Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכיבוש הספרדי של האימפריה האצטקית החל בפברואר 1519 והסתיים ב-13 באוגוסט 1521, במהלכו כבשו הספרדים את שטחה של האימפריה האצטקית, באזור מקסיקו של ימינו. הייתה זו תקופת המעבר שבין התקופה הפרה-קולומביאנית לבין החלת השלטון הקולוניאלי של הספרדים בצפון אמריקה. כינונה של האימפריה הספרדית בתחילת המאה ה-16 הביאה למעשה לסיום תקופה זו. הכובשים הספרדים נקראו קונקיסטאדורים. מקור השם במילה הספרדית Conquistador, שפירושה כובש.
 | |||||||||||||||||
| "כיבוש מקסיקו על ידי קורטס", ציור שמן על קנווס | |||||||||||||||||
| מערכה: הקולוניזציה הספרדית של אמריקה | |||||||||||||||||
| תאריך |
פברואר 1519 – 13 באוגוסט 1521 נגד האימפריה האצטקית, אחרי 1522 – 17 בפברואר 1530 נגד אימפריית פורפצ'ה | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | האימפריה האצטקית ומדינות ילידים אחרות (מקסיקו של ימינו) | ||||||||||||||||
| עילה | הכיבוש הספרדי של האימפריה האצטקית | ||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ספרדי | ||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות |
סיפוח האימפריה האצטקית, אימפריית פורפצ'ה, ואחרות על ידי האימפריה הספרדית יצירת מלכות המשנה של ספרד החדשה | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
הפלישה הספרדית הראשונה לשטחים של מקסיקו התרחשה ב-1519 על ידי הכובש הרנאן קורטס. חופיה של וראקרוס, משם הגיע קורטס ביחד עם לוחמיו, התגלו רק שנתיים מוקדם יותר על ידי מגלה הארצות הספרדי פרנסיסקו הרננדס דה קורדובה. ב-16 באוגוסט 1519 עזב קורטס את וראקרוס מלווה ב-400 חיילים ספרדים וכ-200 סבלים מקומיים בדרך לטנוצ'טיטלאן, בירת האצטקים.[1] בדרך, עבר בעיר טלקסקלה. בני הטלקסקלה היו אויביהם המרים של האצטקים וקורטס הצליח לגייס מהם כ-100,000 טלקסקלים למלחמתו. משם המשיך קורטס וצבאו לעיר צ'ולולה (Cholula), שם ביצעו טבח המוני בתושבי העיר בו השתתפו גם בני בריתם הטלקסקלים.
ב-8 בנובמבר 1519 קורטס וכוחותיו נכנסו לבירת האימפריה. היסטורינים חולקים על הטענה, ששליט האצטקים מוקטסומה השני, יחס לכובשים הספרדים משמעות דתית לפיה האל קצלקואטל חוזר ובא לרשת אותו על כיסא מלכותו. השניים נפגשו בכניסה לטנוצ'טיטלאן והחליפו מתנות. בהמשך שבה קורטס את מוקטסומה אולם התיר לו להמשיך ולנהל את האימפריה ממקום שביו בארמון אקשיאקטל. הספרדים שדדו בזמן זה את אוצרות העיר, שרפו את צלמי האצטקים והציבו במקומם את צלמית מריה במקדש המרכזי.
בינתיים חזר קורטס לווראקרוס כדי למגר חיל משלוח מטעם מושל קובה והשאיר את סגנו, פדרו דה אלוואראדו, יחד עם כ-80 לוחמים בטנוצ'טיטלאן. ב-16 במאי 1520, במהלך חג הטושקטל (Toxcatl) פרץ העימות בין הצדדים. אלוואראדו למד את פרטי הטקס ממוקטסומה עצמו והכין מארב שיסתער על החוגגים ברגע השיא. המארב הצליח, אולם בעיר פרצה מהומה. הספרדים נסוגו לארמון אקשיאקטל ואנשי העיר פתחו במצור ממושך על הארמון. ב-24 ביוני חזר קורטס לעיר ופילס את דרכו לארמון. נסיונותיו של מוקטסומה להביא להפסקת אש עלו בתוהו וב-29 ביוני הוא מת. הספרדים החליטו להתפנות מן העיר דרך הגשר הצפוני. הפינוי הפך לאסון כאשר לפי דיווחיו של קורטס, כ-150 ספרדים וכ-2,000 ילידים אמריקאים נפלו לאגם (מקורות אחרים נוקבים במספרים כפולים ואף יותר מכך) כשהם עמוסי שלל במה שכונה "הלילה העצוב". האצטקים לא רדפו אחרי הספרדים ובכך איפשרו לקורטס לארגן את צבאו.
ב-31 במאי 1521 החלה מתקפת הנגד. צבאו של קורטס כלל 900 ספרדים וכ-150,000 אינדיאנים, בנוסף ל-86 סוסים ו-13 אוניות, בעזרתם הטיל מצור על העיר. במהלך ימי המצור פשטה בקרב האצטקים מגפת אבעבועות שחורות שהפילה בין שליש לחצי מכוח הלחימה האצטקי. לאחר 93 ימי מצור, ב-13 באוגוסט 1521, יצא קואוטמוק, שליט האצטקים, והסגיר עצמו לידי הספרדים. קואוטמוק עונה בעינויים שכללו את שריפת כפות רגליו בשמן רותח כדי לגלות את מקום הימצאם של אוצרות הממלכה. בהמשך נעזב לנפשו, אולם ב-1525 הוצא להורג על ידי קורטס.
לאחר ששמע על נפילת האימפריה האצטקית, אירצ'ה טאנגקסואן השני שלח שליחים למנצחים הספרדים (אימפריית פורפצ'ה הייתה אויבת האימפריה האצטקית). מספר ספרדים הלכו איתם לצינצונצאן, שם הוצגו בפני השליט והחליפו מתנות. הם חזרו עם דוגמאות של זהב והעניין של קורטס במדינת טרסקאן התעורר. בשנת 1522 נשלח כוח ספרדי בהנהגתו של כריסטובל דה אוליד לשטח פורפצ'ה והגיע לצינצונצאן תוך ימים. הצבא הקיסרי מנה אלפים רבים, אולי אפילו 100,000, אך ברגע המכריע הם בחרו שלא להילחם. טאנגקסואן נכנע לממשל הספרדי, אך בשל שיתוף הפעולה שלו ניתנה לו מידה גדולה של אוטונומיה. זה הביא להסדר מוזר שבו גם קורטס וגם טאנגקסואן ראו את עצמם לשליטים של מיצ'ואקן במשך השנים הבאות: אוכלוסיית האזור הייתה כפופה לשניהם.
מאוחר יותר, נוניו בלטראן דה גוסמן, אז המשנה למלך הראשון, החליט לצעוד לצפון מערב מקסיקו עם כוח של 5,000–8,000 איש בחיפוש אחר אוכלוסיות חדשות להכניע. הוא הגיע למיצ'ואקאן וגילה שטאנגקסואן עדיין היה השליט בפועל של האימפריה שלו, שלשמה התחבר הכובש עם דון פדרו פנזה קוינייראנגארי נגד האירצ'ה. טאנגקסואן נשפט על תכנון מרד, מניעת מחווה, מעשי סדום וכפירה, והוא עונה והוצא להורג. האפר שלו הושלך לנהר לרמה. החלה תקופה של אלימות וסערה. במהלך העשורים הבאים, הוצבו שליטי בובות על ידי ממשלת ספרד.
הכיבוש הספרדי של חצי האי יוקטן ארך כמעט 170 שנה. התהליך כולו יכול היה להימשך זמן רב יותר אלמלא שלוש מגפות נפרדות שגבו מחיר כבד מהילידים האמריקאים, וגרמו לירידה של האוכלוסייה בחצי והחלישו את המבנה החברתי המסורתי.
לאחר הכיבוש הספרדי של מרכז מקסיקו, משלחות נשלחו צפונה יותר במזו-אמריקה, לאזור המכונה לה גראן צ'יצ'ימקה. המשלחות בפיקודו של נוניו בלטראן זה גוסמן היו קשות במיוחד כלפי אוכלוסיית צ'יצ'ימקה, וגרמו לה למרוד בהנהגתו של Tenamaxtli ובכך לפתוח במלחמת מיקסטון.
בשנת 1540, הצ'יצ'ימקאס ביצרו את Mixtón, Nochistlán, וערים הרריות אחרות ואז צרו על היישוב הספרדי בגוודלחרה. הכובש המפורסם פדרו דה אלוואראדו, שנחלץ לעזרתו של המושל בפועל כריסטובל דה אונאטה, הוביל מתקפה על נוצ'יסטלן. עם זאת, הצ'יצ'ימקאס תקפו נגד וכוחותיו של אלוורדו נהדפו. תחת הנהגתו של המשנה למלך דון אנטוניו דה מנדוסה, הכוחות הספרדים ובני בריתם הילידים הצליחו בסופו של דבר לכבוש מחדש את העיירות ולדכא את ההתנגדות. עם זאת, הלחימה לא נעצרה לחלוטין בשנים שלאחר מכן.
בשנת 1546, השלטונות הספרדיים גילו כסף באזור סקטקס והקימו יישובי כרייה בשטח צ'יצ'ימקה ששינו את השטח ואת אורח החיים המסורתי של צ'יצ'ימקה. הצ'יצ'ימקה התנגדו לפריצות לאדמות אבותיהם על ידי תקיפת נוסעים וסוחרים לאורך "כבישי הכסף". מלחמת צ'יצ'ימקה שלאחר מכן (1550–1590) תהפוך לסכסוך הארוך והיקר ביותר בין כוחות ספרדים לעמים ילידים ביבשת אמריקה. ההתקפות התגברו עם כל שנה שחלפה. בשנת 1554, הסבו הצ'יצ'ימקאים הפסד גדול לספרדים כאשר תקפו רכבת של שישים קרונות ולכדו חפצי ערך של יותר מ-30,000 פזו. עד שנות ה-1580, אלפים מתו ויישובי המכרות הספרדיים בשטח צ'יצ'ימקה היו תחת איום מתמשך. בשנת 1585, דון אלווארו מנריקה דה זוניגה, המרקיז מווילמנריקה, מונה למשנה למלך. המשנה למלך זעם כשנודע לו שכמה חיילים ספרדים החלו להשלים את הכנסותיהם על ידי פשיטה על הכפרים של אינדיאנים שלווים במטרה למכור אותם לעבדות. ללא סוף צבאי לסכסוך באופק, הוא היה נחוש להחזיר את השקט לאזור זה ופתח במתקפת שלום בקנה מידה מלא על ידי משא ומתן עם מנהיגי צ'יצ'ימקה וסיפק להם אדמות, אספקה חקלאית וסחורות אחרות. מדיניות זו של "שלום ברכישה" הביאה סופית את קץ למלחמת צ'יצ'ימקה.
מועצת הודו הוקמה בשנת 1524 והאאודינסיה הראשונה בשנת 1527. בשנת 1535, קרא קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (שהיה ידוע בשם קרלוס הראשון, מלך ספרד), מינה את האציל הספרדי דון אנטוניו דה מנדוסה למשנה למלך הראשון של ספרד החדשה. מנדוסה היה נאמן לחלוטין לכתר הספרדי, בניגוד לכובש מקסיקו הרנאן קורטס, שהוכיח שהוא בעל גישה עצמאית והתריס נגד פקודות רשמיות כאשר ביטל את סמכותו של המושל ולסקז בקובה. השם "ספרד החדשה" הוצע על ידי קורטס ואחר כך אושר רשמית על ידי מנדוסה.
האימפריה האצטקית חדלה מלהתקיים עם הכיבוש הסופי של טנוצ'טיטלאן הספרדי באוגוסט 1521. האימפריה הורכבה ממדינות עיר נפרדות אשר התחברו או נכבשו על ידי מקסיקת טנוצ'טיטלאן, והעניקו מחווה למקסיקה תוך שמירה על מבני השלטון הפנימיים שלהן. הפוליטיקות הללו עברו כעת תחת שלטון ספרד, ושמרו גם על המבנים הפנימיים של האליטות השליטות ופשוטי העם המשלמים מס, כמו גם החזקת קרקעות ומבנים כלכליים אחרים ללא פגע במידה רבה. שתי יצירות מפתח מאת ההיסטוריון צ'ארלס גיבסון, טלקסקלה במאה השש עשרה (1952) [94] והמונוגרפיה שלו The Aztecs Under Spanish Rule: A History of the Indians of the Valley of Mexico, 1519–1810 (1964) [95] היו מרכזיות בעיצוב מחדש של ההיסטוריוגרפיה של הילידים וקהילותיהם מהכיבוש הספרדי ועד לעידן העצמאות של מקסיקו ב-1810.
חוקרים שהיו חלק מענף של ההיסטוריה האתנו-אמריקאית, שנקראה לאחרונה "הפילולוגיה החדשה", הצליחו, תוך שימוש בטקסטים ילידיים בשפות הילידים, לבחון בפירוט רב כיצד חיו הילידים בעידן השלטון הקולוניאלי הספרדי. יצירה מרכזית המשתמשת בטקסטים ילידיים מהתקופה הקולוניאלית כמקורה העיקרית היא ה-Nahuas After the Conquest של ג'יימס לוקהרט: Postconquest Central Mexican History and Philology. המפתח להבנה עד כמה אפשרית המשכיות ניכרת של מבנים ילידים לפני הכיבוש היה הניצול הקולוניאלי הספרדי של האצולה הילידית. בעידן הקולוניאלי, האצולה הילידית הוכרה במידה רבה כאצילים על ידי המשטר הקולוניאלי הספרדי, עם זכויות היתר הכוללות את התואר האציל הספרדי דון לאצילים ודונה לנשים אצילות. עד היום מחזיקה בתואר דוכס מוקטסומה משפחת אצולה ספרדית. כמה מבני האצולה הילידית למדו ספרדית. נזירים ספרדים לימדו שבטים ילידים לכתוב את שפותיהם באותיות לטיניות, מה שהפך עד מהרה למסורת שמנציחה את עצמה ברמה המקומית. כתביהם ששרדו הם חיוניים בידע שלנו על Nahuas בעידן הקולוניאלי.
הנזירים היחפנים הראשונים במרכז מקסיקו, במיוחד הפרנציסקנים והדומיניקנים למדו את השפה הילידית של נאוואטל, כדי לבשר לעם הילידים בשפת האם שלהם. משכילים מוקדמים יצרו טקסטים על מנת להעביר את פרויקט ההתנצרות. חשובים במיוחד היו המילון הספרדי-נאוואטל משנת 1571 שחיבר על ידי הפרנציסקני פריי אלונסו דה מולינה, ומדריך הווידוי הדו-לשוני שלו משנת 1569 לכמרים. פרויקט מרכזי של הפרנציסקנים במקסיקו היה איסוף ידע על אמונות ותרבויות דתיות של נאואה שעליו פיקח הנזיר ברנרדינו דה סאגון באמצעות מודיעים ילידים, שהביא למספר טקסטים חשובים והגיע לשיאו בטקסט בן 12 כרכים, The General History of the Things of New Spain שפורסם באנגלית בשם Florentine Codex. הכתר הספרדי באמצעות מועצת איי הודו והמסדר הפרנציסקני בסוף המאה ה-16 הפך עוין יותר ויותר ליצירות בשפות הילידים שנכתבו על ידי כמרים ואנשי דת, מחשש שהן כופרות ומכשילות את ההמרה האמיתית של האינדיאנים.
כדי לתגמל ספרדים שהשתתפו בכיבוש מה שהיא כיום מקסיקו העכשווית, הכתר הספרדי אישר מענקים של עבודה ילידית, במיוחד הקצאת קהילות ילידים שלמות לעבודה באמצעות מערכת ה-Encomienda. הילידים לא היו עבדים תחת השיטה הזו, חפצים שנרכשו ונמכרו או נלקחו מקהילתם, אבל המערכת עדיין הייתה של עבודת כפייה. לתושבים הילידים של מרכז מקסיקו היו שיטות מתן תוצרי עבודה והוקרה לאליטות הפוליטיות שלהם ולאליטות הללו לאליטורי מקסיקו בטנוצ'טיטלאן, כך שמערכת ה-encomienda הספרדית נבנתה על דפוסים קיימים של שירות עבודה.
הכובשים הספרדים במקסיקו במהלך התקופה הקולוניאלית המוקדמת חיו מעמלם של העמים הילידים. בשל כמה מקרים מחרידים של התעללות נגד העמים הילידים, הבישוף ברטולומה דה לאס קאסאס הציע לייבא עבדים שחורים כדי להחליף אותם. לאס קאסאס חזר בתשובה מאוחר יותר כשראה את היחס הגרוע עוד יותר שניתן לעבדים השחורים.
התגלית הנוספת שהנציחה מערכת זו של עבודת כפייה ילידית היו מכרות הכסף הנרחבים שהתגלו בפוטוסי, בפרו העליונה (כיום בוליביה) ובמקומות אחרים באימפריה הספרדית בעולם החדש, שפעלו במשך מאות שנים על ידי עבודת כפייה של ילידים, וצרמו את רוב העושר שזרם לספרד.
לדברי ווסט, "העבדות הייתה מוסד מבוסס היטב בקרב האצטקים ושכניהם". "במהלך הכיבוש, הספרדים שיעבדו באופן חוקי מספר רב של ילידים - גברים, נשים וילדים - כשלל לחימה, תוך מיתוג של כל אדם על הלחי". למעשה, "קורטס היו בבעלותו כמה מאות, בשימוש בעיקר במכרות זהב." העבדות האינדיאנית בוטלה ב-1542 אך נמשכה עד שנות ה-50 של המאה ה-16.
ספרד הוציאה כמויות אדירות מהעושר הזה בשכירת שכירי חרב כדי להילחם ברפורמציה הפרוטסטנטית וכדי לעצור את הפלישות הטורקיות לאירופה. הכסף שימש לרכישת סחורות מסחריות בחו"ל, שכן לא היה ביקוש למוצרים מתוצרת אירופה באסיה ובמזרח התיכון. הגליאון של מנילה הביא הרבה יותר כסף ישירות ממכרות דרום אמריקה לסין מאשר דרך המשי היבשתית, או אפילו נתיבי סחר אירופיים באוקיינוס ההודי. מערכת החינוך האצטקית בוטלה והוחלפה בחינוך כנסייתי מוגבל מאוד. אפילו מאכלים מסוימים הקשורים לתרגול דתי מסו-אמריקאי, כגון אמרנט, היו אסורים. מיסיונרים קתולים פעלו נגד מסורות תרבותיות של האצטקים, והשימוש בפטריות פסילוסיבין, כמו מסורות טרום-נוצריות אחרות, דוכא במהירות. בהמרת אנשים לקתוליות, הספרדים דחפו לעבור מ-teonanácatl לסקרמנט הקתולי של הסעודה. למרות ההיסטוריה הזו, באזורים מרוחקים מסוימים, השימוש ב-teonanácatl נמשך.
במאה ה-16, אולי 240,000 ספרדים היגרו לנמלים אמריקאים. אליהם הצטרפו 450,000 במאה הבאה. שלא כמו המתיישבים דוברי האנגלית של צפון אמריקה, רוב המתיישבים הספרדים היו גברים רווקים שנישאו או לקחו פילגשים מבין הילידים, ואף קיבלו עידוד לעשות זאת על ידי המלכה איזבלה הראשונה במהלך הימים הראשונים של הקולוניזציה. כתוצאה מהנישואים הללו, כמו גם מפילגשים ומאהבות סודיות, אנשים מעורבים הידועים בשם מסטיסים הפכו לרוב האוכלוסייה המקסיקנית במאות השנים שלאחר הכיבוש הספרדי.
מקסיקו, היסטוריה, כיבוש, 1540-1519, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.svg){kind=small}
