Loading AI tools
דן סינור (באנגלית: Daniel Samuel Senor, נולד ב-6 בנובמבר 1971) הוא עיתונאי, פובליציסט, פרשן פוליטי, יועץ פוליטי וסופר יהודי-אמריקאי נאו-קונסרבטיבי. מחברו (יחד עם שאול זינגר) של רב המכר מדינת הסטארט-אפ. כיהן כיועצו לענייני מדיניות חוץ של המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית ב-2012 מיט רומני ובתקופת מלחמת עיראק כיהן כדובר כוחות הקואליציה המערבית במדינה זו.
 | |
| לידה |
6 בנובמבר 1971 (בן 52) יוטיקה, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
|
| בן או בת זוג |
קמפבל בראון (2006–?) |
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | dansenor |
  | |
סינור נולד בעיר יוטיקה שבמרכז מדינת ניו יורק, ארצות הברית, למשפחה יהודית אמריקאית מרובת ילדים. אחת מאחיותיו, וונדי היא כיום אזרחית ישראלית ונשואה לשאול זינגר, עיתונאי הג'רוזלם פוסט ושותפו של סינור לכתיבת רב המכר על ישראל, מדינת הסטארט אפ.
סינור גדל בטורונטו, שבאונטריו, קנדה. הוא למד לתואר ראשון באוניברסיטת מערב אונטריו ובמקביל למד גם באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1999–2001 הוא למד וסיים תואר שני (MBA), בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד ולאחר מכן היה במשך כשנתיים יועץ השקעות בחברת "קרלייל" הבינלאומית, שמרכזה בוושינגטון.
באפריל 2006, בן 34, הוא נישא לעיתונאית ושדרנית הטלוויזיה (NBC, CNN), זוכת פרס אמי, אלמה דייל קמפבל בראון, אותה פגש לראשונה בבגדאד. קמפבל בראון, גרושה קתולית בת 37, התגיירה סמוך למועד הנישואין[1]. לזוג יש כיום שני בנים: הבן הבכור אלי ג'יימס סינור (2007) קרוי על שם אביו של סינור, ג'יימס, והבן השני - אשר ליאם סינור (2009).
בסוף שנת 2016, הגיש הצעה[2],במכרז, לרכישת העיתון הכלכלי, גלובס.
סינור החל את דרכו הפוליטית כיועץ לענייני מדיניות חוץ ומנהל תקשורת לסנאטור הרפובליקני ממדינת מישיגן, ספנסר אברהם, נוצרי מרוני ממוצא לבנוני. אברהם היה כמה שנים אחר כך שר האנרגיה בממשל ג'ורג' ווקר בוש.
בתחילת 2003, תקופת ממשל בוש (הבן), סינור הצטרף לשירות הממשלתי. הוא שימש תחילה כסגן דובר הבית הלבן סקוט מק'ללן[3] ולאחר מכן מונה ליועץ תקשורת אזרחי לפנטגון, המוצב בדוחא בירת קטר, לקראת הפלישה האמריקאית לעיראק.
באפריל 2003, מיד עם סיום כיבוש עיראק על ידי האמריקאים הוצב בבגדאד ומונה לדובר כוחות הקואליציה המערבית בעיראק, תפקיד אותו מילא במשך קצת יותר משנה. בכך הוא היה לאחד האזרחים האמריקאים ששירתו הכי הרבה זמן במדינה זו. ב-2004, עם סיום שירותו בעיראק הוא קיבל את "אות השרות האזרחי הראוי לציון", שהוא אחד הפרסים היוקרתיים ביותר שמעניק משרד ההגנה האמריקאי למי שאיננו חייל.
סינור משמש כאחד מאנשי מיט רומני עוד מ-2006, עת היה רומני עדיין מושל מסצ'וסטס. מי שקישרה בינו לבין רומני אז, הייתה בת' מאיירס, אחת האסטרטגים הבכירים של רומני. סינור ליווה את רומני כבר בביקורו בישראל בינואר 2007, בתוקף תפקידו כיועצו של רומני לענייני מדיניות חוץ. כשנה וחצי אחר כך, במאי 2008 הוא היה אחד מחברי המשלחת האמריקאית שנילוותה לנשיא בוש (הבן), בביקורו בישראל לרגל חגיגות יום העצמאות הששים למדינה. ב-2011 הוא נילווה לרומני בנסיעתו למדינות שונות במזרח התיכון, לרבות, שוב, ישראל. וביולי 2012 הוא היה חלק ממשלחתו של רומני, בעת ביקורו האחרון בארץ.
בביקור של 2012 בישראל השמיע סינור בשמו של המועמד הרפובליקני מספר התבטאויות בסוגיה הפלסטינית, בעד שתי מדינות לשני עמים ובלבד שבכך יסתיים הסכסוך וכנגד "זכות השיבה". בנוגע לסוגיית הגרעין של איראן הוא אמר בשם רומני, כי "רומני אינו תומך במלחמה עם איראן. הוא רק מבהיר מהן האופציות במקרה שהמהלכים הדיפלומטיים ייכשלו."[4].
אהרון מילר, שבין 1978 ל-2003 היה קשור לטיפול בסכסוך הישראלי-ערבי תחת 6 מזכירי מדינה וכיהן כמספר 2 בצוות השלום בראשות דניס רוס, אמר על סינור, כי "הוא נץ פרגמטי בעל רגישות חריפה לאינטרסים הנוגעים לביטחון ישראל. זהו בבירור פילטר, שדרכו הוא - וגם רומני אם ייבחר לנשיא - מתבוננים במכלול הסוגיות של המזרח התיכון"[5].
סינור הוא עמית מחקר בכיר במועצה ליחסי חוץ, מכון מחקר שנוסד ב-1921, ונחשב לרב השפעה ביותר, בתחומו, בארצות הברית. מכון זה מוציא לאור את הדו ירחון "פוריין אפיירס", אחד מכתבי העת החשובים ביותר בתחום מדיניות החוץ האמריקאית.
סינור מרבה לכתוב מאמרי דעה, בעיקר בוול סטריט ג'ורנל, אולם גם בעיתונים רבים אחרים, לרבות הניו יורק טיימס, ניו יורק פוסט, וושינגטון פוסט, ויקלי סטנדרד ועוד. בנוסף לכך הוא מופיע כפרשן פוליטי ברשת הטלוויזיה פוקס ניוז. בין השאר הוא היה המנחה, בשני סרטים דוקומנטריים שהפיקה הרשת, על עיראק ואיראן.
מאמריו (מדגם בלבד)
- Why Israel Has Doubts About Obama[6] (המאמר המקורי הופיע בוול סטריט ג'ורנל, 5 במרץ 2012)
- Why Obama is Losing the Jewish Vote[7] (המאמר המקורי הופיע ב"וול סטריט ג'ורנל", 15 בספטמבר 2011)
- Donald Rumsfeld's Iraq revisionism (יחד עם רומן מרטינז - 14 בפברואר 2011, וושינגטון פוסט)[8]
- Marching Through the Meltdown, 25 באוקטובר 2009[9]
"מדינת הסטארט אפ"
הספר Start-up Nation: The Story of Israel's Economic Miracle יצא לאור בנובמבר 2009 בהוצאת Twelve, השייכת לקבוצת האצ'ט, הוצאת הספרים השנייה בגודלה בעולם. הוא נכתב על ידי סינור, יחד עם גיסו, הסופר, עיתונאי ובעל טור בג'רוזלם פוסט, שאול זינגר. השניים מנסים לענות בספרם על השאלה, איך ייתכן שמדינת ישראל, בת ששים בלבד ובה כשבעה מיליון נפש, בלא משאבי טבע של ממש, מוקפת באויבים ונמצאת במצב מלחמה תמידי מאז היווסדה, מצליחה לייצר יותר חברות סטארט אפ מאשר מדינות גדולות, מבוססות ושלוות בהרבה ממנה, כמו יפן, סין, קוריאה, בריטניה, הודו וקנדה, ולרשום בנאסד"ק האמריקאית יותר חברות מאשר כל מדינה אחרת שמחוץ לארצות הברית[10].
הספר היה במקום החמישי ברשימת רבי המכר העסקיים של הניו יורק טיימס לשנת 2010[11] וגם ברשימת רבי המכר של הוול סטריט ג'ורנל. הוא תורגם לעברית, תחת השם "מדינת הסטארט אפ" ויצא לאור ב-2011, בהוצאת מטר וזמורה ביתן.
הספר גם ספג ביקורת בשל התייחסותו ליזמות בלבד, בלא להזכיר את אי היכולת של ישראל לפתח חברות גדולות והמחיר הכלכלי של אי יכולת זו. פרסומו הוביל לכתיבת מספר ספרים נוספים, אשר עסקו בנושא הישראלי ובכלכלה הישראלית.
- דן סינור ושאול זינגר, מדינת הסטארט-אפ: מנוע הצמיחה הכלכלי של ישראל, מאנגלית: יהודה בן-מוחא, זמורה ביתן ומטר, ת"א, תשע"א 2011.
- אורי גולדברג, ?What's Next for the Startup Nation, הוצאת Authorhouse, ניו-יורק, ארה״ב. 2012[12]
דן סינור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דן סינור, ברשת החברתית LinkedIn- אריאל ויסמן, הוא כתב רב־מכר על ישראל, היום הוא מפחד להסתובב בארה"ב, באתר גלובס, 29 ביוני 2024
דן סינור (1971-), דף שער בספרייה הלאומית- תמצית פרטים ביוגרפיים של דן סינור, באתר הרשמי של הבית הלבן
- על קמפבל בראון ודן סינור, באתר The New York Times
- מאמר ביקורת על "אומת הסטארט אפ", באתר וול סטריט ג'ורנל
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
