הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי (הידוע גם בשיח היהודי כ-"המן הרשע") הוא דמות מקראית, האנטגוניסט הראשי של מגילת אסתר. במגילה מתואר המן כבכיר בשרי אחשוורוש מלך פרס, שהסית את מלכו כנגד האוכלוסייה היהודית בממלכה במטרה להשמידה. המן מכונה במגילת אסתר "צורר היהודים", וכן "איש צר ואויב המן הרע הזה". לבסוף סוכלה מזימתו, שהתגלתה בעזרת מרדכי וסוכלה בזכות אסתר, והוא נתלה.
 | |
| "המן מכיר בגורלו", מאת רמברנדט, אמצע המאה ה-17 | |
| לידה | פרס |
|---|---|
| הוצאה להורג | פרס |
| כינוי | המן האגגי, המן הרשע, המן בן המדתא |
| אב |
המדתא  |
| בן או בת זוג |
זרש |
| צאצאים |
עשרת בני המן |
| עיסוק | יועץ למלך אחשוורוש |
| בתנ"ך | מגילת אסתר |
  | |
._The_Book_of_Esther,_Szyk_and_Haman_(1950)._New_Canaan,_CT.jpg)
ייחוסו
המגילה מכנה את המן "האגגי", ועל־פי חז"ל, הכוונה היא לאגג מלך עמלק. בשל קשר זה נהוג לקרוא בשבת זכור - היא השבת שלפני פורים - את פרשת זכור (דברים, כ"ה, י"ז–י"ט), המזכירה לישראל את אשר עשה לו עמלק.
בתרגום על המגילה מובא ייחוסו המלא, עד עשו בן יצחק: ”המן בר (בן) המדתא בר עדא בר בזנאי בר אפליטוס בר דיוסוס בר פרוס בר המדן בר תליון בר אתניסומוס בר חרום חרסום בר שגר בר נגר בר פרמשתא בר ויזתא בר אגג בר סומקר בר עמלק בר אליפז בר עשו רשיעא” (תרגום על מגילת אסתר, פרק ה', פסוק א')
בתלמוד הבבלי נאמר ששם אמו של המן היה אמתלאי בת עורבתי:
ואמר רב חנן בר רבא אמר רב אמיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו, אמיה דהמן אמתלאי בת עורבתי, וסימניך: טמא טמא טהור טהור. אמיה דדוד נצבת בת עדאל שמה, אמיה דשמשון צללפונית
דמותו של המן על פי מגילת אסתר
על פי מגילת אסתר, המן היה הבכיר בשרי אחשוורוש מלך פרס שמלך מהודו ועד כוש. הוא ואשתו זרש חיו בשושן, בירת ממלכת פרס ומדי. מעמדו של המן היה כה רם, עד שעל פי הוראה מהמלך אחשוורוש, היה על הכול להשתחוות לו (לפי המדרש רקם המן צלם של עבודה זרה בגרביו, כך שמי שהיה משתחווה לו היה משתחווה גם לצלם), אך מרדכי היהודי סירב להשתחוות, ובכך עורר את חמתו של המן. חימה זו הפכה במהרה לתוכנית פעולה אכזרית נגד בני עמו של מרדכי כולם: ”וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי-הִגִּידוּ לוֹ אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי”.
המן הטיל פור, על מנת לראות את המועד המתאים לבצע את טבח היהודים, ועל פי הפור היה המועד המתאים לכך י"ג באדר. בעקבות זאת שכנע המן את אחשוורוש להוציא גזירה בכל מדינות מלכותו להרוג את כל היהודים באותו היום. מלבד זאת, בעצת זרש אשתו הכין המן עץ שגובהו חמישים אמה על מנת לתלות עליו את מרדכי.
אחשוורוש, שנזכר כי מרדכי הציל את חייו, החליט דווקא לרומם אותו. הוא זימן את המן, ושאל אותו "מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". המן, שסבר כי המדובר בו, הציע כי איש זה יובל ברחובות שושן כשהוא רכוב על סוס, לבוש בבגדי מלכות ובעטרת זהב. או אז הורה לו אחשוורוש להוביל את מרדכי ברחובות העיר, כשמרדכי רכוב על סוס, לבוש בבגדי מלכות וחבוש בעטרת זהב, ולקרוא בפניו ”כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ”. בעקבות אירוע זה אשת המן ומכריו ניבאו לו רעות: ”אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא-תוּכַל לוֹ, כִּי-נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו”.
תוך כדי כך הוזמן המן להשתתף, לצד המלך, במשתה היין של אסתר. המן שמח בתחילה על ההזמנה, אולם ביום המשתה השני התברר לו כי מטרת אסתר הייתה לבקש רחמים על בני עמה היהודים מפני מזימתו שלו. לאחר שקראה עליו ”אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה”, נפל על המיטה והתחנן על נפשו. אז נכנס אחשוורוש לחדר, וסבר כי המן מנסה "לכבוש את המלכה". הוא הורה על תלייתו של המן על העץ אשר הכין לתלות עליו את מרדכי (לפי המסורת היה זה בט"ז בניסן), וכן אפשר ליהודים להינקם מאויביהם ביום שבו תוכננה להם הפורענות בידי המן. לאחר כשנה, ביום י"ג באדר, הוא יום הפור שהטיל המן להרוג ביהודים, נהרגו גם עשרת בני המן. בעקבות בקשת אסתר ניתלו למחרת כל העשרה על עץ.
לזכר אירועים אלו, ולזכר הפור שהטיל המן על מנת להרוג את כל היהודים, חוגגים היהודים עד ימינו את חג הפורים.
דמותו של המן במסורת ישראל
בעקבות ייחוסו העמלקי ההתייחסות אל המן היא בעיקר כאבטיפוס לשנאת ישראל בכל הדורות, וכחוליה המחברת בין העמלקים הקדומים לשונאי ישראל של ימינו. מכאן ההתייחסות המיוחדת להמן כ"ארור המן"[1]. המאבק בהמן, הוא אם כן המאבק של עם ישראל בעמלק המיתולוגי, הלובש ופושט צורה במהלך הדורות.
_-_P.M._YITZHAK_SHAMIR_WAVING_A_NOISEMAKER.jpg)
המן נראה כאביה של האנטישמיות ההשמדתית, השואפת לאבד את היהודים כעם, או כגזע, על נשיהם וטפם.
בימינו נוהגים לזהות את המן עם דמותם של צוררים בני דורנו כאדולף היטלר, וכמחמוד אחמדינז'אד. בספרו "הטור השביעי" מביא נתן אלתרמן שיר על "גנרל המן" (דמות אמיתית ממלחמת העולם השנייה - הגנרל הגרמני אדולף האמן) אשר נשבה על ידי הצבא האדום ונחקר על ידי חוקר שבויים רוסי ועוזרו היהודי, קצין צעיר בשם "מרדכי אסתרזון" ומנסה להזכר מאין הלה מוכר לו.
אופיו של המן מתואר כמושחת ותאב בצע, והוא מוזכר בכפיפה אחת עם שאר רשעי עולם, כמי שביקש לקבל הכל, ולבסוף איבד את הכל: ”וכן מצינו בקין וקורח ובלעם ודואג ואחיתופל ואבשלום ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם. מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם".” (סוטה, ט')
יוספוס פלביוס מזכיר את המן בספרו "קדמוניות היהודים". סיפורו של יוספוס נראה כשאוב מתרגום השבעים, וממקורות יווניים ויהודים שאינם עוד בנמצא.
בחז"ל יש המזהים את המן כממוכן, היועץ שעל פי המגילה יעץ לאחשורוש להוציא את ושתי מבית המלוכה.
מסורת פורים
בחג הפורים חוגגים היהודים את סיפור ישועת היהודים ותבוסת המן. ביום זה קוראים במגילת אסתר, וכאשר מוזכר שמו של המן, מרעישים בקול, על מנת להביע את הבוז לצורר זה; ובכך מתבצע מחיית זכר עמלק. מכאן המנהג להרעיש ברעשן בחג הפורים. כן נהוג לאכול מאפה בצק משולש, בדרך כלל במילוי פרג הקרוי "אוזני המן". מקורו של המאפה הוא בעדות אשכנז, ושמו ביידיש "המן טאַש" - נרתיק (או כיס) של המן. הביטוי המקורי היה "מאָן טאַש" - כיס של פרג, והדמיון של כינוי זה לשמו של המן הוא מקור המנהג המפורסם.
משמעות שמו של המן
בין החוקרים הרואים במגילת אסתר "גיור" של מלחמות אלים מהמזרח הקדום, יש המזהים את דמותו של המן עם האל העילמי הראשי הֻמְבַּן[2], ויש המזהים אותו עם אחד האלים הזורואסטריים, ווֹהוּ-מַנַה (פרסית עתיקה "הרוח הטובה").
אטימולוגיות אפשריות נוספות בפרסית עתיקה הן הוּ-מַנַה "בעל הרוח הטובה", או הַמַה-מַנַה - "בעל אותה דעה". אטימולוגיות אלה אינן מזהות את המן עם אל כלשהו.
מקור המילה המן בשפה הפרסית, ובמקור, hama manah ופירושו: בעל "אותה הדעת/הדעה" כשל המלך. אביו של המן נקרא המדתא או hama data (הַמַה-דַתַה), שפירושו: בעל "אותו החוק" כשל המלך[3].
במגילת אסתר, נוסף לשמו של המן הכינוי "אגגי". השם אגג (aggaga או agaga) מופיע בתעודות קדומות כשם עילמי[4]. על פי המסורת היהודית הכינוי אגגי משייך אותו למשפחת אגג מלך עמלק מימי שאול[5][6]. בתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית) כינויו של המן הוא bougaios, תואר דתי זורואסטרי. בתרגום השבעים תורגם הכינוי "אגגי" ל"מוקדוני", ככל הנראה על שם אגאי, בירתה העתיקה של מקדוניה.
בני המן
במגילת אסתר מוזכרים עשרת בני המן, ובתלמוד במסכת מגילה מופיעות דעות שונות על מספר בניו:
כַמָּה רוֹב בָּנָיו? אָמַר רַב, שְׁלֹשִׁים - עֲשָׂרָה מֵתוּ, וַעֲשָׂרָה נִתְלוּ, וַעֲשָׂרָה מְחַזְּרִין עַל הַפְּתָחִים. וְרַבָּנַן אָמְרִי (אמרו) אוֹתָן שֶׁמְּחַזְּרִין עַל הַפְּתָחִים שִׁבְעִים הויא (היו)... וְרָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר כּוּלָּן מָאתַיִם וּשְׁמוֹנָה הֲווֹ
בפרקי דרבי אליעזר, נזכר שהיו לו 40 בנים[7], ואילו במדרש תהילים, מובא שהיו להמן 100 בנים. על 100 בנים[8].
על פי המדרש הייתה להמן גם בת ושמה שכחטנת (או לפי גרסה אחרת: שבחטנות)[9] אשר המן ניסה להציע אותה לאחשוורוש כשחיפש אישה במקום ושתי. המדרש מספר כי אף על פי שהייתה יפה, התרחש נס ואחשוורוש לא היה יכול לסבול את הריח הרע שלה.
המן בקוראן
בקוראן מוזכר שש פעמים איש ששמו המן, ומסופר עליו שהוא ידידו של פרעה, וחוטא בזמנו של משה.
בסורת סיפור המעשה[10] הוא מוזכר בסיפור המבוסס, כפי הנראה, על סיפורו המקראי של משה ועל סיפור מגדל בבל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- "המן", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מגילת אסתר
- מידע על המן האגגי בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד פלוסר, המן הרשע, מחניים ע"ט, אדר תשכ"ג.
- הרב אורי שרקי, שואת המן, שעור מתוך אתר מכון מאיר.
- על המן שבקוראן - דמות אמיתית או אגדה? (פרו אסלאמי)
- מגילת אסתר מזווית איראנית
פרק 29 – דבר היום: עשירי למניין – על עשרת בני המן בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס- ג'וש וינר, בשנת 1616 ייסדו יהודי פרנקפורט חג פורים נוסף, לציון נפילתו של המן חדש, שניסה להכחיד את הקהילה היהודית, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2019
המן בן המדתא האגגי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
