שופטת ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ורדה וירט לבנה (נולדה ב-1957) היא שופטת ישראלית, נשיאת בית הדין הארצי לעבודה.
 | |||||
| לידה |
1957 (בת 68 בערך) תל אביב-יפו, ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | ישראל | ||||
| השכלה | אוניברסיטת תל אביב | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
.jpg)
היא נולדה בשנת 1957 בישראל. למדה בבית הספר התיכון העירוני הדתי צייטלין בתל אביב וסיימה אותו בשנת 1975, ואחר כך פנתה לשנת שירות לאומי בבית החולים איכילוב.
בשנת 1980 קיבלה תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב ובשנת 1981 הוסמכה כעורכת דין. בשנים 1981–1982 שימשה יועצת משפטית ב"אגד". בשנים 1982–1986 עבדה כעורכת דין שכירה. בין היתר ייצגה את ארגון נשות השוטרים בתביעה בעקבות הפרה של התחייבות המדינה להשוות את שכר השוטרים לשכר חיילי הקבע - הליך שנדחה על ידי השופט סטיב אדלר בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אולם ערעור נתקבל על ידי נשיא בית הדין הארצי השופט צבי בר-ניב.[1] בעקבות פסק דין זה גייס אותה חיים הברפלד למחלקה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית, בה עבדה בשנים 1986–1989.[1]
באוקטובר 1989 מונתה לשופטת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. באפריל 1999 מונתה לשופטת ראשית שם. בין היתר הכירה ביחסי העובד-מעסיק בין הנהלת בתי המשפט לקלדניות בתי המשפט, שהועסקו באמצעות חברות קבלניות. בעקבות פסיקה זו נקלטו הקלדניות להעסקה ישירה ואף נוהל מולם משא ומתן ונחתם עבורן הסכם קיבוצי. בהליך אחר, הכירה בזכאותם של דיילי אל-על לשכר וזכויות סוציאליות גם בגין שמונת שבועות ההכשרה שנדרשו להם - פסיקה שסללה את הדרך להכרה בחובת התשלום בגין ימי הכשרה. כשופטת ראשית בבית הדין האזורי קידמה גם הליכי הידברות וגישור בבית הדין.[1]
ביוני 2000 - דצמבר 2000 וביוני 2002 - אוקטובר 2002 כיהנה כשופטת בפועל בבית הדין הארצי לעבודה. במאי 2004 מונתה לשופטת בית הדין הארצי לעבודה. בדצמבר 2013 מונתה לסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. כשופטת בבית הדין הארצי ליוותה את תהליכי הרפורמה בחברת החשמל, סכסוכי עבודה של ארגון המורים ואת שביתת הרופאים בשנת 2011. כמו כן הייתה חלק מהרכב השופטים בעניין התאגדות עובדי הסינמטק, במסגרתו נקבעה לראשונה חובת המעסיק למשא ומתן עם ארגון העובדים היציג - פסק דין בעקבותיו תוקן בהמשך חוק ההסכמים הקיבוציים באופן שחובה זו עוגנה בו[1]
בפברואר 2018 נבחרה לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה[2], וב-27 במרץ החליפה בתפקיד זה את יגאל פליטמן.
במהלך כהונתה בנובמבר 2018 מתח נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, ביקורת על מנגנון ההידברות בלשכת השופטים בסכסוכי עבודה קיבוציים במטרה לסייע בפתרונן ולמנוע שביתות - פרקטיקה הנהוגה בבתי הדין לעבודה מאז כהונתו של הנשיא לשעבר סטיב אדלר. בעקבות פרסום ביקורת זו מינתה וירט-ליבנה ועדה בראשות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדימוס נילי ארד שהגישה מסקנותיה בפברואר 2019. בספטמבר 2021 אימצה וירט-ליבנה את המלצות הוועדה, והסדירה את מנגנון ההידברות בבתי הדין באמצעות נוהל אחיד וקבוע.[3]
היא נשואה ואם לשתי בנות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
