Loading AI tools
אמן ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דן רַיְזינגר (Dan Reisinger; 3 באוגוסט 1934 – 26 בנובמבר 2019) היה אמן ומעצב גרפי ישראלי, חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת תשנ"ח (1998).
לידה |
3 באוגוסט 1934 קאניז'ה, יוגוסלביה |
---|---|
פטירה |
26 בנובמבר 2019 (בגיל 85) גבעתיים, ישראל |
לאום | ישראל |
מקום לימודים | בצלאל |
תקופת הפעילות | 1950–2019 (כ־69 שנים) |
תחום יצירה | עיצוב גרפי |
יצירות ידועות |
|
פרסים והוקרה | |
www | |
ריזינגר נולד בקאניז'ה (Kanjiža) שבוויבודינה בסרביה, אז חלק מיוגוסלביה למשפחת אומנים, שעסקו בצביעה של מבני ציבור ובתים. בשנת 1941, בימי מלחמת העולם השנייה, פלש צבא הונגריה הפשיסטית לסרביה, וב־15 ביוני 1942 גויס אביו, ארמין (Armin Reisinger), לפלוגות העבודה בכפייה של הצבא ההונגרי, שמהן לא חזר. בעקבות השתלטות גרמניה הנאצית על הונגריה בשנת 1944 וחיסול יהדות הונגריה, הוסתר דן יחד עם אמו על ידי משפחות סרביות, ובדרך זו השניים ניצלו. בשנת 1949, בהיותו בן 15, עלה לישראל עם אמו ואביו החורג.
בשנת 1950, בהיותו בן 16, החל את לימודיו במחלקה לגרפיקה שימושית ב"בצלאל החדש" בירושלים, וסיים בשנת 1954. במהלך לימודיו, בשנת 1953 הוענק לו "פרס שטרוק" בעבור כרזת "מן העיר אל הכפר" שצייר במהלך לימודיו עבור מפעל הפיס. בשנים 1954–1957, במסגרת שירותו הצבאי בחיל האוויר עמד בראש מחלקת הפרסומים והכרזות של החיל ועסק בעיצוב גרפי של פרסומי החיל וזכה בתואר חייל מצטיין. לאחר שחרורו הצבאי נסע לבריסל, שם עבד כמעצב גרפי. במהלך שהותו זכה שם לפריצת דרך בחייו המקצועיים, כאשר זכה במקום הראשון בתחרות לעיצוב הכרזה הרשמית לביתן המדע בתערוכת אקספו 58. בשפה הגרפית של כרזה זו ניתן לזהות את הניצנים של המעבר מהשפה הציורית המסוגננת שבמסגרתה פעל בבצלאל אל שפת ההפשטה והצמצום. בעקבות הזכייה בתחרות גויס לצוות ההקמה של הביתן הישראלי בתערוכה. לאחר שהות בת שנה וחצי בבריסל, המשיך דן ללונדון, שם למד עיצוב במה ועיצוב טקסטיל. במקביל, ובעידודו של המעצב הנודע אברם גמז (Abram Games), החל לעבוד באופן עצמאי בעבור משרד הדואר הבריטי. בעת שהותו בלונדון פגש דן את אנאבל. בשנת 1960 השניים נישאו, שבו לישראל והשתקעו בגבעתיים.
לאחר שובו לישראל עבד ריזינגר במשרדי הפרסום "שחם לבינסון אילון" וטל-אריאלי" עד שהקים סטודיו עצמאי בתל אביב בשנת 1966, שבו ביסס את עבודתו.
ריזינגר היה חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת תשנ"ח (1998).
על רקע של מציאות רב לשונית ורב תרבותית בולטת עבודתו היצירתית והמחדשת של ריזינגר המטעימה בתוכה שפות חזותיות שונות. גישתו הישירה לטיפול במסר ובצורה, תוך שימוש בסמלים ברורים ובצבעוניות עזה - גישה זו מתעלה מעל מחסומים תרבותיים ומרשימה בנוכחותה בסביבה המקומית. תכונות אלה עושות אותו לסמן ימני בין חלוצי העיצוב המודרני בישראל
— מנימוקי השופטים, פרס ישראל, 1998
נפטר ב-26 בנובמבר 2019 בשנתו בביתו בגבעתיים. ריזינגר הותיר אחריו את רעייתו, אנאבל, ושלושה בנים.
ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.[1] עבודות ארכיון נוספות כלולות באוסף ע"ש דן ריזינגר במוזיאון ישראל ירושלים.[2] עבודות Supergraphics כלולות כיום בארכיון האדריכלות במרכז פומפידו, פריז.[3] שישה מגופניו עובדו לגרסה דיגיטלית על ידי בן נתן וניל כהן, והם זמינים לשימוש חופשי.[4]
גישתו לעיצוב הייתה פורצת דרך בנוף העיצוב המקומי של ישראל של אותן שנים. הוא אימץ את גישת העיצוב הכולל (Total Design), ועסק במגוון הולך ומתרחב של תחומי העיצוב הגרפי, החל מעיצוב סמלים ובניית זהות תאגידית, דרך עיצוב של לוחות שנה קינטיים ותלת־ממדיים ועד לעבודות אדריכליות, וסביבה. ריזינגר פעל במסגרת טכניקות וסגנונות שונים, ביניהם קולאז', סגנון קליגרפי חופשי ואופ-ארט. סגנון העיצוב של ריזינגר הוא מודרניסטי ומאופיין בתמציתיות, בהפשטה צורנית ובצבעוניות עזה.[5]
בין יצירותיו הבולטות לאורך השנים: עיצובם של עיטור הגבורה, עיטור העוז, ועיטור המופת של צה"ל, סמל וכרזות תיאטרון הבימה כמו גם סמלה של חברת התעופה "אל על" שתקציב הפרסום שלה נוהל באותה תקופה על ידי חברת הפרסום שחם לבינסון אילון, עיצוב סמלי תחרויות המכביה (החל מן המכביה התשיעית בשנת 1973 ועד המכביה השש-עשרה ב-2001), וכן פסלים ויצירות המוצבים במכון ויצמן למדע וב"יד ושם". בסוף שנות ה-60, זכו הכרזות שעיצב דן ריזינגר, דוגמת סדרת כרזות אייקוניות ליעדים שונים של חברת התעופה אל על, וכרזת "שלח את עמי", לתהודה בינלאומית. עיצב אחדים מבולי ישראל, ובהם בולי אולימפיאדת טוקיו ובול המכביה התשיעית.
לימד שנים רבות באקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" והיה חבר המועצה להשכלה גבוהה. יצירותיו הוצגו במהלך השנים בישראל, בארצות הברית, במזרח הרחוק וברחבי אירופה וספרים על עבודותיו הודפסו בסין וברוסיה. בשנת 1979 נבחר לחבר כבוד באגודת המעצבים הבינלאומית A.G.I (Alliance Graphique Internationale) וכחבר מועדון הארט-דירקטורים של ניו יורק A.D.C.. בנוסף, דן ריזינגר הוא חבר האקדמיה לעיצוב במוסקבה ופרופ' לשם כבוד באוניברסיטת מוהולי נאג' בבודפשט. בשנת 1987 הוזמן על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) לעצב לוח שנה. לוח שנה זה משמש את המוזיאון גם כיום. פעילותו הציבורית כללה חברות במועצה לישראל יפה.
עם התחדשות רכבת ישראל בשנות התשעים של המאה העשרים הופקד ריזינגר על עיצובה מחדש של השפה הגרפית של הרכבת ומיתוגה מחדש בעיני הציבור. ב-1992 הוא עיצוב את צורתם החיצונית של קרונות ה-IC3.[6] בשנת 1992 עיצב את מערכי הכרמלית שחודשו עד להחלפתם עקב שרפה בשנת 2019.
בין עבודותיו בולטים סמלי חברת אל על, משרד התיירות, אות הנשיא למתנדב, המוסד לביטוח לאומי, הדסה ועמותת חיים.
חלק מיצירותיו, בהן "מגילות האש", המורכבת מ-53 ציורים על פי שיריו של אבא קובנר ומוצגת בבית התפוצות, הושפעו מתקופת השואה.[7] בשנותיו האחרונות העמיק עוד את מחויבותו לשימור ולתיעוד הזיכרון האישי והלאומי. במסגרת כך יזם מול שלטונות הונגריה את הצבתו של פסל הזיכרון לנספי פלוגות העבודה. הפסל שעיצב ניצב בכיכר טלקי שבבודפשט, שממנה נשלחו היהודים לעובדות כפייה במזרח, ביניהם כאמור, היה גם אביו. אנדרטה זו, מצטרפת לשורה של עבודות שיצר בנושא השואה וזיכרון השואה, ביניהם הקיר המונומנטלי בחזית היכל השמות ב"יד ושם"[8] עליו פיסל בדמות אבני בזלת שחורות ומחוררות את הפסוק המהווה את המקור לשמו של מוסד יד ושם, "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם ... אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת" (ישעיהו נ"ו, ה'), וכן חמישים ושניים ציורי "מגילות האש" שנלווים לנ"ב פרקי הספר שכתב אבא קובנר. הציורים מוצגים דרך קבע בבית הכנסת בעיר לנדבה עם חנוכתו כמוזיאון השואה של סלובניה.[9] ריזינגר הוא אזרח כבוד של העיר ועיצב את הלוגו של המוזיאון.[10]
בשנת תשע"ח נבחר דן ריזינגר לשאת משואה בעצרת הזיכרון הממלכתית לשואה ולגבורה במוזיאון משואה, המכון הבינלאומי ללימודי השואה.[11]
ספר נוסף של דן רייזינגר הוא ״סמלים״ דו לשוני עברית ואנגלית. מכיל יצירות רבות בצבע ובאיכות גבוהה. הכריכה אדומה. זהו אוסף נדיר של סמלים בעיצובו של דן ריְזינגר (יליד 1934), צייר ומעצב גרפי ישראלי חשוב, חתן פרס ישראל לעיצוב. יצירתו המשתקפת בספר זה משתרעת על פני כ-40 שנה: משנת 1961 ועד 1995. הספר עוצב והופק בסטודיו ריזינגר. 105x145 מ"מ. ללא עימוד (158 עמ`)
לאחר מותו
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.