ז'אק דרידה

ז'אק דרידה
Jacques Derrida
לידה	15 ביולי 1930; אל-ביאר (אנ'), אלג'יריה הצרפתית
פטירה	8 באוקטובר 2004 (בגיל 74); הרובע החמישי של פריז, צרפת
שם לידה	Jacques Derrida
מקום קבורה	Cemetery of Ris-Orangis
מקום לימודים	אוניברסיטת פנתאון-סורבון, הפקולטה לאמנויות של פריז, אקול נורמל סופרייר, אוניברסיטת הרווארד, תיכון לואי הגדול
מוסדות	בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה; European Graduate School; אוניברסיטת קליפורניה באירוויין ;
מונחה לדוקטורט	ברנרד שטיגלר, François Raffoul, Pierre-Henri Castel, Karel Thein, Carlos Lobo, Serge Margel, קתרין מלאבו, Carlos Alberto Lobo, Manola Antonioli, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
זרם	דקונסטרוקציה
תחומי עניין	פילוסופיה של הלשון, תורת הספרות, פנומנולוגיה
עיסוק	פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, מבקר ספרות, סופר
הושפע מ	מרטין היידגר, פרידריך ניטשה, אדמונד הוסרל, מישל פוקו, עמנואל לוינס, ג'יימס ג'ויס, לודוויג קלגס
השפיע על	מישל פוקו, עמנואל לוינס, פול דה מאן, גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק, ג'פרי הרטמן, קתרין מלאבו, מיכל בן־נפתלי, זרם הדה-קונסטרוקטיביזם באדריכלות
מדינה	צרפת
פרסים והוקרה	פרס תאודור אדורנו (2001); Harry Oppenheimer Fellowship Award (2008)
בן או בת זוג	Marguerite Aucouturier (1957–2004)
צאצאים	Daniel Agacinski, פייר אלפרי
	אתר רשמי

ז'אק דרידָה (בצרפתית: Jacques Derrida‏; 15 ביולי 1930 – 9 באוקטובר 2004) היה פילוסוף צרפתי ממוצא יהודי אלג'יראי, אבי זרם הדקונסטרוקציה, שמשנתו מהווה את המסד הפילוסופי העיקרי של זרם זה, והוא שטבע את המונח עצמו. לביקורתו על יסודות החשיבה שמכוננים את הפילוסופיה המערבית, על טיבה של השפה, הכתיבה ודרכי המשמוע הפועלים בה ודרכה, נודעה השפעה רבה, והיא עוררה מחלוקת חריפה בקרב האינטלקטואלים בסוף המאה ה-20.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

תולדות חייו

דרידה נולד באל-ביאר שבאלג'יריה, למשפחה שייחסה עצמה למגורשי ספרד מהעיר טולדו. עם השתלטותו של משטר וישי הצרפתי על אלג'יריה סולק מבית הספר בשל יהדותו. בשנת 1949 עבר לצרפת לשם הרחבת השכלתו ולמד בכיתות המכינות של תיכון לואי הגדול (דהיינו אלה המכינות לבחינות הכניסה לגראנד אקול). משפחתו המשיכה להתגורר באלג'יריה, והיגרה רשמית לצרפת בשנת 1962 לאחר שמולדתו קיבלה את עצמאותה ממנה. בשנת 1952 החל ללמוד באקול נורמל סופרייר, ועם מוריו נמנו מישל פוקו, לואי אלתוסר ועמנואל לוינס.

בשנים 1957–1959 עסק דרידה בהוראת אנגלית וצרפתית לילדי חיילים, כתחליף לשירות צבאי באלג'יריה. בשנים 1960 - 1964 לימד פילוסופיה בסורבון, ומ-1964 עד 1984 לימד באקול נורמל סופרייר. מ-1986 ועד מותו כיהן כפרופסור באוניברסיטת קליפורניה באירוויין.

משנות השישים ואילך פרסם דרידה מספר גדול של ספרים ומאמרים על מגוון רחב של נושאים, והרצה עליהם ברחבי העולם. את עיקר השפעתו ופרסומו רכש מחוץ לצרפת, ובראש ובראשונה באוניברסיטת ייל, שהאסכולה שצמחה מתוכה (ומכונה אסכולת ייל) בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20, כללה מבקרים ספרותיים (עם הבולטים שבהם נמנים פול דה מאן, היליס מילר ואחרים) שכתיבתם הביקורתית הצטיינה בספקנות וברלטיביזם מובהק, ושאבה את עיקר השראתה מרעיונותיו, כתביו והרצאותיו של דרידה. ברוח זו, עיקר מטרתם ופועלם כוונו לפירוק מודע של כל שיטתיות מבנית או ביקורתית, ובכלל זה חתירה תחת מבנים של משמעות בתוך הטקסט עצמו, על מנת להביא לפירור כל משמעות יציבה או אפשרית בקרבו.

מבחינה פוליטית התנגד דרידה לדיכוי מיעוטים חלשים. יצא נגד הפלישה האמריקנית לעיראק וכך גם נאבק בגזענות ובעונש המוות. בראיונות טען כי חוויות אנטישמיות שחווה על בשרו באלג'יר בילדותו, הן שהביאו אותו לעסוק בנושאים אלו. דרידה לא התכחש ליהדותו מעולם, אך גם לא הצהיר עליה בפומבי. בשנת 1991 פרסם אוטוביוגרפיה בשם "Circonfession"; הלחם שמורכב מהמילה הצרפתית "Circumcision" (ברית מילה) ו"Confession" (וידוי, או דת). ב-1977, דרידה חתם על עצומה שניסח מישל פוקו בנוגע לדה-קרימינליזציה של יחסי מין בהסכמה עם קטינים (מתחת לגיל 15 - גיל ההסכמה בצרפת).

דרידה היה מיודד עם הפילוסוף הבלגי ועמיתו לזרם הדקונסטרוקציה פול דה מאן. בסוף שנות השמונים, לאחר מותו של דה מאן, נחשף כי דה מאן פרסם מאמרים אנטישמיים בעיתון בלגי, ששיתף פעולה עם הנאצים. בכרך שפורסם על הפרשה דרידה ניסה להגן על שמו הטוב של חברו, ולהסביר את הביטויים האנטישמיים במאמרים אלו.

דרידה נשא לאישה את מרגריט אוקוטוריה (Marguerite Aucouturier), פסיכואנליטיקאית ומתרגמת, ב-1957 ולזוג נולדו שני בנים. בן נוסף נולד לו מסילביאן אגסינסקי, פרופסורית בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז, ב-1985. נפטר בפריז ב-2004 בגיל 74 לאחר תקופה ממושכת שבה סבל מסרטן הלבלב.

כתביו

בין החשובים שבכתביו (בתרגום לאנגלית מהמקור הצרפתי) ניתן למנות את:

Of Grammatology - 1967
Writing and difference - 1967
Margins of Philosophy - 1972
Dissemination - 1972

כתביו שתורגמו לעברית

ספרים

בית המרקחת של אפלטון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002^[1].
נפתולי בבל (1990), הוצאת רסלינג, 2002.
מה ילד יום (עם אליזבת רודינסקו), הוצאת חרגול, 2003.
מחלת ארכיב (1995), הוצאת רסלינג, 2006.
תוקף החוק (1990), הוצאת רסלינג, 2006. (הספר מכיל למעשה שני כתבים, כאשר השני הוא של דרידה, הראשון נקרא "לביקורת הכח" של ולטר בנימין)
על הכנסת אורחים (1996), הוצאת רסלינג, 2007.
ברית-וידוי (1991), הוצאת רסלינג, 2008.
מתת מוות (1999), הוצאת רסלינג, 2008.
דרידה קורא שייקספיר, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2008.
היה שלום: לעמנואל לוינס (1997), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
על הגרמטולוגיה (1967), הוצאת רסלינג, 2015^[2].
שיבולת: לפאול צלאן (1984), הוצאת הקיבוץ המאוחד 2015^[3].
החד-לשוניות של האחר, הוצאת רסלינג, 2019

ראיונות

מיכל בן-נפתלי, ‏אתיקה של זיכרון – מיכל בן־נפתלי מראיינת את ז'אק דרידה ביד ושם, תיאוריה וביקורת 15, קיץ 1999, עמ' 5–17
מישל ויוורקה, ‏המאה והסליחה: ריאיון עם ז'אק דרידה, תיאוריה וביקורת 27, סתיו 2005
המלנכוליה של אברהם – שיחה עם ז'אק דרידה, מראיינת: מיכל בן־נפתלי, רסלינג

לקריאה נוספת

זאב לוי, הרמנויטיקה, הוצאת ספרית פועלים
מארק לילה, הנפש הנמהרת, עם עובד, הוצאת אופקים, 2004
מיכל בן-נפתלי, כרוניקה של פרידה - על אהבתה הנכזבת של הדקונסטרוקציה, הוצאת רסלינג
גדעון עפרת, הברית והמילה של ז'אק דרידה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
דרור פימנטל, "חלום הטוהר, היידגר עם דרידה", הוצאת מאגנס - פילוסופיה, 2009

מאמרים בעברית על יצירתו:

פול אלבהר, "על זיכרון עדות וסליחה", יהדות - סוגיות, קטעים, פנים, זהויות, תשס"ז 2007.
מיכל בן-נפתלי, "אלקטה בשיבולים: השואה בהגותו של ז’אק דרידה", נצח בעיתות של שינוי, תשס"ה 2005.
מיכל בן נפתלי, "כשהרוח נקראת לדגל: דרידה על הפוליטיקה של היידגר", עיון, מ"ד, תשס"ו 2006.
זאב לוי, "עמנואל לוינס וז’אק דרידה: השפעות ותגובות", מנחה לשרה, תשנ"ד 1994.
דורית למברגר, "נפתולי דרידה", מבוע, מ"ב, תשס"ה 2005.
יצחק (יאני) נבו, "מה הוא מחיר הדקונסטרוקציה?, דרידה על היידגר ובעיית הנאציזם - מחקר ביקורתי", עכשיו, 59, תשנ"ג 1993.
ישראל רוזנסון, "ביתך - בית ועד לחכמים: מסה על חינוך כהכנסת אורחים",הגות בחינוך היהודי, ב', תש"ס 2000.
ג'יובנה בוראדורי, פילוסופיה בזמן טרור: שיחות עם הברמאס ודרידה, תרגום, עריכה והקדמה: רועי ברנד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.
זאב הרוי, רש"י על בריאת העולם: מעבר לאפלטון ולדרידה, בתוך 'חלמיש למעיינו מים: מחקרים בקבלה, מנהג והגות מוגשים לפרופ' משה חלמיש, אבי אלקיים, וחביבה פדיה (עורכים), ירושלים, 2016 עמ' 167–179.
מיכל בן-נפתלי, האתיקה של הזיכרון, שיחה עם ז'אק דרידה, הוצאת רסלינג, 2017.