היאבקות בשמן זית

היאבקות בשמן זית (בטורקית: Yağlı güreş) היא ענף ספורט לחימה טורקי מסורתי.

מתאבקים בטורניר בקרקפנאר

היסטוריה

ההיאבקות הייתה ענף ספורט חשוב במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. המתאבקים משחו עצמם בשמן זית, הן כדי להגן על עורם מקרינת השמש (התחרויות נערכו בעירום) והן על מנת להקשות על היריב.

תחרויות ההיאבקות בטורקיה נערכו באופן מעט שונה. ראשית, ההיאבקות הייתה בסגנון חופשי, ולפיכך הותר שימוש ברגליים. שנית, לא נעשה שימוש בשמן זית. החל מהמאה העשירית החלו המתאבקים הטורקים לכסות את פלג גופם התחתון (בין הטבור לברכיים), בהתאם לחוקי האסלאם. מאוחר יותר, אומץ גם שמן הזית היווני.

בתקופת האימפריה העות'מאנית החלה ההיאבקות לבסס את מעמדה כענף ספורט חשוב. בתי ספר מיוחדים שהוקמו ברחבי האימפריה שימשו גם כמרכזים רוחניים.

הטורניר בקרקפנאר

קרבות היאבקות

אף שתחרויות נערכו ברחבי טורקיה במהלך כל השנה, הטורניר המרכזי נערך במהלך שלושה ימים בקיץ בקרקפנאר (Kırkpınar) הסמוכה לאדירנה, והמנצח מבין 1,000 המשתתפים מוכרז כ-"başpehlivan" ("ראש הגיבורים"). הטורניר בקרקפנאר נערך באופן כמעט רצוף מאז 1361, מה שהופך אותו לטורניר הספורט הוותיק בעולם. לפי אגדה מקומית, ראשיתו של הטורניר בתחרות בין 40 מלוחמיו של מורט הראשון ששהו באזור. קרב הגמר התנהל ללא הכרעה, ושני הלוחמים נאבקו עד שמתו מתשישות.

המקום בו נערך הטורניר הוזז בכמה קילומטרים ב-1924, בעקבות הסכם לוזאן, שבמסגרתו הועברו שטחים ליוון.

כללי הטקס

מתאבק בטורניר בקרקפנאר מכונה פֶּהְלִיוַואן ("גיבור"). המתאבקים לובשים מכנסי עור, הכרוכים סביב מתניהם בחבל. הטורניר נפתח בטקס שבו המתאבקים מושחים עצמם בשמן זית, תוך כדי שירה של שירים מסורתיים. ראש הטקס, הג'אזגר (Cazgır), מזמין את המתאבקים לתפילה, ולאחר מכן נותן את האות לפתיחת הטורניר. בשלב זה מבצעים המתאבקים פעולות חימום, שכוללות הצגה מופגנת של שריריהם, לצלילי תופים וזורנה, שילוו גם את המשך הטורניר. החימום עצמו כולל אף הוא אלמנטים טקסיים - המתאבקים הולכים קדימה ואחורה 3 פעמים, ולאחר מכן כורעים על ברכם השמאלית, ונוגעים בידם הימנית באדמה, בברך, בשפתיים ובמצח (גם על פעולה זו חוזרים 3 פעמים).

גם ההכנה לקרב כוללת פעולה טקסית. משיחת הגוף בשמן זית נעשית בסדר מסוים - ראשית יד ימין מושחת את פלג הגוף השמאלי, לאחר מכן יד שמאל מושחת את פלג הגוף הימני.

החוקים

כדי לנצח בקרב, על המתאבק להפוך את יריבו על גבו. לשם כך, מותר להכות, להיעזר ברגליים ואף להכניס ידיים למכנסי היריב ולמעוך את אשכיו. הפעולות האסורות הן נשיכה, פגיעה בעיניים או דיבור עם היריב.

מתאבקים צעירים בטורניר בקרקפנר

בעבר לא הוגבלו זמני הקרבות, אך ב-1975 נקבע כי כל קרב ייערך 40 דקות, מחשש לבריאותם של המתאבקים. אם לא מושגת הכרעה בזמן זה, מוארך הקרב ב-15 דקות נוספות, שבמהלכן צוברים המתאבקים נקודות על פעולותיהם, בדומה לקרבות איגרוף או ג'ודו.

מבנה הטורניר

המתאבקים מחולקים ל-11 מקצים, לפי הבדלי הרמות. המקצה החזק ביותר הוא מקצה ה-Baş Güreşler ("המתאבקים הראשיים"). המנצח בכל מקצה זוכה בתואר באשפהליוואן, וביומו האחרון של הטורניר מתחרים כל הבאשפהליוואנים ביניהם, עד לקרב הגמר. המנצח בקרב זה, ולמעשה בטורניר כולו, זוכה בגביע מזהב ובפרס כספי, שהחליף את הסוסים והפרים שהיו מוענקים בעבר. מתאבק שמצליח לזכות בטורניר 3 פעמים ברציפות זוכה גם בחגורת זהב.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היאבקות בשמן זית

• אתר טורניר ההיאבקות של קרקפנאר
• יאיר קדר, גברים בשמן זית, באתר מסע אחר (אורכב 22.01.2020 בארכיון Wayback Machine)