הפיגוע בדומא
רצח שהתרחש בכפר דומא מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפיגוע בדוּמָא היה פעולת טרור יהודי שבוצע ב-31 ביולי 2015, כאשר עמירם בן אוליאל זרק בקבוקי תבערה על בית משפחת דַוָואבְּשֶה בעיירה הפלסטינית דומא. בפיגוע נרצחו בני הזוג סעד וריהאם דוואבשה, ובנם בן השנה וחצי עלי. בנם בן ה-4, אחמד, נפצע קשה מכוויות. על פי השב"כ, הפעולה בוצעה כתג מחיר על הפיגוע שאירע ליד דומא חודש קודם לכן, בו רצחה חוליית מחבלים פלסטינים ישראלי תושב האזור.
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני | |
|---|---|
 | |
| בית משפחת דוואבשה לאחר הפיגוע | |
| תאריך | 31 ביולי 2015 |
| מקום | דומא |
| מטרה | פלסטינים |
| קואורדינטות | 32°03′27″N 35°22′00″E |
| סוג | הצתה |
| נשק | בקבוק תבערה |
| הרוגים | 3 |
| פצועים | 1 |
| מניע | לאומני, טרור יהודי |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   הפיגוע בדומא  | |
  | |
![Thumb](#/media/קובץ:"Long_live_King_Messiah"_graffiti_in_Hebrew,_on_the_wall_of_the_house.jpg)
במאי 2020 הורשע בן אוליאל ברצח שלושת בני המשפחה ובעברות נוספות, אחרי שהודה במעשה ושחזר אותו. ההודאה נמסרה לאחר חקירת שב"כ שבה הופעלו נגדו "אמצעים מיוחדים", דהיינו לחץ פיזי בנוהל פצצה מתקתקת. לאחר מכן חזר בו וטען שהודאתו נגבתה בעקבות עינויים. בית המשפט פסל את ההודאות שניתנו במועד השימוש באמצעים המיוחדים, אך אישר את ההודאות שנגבו מבן אוליאל לאחר מכן.[1] הוא נידון לשלושה מאסרי עולם ועוד 20 שנות מאסר.
במסגרת הפרשה נעצר גם קטין שהואשם תחילה בתכנון הרצח עם בן אוליאל. הוא נחקר שלוש פעמים, גם הוא ב"אמצעים מיוחדים", והודה אז בתכנון הפיגוע בדומא, אך חזר בו לאחר מכן. הודאתו בעניין האירוע בדומא נפסלה כולה בבית המשפט. במסגרת הסדר טיעון שונה האישום בגין השתתפות בתכנון הרצח בדומא לאישום בתכנון פשע ממניע גזעני, והוא נידון לשלוש וחצי שנות מאסר.
ב-31 ביולי 2015, לפנות בוקר, השליך עמירם בן אוליאל בקבוקי תבערה לעבר שני בתי מגורים בדרום-מערב דומא. כתוצאה מכך ביתה של משפחת דוואבשה עלה באש. עלי סעד, תינוק בן שנה וחצי, נהרג במקום, ושני הוריו ואחיו בן הארבע נפצעו אנושות. על הבית הסמוך רוסס גרפיטי של מגן דוד וכתובות "יחי המלך המשיח" ו"נקמה" בשפה העברית.[2]
לדברי אבראהים דוואבשה, קרוב משפחה, הוא שמע זעקות לעזרה, רץ לכיוון הבית שעלה באש והבחין בשני רעולי פנים לבושים בגדים שחורים עומדים מעל האב והאם, בזמן שהם נשרפים מחוץ לביתם.[3] גם עלי ראקי טען כי ראה שני רעולי פנים.[4] שכן אחר טען כי היו דווקא ארבעה מפגעים, ושכנה אחרת טענה כי ראתה אחד מהם שובר את חלון הבית וזורק לתוכו צמיג בוער.[5]
הפצועים, שסבלו מכוויות קשות, פונו לבית חולים בשכם, וכעבור זמן קצר הועברו ביוזמתה של מדינת ישראל לבתי החולים תל השומר וסורוקה. כמה ימים לאחר הפיגוע, ב-8 באוגוסט, אבי המשפחה מת מפצעיו.[6] האם מתה מפצעיה כחודש לאחר מכן, ב-7 בספטמבר.[7] בנם בן הארבע, אחמד, עבר שיקום ממושך, וכשנה לאחר הפיגוע, ביולי 2016, שוחרר מבית החולים.[8]
הפיגוע בדומא אירע מספר שעות לאחר אירוע הדקירות במצעד הגאווה בירושלים, שבו נרצחה הנערה שירה בנקי. שני האירועים נקשרו יחד בתגובה הציבורית כפשעי שנאה.
נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין, פרסם בצהרי יום הרצח פוסט בדף הפייסבוק שלו, שבו פנה בערבית אל אזרחי ישראל הערבים, ולאחר מכן בעברית אל אזרחי ישראל היהודים, במילים שקיבלו הד ציבורי נרחב: "יותר משאני חש בושה, אני חש כאב. כאב על רציחתו של תינוק קטן. כאב על שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש. דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכנו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל ואינה דרכו של העם היהודי". הוא קרא לחשבון נפש במדינת ישראל ובחברה היהודית ולמאבק נחוש באלימות ובגזענות, ובמקביל פנה אל בני העם הפלסטיני בבקשה ש"לא להיכנע לרגשות הזעם והכעס... ולהיזהר מלהיגרר למעשים מזיקים ומיותרים".[9] דבריו של ריבלין צוטטו מאז שוב ושוב, בישראל ובעולם.[10] ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הביע בבוקר הפיגוע זעזוע מהמקרה שאותו כינה "פיגוע טרור לכל דבר".[11] בעקבות מותו של סעד דוואבשה הביע נתניהו צער והוסיף: "השבוע בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני קיבלנו החלטות שיסייעו להילחם במחוללי טרור, לרבות שימוש במעצרים מנהליים וקידום הצעת חוק הטרור. לא נשלים עם טרור מכל צד שהוא".[12]
הרבנים אליעזר מלמד ויואל בן נון פרסמו מאמרים המגנים את הפיגוע.[13][14] יומיים לאחר מכן יצאה איגרת גינוי שכותרתה "לא תרצח" החתומה מטעם רבנים מהציונות הדתית ובהם הרבנים יעקב אריאל ואורי שרקי. ב-3 באוגוסט התקיימה תפילה משותפת של רבנים, אישי ציבור ומנהיגים מוסלמים במטרה למחות על הרצח, בין הנוכחים היו הרבנים יעקב מדן, שלמה ריסקין ויואל בן נון והרבנית הדסה פרומן. מאוחר יותר באותו היום התאספה קבוצת רבנים נוספת יחד עם שייח'ים לתפילה משותפת לרפואת בני המשפחה. רבני היישובים הסמוכים לכפר דומא הוציאו מכתב גינוי וההשתפות בצער המשפחה.[15]
למחרת הפיגוע, ב-1 באוגוסט, ערכה תנועת "שלום עכשיו" עצרת מחאה בכיכר רבין בתל אביב, שבה נאמו ראש האופוזיציה יצחק הרצוג, נאסר דוואבשה, דודו של התינוק שנרצח, יו"ר מרצ זהבה גלאון, ומזכ"ל "שלום עכשיו" יריב אופנהיימר.[16]
מערכת הביטחון הישראלית חשדה כי ההצתה נעשתה על ידי התארגנות יהודית שמטרתה הפלת המדינה והקמת "שלטון יהודי".[17][18][19] בעקבות זאת החלה מערכת הביטחון להפעיל אמצעים נרחבים כלפי אנשים שלדעת השב"כ היו קשורים להתארגנות זאת ולמעשים שיוחסו לה, בהם הצתת כנסיית הדורמיציון. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, אישר בעקבות האירוע הוצאת צו מעצר מנהלי לשלושה פעילי ימין קיצוני, מאיר אטינגר, אביתר סלונים ומרדכי מאייר.[20] מאייר שוחרר ב-3 בינואר 2016, לפני תום תקופת מעצרו המתוכנן, לאחר שחלק מחשדות השב"כ נגדו הופרכו בעקבות מידע חדש שהגיע לארגון.[21] עשרות פעילים נוספים קיבלו צווי הרחקה מאזורים ביהודה ושומרון.
בספטמבר 2015 פורסם כי שר הביטחון, משה יעלון, אמר בפורומים סגורים שמערכת הביטחון יודעת מי הקבוצה האחראית לפיגוע, אך נמנעת מהעמדה לדין כדי שלא לחשוף מקורות מודיעיניים. יעלון הוסיף כי הוא משוכנע שמבצעי הפיגוע הם יהודים.[22]
מצלמות אבטחה מדומא תיעדו רכב שהגיע במהלך הלילה לאזור הבית השרוף, ומאמצים של השב"כ הופנו למציאת האדם שסיפק את הרכב בתקווה שהלה יוביל אל המבצעים עצמם. במסגרת זו נעצרו חשודים ונחקרו בידי השב"כ, חלקם במשך 21 יום. בסופו של דבר הודיע השב"כ שהם אינם אשמים, ולפי כתב האישום הגיע בן אוליאל לדומא ברגל.[23]
בסוף נובמבר וראשית דצמבר 2015 בוצעו מעצרים ופורסם שמספר חשודים יהודים נעצרו בקשר להצתה ולרצח. מהחשודים נמנעה זכות הפגישה עם עורך דין.[24] לפחות חלק מהחשודים עברו, כל אחד בנפרד, תרגיל בכלא עכו, שבו נכלאו עם שוטרים שהתחזו לאסירים שכביכול עברו עבירה חמורה, ודרשו מהחשוד שיודה בפניהם על עבירות שביצע, כמאזן אימה שיבטיח שהחשוד לא ילשין על האסירים. בתרגילים אלו הודו חלק מהחשודים בהצתות שונות, אך אף אחד מהחשודים לא הודה במעורבות בפיגוע בדומא. הקלטות המדובבים והעצורים בתרגיל כלא עכו נחשפו בתוכנית התחקירים "עובדה".[25][26]
משלושה מהחשודים, בהם שני קטינים, נמנעה זכות הפגישה עם עורכי דינם במשך שלושה שבועות, פרק הזמן המרבי שמאפשר החוק. נגד צעד זה הוגשו עתירות לבית המשפט המחוזי, אך העתירות נדחו, וערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון נדחו אף הם.[27]
בשלב זה הוחל בנוהל פצצה מתקתקת,[28] שימוש ראשון בנוהל זה בחקירת יהודים.[29] תחילה נעשה שימוש בלחץ פיזי כנגד הקטין, שבמהלך שלושה סבבי חקירה בנוהל זה הודה בביצוע הפיגוע בדומא, אך לאחר שהלחץ הפיזי הופסק חזר בו, והחוקרים לא האמינו להודאה שנתן בשל בעיות גרסה. בהמשך הודה הקטין בתכנון הפיגוע אך לא בהשתתפות בו. החקירות שברו את רוחו של הקטין והובילו אותו לניסיון התאבדות.[דרוש מקור] במהלך אחד הדיונים בבית המשפט בכה הנער בפני השופט וביקש לסיים את חייו.[דרוש מקור]
במשך 17 ימים שמר החשוד העיקרי, עמירם בן אוליאל, על זכות השתיקה. כשהופעלו נגדו הלחצים הפיזיים בלילה שבין 17 ל-18 בדצמבר הוא הודה במעשה, אך התעקש שעשה את המעשה לבדו. ביומיים הבאים נחקר פעמים אחדות ללא לחץ פיזי וחזר על הודאתו, ובלילה שבין 19 ל-20 לחודש נענה לדרישת השב"כ ושחזר את המעשה בכפר דומא.[30][31] הוא סיפק פרטי מידע מוכמנים.[32] לקראת תום 21 ימי איסור המפגש עם עורך דין הועבר בן אוליאל ל"חקירת צורך" נוספת, שלא הניבה מידע נוסף.
לאחר שהותר להם להיפגש עם עורכי דינם, כפרו בן אוליאל והקטין בהאשמות נגדם וטענו שהודו במעשים רק בשל עינויים שעברו במהלך החקירה.[33][30]
שימוש ב"חקירות צורך"
במשך עשרות שנים פועל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נגד עינויים בישראל, ונגד מה שהוא מחשיב, על פי האמנה הבינלאומית נגד עינויים, כיחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל של רשויות האכיפה הישראליות. הוועד תעד תלונות רבות ויחד עם ארגוני זכויות אדם נוספים כמו האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט פעל מול בג"ץ ואף השיג פסק-הדין של בג"ץ מספטמבר 1999[34] שפסל מספר שיטות עינויים שהיו נהוגות עד אז בחקירות השב"כ והכניס מנגנון לפיקוח על חוקרי השב"כ.[35] עם זאת צעדים אלה נתקלו באדישות ואף עוינות מצד חלק גדול מהחברה הישראלית ובמיוחד מצד ארגוני ימין היות שנגעו בעיקר לפלסטינים וערבים.[36]
כבר לפני ביטול ההודאות שנגבו מבן אוליאל ומהקטין במהלך החקירות (ראו להלן), עוררו טענות על שימוש בעינויים מחאה ציבורית[37] ודרישה לבדיקת הטענות. בתקשורת פורסמו ניסיון ההתאבדות של הקטין, הפצרתו בבכי בפני שופט להפסיק את החקירות, ובקשתו של הקטין להרוג אותו. במסגרת המאבק הציבורי התראיינו הוריו של הקטין במספר כלי תקשורת, תוך הצללת פניהם וטשטוש פרטיהם האישיים האסורים בפרסום. במקביל נפגשו ההורים עם שרת המשפטים איילת שקד וביקשו ממנה לפעול לטוהר החקירות.[38]
שירות הביטחון הכללי, שעסק בחקירה, הודיע שהחקירה נועדה לחשוף התארגנות לפיגועים עתידיים, וכי היא מתנהלת על פי אמות המידה המקצועיות והמשפטיות המקובלות לסיכול התארגנויות העוסקות בהוצאת פיגועים חמורים.[39]
טענות שהאירוע לא נעשה בידי יהודים
ההגנה טענה שהיו סימנים המטילים לדעתם ספק בכך שמדובר באירוע שבוצע בידי יהודים, וקראה לחקור את האפשרות שההצתה נעשתה על ידי ערבים כחלק מריב חמולות. זאת על רקע דליקות נוספות בבתים של משפחת דַוָואבְּשֶה, לפני האירוע ולאחריו.[40] ההגנה לא פירטה טענה זו במסגרת סיכומיה, ולא הביאה כל ראיות מצידה בנושא. בפסק הדין מצוין כי "באשר לאפשרות שהרקע להצתה הינו פלילי, הוברר כי הדבר נבחן על ידי השב"כ ונשלל".[30] לאורך השנים אירעו לפחות ארבעה מקרי דליקות נוספים בבתי בני חמולת דוואבשה בדומא, כולם ללא נפגעים.[41][42] במאי 2018, טענה הרשות הפלסטינית כי אחת השריפות הנוספות הוצתה בידי מתנחלים[43][44][45] אך בחקירה ראשונית של משטרת ישראל עלה שמדובר בקצר חשמלי.[46]
הרב שמואל אליהו כתב כי נוסח הכתובת "יחי המלך המשיח" צריך להוביל לחשד שמדובר בחיסול חשבונות, מכיוון שהכתובת מאפיינת חסידי חב"ד ולא נערי גבעות ושהעצורים המנהליים נעצרו לשווא.[47][48] במסגרת הודאותיו, אוליאל אמר כי כתב את כתובות הגרפיטי ואף תיאר את מקומן בזירה: כתובת "נקמה" ומגן דוד משמאל לחלון ההזזה וכתובת "יחי מלך המשיח" על חומה גבוהה המצויה מצד ימין של החלון.[30]
ב-3 בינואר 2016 הוגשו כתבי אישום נגד בן אוליאל בעבירות של רצח ונגד הקטין בגין תכנון המעשה.[49] הם הואשמו, עם שני נאשמים נוספים, גם בסעיף של חברות בארגון טרור.[50] בכתב האישום נטען שהשניים תכננו את הפיגוע כנקמה על רצח מלאכי רוזנפלד בפיגוע ירי בידי חוליית חמאס בסמוך לצומת קידה, ליד דומא, ביוני 2015.[51] כמו כן טען השב"כ כי הנחקרים היו חלק מהתארגנות שנקראה "קבוצת המרד", התארגנות שעל פי הפרסומים החלה באוקטובר 2013, ושאפה לבצע פעולות אלימות נגד פלסטינים במטרה לגרום למלחמה בין יהודים ופלסטינים, וכתוצאה מכך להפיל את השלטון ולהמליך מלך על פי ההלכה.[52]
בן אוליאל והקטין נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. פתיחת המשפט התעכבה בין השאר בגלל חילופים בייצוג המשפטי של בן אוליאל, לאחר שעורכי הדין יורם שפטל ויצחק בם התפטרו במחאה על כך שנאסר עליהם להיפגש עם בן אוליאל, ואף נמנעה מהם האפשרות לשוחח עמו באמצעות הטלפון.[53] מעבר להודאה ולשחזור, הציגה התביעה שכתבי האישום מסתמכים גם על פרטים מוכמנים שבן אוליאל ידע לתאר בהודאתו.[54]
משפט זוטא
בנובמבר 2016 נפתח משפט זוטא בשאלת קבילות ההודאות שנגבו מהנאשמים,[55] שהתנהל בדלתיים סגורות ותחת צו איסור פרסום בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי מרכז.[56] טענת ההגנה הייתה שההודאות נגבו בלחץ עינויים, ושהשימוש בהן היה בלתי חוקי מאחר שהנסיבות מראות שהמטרה לא הייתה סיכול פיגועים נוספים.[56][57] בחודש יוני קיבל בית המשפט המחוזי מרכז חלק מטענות ההגנה ופסל הודאות שנגבו תחת שימוש ב'אמצעים המיוחדים' ואת ההודאות שנגבו מהקטין לאחר השימוש באמצעים אלו. בית המשפט אישר את קבילות ההודאות שנגבו מבן אוליאל לאחר השימוש באמצעים המיוחדים כולל שחזור שביצע, וכן ממצאים של "תרגיל מדובבים" שנעשה לקטין.[58]
בעקבות כך בוטלו כל הראיות כנגד הקטין שנגעו לאירוע בדומא והוא שוחרר, לאחר שנתיים וחצי של מעצר, למעצר בית באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים נרחבים. בית המשפט העליון דחה את ערעור הפרקליטות בעניין וקבע ש"ההחלטה במשפט זוטא יוצרת כרסום של ממש בעוצמת הראיות", הן ביחס לאישום הנוגע לדומא והן ביחס לזה הנוגע לכנסיית הדורמיציון.[59]
ב-11 במרץ 2019, במשפט אחר שהתנהל במקביל, החליטה הפרקליטות לחזור מכתב האישום בעניינו של אחד הנחקרים האחרים בתרגיל כלא עכו, שהודה בעקבות התרגיל בהצתה בכנסיית הדורמיציון יחד עם אחר, לאחר שעוד קודם לכן ההודאות במהלך התרגיל ובעקבות התרגיל נפסלו על ידי השופטת, מיכל ברנט. בעקבות זאת, שני הנאשמים זוכו.[60]
במאי 2019 חתמה הפרקליטות על הסדר טיעון עם הקטין, ובמסגרתו שונה סעיף האישום שייחס לו את תכנון הרצח בדומא, לסעיף המייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע ממניע גזעני. הצדדים הוציאו הודעות סותרות לתקשורת לגבי מהות ההודאה בכתב האישום המתוקן. הפרקליטות טענה שהסעיף המתוקן בו הודה הקטין מתייחס לתכנון ההצתה שהובילה למותם של בני משפחת דוואבשה בדומא.[61] עורך דינו של הקטין, לעומת זאת, טען: "מי שקורא את כתב האישום, רואה שהוא מנותק מהפרשה של דומא".[62] בנוסף כלל כתב האישום המתוקן בו הודה הקטין שלושה אירועי הצתה ומעשי תג מחיר ברכוש, שאינם קשורים לפיגוע בדומא. סעיף הצתת כנסיית הדורמציון נמחק מכתב האישום המתוקן.[63] הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לגבי סעיף החברות בארגון טרור. ב-24 באוקטובר 2019 קבע בית המשפט המחוזי שהקטין היה חבר בארגון טרור בנימוק שההצתות שבהן הודה בוצעו עם אחרים בתבנית מאורגנת וממניע אידאולוגי גזעני. אולם בשל היותו קטין הוזמן תסקיר נוסף שייקבע האם להרשיעו בסעיף זה.[64][65]
המשפט
לאחר סיום משפט הזוטא, שבו קיבל בית המשפט את קבילות ההודאות והשחזור שערך בן אוליאל, נערך המשפט הפלילי העיקרי, שבו נבחן משקלם של ההודאות והשחזור. בן אוליאל נמנע מלהעיד במשפטו, ונימק זאת בתחושת העוול שנעשה לו במשפט הזוטא, שבו בית המשפט קיבל את קבילות הודאותיו, אף על פי שלדבריו הן נבעו מהעינויים שקדמו להן.[30] במאי 2020 הרשיע בית המשפט המחוזי בלוד את בן אוליאל ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה ובשתי עבירות של ניסיון רצח, בשתי עבירות הצתה ובקשירת קשר לפשע ממניע גזעני. השופטים הגדירו זאת "מעשה טרור",[66] אך זיכו אותו מאשמת חברות בארגון טרור.[67][30]
לאחר הרשעת בן אוליאל התראיין הילד אחמד דוואבשה מספר פעמים בתקשורת הערבית, והציג גרסה אחרת של הממצאים העובדתיים שעל בסיסם נקבעה ההרשעה.[68] בעקבות זאת בחן מחדש בית המשפט ביולי 2020, באופן חריג ביותר לאחר הרשעה, את טיב הראיות, זימן את הילד לשמיעת עדותו ודחה את פרסום גזר הדין למועד בלתי ידוע. לאור בקשת בני משפחת דוואבשה, ניאות בית המשפט לא לזמן את הילד, ועדותו נבחנה שלא בפניו.[69] בספטמבר 2020 דחה בית המשפט את טענותיו של בן אוליאל, וקבע כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך גרסתו של הילד.[70]
בספטמבר 2020 גזר בית המשפט את דינו של בן אוליאל לשלושה מאסרי עולם ועוד 20 שנות מאסר, וכן נפסק שעליו לשלם פיצויים בסך 994 אלף ש"ח לבני משפחת דוואבשה.[71] השופטים הבהירו כי מלבד מעשי הרצח, פציעת הילד אחמד דוואבשה והצתת המבנה, נשקלו בגזר הדין גם הפגיעה בביטחונה של מדינת ישראל, המניע הגזעני של הרוצח, עברו הפלילי והעובדה שלא הביע אחריות וחרטה על מעשיו.[72] לטענת ארגון חוננו, המסייע לבן אוליאל בענייניו מול שירות בתי הסוהר, תנאי המאסר של בן אוליאל הם מהקשים בישראל.[73]
הקטין שהשתתף בתכנון ההצתה נדון לשלוש וחצי שנות מעצר (שאת מרביתן ריצה מאז שנעצר ועד למתן גזר דינו).[74] הוא החל לרצות את יתרת עונשו – עשרה חודשים –בדצמבר 2020. הוא ערער לבית המשפט העליון הן על הרשעתו בחברות בארגון טרור ועל עונש המאסר שנגזר עליו.[75] ביולי 2021 נדחה ערעורו.[76]
ערעור
באוקטובר 2020, ערער בן אוליאל לבית המשפט העליון על הכרעת הדין.[77] לצוות עורכי דינו הצטרפו עורכי הדין אביגדור פלדמן[78] ויהושע רזניק, המשנה לפרקליט המדינה לשעבר.[79] הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ביקש להצטרף לדיון, כידיד בית המשפט.[80][81] במרץ 2022 החל הדיון בבית המשפט העליון בערעורו של בן אוליאל.[82] ב-1 בספטמבר דחה בית המשפט העליון פה אחד את ערעורו של בן אוליאל, והשאיר את עונשי מאסר העולם על כנם.[83]
פסק הדין עסק בהרחבה בסוגיית הודאתיו של בן אוליאל, ושלל את עמדת הסנגוריה לפיה פסילת ההודאות שניתנו עקב עינויים מצריכה גם את פסילתן של ההודאות שניתנו לאחר מכן. בהתאם לכך קיבל בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין קבילות הודאותיו המאוחרות של בן אוליאל. עוד נפסק כי "הודאות המערער מלמדות על היכרות מעמיקה עם הזירה, מתיישבות עם העובדות כהווייתן, ומצביעות על היותן הודאות אמת."
ביקורת על הכרעת הדין
לאחר פרסום גזר הדין, שורת רבנים – בהם חיים דרוקמן, צבי טאו, רונן לוביץ, שלמה אבינר, שאול דוד בוצ'קו, מאיר מאזוז, אליקים לבנון ושמואל אליהו – פרסמה גילוי דעת האומר כי הרשעת בן אוליאל על בסיס ההודאה שמסר היא "מעשה פסול, הן על פי הדין העברי, הן על פי החוק במדינת ישראל ולמעשה בכל מדינות העולם".[84] לאחר הפרסום פרסם הרב לוביץ כי קודם הכרעת הדין חתם על קריאה עקרונית נגד הרשעה על סמך הודאה שנגבתה בעינויים, שלדבריו הכיר מקרוב, אולם הבהיר כי אינו מערער על הכרעת בית המשפט.[85] בתגובה לעצומה כתב הרב יעקב מדן כי פסק הדין משכנע ואינו מבוסס רק על הודאת הנאשם. לדבריו יש נגד הנאשם ראיות בעלות משקל ומאבק לטיהור שמו עלול להוביל לביצוע מעשים דומים על ידי יהודים ולזיכוי מחבלים ערבים בעתיד.[86]
המשפטן פרופ' אלון הראל התבטא כי ההרשעה "מעוררת בעיות קשות... יש כאן שתי סוגיות קשות. האחת היא האם ההודאה אמינה דייה כדי לבסס הרשעה, והשנייה היא האם אין מקום לפסול הודאות שניתנו בעקבות עינויים כדי להקטין את התמריץ של המשטרה לבצע עינויים". בהתייחס לערעור בן אוליאל על פסק הדין כתב: "על בית המשפט העליון להבהיר כי הודאה שניתנה בעקבות עינויים צריכה להפסל מניה וביה".[87]
חברי הכנסת איתמר בן גביר (שהיה סנגורו של בן אוליאל בשלב החקירה) ובצלאל סמוטריץ' מרשימת "הציונות הדתית",[88] הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל[89] וכן אישים כתומר פרסיקו, עורך הדין מיכאל ספרד, יוסי גורביץ ואחרים,[90][91][92] מתחו ביקורת על החלטת בית המשפט העליון שלא לפסול כליל את הודאתו של בן אוליאל עקב העינויים שעבר. חבר הכנסת מוסי רז ממפלגת מרצ הודיע שיפעל לחקיקת חוק האוסר קבלת הודאות שהושגו בעינויים.[93]
לאחר מתן גזר הדין ערכה עמותת חוננו קמפיין מימון המונים, שבמהלכו גויסו תוך שלושה ימים כ-1.4 מיליון ש"ח למימון ערעור בן אוליאל לבית המשפט העליון.[94]
בקשה לדיון נוסף
באוקטובר 2022 פנה בן אוליאל אל בית המשפט העליון בבקשה לערוך דיון נוסף בעניינו בהרכב מורחב.[95] בפברואר 2023 דחתה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, את בקשתו.[96]
בן אוליאל גדל בהתנחלות כרמי צור בגוש עציון למשפחה מזרם הציונות הדתית. סבו, יהודה רידר הורשע וריצה מאסר בתחילת שנות ה-50 על חברותו במחתרת ברית הקנאים. הוא נפלט בצעירותו ממסגרות לימודיות והתחבר עם צעירים קיצוניים מנוער הגבעות, ובמקביל קשריו עם משפחתו פחתו. יחד עם מאיר אטינגר היה פעיל בגרעין הערים העבריות למען חזרה לשכם וליריחו.
באחד מהתיקים הפליליים שהיו לו לפני הרצח הודיע כי הוא מעוניין להישפט בפני בית דין לענייני העם והמדינה (הסנהדרין החדשה) בראשותו של הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש,[97] כיוון שאינו מכיר בקיומו של הממסד בישראל, וכי לא יקיים את המגבלות שהטיל עליו בית המשפט.
לפני הרצח התגורר באוטובוס בגוש שילה. לאחר הרצח עבר יחד עם אשתו לירושלים והתחיל ללמוד בכולל. השניים ראו עצמם כחסידי הרב ברלנד ואימצו מנהגים המאפיינים את הקבוצות החרדיות הקיצוניות.[98]
עמירם בן אוליאל כלוא בתא נפרד בכלא אשל[99] משום שלדברי ראש השב"כ, רונן בר, "לפי מידע מודיעיני, הוא ממשיך להיות בקשר עם פעילים קיצוניים ומשמש עבורם כדמות לחיקוי". השב"כ הסכים לצירוף אסיר אחר לתאו, אך לא נמצא אסיר שיסכים לכך. כמו כן, השב"כ הסכים שהוא ישהה באגף התורני בראש השנה וביום הכיפורים, כפי שהיה גם בחג הפסח.[100] באוגוסט 2023 פנו 14 חברי הכנסת במכתב לרונן בר, בבקשה להקל על תנאי מאסרו ולהעבירו לאגף התורני בכלא, לפחות לתקופת חגי תשרי. הם טענו שהוא בבידוד ועסקו בהקלת תנאיו בלבד.[101]
השר עמיחי אליהו וח"כ צבי סוכות הביעו ספק בצדקת הרשעתו של בן אוליאל.[101] ח"כ לימור סון הר מלך טענה שבן אוליאל חף מפשע, והודה רק לאחר עינויים קשים.[102][103] סון הר מלך גם יזמה את הבקשה להקל את תנאי הכליאה של בן אוליאל.[104]
בספטמבר 2023 גוף בשם "מטה צדק לעמירם" החל בקמפיין איסוף תרומות למען בן אוליאל.[103]
יאיא פינק פתח קמפיין מימון המונים להקמת מטה מאבק "צדק למשפחת דוואבשה" ובעד יהדות של "שלום שלום לרחוק ולקרוב" בתגובה.[105]
רז נזרי, מאלה שטיפלו במסגרת בתפקידו במשרד המשפטים בתיק בן אוליאל, כתב כי "דיון ציבורי בתנאי המאסר ואף פניות ח"כים בנושא זה דבר לגיטימי וגם היה בעבר, אך הבעיה בקמפיין הנוכחי היא הטשטוש בין נושא התנאים ובין עצם ההרשעה, ודילול חומרת המעשה תוך כדי הבחנה משתמעת שמנסים לעשות בין טרור ערבי לטרור יהודי.[106]
העיתונאי עמית סגל ביקר את חברי הכנסת וכתב גם "ההגנה עליו, במסווה של בחינה משפטית של הודאות, לא באה בחלל הריק, והיא מתווספת למכתבים המוניים בקואליציה בעד עצירים מנהליים מהמעגלים שתפקידם להתסיס וללבות ולשרוף ולעקור".[107]
המגיש ינון מגל אמר שמדובר ברוצח מתועב, אשר גילה לחוקרים המון דברים שהם בכלל לא ידעו, וראה במובילי הקמפיין חבורה של ההזויים ביותר.[108]
העיתונאי ברוך קרא טען שהמובילים והמארגנים את הקמפיין בעניין בן אוליאל, לפחות המשמעותיים מביניהם, יודעים שמדובר ברוצח המשפחה או לכל הפחות אדישים לשאלת אשמתו, משום שהנרצחים הם בני זוג ערבים פלסטינים, סעד וריאהם דוואבשה ובנם בן השנה וחצי עלי. לטענתו, עדות לכך היא דבריו של הרב צבי קוסטינר, באחד הכנסים למען בן אוליאל: "העוול פה, חבל על הזמן, ליהודי, שגם לא עשה שום דבר, אבל נניח אפילו שהוא עשה, קדימה הפוך, קדימה תקבלו אותו". לדברי קרא, מאיר כהנא, אביהם הרוחני של איתמר בן גביר ולימור סון הר מלך, היה נוהג בנאומיו לשבח פגיעה בערבים חפים מפשע. במאי 1990, לאחר רצח שבעה פלסטינים על ידי עמי פופר, הוא בז באחד מנאומיו לשרי הליכוד שגינו את הרצח, וסיפר לקהל כמה הרצח שימח אותו.[109][110] ארגון חוננו, המסייע לבן אוליאל בענייניו מול שירות בתי הסוהר, פועל לשחרור יהודים שהורשעו בפשיעה לאומנית מבתי הכלא ואף העביר בעבר כספים גם למשפחות אסירים וחשודים בטרור יהודי עד שחדל בעקבות לחץ של תורמים מארצות הברית.
כמה מחבלים ביצעו פיגועים לאחר מקרה זה, על פי חקירת השב"כ מתוך רצון לנקום על הפיגוע בדומא.[111] ביניהם היו גם מבצעי פיגוע הירי במתחם שרונה.[112]
חתונת השנאה
ערך מורחב – חתונת השנאה
חתונת השנאה הייתה חתונה יהודית שנערכה בירושלים בדצמבר 2015, במהלכה צולמו החוגגים רוקדים ומנופפים בסכינים וכלי נשק אחרים, כשאחד מהם נראה דוקר שוב ושוב את תמונתו של הפעוט שנרצח בפיגוע בדומה, עלי דוואבשה.
סרטון המציג את המאורע התפרסם בכלי תקשורת רבים בישראל, ועורר סערה ציבורית. באוקטובר 2016 הוגש כתב אישום כנגד 13 משתתפים בחתונה, בעבירות של הסתה, החזקת נשק והפרת צווי הרחקה, ומתוכם ארבעה קטינים הורשעו ואחד זוכה, כמו גם הזמר סיני תור. באפריל 2023 נגזרו ארבעה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 2,000 שקלים על החתן יקיר אשבל, ובמאי 2023 הוטלו עונשים דומים על חמשת הנאשמים הנוספים.
האתר הרשמי לכל האמת על עמירם בן אוליאל - צדק לעמירם
- קישור לפסקי הדין ותשובות לטענות כנגד המשפט, באתר נאמני תורה ועבודה, 2023.
- אלישע בן קימון, שלב אחר שלב: כך פוענח הפיגוע בדומא, באתר ynet, 4 בינואר 2016
- מיכל רוטנברג, שנה להצתה בדומא, אחד מאירועי הטרור היהודי החמורים בישראל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 31 ביולי 2016
- חגית רוזנבאום, מול חומות של אטימות, באתר ערוץ 7, מתוך עיתון בשבע, 29 בדצמבר 2016
- בן שני, דומא, תיק פתוח, באתר מאקו, 11 בפברואר 2020
- יורם ירקוני, אלישע בן קימון|, [https://www.ynet.co.il/b1p9nqt1s "נקמה נפשעת": ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של רוצח משפחת דוואבשה
], באתר ynet, 1 בספטמבר 2022
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
