גובה פני הים

גובה פני הים הוא מדד לגובהם של פני הים (או האוקיינוס) במקום שבו הם פוגשים ביבשה.

גובה פני הים משמש נקודת ייחוס לציון גבהים על-פני כדור הארץ – נהוג לציין גובהם של מקומות גאוגרפיים, כגון הרים ועמקים, ביחס לגובה פני הים הממוצע.

גובהם של מקומות הנמצאים מעל פני הים, מצוין בסימן פלוס, או במילים "מעל פני הים". גובהם של מקומות הנמצאים מתחת לפני הים, מצוין בסימן מינוס, או במילים "מתחת לפני הים".

המקום הגבוה ביותר מעל פני הים הוא הר אוורסט, שגובהו 8,848+ מטר (או, על פי מקורות אחרים, 8,850+ מטר). עקב פחיסות כדור הארץ, זהו איננו המקום המרוחק ביותר ממרכז כדור הארץ, אלא הר צ'ימבורסו. המקום הנמוך ביותר מתחת לפני הים ביבשה הוא ים המלח. בסוף ספטמבר 2023 היה גובה פני המים שלו 438.35- מטר.^[1]

תכונות פיזיקליות שונות, ובפרט לחץ האוויר, משתנות עם שינוי הגובה שבו נמדדת התכונה. הערך המקובל שניתן לתכונה מסוימת, כגון מהירות הקול או טמפרטורת הרתיחה של המים, הוא ערכה בגובה פני הים.

גובה פני הים נקבע כנקודת ייחוס משום שעקב חוק כלים שלובים הוא יחסית אחיד על פני כדור הארץ, ללא שינויים גדולים בזמן ובמרחב. עם זאת, בעוד שהמדד הנקרא "גובה פני הים" נשאר בעל ערך קבוע, מפלסם האמיתי של פני הים אינו קבוע לגמרי.

שינויים במרחב

מפלסם של פני הים לרוב דומה על פני כל הימים, אך יש יוצאים מן הכלל בשל מספר גורמים לרבות: משקל סגולי שונה עקב מליחות שונה, טמפרטורה, רוח, וכן שינויים מקומיים של כבידת כדור הארץ.^[2]

שינויים בזמן

בטווח זמן קצר, מפלסם של פני הים משתנה על פני עונות השנה ובמהלך היממה, בשל תופעות גאות ושפל, בשל הפשרת קרחונים ובשל גורמים אחרים.

בטווח זמן ארוך, מפלס פני הים משתנה בהשפעת שינויים אקלימיים וגאולוגיים. על-פי ממצאים ארכאולוגיים, מעריכים שבמשך כשלושת אלפים שנה, עד תחילת המאה ה-19, מפלס פני הים היה כמעט קבוע, עם עליה של 0.2-0.1 מילימטר לשנה. מאז שנת 1900 מפלס פני הים עולה ב-1–3 מ"מ לשנה, כאשר מדידות לווייניות אשר החלו בשנת 1992 מציינות עליה ממוצעת של 3.61 מ"מ בשנה. החישוב הממוצע מושפע גם משינויים עונתיים, אולם המגמה נשמרת לאורך השנים. נכון ל-2016, גובה פני הים הממוצע עלה ב-8 ס"מ מתחילת המדידות הלוויניות. העלייה אינה אחידה ברחבי העולם, ומושפעת גם מהזרמים, והשדה הגרביטציוני (שינוי במסת הקרח משפיע גם על שדה הכבידה של כדור הארץ). נכון ל-2016, באוקיינוס ההודי גובה פני הים עולה בממוצע 5 מ"מ בשנה, ובאוקיינוס השקט, בכ-10 מ"מ בשנה.^[3]

יש הטוענים שהגידול בקצב העלייה של מפלס פני הים הוא תוצאה של ההתחממות הגלובלית, המשפיעה על מפלס פני הים בשתי דרכים:

גידול בכמות המים בימים עקב הפשרת הקרחונים היבשתיים.
התפשטות המים עקב עליית הטמפרטורה שלהם.

בשל השינויים וההבדלים בגובה פני הים, נקבע הגובה הממוצע במדינות שונות על פי מדידות במקומות שהרשות המוסמכת לכך החליטה עליהן, ולפיו מחושבים הגבהים באותן מדינות. לדוגמה, בבריטניה מחושב גובה פני הים הממוצע לפי מדידות בליברפול ובניולין שבקורנוול, בצרפת מקום המדידה הוא במרסיי, ובספרד באליקנטה.

גובה פני הים בישראל

הגובה הממוצע של פני הים התיכון בארץ ישראל נקבע על ידי המנדט הבריטי בשנת 1920. בעזרת מכשיר מדידה שנקרא מראוגרף (Mareographe) בוצעו לאורך חופי הים התיכון, בעיקר בנמלים, אלפי מדידות במשך שנה שלמה בכל שעות היום וחושב הגובה הממוצע בכל אזור מדידה. על סמך מדידות אלו הוחלט שגובה פני הים (גובה אפס) הוא באזור נמל יפו. נקודת האפס מצוינת במקום זה וניתן לראות את סימונה על החוף ביפו. עד היום, כל ציוני הגובה במדינת ישראל מצוינים ביחס לנקודה זו, הן בסימון במפות והן בנקודות הקבע.