Loading AI tools
מסאי יהודי-גרמני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולטר בנימין (בגרמנית: Walter Benjamin; 15 ביולי 1892 – 26 בספטמבר 1940) היה פילוסוף, מסאי, מבקר ספרות, מתרגם, שדרן רדיו, ומרקסיסט יהודי-גרמני. נודע בימי חייו בעיקר בשל פעילותו כמבקר ובשל חיבוריו הפילוסופיים.
בנימין ב-1928 | |
לידה |
15 ביולי 1892 ברלין, גרמניה |
---|---|
התאבד |
26 בספטמבר 1940 (בגיל 48) פורטבואו (אנ'), ספרד |
מקום קבורה | Cementiri de Portbou |
מקום לימודים | אוניברסיטת ברן, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת מינכן, אוניברסיטת פרייבורג |
מנחה לדוקטורט | Richard Herbertz |
זרם | אסכולת פרנקפורט |
תחומי עניין | תורת הספרות, אסתטיקה, פילוסופיה של הלשון |
עיסוק | מתרגם, סוציולוג, פילוסוף, מבקר אמנות, היסטוריון של הספרות, מבקר ספרות, סופר, מסאי, מתרגם |
הושפע מ | קאנט, מרקס, לוקאץ', בודלר, ברכט, קפקא, פרוסט, גרשם שלום, אדורנו, לודוויג קלגס |
השפיע על | גרשם שלום, אדורנו, ארנדט, דרידה, ג'ורג'ו אגמבן, גי דבור, אלי פרידלנדר |
מדינה | גרמניה |
יצירות ידועות | תזות על מושג ההיסטוריה, One Way Street, The Origin of German Tragic Drama, יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני, פרויקט הפסז'ים |
בן או בת זוג | Dora Sophie Kellner |
צאצאים | Stefan Benjamin |
ולטר בנימין נולד למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת בת שלושה ילדים ברובע המערבי העשיר של ברלין, גרמניה. אביו עשה חיל בתור מנהל מכירות פומביות וסוחר אומנות, ולאחר זמן הגדיל את הונו בהשקעות. בנימין היה ילד חולני במקצת, והוריו שלחו אותו לפנימייה בעיר שדה. בנימין היה גיסה של הילדה בנימין (אנ') ובן דודם של המשוררים גרטרוד קולמאר וגינתר אנדרס (אנ') אנדרס היה בעלה של חנה ארנדט, בין 1929 ל-1937.
בשנת 1912 נרשם לאוניברסיטת פרייבורג, אך בסוף סמסטר הקיץ חזר לברלין, ונכנס לאוניברסיטת הומבולדט, שבה פגש בשנת 1915 את גרשום שלום. בין השניים נרקמה ידידות קרובה, שאף גרמה לבנימין לשקול לעלות לארץ ישראל בעקבות שלום. במקביל החל לכתוב לאחד מעיתוני תנועת הסטודנטים "Der Anfang", וקשריו עם מנהל התנועה, גוסטב וינקן, ועם תנועתו הפדגוגית הניטשאנית נמשכו עד מלחמת העולם הראשונה. במהלך כתיבתו לעיתון גברה מודעותו להיותו יהודי בגרמניה. היהדות משכה אותו, הציונות בפרט. על פי תפיסתו, המסורת היהודית איבדה את עוצמתה בעידן המודרני, אך עדיין נשארו בה מושגים חשובים כגון השגחה, משיח וקבלה.
בשנת 1917 עבר לאוניברסיטת ברן ופקד הרצאות של אנה טומרקין שלפי מכתביו לגרשום שלום, השפיעה עליו. בתקופה זו הכיר את אשתו לעתיד, דורה קלנר ובשנת 1918 נולד בנם סטפן בנימין. בשנת 1930 הוא התגרש ממנה בעקבות יחסים רבי שנים עם אסיה לאציס.
בשנת 1925 הגיש עבודה לאוניברסיטת פרנקפורט לשם קבלת הסמכה להוראה באוניברסיטה, שעסקה ב"מקורותיה של הדרמה הטראגית הגרמנית", אך זו נדחתה על ידי בוחניו בנימוק ש"לא הבינו בה אף מילה".[1]
בשנים 1930–1931 שידר שיחות רדיו בשם "שעה לנוער", בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט.[2]
לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עזב בנימין את ברלין ונסע לפריז. עם כיבוש צרפת בשנת 1940 השיג בנימין אשרת הגירה לארצות הברית, ובדרכו לשם הוא הוברח מצרפת לספרד ביחד עם קבוצת פליטים על ידי ליזה פיטקו דרך הרי הפירנאים. הקבוצה נתפסה בעיירה פורטבו (אנ') שבגבול ספרד-צרפת על ידי המשמר הספרדי בעקבות הלשנה. חלק מהפליטים הצליחו לברוח באותו לילה ועמם פרויקט הפסאז'ים אותו ביקש בנימין כי יעבירו לפרסום בארצות הברית. בנימין התאבד באותו לילה באמצעות מנת יתר של מורפיום, אותו נהג לקחת בשל מחלת לב, ונקבר בבית הקברות של פורטבואו. בראשית שנות ה-90 הוקמה בפורטבואו אנדרטה לזכרו בשם "מעברים" ("Passages"), בעיצוב האמן הישראלי דני קרוון.
אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית.[3]
כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של מיסטיקה יהודית ומטריאליזם היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. חיבוריו של בנימין כמבקר ספרותי עסקו בעיקר בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של גתה "הקרבה שבבחירה", ושל פרנץ קפקא, וכן תרגם מיצירותיהם של מרסל פרוסט ושרל-פייר בודלר. לצד זאת הוא כתב על מוצא השפה ועל תרגום, ומאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא התרגום. כמו כן כתב תסכיתי רדיו לילדים, ושני פרקי זיכרונות על נעוריו, "כרוניקה של ברלין" ו"ילדות בברלין".
פרויקט הפסאז'ים (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר פריז במאה ה-19, עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקוריים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר ולתרבות הפלאנרי (טיול) (אנ'). "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחת היצירות הגדולות של ביקורת התרבות במאה ה-20, לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה.
בנימין התכתב רבות עם תיאודור אדורנו וברטולט ברכט, וקיבל מדי פעם מימון מהמכון למחקר חברתי באוניברסיטת פרנקפורט בניהולם של אדורנו והורקהיימר (אסכולת פרנקפורט). ההשפעות של המרקסיזם של ברכט (ובאופן משני של התאוריה הביקורתית של אדורנו) ושל המיסטיקה היהודית של חברו גרשם שלום, היו מעמודי התווך של עבודתו, אם כי הוא מעולם לא יישב את ההבדלים ביניהם. ה"תזות על פילוסופיה של ההיסטוריה", מהטקסטים המאוחרים שלו, מתקרבות לסינתזה כזו, ויחד עם "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" מהווים את שני החיבורים הנקראים ביותר שכתב.
בשנת 1940 כתב בנימין תזה נודעת, "תזות על מושג ההיסטוריה", בהשראת הציור "אנגלוס נובוס" של פאול קלה. הוא ראה בדמות שבציור מעין "מלאך ההיסטוריה", הזוכר את העבר וחרד מעתידו של הגזע האנושי. הוא גם ראה בו מלאך העתיד לעזוב את ההווה האנושי הנורא, ולעופף אל עבר העתיד.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.