ורדה וירט לבנה

ורדה וירט לבנה (נולדה ב-1957) היא שופטת ישראלית, נשיאת בית הדין הארצי לעבודה.

ורדה וירט לבנה

לידה	1957 (בת 68 בערך) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ה־6 27 במרץ 2018 – 26 במרץ 2025 (7 שנים) → יגאל פליטמן
שופטת בבית הדין הארצי לעבודה מאי 2004 – מכהנת (כ־20 שנה)
שופטת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אוקטובר 1989 – מאי 2004 (כ־14 שנים)
תפקידים בולטים שופטת ראשית של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שופטת בפועל בבית הדין הארצי לעבודה סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה

טקס השבעתה לתפקיד נשיאת בית הדין לעבודה, בית הנשיא, מרץ 2018

ביוגרפיה

נולדה בשנת 1957 בישראל. אמא וולריה (לבית שפיץ) הייתה אמנית, ניצולת אושוויץ שאיבדה בשואה את כל בני משפחתה ואת בעלה הראשון, ואביה היה רופא ילדים - ד"ר נפתלי הרץ וירט.^[1][2] למדה בבית הספר התיכון העירוני הדתי צייטלין בתל אביב וסיימה אותו בשנת 1975, ואחר כך פנתה לשנת שירות לאומי בבית החולים איכילוב.

בשנת 1980 קיבלה תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב ובשנת 1981 הוסמכה כעורכת דין. בשנים 1981–1982 שימשה יועצת משפטית ב"אגד". בשנים 1982–1986 עבדה כעורכת דין שכירה. בין היתר ייצגה את ארגון נשות השוטרים בתביעה בעקבות הפרה של התחייבות המדינה להשוות את שכר השוטרים לשכר חיילי הקבע - הליך שנדחה על ידי השופט סטיב אדלר בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אולם ערעור נתקבל על ידי נשיא בית הדין הארצי השופט צבי בר-ניב.^[3] בעקבות פסק דין זה גייס אותה חיים הברפלד למחלקה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית, בה עבדה בשנים 1986–1989.^[3]

באוקטובר 1989 מונתה לשופטת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. באפריל 1999 מונתה לשופטת ראשית שם. בין היתר הכירה ביחסי העובד-מעסיק בין הנהלת בתי המשפט לקלדניות בתי המשפט, שהועסקו באמצעות חברות קבלניות. בעקבות פסיקה זו נקלטו הקלדניות להעסקה ישירה ואף נוהל מולם משא ומתן ונחתם עבורן הסכם קיבוצי. בהליך אחר, הכירה בזכאותם של דיילי אל-על לשכר וזכויות סוציאליות גם בגין שמונת שבועות ההכשרה שנדרשו להם - פסיקה שסללה את הדרך להכרה בחובת התשלום בגין ימי הכשרה. כשופטת ראשית בבית הדין האזורי קידמה גם הליכי הידברות וגישור בבית הדין.^[3]

ביוני 2000 - דצמבר 2000 וביוני 2002 - אוקטובר 2002 כיהנה כשופטת בפועל בבית הדין הארצי לעבודה. במאי 2004 מונתה לשופטת בית הדין הארצי לעבודה. בדצמבר 2013 מונתה לסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. כשופטת בבית הדין הארצי ליוותה את תהליכי הרפורמה בחברת החשמל, סכסוכי עבודה של ארגון המורים ואת שביתת הרופאים בשנת 2011. כמו כן הייתה חלק מהרכב השופטים בעניין התאגדות עובדי הסינמטק, במסגרתו נקבעה לראשונה חובת המעסיק למשא ומתן עם ארגון העובדים היציג - פסק דין בעקבותיו תוקן בהמשך חוק ההסכמים הקיבוציים באופן שחובה זו עוגנה בו^[3]

בפברואר 2018 נבחרה לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה^[4], וב-27 במרץ החליפה בתפקיד זה את יגאל פליטמן.

במהלך כהונתה בנובמבר 2018 מתח נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, ביקורת על מנגנון ההידברות בלשכת השופטים בסכסוכי עבודה קיבוציים במטרה לסייע בפתרונן ולמנוע שביתות - פרקטיקה הנהוגה בבתי הדין לעבודה מאז כהונתו של הנשיא לשעבר סטיב אדלר. בעקבות פרסום ביקורת זו מינתה וירט-ליבנה ועדה בראשות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדימוס נילי ארד שהגישה מסקנותיה בפברואר 2019. בספטמבר 2021 אימצה וירט-ליבנה את המלצות הוועדה, והסדירה את מנגנון ההידברות בבתי הדין באמצעות נוהל אחיד וקבוע.^[5]

במרץ 2025 פרשה לגמלאות.^[6]

היא נשואה ואם לשתי בנות.

פסקי דין בולטים

• באוקטובר 2003 פסקה בפרשת הפנסיות במפעל הפיס, וקבעה שיש לצמצם במידה ניכרת את הפנסיות שנקבעו לשלושה מבכירי מפעל הפיס^[7].
• באפריל 2010 השתתפה בהרכב של פסק דין דן בהט, שבו קבעה כי הזכות לתשלום בגין "שעות עודפות" לאימהות בשירות המדינה אינה בגדר "זכות בקשר להורות" כמשמעה בסעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, דהיינו התשלום הנוסף בגין שעות עודפות הוא בגדר זכות יתר לאימהות עובדות, המותרת לפי סעיף 3(ב)(3) לחוק הנ"ל. על פי פסיקה זו, אב עובד אינו זכאי לתשלום הנוסף בשיעור 100% בגין השעות העודפות מעבר ליום העבודה המקוצר ועד להשלמת שעות תקן משרתו^[8].
• בפסק דין ממרץ 2008 קבעה כי במקרים שבהם ממונה מקיים עם עובדת הכפופה לו יחסי מין מזדמנים תוך ניצול יחסי מרות באופן המוגבל למסגרת יחסי העבודה בלבד ומבלי שהוכחו סממנים אמיתיים המעידים על רצון הדדי לפיתוח מערכת יחסים, קמה זכות לפיצוי בגין הטרדה מינית. במקרה כזה לא תתקבלנה טענות הגנה בדבר הסכמה של העובדת או פיתוי^[9].
• פסק דין נוסף שלה ממרץ 2008 קובע כי חל איסור על מעסיק לפדות בכסף את "התקופה המוגנת" שלאחר חופשת לידה (שבה יש איסור על פיטורים, נהוג לכנותה "תקופת לידה והורות"), כיוון שהדבר מנוגד לתכלית חוק עבודת נשים. כמו כן קבעה, כי אי קבלת העובדת חזרה לעבוד מהווה הפליה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה^[10].
• בינואר 2011 קבעה כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד חברה לקבלת סכומים שלא הפרישה לעובדיה לקופת גמל ופיצויים בהתאם לצו ההרחבה בענף מפעלי השמירה, המחייב הפרשה לפנסיה לכל עובדי ענף השמירה. נקבע כי ככלל אין להגיש תובענות ייצוגיות במקום עבודה מאורגן בו יש הסכם קיבוצי, (כפי שנקבע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות). עם זה, במקרים מסוימים ניתן לשקול בחיוב אישור תובענה ייצוגית גם במקום עבודה מאורגן. כך למשל, במקרה בו ארגון העובדים אינו פועל לאכיפה מלאה של זכויות העובדים בענף^[11].
• בינואר 2013 קבעה בפסק דין תקדימי כי יש להכיר ברשת החנויות "מחסני חשמל", השייכת לחברת אלקטרה מוצרי צריכה, כיחידה עצמאית נפרדת ("יחידת מיקוח") שבה ההסתדרות רשאית לארגן את העובדים ולהקים ועד שייצג אותם^[12]. פסק דין זה צוטט אחרי כן בהליכים רבים הנוגעים לסוגיית התארגנות עובדים ויחידות מיקוח, והיה בין הגורמים שסייעו לגל ההתארגנויות בשנים שלאחריו^[13].
• באוגוסט 2018 קבעה כי עקרון חופש הבחירה המלא שניתן לעובד לקביעת סוג המוצר הפנסיוני המועדף עליו הוא עקרון יסוד בדיני הפנסיה, וכי גם הבחירה של עובד בביטוח פנסיוני המכונה "ביטוח מנהלים" ללא כיסוי של אובדן כושר עבודה היא אפשרית, ולמעסיק אין אפשרות להתערב בבחירה שכזו^[14].

מאמרים שכתבה

• "הגישור בבתי הדין לעבודה", שערי משפט ג(1), תשס"ב, עמ' 89–109.
• "הזכות לפרטיות אל מול האחריות הניהולית במיון מועמדים לעבודה – ההיבט המשפטי", ספר שמגר חלק ג', תשס"ג-2003, עמ' 775- 816.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ורדה וירט לבנה בוויקישיתוף

• ורדה וירט לבנה, באתר הרשות השופטת
• ניצן צבי כהן, ‏סערות בחוץ, פשרות בפנים: למה תידרש הנשיאה הנכנסת לביה"ד לעבודה?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 27 בפברואר 2018