Remove ads
הרפובליקה החמישית (בצרפתית: Cinquième République) היא התקופה החוקתית הרפובליקנית החמישית והנוכחית בהיסטוריה של המשטר הצרפתי. תחילת הרפובליקה בשנת 1958, בעקבות התמוטטות המשטר של הרפובליקה הצרפתית הרביעית, שהייתה דמוקרטיה פרלמנטרית חלשה ופגיעה, ולא יכלה להתמודד עם המשבר באלג'יריה. הרפובליקה החמישית מבוססת על משטר חצי נשיאותי ריכוזי וחזק, ונראה שהצליחה להוביל את צרפת משנים של אי יציבות וממשלות מתחלפות, שאפיינו את הרפובליקה הצרפתית השלישית והרביעית אל משטר יציב ודמוקרטי, התואם, כפי שנראה, את התנאים בצרפת המודרנית.
| |||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||||||||||||||||
| מוטו לאומי | חירות, שוויון, אחווה | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
המארסייז | ||||||||||||||||
| ממשל | |||||||||||||||||
| משטר | דמוקרטיה נשיאותית למחצה (או פרלמנטרית למחצה) | ||||||||||||||||
| ראש המדינה | נשיא צרפת | ||||||||||||||||
| נשיא צרפת | עמנואל מקרון | ||||||||||||||||
| ראש הרשות המבצעת |
ראש ממשלת צרפת  | ||||||||||||||||
| שפה רשמית | צרפתית | ||||||||||||||||
| עיר בירה |
פריז 48°52′N 2°19′E (והעיר הגדולה ביותר) | ||||||||||||||||
| רשות מחוקקת | הפרלמנט הצרפתי | ||||||||||||||||
| גאוגרפיה | |||||||||||||||||
| יבשת | אירופה | ||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 643,801 קמ"ר[2] (44 בעולם) | ||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | 0.26% | ||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||||||
| הקמה | הכרזת הרפובליקה הצרפתית החמישית | ||||||||||||||||
|
- תאריך | 1958 | ||||||||||||||||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה הצרפתית הרביעית | ||||||||||||||||
| דמוגרפיה | |||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[3] (הערכה 25 ביוני 2021) | 65,415,010 נפש[2] (22 בעולם) | ||||||||||||||||
| צפיפות | 101.61 נפש לקמ"ר (109 בעולם) | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| כלכלה | |||||||||||||||||
| תמ"ג[5] (הערכה לשנת 2019) | 3.1 טריליון $ (9 בעולם) | ||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 47,345$ (34 בעולם) | ||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[6] (2022) | 0.901 (26 בעולם) | ||||||||||||||||
| מטבע | אירו[7] (EUR) | ||||||||||||||||
| שונות | |||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | fr. | ||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 33 | ||||||||||||||||
| סמלים לאומיים | מגדל אייפל, מוזיאון הלובר | ||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
Remove ads
מיום ייסודה (1946) סבלה הרפובליקה הרביעית הצרפתית מאי יציבות פוליטית. הכישלון הצבאי ב"הודו–סין הצרפתית" (כיום וייטנאם, לאוס וקמבודיה), ואי היכולת לפתור את המשבר המחמיר באלג'יריה רק תרמו לאי יציבות זו.
ב-13 במאי 1958 תקפו מתיישבים צרפתים באלג'יריה את בניין הממשל בעיר אלג'יר במחאה כנגד מה שראו כחולשת הממשלה הצרפתית אל מול דרישות הרוב הערבי באלג'יריה לעצמאות. "ועדה לביטחון הציבור" הוקמה בראשותו של הגנרל ז'אק מאסו, מתומכי הגנרל שארל דה גול. גנרל ראול סלן, מפקד הצבא באלג'יריה הכריז ברדיו כי: "הצבא לקח אחריות באופן זמני לגורלה של אלג'יריה הצרפתית". דה גול עצמו היה אז בפרישה מרצון מן החיים הפוליטיים, בכפרו "קולומביי של שתי הכנסיות". על אף פרישתו היה נוכח מאוד בפוליטיקה הצרפתית, והעם כולו חיכה למוצא פיו.
תחת לחצו של מאסו, הכריז סלן "יחי דה גול" מהמרפסת בבניין הממשל הכללי באלג'יר ב-15 במאי. דה גול השיב יומיים מאוחר יותר כי הוא מוכן "לקבל את שלטון הרפובליקה" (assumer les pouvoirs de la République). רבים ראו זאת כתמיכה בצבא המתמרד באלג'יריה.
המשבר העמיק כאשר כבשו צנחנים צרפתים מאלג'יריה את האי קורסיקה, ומנהיגיהם שקלו נחיתה בפריז. מנהיגים פוליטיים מכל הצדדים הסכימו לתמוך בהחזרתו של דה גול לעמדת כוח, מלבד פרנסואה מיטראן (לימים נשיא צרפת), והמפלגה הקומוניסטית הצרפתית שגינתה את דה גול כסוכן של הפיכה פשיסטית. ב-29 במאי פנה הנשיא הצרפתי רנה קוטי אל "המהולל שבצרפתים" כי יקבל על עצמו להיות הנשיא האחרון של המועצה (ראש הממשלה) של הרפובליקה הרביעית.
דה גול נותר נחוש בכוונתו לשנות את החוקה, אותה האשים בחולשתה הפוליטית של צרפת. הוא התנה את שובו בכך, שיינתנו לו כוחות חוקיים לצוות צווים לשעת חירום למשך שישה חודשים, ובמהלך תקופה זו תנוסח חוקה חדשה ותובא בפני העם הצרפתי. ב-1 ביוני 1958 קיבל דה גול את מבוקשו. הוא מונה לראש הממשלה וניתנו לו סמכויות נרחבות למשך שישה חודשים על ידי מועצת העם.
ב-28 בספטמבר 1958, משאל עם העניק רוב של 79.2% לחוקה החדשה, וכך נוצרה הרפובליקה הצרפתית החמישית. למושבות (אלג'יריה נחשבה מבחינה חוקית לחלק מצרפת ולא למושבה) ניתנה בחירה: לקבל עצמאות מיידית או להיות כפופים להוראות החוקה החדשה. פרט לגינאה הצרפתית בחרו כל המושבות בחוקה, וכך הייתה גינאה למושבה הראשונה, שקיבלה את עצמאותה מצרפת. המחיר, ששילמו על כך תושבי גינאה היה הפסקתו לאלתר של כל הסיוע הצרפתי.
Remove ads
בבחירות, שהתקיימו בנובמבר 1958 זכו דה גול ותומכיו ברוב נוח, ובדצמבר נבחר דה גול לנשיא ברוב של 78%. הוא הושבע לנשיא בינואר 1959.
דה גול האמין כי ניתן לפתור באמצעים צבאיים את המשבר באלג'יריה, אך לא ניתן יהיה להגן על אמצעים אלו במישור הבינלאומי, דבר שיסכן את עצמאותה של צרפת. עמדה זו גרמה לכעס גדול בקרב המתיישבים הצרפתים באלג'יריה, ותומכיהם בצרפת גופא, ודה גול נאלץ לדכא שתי מרידות באלג'יריה בקרב המתיישבים ובקרב אנשי הצבא. המרידה השנייה הייתה מרד הגנרלים שהתרחש באפריל 1961, שבו איימו צנחנים מורדים בפלישה לצרפת. כן אויים דה גול על ידי הארגון הטרוריסטי של המתיישבים באלג'יריה - ה-OAS. במרץ 1962 דה גול הכריז על הפסקת אש באלג'יריה ומשאל עם הוביל להכרזה על עצמאות אלג'יריה ב-3 ביולי.
בספטמבר 1962 הוביל דה גול לשינוי חוקתי, שהביא לבחירה ישירה של הנשיא על ידי העם. עד לתיקון זה נבחר הנשיא על ידי חבר אלקטורים, בדומה לנשיא ארצות הברית. לאחר התיקון, נבחר הנשיא באופן ישיר על ידי העם, בשיטת בחירה בת שני סיבובים.
Remove ads
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. תקופת פומפידו וד'אסטן.
.jpg)
בשנת 1968 לאחר כעשר שנים בשלטון התעייפה החברה הצרפתית מן הגישה הריכוזית של דה גול. באירועי מאי 1968 התמרדו סטודנטים בדרישה לחירויות רבות יותר, ולסיום מלחמת וייטנאם (שצרפת לא הייתה מעורבת בה, אך ההתנגדות לה הייתה חלק מ"תרבות הנגד" הכלל עולמית בצרפת, אירופה וארצות הברית). המרידה לוותה בשביתות כלליות. דה גול הצליח לשלוט במצב, והבחירות ביוני 1968, השאירו רוב גוליסטי בפרלמנט, אך היה ברור אף לדה גול, כי משטרו הוא נחלת העבר. באפריל 1969 התפטר דה גול במפתיע, בעקבות כישלון במשאל, שנגע לסמכויות המחוזות בצרפת אל מול הממשלה המרכזית.
בעוד שצרפת ממשיכה להוקיר את ההיסטוריה העשירה שלה ואת עצמאותה, קושרים המנהיגים הצרפתים את עתידה של צרפת לקידומו והתפתחותו של האיחוד האירופי. במהלך נשיאותו של מיטראן הוא הדגיש את הצורך בשילוב אירופי ובאישרורה של אמנת מאסטריכט בדבר האיחוד הכלכלי והפוליטי של יבשת אירופה. העם הצרפתי אישר את האמנה ברוב דחוק בספטמבר 1992.
הנשיא ז'אק שיראק נכנס לתפקידו ב-17 במאי 1995 לאחר מערכת בחירות, שהתמקדה בצורך להילחם באבטלה. במהרה הוסבה תשומת הלב לצעדי הקיצוץ וההתייעלות, שהיה על צרפת לנקוט על מנת לעמוד בתנאים הנוקשים לאיחוד הכלכלי האירופי, אשר הותנו באמנת מאסטריכט.
במישור מדיניות החוץ נקט שיראק בקו תקיף ועצמאי, ועל אף שצרפת נטלה חלק פעיל בפעולות נאט"ו בבלקן בשנות התשעים, התנגד שיראק למלחמת עיראק ולמדיניותו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש.
הנשיא ניקולא סרקוזי שנכנס לתפקידו ב-16 במאי 2007, נטה יותר לימין הפוליטי ורואה עצמו כנאו גוליסט. בתקופתו של סרקוזי הופשרו היחסים, שהיו קרירים קודם לכן, בין צרפת לארצות הברית וכן השתפרו היחסים בין צרפת למדינת ישראל. במישור הפנימי נטה סרקוזי לכלכלת שוק בנוסח אמריקאי, דבר שספג ביקורת בקרב תומכי מדיניות הרווחה הצרפתית. במאי 2012 לאחר קדנציה אחת בלבד, הפסיד סרקוזי בבחירות למועמד המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית פרנסואה הולנד.
מאז 2017, נשיא צרפת הוא עמנואל מקרון ומפלגת השלטון היא הרפובליקה בתנועה!.
Remove ads
- שארל דה גול (גוליסט) (1958–1969).
- ז'ורז' פומפידו (גוליסט) (1969–1974).
- ואלרי ז'יסקר ד'אסטן (רפובליקאי עצמאי) (1974–1981).
- פרנסואה מיטראן (סוציאליסט) (1981–1995).
- ז'אק שיראק (נאו גוליסט) (1995–2007).
- ניקולא סרקוזי (נאו גוליסט) (2007–2012).
- פרנסואה הולנד (סוציאליסט) (2012–2017)[8]
- עמנואל מקרון (מרכז ליברלי) (2017–מכהן)[9]
- מישל דברה (1958–1962)
- ז'ורז' פומפידו (1962–1968)
- מוריס קוב דה מירוויל (1968–1969)
- ז'אק שאבאן דלמא (1969–1972)
- פייר מסמר (1972–1974)
- ז'אק שיראק (1974–1976)
- רמון באר (1976–1981)
- פייר מורוא (1981–1984)
- לורן פביוס (1984–1986)
- ז'אק שיראק (1986–1988)
- מישל רוקאר (1988–1991)
- אדית קרסון (1991–1992)
- פייר ברגובוי (1992–1993)
- אדואר באלאדור (1993–1995)
- אלן ז'ופה (1995–1997)
- ליונל ז'וספן (1997–2002)
- ז'אן-פייר רפרן (2002–2005)
- דומיניק דה וילפן (2005–2007)[10]
- פרנסואה פיון (2007–2012)[11]
- ז'אן-מארק איירו (2012–2014)
- מנואל ואלס (2014–2016)[12]
- ברנאר קזנב (2016–2017)[13]
- אדואר פיליפ (2017–2020)[14]
- ז'אן קסטקס (2020–2022)[15]
Remove ads
- הרפובליקה הצרפתית החמישית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
צרפת, פוליטיקה וממשל, 1958-, דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads