הירלן

**הירלן**
**Heerlen**
סמל הירלן סמל הירלן	דגל הירלן דגל הירלן
	בניין ארמון הזכוכית (Glaspaleis) בהירלן. משמאל: כנסיית פרנקריטיוס
מדינה	הולנד
מחוז	לימבורג
ראש העיר	Roel Wever
בירת העיר	Heerlen
שפה רשמית	הולנדית
שטח	45.53 קמ"ר
גובה	113 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	86,936 (1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	1,955 נפש לקמ"ר (2013)
קואורדינטות	50°53′00″N 5°59′00″E
אזור זמן	UTC +1
	https://www.heerlen.nl/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הולנד רגילה) האג אמסטרדם מאסטריכט איינדהובן ארנהם חרונינגן אוטרכט זוולה לייוורדן אנסחדה אמן בלגיה גרמניה הים הצפוני הירלן

הירלן (בהולנדית: ‏Heerlen^ⓘ‏^Ⓘ‏, בלימבורגית: Heële) היא העיר הרביעית בגודלה במחוז לימבורג שבהולנד.

עובדות מהירות מדינה, מחוז ...

סגירה

ב-1997 נתגלו שרידי ישוב סוף התקופה הנאוליתית (4400-3500 לפנה"ס) בשלסברג שליד הירלן. ממצאים ארכאולוגיים מתקופה זו הם נדירים בהולנד.

למרות עדויות אלו לקיומו של ישוב קדום, ההיסטוריה של הירלן מתחילה באופן ממשי עם הגעתם של הרומאים. אלה ייסדו במקום יישוב צבאי בשם Coriovallum ששכן על הצטלבות בין שתי דרכים: בולון-סור-מר-קלן וקסנטן-אאכן-טריר. בהירלן ובסביבתה קיימות עדויות רבות להתיישבות הרומית, במיוחד וילות כפריות רומיות. האתר הארכאולוגי הבולט ביותר מהתקופה הרומית הוא מכלול מרחצאות רומיים שנתגלו במרכז הירלן ב-1940, ממצא נדיר יחסית בהולנד. ברור שלישוב זה בתקופה הרומית הייתה חשיבות. ב-1977 נפתח מוזיאון באתר המרחצאות ובו גם מוצגים ממצאים מהתקופה הרומית מכל רחבי האזור.

כמו יישובים רומיים רבים בהולנד, ננטש היישוב הרומי ככל הנראה לאחר נסיגתם של הרומאים במאה ה-3 או ה-4 לספירה. מעט ידוע על ההיסטוריה של הירלן עד למאה ה-10, כאשר המשיכה ההתפתחות החקלאית שוב בחלק זה של אירופה. בתי חווה וטחנות קמח נבנו בעמקים בסביבה ובהדרגה עוצבה העיר הירלן של ימי הביניים.

האזכור הקדום ביותר לשם העיר הוא ממסמך משנת 1065 בשם Herle. אודו, הבישוף של טול, תיעד כמה מתנות. אחת מהן היא שטח הקרקע (allodium) של הירלן בבישופות של לייז'. בהמשך מופיעה העיר כנחלתם של רוזני אהר-הורכשדטן.

תאודוריך ואן ארה, אחיינו של הבישוף אודו, הפריד את מוורנדל ובחר בקדוש פנקרטיוס כקדוש המגן של הכנסייה. רוזני אהר היו אלה שהיו אחראיים ככל הנראה לבנייתם של בית המגורים המבוצר (Schelmentoren) וכנסיית פנקרטיוס הקדוש והורו על בניית טירה מוקפת חפיר. בעקבות בנייתם של ביצורים אלו הוענקו להירלן זכויות וחירויות שנתנו לה מעמד גבוה יותר מהיישובים הכפריים של שסבבו אותה.

ב-1244 הוכפפה הירלן תחת שלטונם של דוכסי בראבנט, אך ב-1388, יחד עם הונסבורק, היא קיבלה מעמד מיוחד ונפרד. במהלך המרד ההולנדי, הייתה הירלן מקור לסכסוך בין ספרד לבין המורדים הפרוטסטנטים והיא עברה מיד ליד מספר פעמים. בהסכם החלוקה שנחתם ב-1661, הייתה הירלן חלק ממחוז לימבורג, שנשלט באופן ישיר על ידי הפרלמנט של הרפובליקה ההולנדית שהוקמה אז. בהיותה באזור ספר, הקרוב לשטחים הספרדים, נותרה הירלן מבודדת עד 1793, כאשר היא נכבשה על ידי הצרפתים. לאחר נפילתו של נפוליאון ב-1814 הייתה הירלן לחלק מלימבורג (מחוז לימבורג ההולנדי והמחוז הבלגי לימבורג של ימינו). ב-1830 כמו רוב אוכלוסיית לימבורג, תמכה הירלן בבלגים במסגרת המהפכה הבלגית. ב-1839, כתוצאה מהסכם לונדון שנחתם בין המעצמות האירופאיות, חזר הירלן להיות שוב חלק מהולנד.

במאה ה-19, כמו רוב הערים בלימבורג (להוציא את מאסטריכט), לא לקחה הירלן חלק במהפכה התעשייתית והיא נותרה עיר שכלכלתה נשענה בעיקר על חקלאות עד לתחילת כריית הפחם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. במרץ 1874 התגלה פחם בסמיכות להירלן. אך עקב העובדה שהשקעה בהקמת מכרות מסוכנת לטווח ארוך, רק מעט חברות פרטיות עמדו באתגר ורכשו זיכיון לכרייה. ב-1896 חוברה הירלן לרשת הרכבות וכך התאפשרה העברת הפחם שהופק במכרות הפחם הראשונים. למרות זאת הייתה התפתחותה של העיר עדיין איטית. ב-1812 מנתה אוכלוסיית העיר 3,497 תושבים וב-1900 היא מנתה רק 6,646 תושבים. ב-1901 נכנסה ממשלת הולנד לתמונה וקנתה את זיכיונות הכרייה שלא נרכשו כדי להקים מכרות ממשלתיים. תוך זמן קצר החלו כמה מכרות בבעלות ממשלתית להפיק פחם. גודל האוכלוסייה זינק והגיע ל-12,098 תושבים ב-1910 ול-32,263 ב-1930. בתקופה זו נהרסו בניינים ישנים רבים במרכז העיר. ענף כריית הפחם המשיך להיות מרכזי בהתפתחותה של הירלן כעיר מודרנית עד לראשית שנות השישים של המאה ה-20. תור הזהב של כריית הפחם בהירלן הסתיים בסוף שנות החמישים, שלאחריהן שקע הענף עקב תחרות עם הפחם מפולין ומארצות הברית ועקב גילוי גז טבעי במחוז חרונינגן. בשנים 1965 – 1975 נסגרו כל מכרות הפחם. באזורים סביב להירלן ולערים רבות סביבה איבדו כ-60,000 איש את מקומות עבודתם. תקופה קשה של התאמה מחדש של הכלכלה החלה. ממשלת הולנד ניסתה להקל על הקשיים על ידי העברתם של כמה גופים ממשלתיים להירלן, אך עד היום העיר לא התאוששה לחלוטין מאובדנם של עשרות אלפי מקומות עבודה אלו. בנוף העירוני של הירלן כיום נותר מעט שיזכיר את תעשיית הכרייה. רוב הררי פסולת הכרייה שהקיפו את המכרות פונו או שמשו ליצירת שטחים ירוקים במסגרת מיזם שכונה van zwart naar groen ("משחור לירוק"). גם ארובות המכרה הגבוהות ביותר באירופה Lange Lies ("ליז הגבוהה") ו-Lange Jan ("יאן הגבוה"), בעבר נקודות ציון חשובות בקו הרקיע העירוני של הירלן, נהרסו. אחד ממתקני הכרייה המעטים שנותרו (פיר 2 של מכרה אורנג' נסאו 1) משמש כיום כמשכן למוזיאון הכרייה ההולנדי.

האדריכל הידוע ביותר המזוהה עם הירלן הוא ללא ספק פריץ פץ (Frits Peutz). מורשתו כולל לפחות 10 מבנים חשובים בהירלן. ב-1935 נבנה הבניין המפורסם ביותר בתכנונו, ה-Glaspaleis (ארמון הזכוכית), בסמוך לכנסייה מימי הביניים, שניצבה אז במרכזה של העיר הצנועה. בנייתו של המבנה הוזמנה על ידי איש העסקים פטר שונק והיה זה צעד די יוצא דופן לאיש עסקים שמרן לבקש מאדריכל צעיר מהירלן לעצב את חנות הכלבו החדשה של שונק. מבנה זה הוא אחת הדוגמאות הבולטות למודרניזם המוקדם בהולנד, אך הוא הוכר ככזה רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שמצבו התדרדר. בשנות התשעים הוא הוכנס לרשימה המכובדת של אלף המבנים החשובים ביותר של המאה ה-20 של איחוד האדריכלים הבינלאומי, כשרק 13 מבנים ברשימה נמצאים בהולנד. צעד זה עודד את הרשויות העירוניות לרכוש את הבניין הרעוע ולשקמו. לאחר השלמת תהליך השיקום של הבניין הוא משכן כיום כמה ממוסדות התרבות של העיר, כולל המוזיאון לאומנות מודרנית. ארמון הזכוכית המשוקם הפך להיות סמלה של הירלן המחודשת לאחר סגירת ענף כריית הפחם.

למרות שמבנים מעניינים רבים בעיר נהרסו בתחילת המאה ה-20, כמה בניינים עתיקים עדיין ניצבים במרכז הירלן, לדוגמה, כנסיית פנקריטיוס שנבנתה במאה ה-12 בסגנון רומנסקי ומגדל בית הכלא (Schelmentoren) המבוצר שנבנה בערך באותה תקופה.

מבנה חשוב נוסף היא הקפלה הבסגנון הנאו-קלאסי, גרפקפל דה לאו, שנבנתה ב-1848 והיא המבנה הנאו-קלאסי היחיד ששרד בהירלן.