גיא מרוז - Wikiwand

גיא מרוז (נולד ב-2 בספטמבר 1961) הוא עיתונאי, מגיש טלוויזיה, תסריטאי, מחזאי, זמר, שחקן, מוזיקאי וסאטיריקן ישראלי.

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

גיא מרוז

לידה	2 בספטמבר 1961 (בן 63) תל יצחק, ישראל
מדינה	ישראל ישראל
תקופת הפעילות	מ-1979
עיסוק	עיתונאי ואיש טלוויזיה
סוג כתב	הגשת "אורלי וגיא" בערוץ 13
בת זוג	אורלי וילנאי
קישורים חיצוניים
טוויטר (X)	guymeroz

Remove ads

ביוגרפיה

סכם

פרספקטיבה

מרוז נולד בקיבוץ תל יצחק^[1]. הוא בנה של דליה מרוז, ששימשה דוברת התזמורת הפילהרמונית הישראלית^[2]^[3], ובן דודה של השחקנית יובל שרף.

ב-1979 בעודו בן 17, הקליט את השירים "סיפור קטן" ו"הכל ולא כלום". ב-1981 הקליט עם להקת "גל שקט" את אלבומו היחיד, עם השיר "האופנוע משנות החמישים". בהמשך, מרוז הקליט שירים נוספים.

מרוז יצר והגיש יחד עם יוני להב את תוכנית הסאטירה "נייס גיא", ששודרה בערוץ 2 הניסיוני בין 1992–1993. ב-1994 הנחה את התוכנית לילדים "אוטוטו" ששודרה בטלוויזיה החינוכית, ומאוחר יותר את תוכנית ההמשך "גיא-גלים". ב-1997 שימש כאחד המנחים של "זאפ לראשון" והיה המנחה של התוכנית "אגדו" שהציגה אגדות עם באופן קומי וסאטירי. יוני להב היה אחד הכותבים הקבועים. ב"אגדו" הכיר מרוז את השחקן ירון לוי-סבג שהיה אחד המשתתפים הקבועים. ב-1998 שיחק את רב החובל גיא בתוכנית "ספינת האהבה של זאפ", והגיש את תוכנית המסעות הקומית "טליובלה" לצד ירון לוי סבג. במקביל כתב במדורי סאטירה בעיתונות הכתובה ובאינטרנט.

ב-2000 חבר שוב ליוני להב בספיישל סאטירי בשם "המחשוף 2000" בערוץ 2. בעקבות זאת המשיכו השניים לתוכנית השבועית "המחשוף". מספר קטעים מהתוכנית עוררו מחלוקת בציבור, בעיקר הקטע בו השחקנית אביטל דיקר הופיעה לכאורה בעירום באחת התוכניות (על אף הסתרת איבריה האינטימיים באמצעים טכניים), וכן קטע בו מרוז ולהב קורעים דגלים של ישראל ושל הרשות הפלסטינית, הופכים את הדגלים לכדור, ומתמסרים איתו. התוכנית ירדה מהמסך לאחר עונה אחת.

ב-2003 בהיותו עורך תוכנית הטלוויזיה "פיני הגדול" בערוץ ביפ, יצרו מרוז ומגיש התוכנית גיל קופטש מערכון בו נראה שמעון סרברניק, ניצול מחנה ההשמדה חלמנו, בקטע וידאו מתוך סרטו של קלוד לנצמן "שואה". במערכון הצמידו מרוז וקופטש לדבריו של סרבניק תרגום אלטרנטיבי כביכול, בעל אופי פורנוגרפי בוטה. כתוצאה מכך נתבעו לדין היוצרים על ידי סרבניק^[4] ועל ידי קלוד לנצמן^[5], ולבסוף נאלצו לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים גבוהים.

מרוז הנחה את "בולדוג" בערוץ 8 בכבלים, תוכנית שחשפה שחיתויות. לאחר מכן הגיש בערוץ 2 את "המשמר האזרחי", תוכנית שמתכונתה עברה לרדיו 99 ונועדה לסייע לציבור להילחם בבירוקרטיה. בהמשך, ביחד עם אורלי וילנאי, הגיש בגלי צה"ל את התוכנית "יהיה בסדר", שאף היא עסקה בענייני בירוקרטיה.

ב-2007 יצר יחד עם רענן שקד את סדרת הדוקו-ריאליטי "איפה הכסף" עבור שידורי קשת בערוץ 2 (4 פרקים)^[6]. בערב יום השואה ה'תשס"ח הוקרן בערוץ 2 סרטם של וילנאי ומרוז "מוסר השילומים - המלחמה נמשכת", שבו האשימו את ועדת התביעות וכן אישים מטעמה בכך שהם מעכבים תשלומים המיועדים לניצולי השואה, ומעדיפים את תקצובם של מוסדות שאינם קשורים לניצולים. ועדת התביעות טענה כי מדובר ב"עלילה אכזרית ומעוותת" ותבעה את בני הזוג. בהסכם פשרה הוחלט כי הם יפרסמו התנצלות ויעבירו לוועדה פיצוי בסך של 150 אלף ש"ח, שיועבר לארגון "עמך"^[7].

בינואר 2011 החלו מרוז ורעייתו להגיש מדי יום תוכנית בוקר בשם "אורלי וגיא" בערוץ עשר לשעבר (בהמשך שודרה התוכנית בשעות הערב). ב-2014 השתתפו בני הזוג בעונה שנייה של הסדרה הדוקומנטרית "מחוברים פלוס", ששודרה ב"הוט".

הוא מפיק יחד עם המאמן האישי אלון גל את הפסטיבל השנתי לאמני ומופעי רחוב בזכרון יעקב.

בנוסף לעבודתו בטלוויזיה, מרוז כתב טור שבועי ברשת המקומונים של מעריב, "זמן מעריב".

ב-2017 המחזה פרי עטו "עיתונאי על תנאי" מוצג בתיאטרון הבימה בבימוי נורמן עיסא.

ב-2020, עם התפרצות מגפת הקורונה, יצר עם אשתו אורלי וילנאי את הסרט התיעודי "ומה אם כל העולם טועה?" בו שולבו מומחים מתחום הרפואה המתנגדים למדיניות הטיפול בקורונה בישראל ובעולם^[8]. הסרט זכה למאות אלפי צפיות תוך מספר ימים ולתגובות המפריכות את טענותיו מצד מדענים^[9]. בספטמבר 2021 פרסמו השנים את הסרט התיעודי "עזבו את הילדים" העוסק במדיניות הממשלה בהקשר לילדים ובני נוער. גם סרט זה זכה לביקורת מאנשי מדע ורפואה^[10]. בדצמבר 2021 פרסמו השנים פוסט הקורא לנשים שעברו לידה שקטה לאחר החיסון לדווח על כך. משרד הבריאות יצא בחריפות כנגד פוסט זה. בתגובה, אורלי וגיא הגישו תביעה כנגד משרד הבריאות^[11].

לקראת סוף 2020 יזם מרוז את הפיכת ספר הילדים המצליח "תפילילה" (מאת מאיה חנוך ומיכל כהן-חי) לאלבום ובו שירי הספר מולחנים. גיא הלחין שבעה מהשירים, ואת הנותרים הלחינו שלום חנוך יוני רכטר, אלון אולארצ'יק, אלון עדר, נינט טייב, בן ארצי, אסתר רדא ותמרי מסיקה, בתם בת ה-9 של מירי מסיקה ואורי זך. את שירי האלבום, שיצא בהליקון (חברה) מבצעים שלום חנוך, אלון עדר, נינט טייב, בן ארצי, אסתר רדא, מירי מסיקה, אבי גרייניק, עמרי קרן, נעמה חי וגיא מרוז (הפיק מוזיקלית ועיבד את האלבום יונתן בר גיורא). האלבום זכה ללמעלה מחצי מיליון האזנות בפלטפורמות הדיגיטליות השונות ב-2021.

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 החל מרוז לימודי תואר במדע המדינה-פוליטיקה וממשל באוניברסיטת בר-אילן.

ב-2024 העלה תיאטרון "הבימה" את המחזמר "האמיני יום יבוא" מאת מרוז על תולדות חייה של יפה ירקוני^[12]^[13]. באפריל אותה שנה, החל להגיש ביחד עם אורלי וילנאי את התוכנית השבועית "חוזרים עם תקווה" בגלי צה"ל^[14]. בשנה זו העלה גם הצגת יחיד בשם "לא נורמלי", העוסקת בהתמודדותו עם דיכאון פסיכוטי ממנו השתקם^[15]^[12].

במרץ 2025 הצטרף כחבר קבוע בפאנל תוכנית הטלוויזיה "הפטריוטים" ב"עכשיו 14.^[16]

חיים אישיים

בעבר היה גיא מרוז בן זוגה של שלי יחימוביץ'. הוא נשוי פעם שנייה, לאורלי וילנאי. בדצמבר 2008 השניים נישאו בטקס אזרחי ובספטמבר 2017, הם נישאו בטקס דתי^[17].

בשנים 2011–2012 ניסו מרוז ווילנאי להביא ילד משותף לעולם, ולשם כך עברו טיפולי הפריה חוץ-גופית, אותם תיעדו בסרטם "זוג או ילד", שהוקרן בערוץ 10^[18]. לאחר שהניסיונות להרות כשלו, החליטו להפוך למשפחת אומנה. בני הזוג משמשים כמשפחת אומנה לבנם של מסתננים מאריתריאה^[19]^[20]^[21]. הזוג מתגורר בשיכון בבלי^[22].

מאשתו הראשונה מרוז הוא אב לשלושה וסב. בנו דניאל הוא שחקן.

Remove ads

דעותיו הפוליטיות

מרוז ידוע בעמדותיו השמאליות הנחרצות ובפעילותו בנושאים חברתיים – כמו תמיכה במאבק הנכים, מחוסרי דיור, קשישים, מצבם של ניצולי השואה^[23] והתנגדות למדיניות ההפרטה בישראל.

ביולי 2010 הודיע על כוונתו להצטרף לפוליטיקה אם תתמודד רשימת "השמאל הלאומי" בבחירות לכנסת^[24].