן
- אדוארדו דו קיירוס
- מריו פרננדס
- פדרו סילבה דוס סנטוס
- נינו
- ארתור ויטור גימראיינס
קפטני הקבוצה
מאז 1983:
| שם | שנים |
|---|---|
| ניקולאי לאריונוב |
1983–1984 |
| מיכאיל ביריוקוב |
1984–1990 |
| מיכאיל לוין |
1991 |
| אלכסיי נאומוב |
1992 |
| אולג דמיטרייב |
1993–1994 |
| ולדימיר קוליק |
1995–1996 |
| יורי ורנידוב |
1997–2000 |
| אנדריי קובלב |
2000–2001 |
| אלכסיי איגונין |
2001–2003 |
| ולדיסלב רדימוב |
2003–2007 |
| אנדריי ארשבין |
2007 |
 אריק האגן |
2007 |
| אנטולי טימושצ'וק |
2007–2009 |
| ויאצ'סלב מלאפייב |
2009 |
| אלכסנדר אניוקוב |
2009–2012 |
| ויאצ'סלב מלאפייב |
2012 |
 דני |
2012–2013 |
| רומן שירוקוב |
2013 |
| דני |
2014–2017 |
 דומניקו קרישיטו |
2017–2018 |
| אלכסנדר אניוקוב |
2018–2019 |
 ברניסלב איוואנוביץ' |
2019–2020 |
| ארטיום דזיובה |
יולי–ספטמבר 2020 |
 דיאן לוברן |
ספטמבר 2020–דצמבר 2022 |
| דוגלאס סנטוס |
ינואר 2023– |
נשיאי/מנכ"לי הקבוצה
מאז 1989:
| שם | שנים |
|---|---|
| יבגני ורשינסקי | 1989—1990 |
| ולדיסלב גוסב | 1990—1992 |
| לאוניד טופרין | 1992—1994 |
| ויטאלי מוטקו | 1995–2003 |
| דוד טרקטובנקו | 2003–2005 |
| סרגיי פורסנקו | 2006–2008 |
| אלכסנדר דיוקוב | 2008–2017 |
| ס. פורסנקו | 2017–2019 |
| אלכסנדר מדבדב | 2019– |
צוות מקצועי
| מנכ"ל הקבוצה | אלכסנדר מדבדב |
| מאמן ראשי | סרגיי סמאק |
| עוזרי המאמן הראשי | ויליאם ארתור דה אוליביירה איגור סימוטנקוב אנטולי טימושצ'וק אלכסנדר אניוקוב |
| מאמן שוערים | מיכאיל ביריוקוב |
| מאמני כושר | איוואן קרמינאטי  אלברטו נווארו אריס נגליץ' |
| מנהל הקבוצה | יורי גוסאקוב יבגני קושלב |
| המנהל הספורטיבי | ? |
| סגן המנהל הספורטיבי וראש מחלקת פיתוח כדורגל הנוער | אנדריי ארשבין |
| ראש מחלקת הסקאוט | סרגיי גורדייב |
| מזכיר העיתונות (דובר הקבוצה) | אנטון מקארנקו |
מאמנים ראשיים
| שם[74][75] | מדינה | שנים | תארים / הערות |
|---|---|---|---|
| פאבל בוטוסוב | ברית המועצות |
1935 | |
| פיוטר פיליפוב | 1936—1938 | ||
| בוריס איווין | 1938 | ממלא מקום | |
| קונסטנטין ייגורוב | 1938—1940 | גמר הגביע הסובייטי בכדורגל 1939 | |
| פ. פיליפוב | 1940 | ממלא מקום | |
| קונסטנטין למשב | מאי 1941 | ||
| מיכאיל אוקון | מאי—יוני 1941 | ||
| קונסטנטין קוואשנין | 1943 | ||
| ק. למשב | 1944—1945 | מחזיקת הגביע הסובייטי בכדורגל 1944 | |
| מיכאיל בוטוסוב | 1946 | ||
| איוואן טלאנוב | 1946—1948 | ||
| ק. למשב | 1948—1950 | ||
| גאורגי לאסין | 1950—1951 | ||
| ולדימיר למשב | 1952—1954 | ||
| ניקולאי ליוקשינוב | 1954—1955 | ||
| ארקדי אלוב | 1956—1957 | ||
| גאורגי ז'רקוב | 1957—1960 | ||
| גנאדי בונדארנקו | 1960 | ||
| יבגני יליסייב | 1961—1964 | ||
| ולנטין פיודורוב | 1964—1966 | ||
| ארקדי אלוב | 1967 | ||
| ארטיום פליאן | 1968—1970 | ||
| יבגני גוריאנסקי | 1970—1972 | ||
| גרמן זונין | 1973—1977 | ||
| ולדימיר קורנב | אוגוסט—אוקטובר 1977 | ממלא מקום | |
| יורי מורוזוב | 1977—1982 | מקום שלישי בליגת העל הסובייטית בכדורגל 1980 | |
| פאבל סאדירין | 1982—1987 | אלופת ברית המועצות 1984 גמר הגביע 1984 מחזיקת גביע העונה 1985 | |
| ולדימיר גולובב | יוני—דצמבר 1987 | ממלא מקום | |
| סטניסלב זאווידונוב | 1987—1989 | ||
| ו. גולובב | 1989 | ממלא מקום | |
| אנטולי קונקוב | ינואר—מאי 1990 | ממלא מקום | |
| ויאצ'סלב בולאווין | 1990 | ממלא מקום | |
| י. מורוזוב | 1991—1992 | ||
| ויאצ'סלב מלניקוב | רוסיה |
1992—1994 | |
| פ. סאדירין | 1994—1996 | מקום שלישי בליגת המשנה הרוסית 1995 | |
| אנאטולי בישובץ | 1996—1998 | ||
| אנאטולי דווידוב | 1998—2000 | מחזיקת הגביע הרוסי בכדורגל 1998/1999 | |
| יורי מורוזוב | 2000—2002 | גמר גביע אינטרטוטו 2000 מקום שלישי בליגת העל 2001 הגביע הרוסי בכדורגל 2001/2002 | |
| מיכאיל ביריוקוב | יולי—אוגוסט 2002 | ממלא מקום | |
| בוריס רפופורט | אוגוסט—נובמבר 2002 | ||
| ולאסטימיל פטרז'לה[76] |  צ'כיה |
2002—2006 | מחזיקת גביע הליגה הרוסית סגנית אלופת רוסיה 2003 |
| ולדימיר בירוביצ'קה | מאי 2006 | ||
| דיק אדבוקאט |  הולנד |
2006—2009 | אלופת רוסיה 2007 מחזיקת הסופרקאפ הרוסי 2008 מחזיקת גביע אופ"א 2008 מחזיקת הסופרקאפ האירופי 2008 |
| א. דווידוב | רוסיה |
אוגוסט—דצמבר 2009 | מקום שלישי באליפות 2009 |
| לוצ’יאנו ספאלטי | איטליה |
2010—2014 | מחזיקת הגביע הרוסי בכדורגל 2009/2010 אלופת 2010 מחזיקת הסופרקאפ הרוסי 2011 אלופת 2011/2012 סגנית אלופת 2012/2013 |
| סרגיי סמאק | רוסיה |
11—20 במרץ 2014 | ממלא מקום |
| אנדרה וילאס בואס | פורטוגל |
2014—2016 | סגנית אלופת 2013/2014 אלופת 2015 מחזיקת הסופרקאפ הרוסי 2015 מחזיקת הגביע הרוסי בכדורגל 2015/2016 מקום שלישי באליפות 2015/2016 |
| מירצ'ה לוצ'סקו |  רומניה |
2016—2017 | מחזיקת הסופרקאפ הרוסי 2016 מקום שלישי באליפות 2016/2017 |
| רוברטו מנצ'יני | איטליה |
2017—2018 | |
| ס. סמאק | רוסיה |
29 במאי 2018— | אלופת 2019 אלופת 2020 מחזיקת הגביע הרוסי בכדורגל 2019/2020 מחזיקת הסופר קאפ הרוסי 2020 אלופת 2021 מחזיקת הסופר קאפ הרוסי 2021 אלופת 2022 מחזיקת הסופר קאפ הרוסי 2022 אלופת 2023 מחזיקת הסופר קאפ הרוסי 2023 מחזיקת הגביע הרוסי בכדורגל 2023/2024 אלופת 2024 מחזיקת הסופר קאפ הרוסי 2024 |
סמל הקבוצה
סמל
מאז הקמת הקבוצה היא השתמשה במספר סמלים עיקריים.[77][78] ב-1936 הקבוצה נקראה "סטלינץ" והיא אימצה דגל בצבעי ירוק ולבן ששימש אותה עד שנת 1940.
בשנת 1939 הקבוצה הפכה לקבוצת זניט והיא אימצה סמל מופשט כשהמילה "זניט" (Зенит) ברוסית מעוצבת בצורת חץ אדום, ששימש את הקבוצה עד שנת 1978, כשצבע הסמל היה כחול.
בשנת 1989 עוצב סמל חדש ובו המילים "מועדון הכדורגל הלנינגרדי" (ЛЕНИНГРАДСКИЙ ФУТБОЛЬНЫЙ КЛУБ) בתוך מסגרת מעוגלת כחולה ובראשה סמל אונייה מוזהב, כפי שהוא מופיע מעל בניין האדמירליות בסנקט פטרבורג וכדורגל בתחתית הסמל. בעונת 1991 הוחזר סמל החץ, אך הקבוצה אימצה מחדש את הסמל משנת 1989, בשנת 1997 לאחר שהקבוצה העפילה חזרה לליגת העל הרוסית בכדורגל. הסמל עוצב מחדש, הפעם עם הכתובת "מועדון הכדורגל של סנקט פטרבורג" (ФУТБОЛЬНЫЙ КЛУБ САНКТ-ПЕТЕРБУРГ), סביב למילה "זניט" בעיצוב חץ, כשהסמל כולו צבוע בכחול.
בשנת 2013 הקבוצה אימצה מחדש את הסמל המופשט יותר של המילה "זניט" בצורת חץ, ללא האלמנטים ששימשו כסמל הקבוצה קודם לכן. בתחתית הסמל נוספה שנת הקמת המועדון "1925", אף שעל חולצות השחקנים הסמל הופיע ללא שנת ההקמה.
באפריל 2016 עיתון הדיילי מייל הבריטי דירג את סמל זניט כאחד מעשרת סמלי קבוצות הכדורגל הגרועים ביותר, נטען שהסמל הקודם ששימש את הקבוצה בשנים 1989–2013 היה טוב יותר ושיקף טוב יותר את היות הקבוצה לקבוצת הכדורגל העיקרית של העיר סנקט פטרבורג, בעוד הסמל החדש הוא נטול ייחוד ונעדר כל סממנים בסיסיים של סמל קבוצת כדורגל.[79]
דגל זניט, 1925
סמל קבוצת סטלינץ, לפני הפיכתה לזניט, 1939
סמל זניט לנינגרד במרבית התקופה הסובייטית
סמל זניט לנינגרד, לאחר אליפות 1984
סמל זניט בשנות ה-90
סמל האליפות של זניט, 2010
סמל זניט בשנים 2010 - 2013
דגל זניט
סמל הקבוצה בשנים 2013–2015
סמל הקבוצה בשנים 2015–2023.
סמל הקבוצה במלאת 95 שנה לקבוצה
סמל הקבוצה במלאות 100 שנה להקמת הקבוצה
קמע
מאז אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 הפך האריה לקמע של זניט. ב־1996 הופיעה תמונה של אריה בכרטיסי החברות של מועדון האוהדים. בשנת 1999 הופיע לראשונה קמע האריה באצטדיון פטרובסקי.[80]
האריה היווה השראה לשחקני זניט שקעקעו את האריה על גופם, כמו חלוצי העבר סבסטיאן דריוסי ואמיליאנו ריגוני ולקשר מלקום, אם כי דריוסי ציין כי לקעקוע שלו על הגב אין קשר לזניט.
צבע ותלבושת הקבוצה
צבעי הקבוצה
| כחול | לבן | תכלת |
תלבושת
צבע מדי הבית הקבועים של הקבוצה הוא תכלת וצבע מדי החוץ הוא לבן. אלו מדי הקבוצה מאז 1940, כשעד אז שיחקה במדי ירוק-לבן ונקראה בשם סטאלינץ.
          2006
מדי בית |
     2006
מדי חוץ |
    2006
מדים נוספים |
     2007
מדי בית |
     2007
מדי חוץ |
    2008
מדי בית |
  2008
מדי חוץ |
    2008
מדים נוספים |
     2009
מדי בית |
     2009
מדי חוץ |
   2009
מדים נוספים |
     2010
מדי בית |
     2010
מדי חוץ |
    2011-2012
מדי בית |
    2011-2012
מדי חוץ |
  2012-2013
מדי בית |
  2012-2013
מדי חוץ |
    2013-2014
מדי בית |
    2013-2014
מדי חוץ |
    2014-2015
מדי בית |
 2014-2015
מדי חוץ |
     2015-2016
מדי בית |
     2015-2016
מדי חוץ |
2016-2017
מדי בית |
    2017-2018
מדי בית |
     2017-2018
מדי חוץ |
    2018-2019
מדי בית |
 2018-2019
מדי חוץ |
   2019-2020
מדי בית |
 2019-2020
מדי חוץ |
   2020-2021
מדי בית |
   2020-2021
מדי חוץ |
   2021/2022, 2022/2023
מדי בית |
     2021/2022, 2022/2023
מדי חוץ |
 2022/2023
מדי בית |
    2023
מדי בית |
    2023
מדי חוץ |
 2024/2025
מדי בית |
   2024/2025
מדי חוץ |
בעלים, תקציב וספונסרים ראשיים
,_VQ-BAS,_Airbus_A319-111_(16785228539).jpg)
משנת הקמתה ועד לאחר מלחמת העולם השנייה, נתמכה הקבוצה על ידי מפעל LMZ. מהתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד 1990 הקבוצה הייתה בבעלות מפעל האופטיקה LOMO.[81] באוגוסט 1993 זניט הייתה בבעלות משותפת של חברת הבנייה 20th Trest (80% מהמניות) ועיריית סנקט פטרבורג (20%),[82] שגייסה את חברת לנטרנסגז לממן את תקציב הקבוצה.
במהלך עונת 1994/95 מבשלת הבירה בלטיקה הפכה לספונסר הראשי במקום חברת הבנייה.[83] ב-2002 מרבית מניות הקבוצה נרכשו על ידי בית בנקאות מקומי שבבעלות איש העסקים דוד טרקטובנקו.
עד 2006 בנק התעשייה והבנייה של סנקט פטרבורג (Promstroybank SPb) שימש כספונסר מרכזי (הבנק שהוקם בשנת 1990, הפך בשנת 2007 לחלק מקבוצת VTB).
בשנת 2006 תאגיד הגז גזפרום הפך לספונסר הראשי ולבעלים החדש של הקבוצה.[84] לצד התאגיד, הקבוצה מקבלת מימון גם מחברות תקשורת כמגהפון ו¯МТС ומחברות הגז סוגאז וסיבור[85][86][87]
ביולי 2014 זניט חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם חברת התעופה "רוסיה", שמטיסה את צוות השחקנים במטוסי החברה.[88]
משנת 2010 עד 2021 את התלבושת של זניט ייצרה יצרנית ביגוד הספורט, נייקי. תקציב הקבוצה בעונת 2017/2018 עמד על 188 מיליון דולרים. בשנת 2020 פורסם כי מועדון הכדורגל נמצא בבעלות ישירה של גזפרום בנק (51.01%) וגזפרום טרנסגז סנקט פטרבורג (25.01%),[89] מינהל העיר סנקט פטרבורג (0.63%), סיבור (10.75%), הקרן לפיתוח ותמיכה באמצעי התקשורת (10.78%), חברות מקפריסין כמו SIXB Ltd., SOIHL Cyprus Investement Limites ואנשי עסקים כמו גנאדי טימצ'נקו ולאוניד מיכלסון.[90]
במהלך שנת 2020, נודע שהמועדון ספג הפסד נקי של 2.35 מיליארד רובל כאשר במקביל, שנה קודם לכן, רשמה זניט רווח נקי של 547 מיליון רובל. ההפסד הפך לשיא עבור זניט מאז 2014 - אז הפסיד המועדון 5.2 מיליארד רובל. ההפסד ממכירות גדל ב־14.9% והסתכם ב־4.76 מיליארד רובל, שהיה גם הנתון הגבוה ביותר מזה 6 שנים. במקביל, הכנסות המועדון לשנת 2020 היו הגדולות ביותר בשש השנים החולפות, המדד עלה ב־4.2% בהשוואה לשנת 2019 והגיע ל־11.8 מיליארד רובל. על פי הדיווחים של המועדון לשנת 2019, גזפרומבנק היה בעל המניות הגדול ביותר. החברה החזיקה ב־49.9% ממניות המועדון. בדו"ח לשנת 2020 המועדון לא חשף את הרכב בעליו.
יצרני התלבושות והספונסרים בכל הזמנים
| שנים | יצרניות התלבושות | שנים | ספונסרים |
|---|---|---|---|
1977—2000 |
 אדידס |
1936—1987 | ללא ספונסר |
| 1987 | Ocrim | ||
| 1988—1992 | ללא ספונסר | ||
| 1993—1994 | תאגיד 20th Trest | ||
| 1994—1995 | Marcopizzi Calzature | ||
| 1995 | אדידס | ||
| 1995—1996 |  בלטיקה | ||
| 1997 | לנטראסגז | ||
| 1998—1999 | גזפרום גזאנרגופיננס | ||
| 2000 |  גזפרום | ||
| 2001—2002 |  Diadora |
2001— | |
| 2003—2004 | .svg){kind=logo} יומברו | ||
| 2005—2007 | אדידס | ||
| 2008—2009 | Puma | ||
| 2010—2021 |  נייקי | ||
| 2022 | אדידס | ||
| 2023 |  Joma | ||
| 2023—2024 |  Wildberries | ||
| 2024— |  Kelme | ||
תארים והישגים
זניט נחשבת לאחד ממועדוני הכדורגל המעוטרים ביותר ברוסיה והיא הקבוצה היחידה ברוסיה שזכתה בכל תואר לאומי אפשרי לפחות פעם אחת, לרבות אליפות, גביע, סופר קאפ, וגביע הליגה הרוסית.
אליפות ברית המועצות / אליפות רוסיה:
אלופה (11): 1984, 2007, 2010, 2012, 2015, 2019, 2020, 2021, 2022, 2023, 2024
סגנית אלופה (3): 2003, 2013, 2014
מקום שלישי (5): 1980, 2001, 2009, 2016, 2017
הסופר-קאפ הסובייטי / הסופר קאפ הרוסי:
- אלופה (1): 2003
- אלופה (1): 2008
- אלופה (1): 2008
- גמר (1): 2000
Equality Cup
- אלופה (1): 2024
Match World Cup
- אלופה (1): 2022
דאבל (זכייה בגביע ובאליפות באותה עונה)
(2): 2010, 2020
שיאים קבוצתיים ואישיים
בליגה הסובייטית
זניט התמודדה בליגת העל הסובייטית בשנים 1938–1989.
- ההישג הגבוה ביותר - אליפות ליגת העל הסובייטית (1984)
- שיאן הופעות - לב בורצ'לקין (400 משחקים)
- שיאן שערי ליגה - לב בורצ'לקין (78 שערים)
- שיאן שערים לעונה - אנטולי קורוטקוב, 22 שערים - 1950
- הניצחון הגבוה ביותר בליגה - 7:0 נגד ז'לגיריס (1962)
- הניצחון הגבוה ביותר בגביע - 8:1 נגד טורפדו כותאיסי (1981)
- ההפסד הגבוה ביותר בליגה - 0:8 לדינמו מוסקבה (1949)
- ההפסד הגבוה ביותר בגביע - 0:7 לצדק"א מוסקבה (1945)
בליגה הרוסית
זניט מתמודדת בליגת העל הרוסית מאז 1996.
- ההישג הגבוה ביותר - אליפות ליגת העל הרוסית (2007, 2010, 2011/12, 2014/15, 2018/19, 2019/20, 2020/21, 2021/22, 2022/23, 2023/24)
- שיאן הופעות - ויאצ'סלב מלאפייב (328 משחקים)
- שיאן שערים - אלכסנדר קרז'אקוב (161 שערים)
- שיאן שערים לעונה - אלכסנדר קרז'אקוב, 44 שערים - 2011/2012
- הניצחון הגבוה ביותר בליגה - 0:8 נגד אורנבורג (2022); 8:1 נגד לוצ'-אנרגיה ולדיווסטוק (2008); 8:1 נגד טורפדו מוסקבה (2014)
- הניצחון הגבוה ביותר בגביע - 7:1 נגד דינמו סנקט פטרבורג (1993); 9:3 נגד דינמו מוסקבה (2007)
- ההפסד הגבוה ביותר בליגה - 1:7 לדינמו מוסקבה (2003)
- ההפסד הגבוה ביותר בגביע - 0:4 ללוקומוטיב מוסקבה (1995); 4:0 לאנז'י מחצ'קלה (2016)
אחת הסדרות הארוכות ביותר בתולדות הליגה הרוסית הוא רצף של 26 ניצחונות ללא הפסד לזניט בעונות 2009–2010. רצף הניצחונות הגדול ביותר היה בעונת 2010 ובעונת 2014 עם רצף של 9 ניצחונות. בעונת 2002 ספגה שיא שלילי של 11 משחקים ללא ניצחון. בעונות 2019–2021 הגיעה לרצף כולל של 27 משחקי בית ללא הפסד.
בטורנירים אירופיים
זניט החלה להתמודד בטורנירים אירופאיים מאז 1987.
- ההישג הגבוה ביותר - זכייה בגביע אופ"א (2008)
- שיאן הופעות - אלכסנדר אניוקוב (109 משחקים)
- שיאן שערים - אלכסנדר קרז'אקוב (26 שערים)
- שיאן שערים לעונה - פאבל פוגרבניאק, 11 שערים - 2007/2008
- הניצחון הגבוה ביותר - 5:0 נגד א.ז. אלקמאר (2016); 0:5 נגד וארדאר סקופיה (2017); 8:0 נגד אנקמף (2002); 8:1 נגד דינמו מינסק (2018)
- ההפסד הגבוה ביותר - 0:5 לקלאב ברוז' (1987); 0:5 לשטוטגרט (1989), 4:0 לדינמו מינסק (2018)
שיא צופים במשחקי בית
| צופים | יריבה | טורניר | אצטדיון | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| 61,494 | צסק"א מוסקבה | אליפות רוסיה | גזפרום ארנה | 12 במאי 2019 |
| 61,467 | ספרטק מוסקבה | אליפות רוסיה | סנקט פטרבורג ארנה | 2 בספטמבר 2018 |
| 53,359 | ספרטק מוסקבה | אליפות רוסיה | סנקט פטרבורג ארנה | 6 באוגוסט 2017 |
| 45,470 | טרק | אליפות רוסיה | סנקט פטרבורג ארנה | 13 באוגוסט 2017 |
| 44,000 | דינמו מוסקבה | אליפות רוסיה | אצטדיון קירוב | 6 ביולי 2006 |
| 38,284 | רובין קאזאן | אליפות רוסיה | סנקט פטרבורג ארנה | 22 ביולי 2017 |
| 30,673 | טרק | אליפות רוסיה | סנקט פטרבורג ארנה | 7 במאי 2017 |
| 25,000 | ספרטק מוסקבה | אליפות רוסיה | פטרובסקי | 28 במרץ 1998 |
| 25,000 | ספרטק מוסקבה | אליפות רוסיה | פטרובסקי | 3 בנובמבר 1996 |
| 23,500 | אוראלאן | אליפות רוסיה | פטרובסקי | 3 באפריל 1999 |
| 23,500 | אורל | אליפות רוסיה | פטרובסקי | 16 במרץ 1996 |
| 22,700 | ז'מצ'וז'ינה סוצ'י | אליפות רוסיה | פטרובסקי | 6 באפריל 1996 |
ענפי ספורט נוספים
"מועדון הכדורגל זניט" מפעיל קבוצות ספורט מקצועניות וחובבניות במספר ענפי ספורט מלבד הכדורגל. יש שלוש קבוצות ספורט מקצועניות בנוסף לקבוצת הכדורגל - בכדורסל, בכדורעף וקבוצת כדורגל נשים (ובעבר הפעילה גם קבוצת קטרגל). כל הקבוצות הללו משתתפות בליגה הבכירה בענף הספורט שלהן ברוסיה והן זוכות להישגים נאים:
- מחלקת הכדורסל של מועדון הכדורגל זניט נוסדה בשנת 2014 והצליחה להעפיל לגמר הגביע הרוסי בכדורסל בעונת 2015/2016 ופעמיים העפילה לרבע גמר היורוקאפ בעונות 2016/2017 ו-2017/2018, זכתה פעם אחת באליפות הליגה המאוחדת של VTB.
- מחלקת הכדורעף של מועדון הכדורגל זניט הוקמה בשנת 2017 והיא מובילה בענפה הן בתחרויות המקומיות והן בתחרויות היבשתיות. באליפות הליגה הרוסית בכדורעף, הקבוצה העפילה לגמר פלייאוף הליגה בעונת 2017/2018. ביוני 2018 הוקם גם מועדון כדורעף חופים.
- מחלקת כדורגל נשים של מועדון הכדורגל זניט נוסדה בשנת 2020 ומשתתפת בליגת העל הרוסית בכדורגל נשים ובגביע הרוסי בכדורגל נשים.
- קבוצת הקטרגל של המועדון הוקמה בפעם הראשונה ב-1993 אך פורקה תוך 6 שנים. ב-2017 החליטה הנהלת המועדון להחזיר את הקבוצה לצד הקמת קבוצת כדוריד, אך החלטה זו טרם יושמה.
- מחלקת הכדוריד של זניט הוקמה ב-2022 מתוך מועדון נייבה שהיה קיים משנת 1964. המועדון מתמודד באליפות ובגביע רוסיה.
ראו גם
- היסטוריה של זניט סנקט פטרבורג
- טיסה מעל החלום
- זניט-2008. שיר הניצחון
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל סנקט פטרבורג | ||
| פורטל כדורגל | ||
אתר האינטרנט הרשמי של זניט סנקט פטרבורג (בשפות מרובות)
זניט סנקט פטרבורג, ברשת החברתית פייסבוק
זניט סנקט פטרבורג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
זניט סנקט פטרבורג, ביישום טלגרם
זניט סנקט פטרבורג, ברשת החברתית אינסטגרם
זניט סנקט פטרבורג, ברשת החברתית טיקטוק
זניט סנקט פטרבורג, ברשת החברתית VK
זניט סנקט פטרבורג, סרטונים בערוץ היוטיוב- פרופיל, באתר אופ"א
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- זניט סנקט פטרבורג באתר אופ"א
- רוב הוגס ויירי לונגמן, ניו יורק טיימס, השדים של זניט סנט פטרסבורג, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2012
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
