דוד שחר - Wikiwand

דוד שחר (17 ביוני 1926 – 2 באפריל 1997) היה סופר ישראלי בשפה העברית, מרצה, מתרגם ועורך.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

דוד שחר

דוד שחר, 1994
לידה	17 ביוני 1926 ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	02 באפריל 1997 (בגיל 70) לה שֶׁ֫נֵה, צרפת
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
שפות היצירה	עברית
סוגה	רומן
נושאי כתיבה	ירושלים של מטה וירושלים של מעלה, זהות וזיכרון
יצירות בולטות	היכל הכלים השבורים (יצירה הכוללת שמונה ספרים)
בן או בת זוג	שולמית שחר (1956–9 בינואר 2025)
צאצאים	מאיר שחר
פרסים והוקרה	פרס ירושלים ע"ש ש"י עגנון (1973), פרס תל אביב ע"ש חיים נחמן ביאליק (1984), פרס ראש הממשלה (1969, 1978, 1991), פרס ברנר (1996), פרס נשיא המדינה לספרות (1997), פרס אוניברסיטת ניו יורק ואונ' בר-אילן ע"ש נוימן (1986/87), פרס מדיסיס (צרפת, 1981), עיטור מסדר האמנויות והספרות-נשיא צרפת (1985), עיטור מפקד אות האקדמיה הצרפתית (1989), עיטור העיר בריסל, בלגיה, עיטור העיר מונפלייה, צרפת

Remove ads

Remove ads

ביוגרפיה

סכם

פרספקטיבה

דוד שחר נולד בירושלים למשפחה ותיקה בארץ, דור חמישי לילידי ירושלים. אבותיו הגיעו לירושלים במאה ה-19 - מצד אמו באו מהאימפריה הרוסית, ומצד אביו באו מהונגריה, ולפי סיפורים משפחתיים לענף זה של המשפחה, הייתה להם זיקה למגורשי ספרד.

שחר התגורר בירושלים כמעט כל חייו, גדל בבית חילוני ומשפחתו התגוררה עד גירושי הוריו ברחוב הנביאים. עקב מאורעות תרצ"ו נקלע בית הספר ללימוד שפות שהקים אביו למשבר שהוביל לפשיטת רגל. המשפחה נותרה בחוסר כול, וכך נאלץ שחר בגיל 12 למצוא מקלט יחד עם כל משפחתו החילונית בבית סבתו הדתייה בשכונת מאה שערים. יחסי הוריו התערערו, והם נפרדו כשהיה בן 18. שחר למד בבית הספר תחכמוני ואחר כך בתיכון בית הכרם. לאחר מכן השלים לימודיו בפסיכולוגיה ובספרות עברית באוניברסיטה העברית. במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת כמפקד קרבי, ומאוחר יותר כקצין חינוך. מהרגע שהחליט להקדיש את חייו ליצירתו התפרנס בקושי, היה מורה, עורך, מתרגם, מתקין לשוני ועוד. לימד אנגלית ותנ"ך בבתי ספר טכניים, ומאוחר יותר היה מרצה בבית המדרש למורים בגבעת השלושה.

סיפוריו הראשונים מתרחשים בזירה שלימים תהפוך לזירה העיקרית של יצירתו: העיר ירושלים של ילדותו. ספריו אלו החלו לצאת בשנות ה-50 המוקדמות. ספר סיפוריו הראשון, "על החלומות", מעמת את גיבוריו, ילידי העיר הקסומה, עם ההווה המאכזב ועם המציאות הכעורה של חייהם. הוא כתב ופרסם קובצי סיפורים, רומנים, ביוגרפיות, וספר ילדים - "הרפתקאותיו של ריקי מעוז", שיצא בכמה גרסאות ובכמה מהדורות.^[1]

יצירתו הנחשבת היא סדרת הספרים בשמונה כרכים, "היכל הכלים השבורים", ששחר עצמו כינה אותם גם בשם הכולל "לוריאן", על שם גיבור הסדרה גבריאל לוריא. בסדרה מגולל שחר תמונה פנורמית רחבה, המתרחשת ברובה בירושלים, אך גם בערים אחרות בעולם. לתוך פנורמה זו הביא שחר דמויות צבעוניות, סיפורים מפותלים וגורלות שזורים, המהווים מעין מפה אנושית רחבה של מאה וחמישים השנים האחרונות.

שחר זכה לכיבודים ספרותיים ופרסים רבים. בין השאר זכה בפרס עגנון, פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס נשיא המדינה לספרות, ומספר פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בשנת 1973 נבחר ליושב ראש אגודת הסופרים בישראל. אף על פי כן הביקורת הספרותית בארץ לא אהבה את יצירתו. ייתכן שבין הגורמים לכך היו דעותיו ה"ימניות" המתונות, סלידתו מכל מחנאות פוליטית וזיקתו ליישוב הישן בירושלים. החל משנות השישים יצא לעיתים לצרפת, בתחילה ליווה את שולמית אשתו בעבודת הדוקטורט שלה, ובהמשך גם לצורך עבודתו הספרותית. בצרפת ובבלגיה יצא לו שם של סופר מיוחד במינו, הממשיך את המסורת הספרותית של הסופר מרסל פרוסט.

שחר זכה למתרגמת צרפתייה מוכשרת בשם מדלן נז' (Madeleine Neige), שתרגומיה התקבלו באהבה על ידי הקוראים הצרפתים, והוא זכה בצרפת למה שלא זכה בארץ: הכרה ספרותית נכבדה, תפוצה רחבה, התייחסות רצינית של חקר הספרות וזכה בפרס מדיסיס לסופר זר, הפרס הצרפתי הגבוה לספרות מתורגמת. ב-1985 זכה בעיטור מפקד במסדר האמנויות והספרות. הוא זכה גם לעיטור כבוד משר החוץ הצרפתי, ואף זכה לרחוב על שמו, בכפר הנופש דינאר (Dinard) שבחבל ברטאן.

שחר פרסם בעברית קרוב לשישים כרכים של סיפורת ותרגום. ספריו תורגמו לכמה לשונות, ובהן צרפתית, אנגלית, קטלאנית, יפנית, רוסית, גרמנית, אסטונית וספרדית.

בשנת 1956 נישא להיסטוריונית פרופ' שולמית שחר, כלת פרס ישראל. בנו הוא מומחה לתרבות סין פרופ' מאיר שחר. בתו דינה היא מעצבת, אחיינו הוא הסופר אורי וינברג.

דוד שחר נפטר ב-2 באפריל 1997 בבית חולים בפריז כשהוא בן 70, ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים. בהלוויה נשא הספד הכימאי והמשורר פרופ' אבנר טריינין.

לרגל הוצאתו המחודשת של ספרו "סוכן הוד מלכותו" בשנת 2007 כתב הסופר חיים באר: "יצירתו של דוד שחר היא אחד מהשיאים המזהירים ביותר של הספרות הישראלית ובד בבד עם כך - אחת ההחמצות הגדולות של הביקורת המקומית שלא השכילה להציב אותו במקום הבולט שהוא ראוי לו".^[2]

Remove ads

ספריו

ספר ילדים

הרפתקאותיו של ריקי מעוז, וכל עלילותיו וגבורותיו כפי שהוא עצמו סיפרם/ ואני דוד שחר שמעתים מפיו והעליתים על הכתב/ הרישומים מעשה ידיו של בני עדן/ ירושלים, 1961

קובצי סיפורים

סיפורים קצרים, הדר, תל אביב, 1979
על החלומות, סיפורים, עם עובד, תל אביב, 1955
קיסר, סיפורים, תל אביב, דביר, 1960
שפמו של האפיפיור, סיפורים, שוקן, תל אביב, 1971
מגיד העתידות, סיפורים, מסדה, 1966
מותו של האלוהים הקטן, סיפורים, שוקן, 1970

רומאנים נפרדים

ירח הדבש והזהב, הדר, תל אביב, 1959
סוכן הוד מלכותו, מהיכל הכלים השבורים, הדר, 1979
אל הר הזיתים, עם אחרית דבר מאת אבנר טריינין, מוסד ביאליק 1998

היכל הכלים השבורים

שער ראשון: קיץ בדרך הנביאים, ספרית פועלים, מרחביה, 1969^[3]
שער שני: המסע לאור כשדים, ספרית פועלים, 1971^[4]
שער שלישי: יום הרוזנת, ספרית פועלים, 1976
שער רביעי: נינגל, עם עובד, 1983
שער חמישי: יום הרפאים, עם עובד, 1986
שער שישי: חלום ליל תמוז, עם עובד, 1988^[5]
השער הסתום: לילות לוטציה, ספרית מעריב, 1991
שער שביעי: על הנר ועל הרוח, ספריית השעות, ידיעות אחרונות, 1994

ספרים מתורגמים

חכמת זן, הדר הוצאה לאור 1989
סמים משכרים ונפש האדם, רוברט פ. דה רופ, הדר הוצאת ספרים, 1962

Remove ads

לקריאה נוספת

סכם

פרספקטיבה

על יצירתו של שחר נכתבו מאמרים ומחקרים רבים. להלן מבחר מתוכם:

ספרים

חן יסודות, בראשית היה הפלא, עיון במכלול יצירתו של דוד שחר , הוצאת כרמל ועמדה חדשה, 2021
מיכל פלד גינזבורג ומשה רון, כלים שבורים: זיכרון, זהות ובריאה ביצירת דוד שחר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004
אורנא בזיז, הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע, הוצאת כרמל, 2003
שרה כ"ץ, האני וגיבוריו בסיפורי דוד שחר, עקד, תל אביב, תשל"ו
שרה כ"ץ, מראות בירושלים של דוד שחר, עם עובד, תל אביב 1985
אריה חינקיס, דוד שחר, כל הסיפורים הקצרים, בלווית המסה ממאה שערים לדרך הנביאים

Michal Peled Ginsburg & Moshe Ron, Shattered Vessels: Memory, Identity, and Creation in the Work of David Shahar. State University of New York, 2004

מאמרים

ז'ולייט חסין, "לוריאן של דוד שחר באור כתיבתו של מרסל פרוסט", ראה 6, 2002
ידידיה יצחקי, "ברל רבן - אשבעל עשתרות - האם הוא יונתן רטוש?", "עיתון 77" 256, 2001
גרשון שקד, "רומאנטיקאים מאוכזבים וסיוטים גרוטסקיים", מחקרים בספרות ישראל, 2003
חיה שחם, "כפל הפנים של הוויה: דוד שחר, נינגל, 1983", "ידיעות אחרונות", ינואר 1984
שרה הלפרין, "הצד הטראגי והצד הקומי ביצירת דוד שחר ("היכל הכלים השבורים")", הדאר 63, כ"ח, 1984
אמנון נבות, "מקרי מיבחן בספרותנו", עכשיו 49, 1984

ראיונות

מנחם מיכלסון, "תמיד הייתי זאב בודד", ריאיון עם הסופר דוד שחר, "ידיעות אחרונות", ינואר 1977
יעל לוטן, נולדנו לתוך עולם מפוצץ, כותרת ראשית, 2 בנובמבר 1983
שיחה עם דוד שחר, (תמלול הקלטה מ-1969), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013

ספריו שתורגמו ללועזית

עשרים ושמונה מספריו של שחר תורגמו, בהם ספרים שתורגמו לצרפתית, גרמנית, אנגלית וספרדית. בצרפת יצאו ספריו בהוצאת גלימר (Gallimard). דליה בילו תרגמה את ספריו לאנגלית ומדלין נז' לצרפתית.