Loading AI tools
גוף צבאי ישראלי שמנהל את הפעילות האזרחית בשטחים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המִנְהַל האזרחי (בר"ת: מנהא"ז) הוא גוף צבאי, הכפוף למתאם פעולות הממשלה בשטחים, שמנהל מטעם מדינת ישראל, את הפעילות האזרחית (הלא-צבאית), כגון פיתוח ובנייה, בחלקים משטחי יהודה ושומרון שבהם המדינה לא החילה את סדרי המינהל והשיפוט שלה. בחודשים שלאחר מלחמת סיני ברצועת עזה ובסיני ומאחרי מלחמת ששת הימים ועד נובמבר 1981, הייתה האוכלוסייה הפלסטינית כפופה למנהל תחת הממשל הצבאי הישראלי בשטחים. בנובמבר 1981, עם מינוי פרופ' מנחם מילסון לראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, הופרד המנהל האזרחי מהממשל הצבאי והוכפף ישירות לשר הביטחון.[3]
 סמל מתאם פעולות הממשלה בשטחים והמנהל האזרחי | |
 | |
| צילום אווירי של משרדי המינהל האזרחי בין רמאללה לבית אל (בחלקו התחתון של התמונה) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
ישראל, Israel and The Occupied Territories  |
| תחום שיפוט | צו מס' 947 של הממשל הצבאי[1] |
| משרד אחראי | משרד הביטחון |
| סוכנות אם | מתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| סוכנות בת | מנהלת תיאום וקישור |
| תאריך הקמה | 1981 |
| סוכנות קודמת | הממשל הצבאי הישראלי בשטחים |
| ראש | תא"ל הישאם אבראהים |
| מטה מרכזי | בית אל |
| עובדים | 867[2] |
| תקציב | 306 מיליון ש"ח (2013)[2] |
| אתר המנהל האזרחי ביהודה ושומרון | |
  | |
.jpg)
ראש המנהל האזרחי הנוכחי הוא תת-אלוף הישאם אבראהים.
מיד לאחר מלחמת ששת הימים הוחל הממשל הצבאי הישראלי בשטחים, שהיה אמון הן על ההיבט הביטחוני והן על הטיפול באוכלוסייה האזרחית. יהודה ניצן מונה "מתאם העניינים האזרחיים בשטחים המוחזקים", תפקיד זמני שביצע בשירות מילואים וכיהן בו במשך מספר חודשים. ב-10 בספטמבר 1967 מונה אל"ם דן חירם כמתאם העניינים האזרחיים עד ספטמבר 1968.[4] במקביל מונה שלמה גזית, באוגוסט 1967, ליו"ר ועדת התיאום המדיני-ביטחוני בשטחים, ולקראת סוף שנת 1968 מונה גם למרכז ועדת המנכ"לים המטפלת בנושאים אזרחיים בשטחים המוחזקים[5] ובדצמבר 1967 מונה לראש מחלקת ממשל צבאי וביטחון מרחבי במטכ"ל.[6] תחת הממשל הצבאי התקיים מטה המינהל האזרחי שכלל שני ענפים: ענף כלכלה וענף מינהל ושירותים. בראש הענפים עמדו קציני צבא ולידם פעלו קציני מטה אזרחיים שהיו כפופים להם מבצעית אך מקצועית היו שליחים של משרדי ממשלה אזרחיים.[7]
ראשי הערים בשטחים המוחזקים, לרוב נשארו בתפקידיהם (דוגמת מוחמד עלי אל-ג'עברי בחברון) והמשיכו לנהל את העניינים האזרחיים בערים הגדולות. לכל נפה מונה מושל צבאי בדרגת סגן אלוף. בגדה הוקמו שבע נפות: חברון, בית־לחם, רמאללה, ירדן, שכם, ג'נין וטול־כרם. בשנת 1973 החל הממשל הצבאי לגבש תוכנית להעברת ניהול נושאים אזרחיים כחינוך, בריאות וחקלאות מידי קציני המטה הישראלים לידי התושבים הפלסטינים. הדבר לא יצא לפעול עקב התנגדות של ההנהגה המקומית שראתה במהלך שיתוף פעולה ונורמליזציה של ישראלי.[8][9]
בספטמבר 1981 החליט שר הביטחון, אריאל שרון, להפריד בין המשימה הרגילה של צה"ל להגן על מדינת ישראל ותושביה מפני איומים חיצוניים, לבין אחריותו לדאוג לצרכיה האזרחיים של האוכלוסייה הפלסטינית שבשליטת ישראל.[10] לשם כך הוא הפריד את המנהל האזרחי מהממשל הצבאי והותיר בידי הממשל הצבאי רק את האישור הסופי לפעולות בעניינים אזרחיים. ב-4 בנובמבר 1981 פוצלו הסמכויות. המושלים הצבאיים הפכו לקציני המנהל האזרחי, סמכויותיהם צומצמו לנושאים אזרחיים בלבד. ראש המנהל האזרחי האחראי עליהם כפוף למתאם הפעולות בשטחים ולשר הביטחון. במקביל הוקמו שלושה מרחבים: יהודה, בנימין ושומרון, שמפקדיהם, קצינים בדרגת אלוף-משנה, עוסקים בביטחון שוטף וכפופים לאלוף פיקוד המרכז וממנו למטכ"ל ולשר הביטחון.[11] לאחר האינתיפאדה הראשונה הורחבה פריסת צה"ל והוקמה אוגדת אזור יהודה ושומרון. המרחבים פוצלו לשש חטיבות מרחביות: חטיבת מנשה, חטיבת אפרים, חטיבת שומרון, חטיבת בנימין, חטיבת יהודה וחטיבת עציון.
בשנת 1995, כחלק מהסכם הביניים (אוסלו II), הועברו חלק מסמכויות המנהל האזרחי לרשות הפלסטינית. תפקידי המושלים הצבאיים של המנהל האזרחי בכל נפה בוטלו. כיוון שבידי ישראל נותרו סמכויות אזרחיות וביטחוניות רבות, היה צורך בתיאום של הרשויות הפלסטיניות עם אלו הישראליות, ולכן הקימו מדינת ישראל והרשות הפלסטינית את מפקדות התיאום והקישור (מת"ק). עם פרוץ האינתיפאדה השנייה חדלו משרדי המת"ק לעסוק בתיאום ובשיתוף פעולה בין הרשויות הישראליות והפלסטיניות כמעט לגמרי, ועבודתם התמקדה בטיפול בבקשות להיתרי מעבר בין חלקים של איו"ש ובין איו"ש לישראל. בניגוד לעבר, פונים בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] פלסטינים רבים ישירות למשרדי המת"ק הישראליים, מבלי להזדקק לשירותיהם של מקביליהם הפלסטיניים.
בספטמבר 2005, עם השלמת תוכנית ההתנתקות, בוטל המנהל האזרחי ברצועת עזה.
במהלך שנת 2005 הוקמה מפקדת תיאום וקישור גם באזור עוטף ירושלים, סמוך למעלה אדומים, כדי לתת מענה לסוגיות מרקם החיים שנפגע עקב בנייתה של גדר ההפרדה.
כל הסמכויות התכנוניות ביהודה ושומרון מרוכזות בידי ועדת תכנון אחת והיא מועצת התכנון העליונה (המקבילה לוועדות הארצית והמחוזית בתוך הקו הירוק), השוכנת במטה המנהל האזרחי הסמוך לבית אל.
בשנת 1966, כשנה לפני תחילת מלחמת ששת הימים, חוקק חוק ירדני הקרוי "חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים מס' 79", אשר הסדיר את נושא התכנון והבנייה בגדה המערבית, שהייתה בידי ירדן. חוק זה החליף את החוק הירדני הקודם, "חוק לתכנון ערים, כפרים ובנינים מס' 31" משנת 1955 שהחליף בזמנו את החקיקה המנדטורית הבריטית. החוק, משנת 1966, קבע בין היתר, את הרכב רשויות התכנון ואת סמכויותיהן, התווה את תהליך תכנונן ואישורן של תוכניות פיתוח ואת תהליך הוצאת רישיונות בניה, וכן הגדיר את הליכי הערעור על החלטות רשויות התכנון ואת הצעדים שיינקטו במקרה של עבירות על החוק.
בשנת 1971 הוציא הצבא צו[12] ובו הוא נותן למועצת התכנון העליונה בין השאר את הסמכויות "לתקן, לבטל או להתלות תקפם של כל תוכנית או רישיון" ו-"לפטור כל אדם מחובת רישיון שנדרש על פי החוק".[13]
הצו אשר הוציא צה"ל ב-1971 ביטל את הוועדות המחוזיות. כל הסמכויות רוכזו בידי מועצת התכנון העליונה הנמצאת במנהל האזרחי בבית אל. בראש מועצת התכנון העליונה, לפי חוק התכנון והבנייה הירדני, עומד שר הפנים הירדני. מפקד האזור מינה את קצין המטה לענייני פנים של המנהל האזרחי ליו"ר מועצת התכנון העליונה. הנהלים הייחודיים הפכו את חברי ועדת התכנון העליונה והעומד בראשה, קצינים ואזרחים עובדי צה"ל בדרג בינוני, לכל-יכולים בתחום. הסמכות שניתנה בידם רבה יותר מסמכותו של שר הפנים בכל הנוגע לתוכניות מתאר בתחומי הקו הירוק.[14]
בנוסף, עובדי מועצת התכנון העליונה משמשים בתפקידים שונים גם בלשכת התכנון המרכזית של המנהל האזרחי. לשכת התכנון המרכזית אחראית על התכנון הפיזי של המקרקעין באזור יהודה ושומרון ברמות של התכנון האזורי, המתארי-מקומי והמפורט, ביישובים הישראליים והפלסטיניים ובמרחב הפתוח שביניהם. עד הסכמי אוסלו בכל האזור ואחריהם בשטחי "C" בלבד.[15] במשך כ-25 שנה (בין השנים 1988 ל-2013) שימש אדריכל שלמה מושקוביץ בתפקיד הכפול של מנהל לשכת התכנון המרכזית במינהל האזרחי ויו"ר מועצת התכנון העליונה (כולל ועדת המשנה להתיישבות). החל משנת 2013, עמדה האדריכלית נטליה אברבוך בראש לשכת התכנון המרכזית, ובתפקיד יו"ר מועצת התכנון העליונה ופרשה בשנת 2023.[16]
ועדת המשנה להתיישבות של מועצת התכנון העליונה, הוקמה בשנת 1979 כדי לטפל בתכנון ההתנחלויות בכל אזור יהודה ושומרון. סמכויות הוועדה נרחבות וכוללות:[17]
- סמכויות מועצת התכנון העליונה וסמכויות ועדה מחוזית לגבי כל מקום הכלול בתחום מועצה אזורית, כהגדרתה בצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), התשל"ט-1979, או בתחום מועצה מקומית, כהגדרתה בצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 (שניהם להלן: "תחום מועצה"), ולגבי כל עניין הקשור באופן ישיר במקום כאמור.
- יו"ר מועצת התכנון העליונה, לאחר התייעצות עם נציג היועץ המשפטי וראש תחום תשתית במינהל האזרחי, רשאי לקבוע לעניין סעיף זה, בין באופן כללי ובין לעניין מסוים, כי מקום פלוני ייראה כאילו היה כלול בתחום מועצה, אם מצא כי לאותו מקום זיקה מכרעת לתחום מועצה.
בנפרד מועדת המשנה להתיישבות, ועדות המשנה לתכנון מקומי בכל נפה, מיועדת לתוכניות של פלסטינים תושבי יהודה ושומרון. אך מאז 1995, ועדות התכנון המקומי בשטחי "C" אינם פעילות והפלסטינים מקדמים תוכניות ובקשות להיתר בניה בוועדת המשנה לתכנון ורישוי.[18] בשנת 2011, עתרה לבג"ץ מועצת הכפר דיראת-רעפיה, בבקשה כי יורה לשר הביטחון, למפקד הצבאי, לראש המנהל האזרחי ולמועצת התכנון העליונה להחזיר על כנן את ועדות התכנון המחוזיות[19] אך עתירה זו נדחתה.
הוועדה עוסקת בכל נושאי התכנון המקומי שבשטחי C ולא בתחום ההתיישבות, ואמונה על אישורי בניה, תוכניות מתאר, ותוכניות מפורטת במגזר הפלסטיני בתחום שטחי C. בראש הוועדה עומד שמואל קלימי המנהל את תחום התכנון של המגזר הפלסטיני ביהודה ושומרון. מדובר בוועדה תכנונית ייחודית בישראל, בעלת סמכויות תכנון נרחבות באזור יהודה ושומרון. הוועדה מתפקדת כוועדה: מקומית, מחוזית וארצית גם יחד. בשנים האחרונות הוועדה דנה במגוון נושאים נרחב ובכללם תוכנית מיתאר להרחבת העיר קלקיליה, שאושרה להפקדה. כמו כן הוועדה עסקה באישור תוכניות מתאר למגוון כפרים כגון: עיזבת א-טביב, אום ניזל, חרבת עבדאללה יונס, חרמלה, אום דיוף, ג׳הלין, ואד א-ניץ, זיף, חרבת א-דיראת, ד'אהר אל מאלח, אום ריחן ועוד. הוועדה גם מאשרת בקשות להיתרי בניה במגוון נושאים נרחב: מבני מגורים, מבני תעשייה, חינוך, ציבור, תשתיות ותחנות דלק. ועדה זאת משמשת גם כוועדת הערר של ועדת המשנה לפיקוח.
בשנת 2021 הוועדה הכינה תמ"א 52/1 להסדרת נושא חציבה בשטחי יהודה ושומרון.
מהותו של המִנהל ותפקידו הוגדרו בצו מס' 947 של הממשל הצבאי,[1] הקובע בסעיף 2:
הגוף הוקם כדי להוציא מידי צה"ל את ניהול העניינים האזרחיים בשטחים שנכבשו ב-1967 ולא סופחו לישראל, אולם הוא אינו גורע מסמכויות הממשל הצבאי באזור, כיוון שפעולותיו כפופות לאישור מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שהוא אלוף בצה"ל הפועל במסגרת משרד הביטחון, ומדיניותו צריכה להיות מעוגנת בצווים של אלוף פיקוד המרכז, שהוא הממונה על החקיקה בשטחים הכפופים למרות ישראל באזור יהודה ושומרון. המנהל האזרחי זוכה לליווי משפטי שוטף של "היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון" בפרקליטות הצבאית (יועמ"ש איו"ש).[20]
המנהל האזרחי משמש בתפקיד מקביל למשרדי הממשלה בישראל, כאשר כל המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים (משרדי הפנים, האוצר, התחבורה, הבריאות וכו') שולחים נציגים מטעמם האחראים כל אחד על התחום באזור השיפוט של המנהל האזרחי. הקשר עם התושב עצמו נוצר ומתנהל באמצעות תשעת משרדי התיאום והקישור הישראליים הפועלים ביהודה ושומרון. המנהל האזרחי אחראי על כל ההיבטים האדמיניסטרטיביים של התושבים. בין השאר הוא אחראי על הנפקת אישורי הכניסה לישראל, אישורי התנועה בתוך יו"ש, אישורי תנועה ברכב (היתר כתר), אישורי עבודה וכמעט כל אישור רלוונטי אחר.
מנהלי היחידות במנהל מקבלים את התואר קצין מטה (קמ"ט), אף על פי שרבים מהם אזרחים המהווים את הנציגות המקצועית של משרדי הממשלה השונים,[21] לדוגמה:
המנהל האזרחי מפעיל ביהודה ושומרון יחידה האחראית על אכיפת דיני התכנון והבנייה וכן איכות הסביבה בשטחי C. היחידה פועלת כנגד בניה בלתי חוקית במגזר הפלסטיני והישראלי, שמירת איכות הסביבה, פיקוח על מחצבות, ניתוק חיבורי מים בלתי חוקיים, מניעת פגיעה ביערות ועוד. החל משנת 2015 מקדמת היחידה ביחד עם תחום המגזר הפלסטיני, בלשכת התכנון המרכזית, הקמת שכונה בדואית סמוך לאבו דיס, כדי לתת מענה לאוכלוסייה החיה באופן בלתי חוקי במרחב. במסגרת עבודה זו הוקמו 35 מגרשים הכוללים תשתיות מים, חשמל וביוב.[26]
ביוני 2017 החלה היחידה להפעיל לראשונה רחפנים בשטחי הרשות הפלסטינית, כחלק מהאכיפה נגד פעילות המפחמות המזהמות.[27]
יחידת "הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש" (המכונה גם "קמ"ט אפוטרופוס") הוקמה עם כניסת צה"ל ליהודה ושומרון ביוני 1967, ופעלה תחת הממשל הצבאי עד שנת 1981, מאז פועלת היחידה במסגרת המנהל האזרחי. סמכות הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש מבוססת על שני צווים: "צו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס' 59), התשכ"ז-1967" ו"הצו בדבר נכסים נטושים (רכוש הפרט) (אזור הגדה המערבית) (מס' 58), התשכ"ז-1967". בצווים אלו נקבעו סמכויותיו של הממונה בנוגע לניהול הרכוש הממשלתי (אדמות מדינה) והנטוש (אדמות נפקדים) ביהודה ושומרון. בנוסף לכך, הממונה הוא נציג מינהל מקרקעי ישראל ביהודה ושומרון. בצו בדבר נכסים נטושים (מס' 58), התשכ"ז-1967, נקבע, כי "רכוש נטוש הוא נכס שבעליו החוקי או מי שהחזיק בו כדין, עזב את האזור לפני התאריך הקובע (7 ביוני 1967), בתאריך הקובע או אחרי המועד האמור, בהשאירו את הנכס באזור".
משנת 1980 הממונה הוא הגורם המרכזי בהכרזה על קרקעות באזור כאדמות מדינה והקצאתן לצורך הקמת יישובים חדשים, בעיקר התנחלויות. סקר ראשוני הראה כי כ־1.5 מיליון דונם, כ־26% משטחי יהודה ושומרון יכולים להיות מוכרזים כאדמות מדינה. ההליך להכרזת אדמות אלו כאדמות מדינה כלל ביצוע סקר מקדים, הודעה בפני המוחתארים המקומיים כי ישנה כוונה להכריז על אדמות באזורם כאדמות מדינה, והקצאת פרק זמן לערעור על החלטה זו. אם לא התקבלה התנגדות להכרזה, נרשם השטח כאדמות מדינה. בפועל, בשל מדיניותה של פליאה אלבק, לא הוכרזו אדמות מדינה במקום שבו הייתה אדמה מעובדת בידי פלסטינים. בין 1980 ל־1984 הוכרזו כ־800,000 דונם כאדמות מדינה.[28]
בעת הקמת יישובים, מאחר שאדמות המדינה ביהודה ושומרון אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין ("טאבו"), הקרקעות היו נכס שהממונה על הרכוש הנטוש הממשלתי העניק הרשאה לתכנונו לגוף מיישב, לרוב החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית או משרד השיכון. בדו"ח מבקר המדינה מ-2012, נחשף כי ב-83 התנחלויות הממונה לא גובה דמי חכירה על אדמות המדינה (כנהוג בתוך תחומי הקו הירוק), סכום שהמצטבר למאות מיליוני שקלים לאורך השנים. כמו כן, 25 תחנות דלק ישראליות הפועלות ביהודה ושומרון וממוקמות על אדמות המדינה, פועלות שנים רבות בלי שהממונה חתם עם בעליהן על חוזה הרשאה לשימוש בקרקעות שעליהן הן נמצאות, כנדרש בצו בדבר רכוש ממשלתי, ובלי שגבה עבורן דמי שימוש.[29]
ועדת העררים הצבאית דנה, בין השאר, בעררים על החלטות הממונה על הרכוש הממשלתי בדבר הכרזות על קרקעות באזור יהודה ושומרון כאדמות מדינה, על סמך טענות לבעלות על הקרקע. עררים ניתנים להגשה רק בתוך 45 הימים שנקבעו לכך בצו ההכרזה.
הבעלות על הקרקעות, כמו כל זכות קניינית אחרת במשפט הישראלי, כפופה לתקנת השוק, ולפיכך אם יתגלו זכויות בקרקע לאחר שזו כבר הוקצתה על ידי הממונה כאדמת מדינה והוחל בפיתוחה בתום לב, זכותו של התובע תפקע והוא יוכל רק לתבוע פיצויים מהממונה.[30]
צוות סטטוס מקרקעין במנהל האזרחי, הידוע יותר בשם צוות "קו כחול", הוקם בשנת 1999, ומטרתו לבחון הכרזות על אדמות מדינה שהתעוררו ספקות אודות דיוקן, זאת כדי לאפשר קידום תהליכים תכנוניים בתחום יישובי יהודה ושומרון, על פי התוכניות המוגשות למנהל האזרחי. בצוות חברים מומחים לפענוח מפות ותצלומי אוויר ומשפטנים.
תפקידו הראשון של צוות "קו כחול" היה לדייק את מפות יהודה ושומרון ששירטטה עורכת הדין פליאה אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, בעיקר לאורך שנות השמונים. ב-2004, עם כניסת מייק בלס לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ וחקיקה), הוחלט על רפורמה בעבודת הצוות. הצוות הוגדל ונקבע כי מעתה כל תוכנית בנייה ביו"ש תעבור בדיקה מקדימה שלו. ב-2011 קבע בלס כי עבודתה של אלבק עליה הסתמך הצוות התייתרה, ומעתה כל פעולת מקרקעין ביו"ש תדרוש מן הצוות בחינה מחודשת של ההכרזה על אדמות מדינה.
בהמשך קבע ארז קמיניץ המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט אזרחי), כי הצוות יבדוק יישובים אשר ביקשו להרחיב את שטח הבנייה שלהם, במלואם. עוד נקבע כי עד סיום עבודת הצוות, לרבות סיום הליך ערעורים בבתי משפט, לא תתאפשר שום פעולת מקרקעין. יצוין כי קודם עבודת הצוות, בודק "הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש" אם ישנם רישומים מוקדמים על האדמות השונות. עבודת הצוות מאושרת בידי היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון.[31]
תקציב המנהל האזרחי, כחלק מתקציב תיאום הפעולות בשטחים, מגיע דרך תקציב המדינה ודרך הכנסותיו ("הוצאה מותנית הכנסה") כגון: אגרות רישום מקרקעין (טאבו), אגרות תכנון, אגרות תחבורה, הכנסות מבתי משפט צבאיים בגין קנסות, חילוט ערבויות ואגרות בגין ביול בקשות כניסה לישראל.[32] בשנת 2010 התגלה כי מדינת ישראל העבירה לקופתה, במשך כ-15 שנים, מאות מיליוני שקלים מגביית אגרות והיטלים בשטחי יהודה ושומרון שנועדו לפי החוק לתקציב המנהל למען התושבים.[33]
המנהל האזרחי כמעט ואינו מפרסם נתונים על עבודתו.
אף כי הגדרת תפקידו של המנהל היא דאגה לרווחתה של כלל האוכלוסייה באזור יהודה ושומרון, נטען כי, מעצם היותו חלק מהממסד הישראלי, הוא מעדיף בפועל את האינטרסים של מדינת ישראל באזור, לרבות אלו של המתיישבים הישראלים, על חשבון אינטרסים של התושבים הערבים.
מאידך, נטען כנגד המנהל האזרחי שהוא מפלה לרעה את המגזר היהודי. לדוגמה בשנת 2008 איתר המינהל 646 מבנים בלתי חוקיים במגזר הפלסטיני והרס 111 מהם (17%). באותה שנה איתר המינהל 293 מבנים בלתי חוקיים במגזר היהודי והרס 105 מהם (36%).[34] בתגובה טוענים ארגוני זכויות אדם כי לא ניתן לערוך השוואה כזו כשמראש מדיניות מתן האישורים מוטה: לטובת המתנחלים עומדים גופי תכנון אזרחיים עם נציגות לקהילה (כלומר לציבור המתנחלים) ואילו עבור הפלסטינים מתכננים גופים צבאיים ללא נציגות לפלסטינים. לטענת עמותת "במקום", ישראל משתמשת בכלים תכנוניים שונים כדי לצמצם במידת האפשר את הגידול באוכלוסייה הפלסטינית בשטח C. כך למשל בשנת 2005 הוגשו למנהל האזרחי 189 בקשות של פלסטינים להיתרי בנייה, מהן אושרו רק 13 (7%). באותה שנה נבנו בהתנחלויות 1180 יחידות דיור.[35] לפי נתוני המינהל האזרחי, שהועברו לארגונים, רק אחוז זעום[36] מבקשות להיתרים שמגישים הפלסטינים לבנייה אכן מאושרים. במצב כזה, לטענת הארגונים, נתוני ההריסות זניחים ביחס למבנה הבסיסי של מערכת התכנון המפלה כנגד פלסטינים.
המינהל האזרחי, כך פורסם, איננו משקיע את התקציבים שניתנו לו בנושאים כגון שמירה על הסביבה ופינוי אשפה, ואף על פי שתחומים אלה נמצאים באחריותו.[37]
כמו כן נמתחת ביקורת על אוזלת היד במניעת שוד עתיקות ביהודה ושומרון של קמ"ט ארכאולוגיה במנהל, לרשותו עומד פקח אחד.[38]
במהלך השנים התגלו מספר מקרי שחיתות במנהל, בעיקר פרשות של מתן היתרי כניסה לישראל, אישורי בנייה, רישיונות חציבה ורכישת קרקעות תמורת שוחד:
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| מנחם מילסון | 1981–1982 | |
| יגאל כרמון | 1982–1983 | ממלא מקום |
| שלמה איליה | 1983–1984 | |
| פרדי זך | 1984–1985 | ממלא מקום |
| אפרים סנה[49] | 1985–1987 | |
| שייקה ארז | 1987–1991 | |
| גדי זהר | 1991–1995 | |
| דוד שחף | 1995–1998 | |
| דב צדקה | 1998 – אוקטובר 2002 | |
| אילן פז | אוקטובר 2002 – אוגוסט 2005 | |
| כמיל אבו רוקון | אוגוסט 2005 – ינואר 2007 | מתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| יואב (פולי) מרדכי | ינואר 2007 – נובמבר 2010 | לימים דובר צה"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| מוטי אלמוז | נובמבר 2010 – ספטמבר 2013 | לימים ראש אכ"א |
| דוד מנחם | ספטמבר 2013 – פברואר 2016 | |
| מוניר עמאר | פברואר 2016 – מרץ 2016 | נהרג בהתרסקות מטוס קל בעת תפקידו[50] |
| אורי מנדס | מרץ 2016 – יוני 2016 | סגן ראש המנהל האזרחי, ממלא מקום |
| בן חור אחוות | יוני 2016 – יוני 2019 | |
| רסאן עליאן | יוני 2019 – פברואר 2021 | מונה למתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| פארס עטילה | פברואר 2021 – אפריל 2024 | |
| הישאם אבראהים | אפריל 2024 – | ראש המנהל הנוכחי |
המנהל האזרחי בעזה, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1956 (התחלה 6:05)
שילה פריד, ישיבה של מת"ע: הדרך לבנייה ביו"ש רצופה בקשיים ומחסומים, בעיתון מקור ראשון, 29 באוקטובר 2021Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
