הרי זגרוס

הרי זגרוס (בפרסית: رشته كوه زاگرس; בארמית: ܛܘܪ ܙܪܓܣ; בכורדית: زنجیره‌چیاکانی زاگرۆس; בלורית: کو یه لی زاگروس; בערבית: جبال زاغروس) הם רכס הרים בדרום-מערב אסיה המשתרע על פני 1,500 קילומטר לאורך מערב איראן ומקצת ממזרח עיראק, החל מאזור כורדיסטן, לאורך גבול איראן–עיראק ועד למצר הורמוז. הרים אלה מהווים את גבולו המזרחי של המזרח התיכון, לפי הגדרות מסוימות. ההר הגבוה ביותר ברכס זה הוא דנא שפסגתו מתנשאת לגובה 4,409 מטר.

הרי זגרוס
رشته كوه زاگرس

מידע כללי
גובה	4,409 מ'
שטח	533,512 קמ"ר
מדינה	איראן, עיראק
מיקום	איראןאיראן
אורך הרכס	1,500 ק"מ
קואורדינטות	33°40′00″N 47°00′00″E
(למפת איראן מוגדלת)   טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פקיסטן טורקמניסטן אוזבקיסטן אזרבייג'ן ארמניה טורקיה עיראק כווית ערב הסעודית קטר איחוד האמירויות הערביות ע. הים הכספי המפרץ הפרסי מפרץ עומאן הרי זגרוס (למפת איראן רגילה)   טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פק. טורקמניסטן או. אזר. א. ט. עיראק כ. ערב הסעודית ק. אי. ע. הים הכספי המפרץ הפרסי מפרץ עומאן הרי זגרוס

גאולוגיה

גילו של רכס הרי זגרוס דומה לגילו של רכס הרי האלפים. חגורת הקמט והדחיקה של הרים אלה נוצרה מהתנגשות, שעודנה נמשכת, בין הלוח האירואסייתי ללוח הערבי. ההתנגשות בין שני הלוחות הללו ממשיכה ליצור מעוותים ברכס הרים זה, כאשר העתק כאזרון מחלק את הרכס לשני אזורים עיקריים. באזור הדרום-מזרחי של הרכס נוצרים המעוותים מעל שכבת הליט, בעוד באזור הצפון-מערבי שכבה זו היא דקה מאוד עד לא קיימת, דבר אשר יצר צורות נוף שונות בשני אזורים האלה. בחלק הצפון-מערבי ההרים גבוהים יותר ואזורי המעוות צרים יותר, ואילו בחלק הדרום-מערבי ההרים נמוכים יותר עם אזורי מעוות רחבים יותר. בעקבות ההתנגשות הביאו מאמצים מקרום כדור הארץ לקימוט נרחב של סלעי המשקע הקיימים, והבליה שבאה לאחר מכן הסירה את הסלעים הרכים, כמו חרסית וטין והותירה סלעים קשים יותר, כגון אבן גיר ודולומיט. בליה דיפרנציאלית זו יצרה את הרכסים הישרים של הרי זגרוס.

גאוגרפיה

רכס הר דנא, ההר הגבוה בהרי הזגרוס

הרי זגרוס נחלקים למספר שרשראות הרים מקבילות קטנות יותר. אחת מהן היא שרשרת הרי כוהרוד שרחוקה 300 ק"מ מזרחית למקבילותיה. בתווך בין השרשראות נפרשים עמקים בגובה גבוה יחסית, שבהם אקלים ממוזג ואוכלוסייה צפופה. הנהרות המנקזים את הרכס נשפכים בסופם לאגמי מלח ובדרכם משקים קרקע פורייה לחקלאות ולמסחר. ממערב להרי הזגרוס שוכנת מסופוטמיה.

למרגלותיהם המערביים של ההרים במרכז רכס הזגרוס נמצאים שדות הנפט הראשיים של איראן. כיפות המלח שבהרים אלה הן יעד חשוב לאיתור מקורות נפט, שכן המלח הבלתי חדיר כולא על פי רוב נפט תחת שכבות סלע אחרות.

בהרים אקלים ים-תיכוני^{[דרושה הבהרה]} יבשתי עם חורף קר ומושלג, אביב קריר וגשום וקיץ וסתיו יבשים. כמות המשקעים השנתית בהרי זגרוס נעה בין 400 ל-800 מ"מ בשנה, כאשר עיקר המשקעים יורדים בעונות החורף והאביב. בחורף הטמפרטורות יכולות לרדת עד 25°C-.

היסטוריה אנושית

עדויות לחקלאות מוקדמת מן האלף ה-9 לפנה"ס נמצאו למרגלות הרי זגרוס, סמוך לערים אנשאן ושושן. כמו כן, במערת שאנדר נמצאו שרידים של האדם הניאנדרטלי. עם העדויות המוקדמות ביותר לייצור חקלאי נמנים האתרים חאג'י פירוז טפה וגודין טפה, שם נמצאו עדויות לאחסון יין מן האלף ה-4 עד האלף ה-6 לפנה"ס.

בעת העתיקה היו הרי זגרוס מקום מושבם של עמים שונים: הכשים, הגותים, האשורים, העילמיים והמיתניים אשר פלשו לפרקים לערים השומריות והאכדיות של מסופוטמיה. הרים אלה היו למחסום טבעי שהפריד בין מישורי מסופוטמיה לרמה האיראנית. מספר לוחות חרס המפרטים את הקשרים המורכבים בין קבוצות עמים אלה מן האלף ה-2 לפנה"ס נמצאו בתל שמשרה בסמוך לזב הקטן. תל בזמוסיאן, הקרוב לתל שמשרה, היה אתר אשר יושב לסירוגין בין האלף ה-6 לפנה"ס לבין המאה ה-9 לספירה.

בעלי חיים וצמחייה

בהרי זגרוס מספר מערכות אקולוגיות, שהבולטת שבהם היא אזורי היערות והערבה בעלי האקלים הצחיח למחצה. אף על פי שההרים נתונים לרעיית יתר ובירוא יערות, באזור זגרוס צמחייה מגוונת ועשירה. ניתן עדיין למצוא שרידים של החורש האלוני שהיה נפוץ בהרים, כמו גם את ערבות השקד והפיסטוק. ניתן אף למצוא את אבותיהם הקדמונים של רבים מן היבולים של זמננו: חיטה, שעורה, עדשה תרבותית, שקד מצוי, אגוז מלך, פיסטוק, משמש, שזיף, רימון מצוי וגפן.

הרי זגרוס הם גם ביתם של מיני בעלי חיים בסכנת הכחדה, כגון קנית בצרה וצבוע מפוספס. היחמור הפרסי, שנחשב בעבר למין נכחד, התגלה בשלהי המאה ה-20 במחוז ח'וזסתאן בדרום הזגרוס.

ראו גם

• הרי הטאורוס
• אלבורז

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרי זגרוס בוויקישיתוף

• הרי זגרוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)