בית החולים צהלון
מתחם רפואי בעל חשיבות היסטורית ביפו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית החולים צהלון (דג'אני), הוא מתחם רפואי בעל חשיבות היסטורית ביפו המשמש כיום מרכז גריאטרי בשמו העברי "צהלון". עד מלחמת העצמאות היה זה בית חולים פרטי בבעלות משפחת דג'אני הערבית, ונקרא על שמה[1]. בית החולים נמצא בשדרות ירושלים 100 פינת רחוב ארליך ביפו ותוחם את שכונת צהלון ממערב. בית החולים דג'אני שכן ברחוב דג'אני אשר שמו שונה לאחר קום המדינה אל "רחוב ארליך".
 | |
| אחד ממבני בית החולים צהלון בחזית שדרות ירושלים | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
1933  |
| גאוגרפיה | |
| כתובת |
שדרות ירושלים 100 |
| מיקום |
 תל אביב-יפו |
| קואורדינטות | 32°02′43″N 34°45′28″E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   בית החולים צהלון  | |
  | |
רוב שטח שכונת צהלון היה שייך למשפחת דג'אני, אחת המשפחות החשובות והעשירות בין ערביי יפו. ד”ר פואד איסמעיל דג’אני, ראש המשפחה, היה רופא ידוע ומפורסם אשר בין מטופליו נמנו גם בני משפחת המלוכה הבריטית וכך זכה בתקופת המנדט הבריטי לקבל רישיון להקמת מוסד הרפואי.
המתחם נפתח בשנת 1933 במבנה לבן הבנוי בסגנון הבינלאומי אשר ניצב בתוך פרדס בבעלותו. המבנה תוכנן על ידי האדריכל יצחק רפופורט בסגנון הבינלאומי שהיה אז הבטחה אוטופיסטית לחיים חדשים תחת הקירות המגוננים של הקדמה האירופית, מה שבעיניו של ד"ר דג’אני נראה גילום הערכים ההומניסטיים כיאה לבית חולים ערבי ראשון ביפו. רפפורט, ששלט בשפות רבות, ידע גם ערבית וככל הנראה השתלב היטב באוכלוסייה של תל אביב ויפו בשלהי שנות ה-30.
היה זה בית החולים הפרטי הראשון ביפו, הוא היה מצויד בציוד מודרני והיו בו 50 מיטות אשפוז במחלקות יולדות, עיניים וכירורגיה. משפחת דג'אני גרה בווילה הניצבת עד היום בפינה הדרום-מזרחית של המתחם, מוקפת גינה יפה ובה מזרקת אריות בהשראת המזרקה בגרנדה.
עד מלחמת העצמאות נקרא הרחוב הצדדי (כיום רחוב ארליך) בשם "רחוב דג'אני" לכבודו של מייסד בית החולים.
בשנת 1948 ברחה משפחתו ובתוכה אלמנתו של דג'אני, סלמה, ושני ילדיהם ללונדון, סלמה סיפרה בראיון שנערך עימה לסרט תיעודי שנעשה בשנות ה-90, שתושבי יפו הערבים ברחו מבתיהם בעקבות המלחמה שעשתה את דרכה לרחובות ולבתים. הקריאה לעזוב את ביתם הושמעה ברדיו בתחנות המקומיות, וכללה הבטחה שתוך 14 ימים לכל היותר, כולם יוכלו לחזור לבתיהם. הדבר לא היה. ומאז לא ניתן למשפחה לשוב לארץ. צאצאיו חיים כיום בלונדון, בלבנון, בירדן, בקהיר ובדובאי.
בשנת 1948 עבר המתחם לידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים ולאחר זמן קצר לידי משרד הבריאות, אשר פתח במקום בית החולים כללי שבמשך הזמן שונה שמו ל"צהלון"[2] (על שם הרופא היהודי-איטלקי בן המאה ה-17 יעקב צהלון), שכלל גם בית יולדות ובית חולים לילדים. פתיחת בית החולים נועדה לפתור בעיות חמורות של היעדר שירותי בריאות באזור יפו, חולון ובת ים. בניין בית החולים המקורי שימש למחלקת הילדים. בין השאר נשלחו לשם חולים רבים ממחנות העולים. לטענת המצדדים בקיומה של פרשת חטיפה או אימוץ כפוי של עולים מארצות המזרח, בעיקר תימן, היה לבית החולים חלק בהליך.[3]
בשנות ה-50 שכנה במרתף בית החולים מעבדתו של נתן גולדבלום שנועדה לייצר תרכיב חיסון למיגור מגפת שיתוק הילדים שפגעה במדינה.
בשנת 1958 אוחד ניהולו של בית החולים עם זה של בית החולים דונולו, והם נקראו מאז כולם יחד כבית החולים הממשלתי ביפו. בית החולים המאוחד פעל עד שנת 1980, כאשר מחלקת הילדים ומחלקת הנשים עברו מבית החולים צהלון אל המרכז הרפואי וולפסון, שהוקם בחולון.
בשנת 1980 עבר מתחם בית החולים צהלון לניהול עמותת "קשת” לקשיש ובמקום נפתח בית חולים סיעודי-גריאטרי המתפקד כיום כבית אבות גריאטרי, מרכז אשפוז גריאטרי, מרכז יום לקשיש ומרפאה.
בנוסף לבניינים הישנים ששופצו, יש כיום במתחם גם כמה בניינים חדשים.
הסופר אלון חילו שנולד בבית החולים בשנת 1972 כתב ספר בשם "אחוזת דג'אני". הספר אינו עוסק בד"ר דג'אני או במשפחתו והעלילה הדמיונית מתרחשת במיקום אחר.
ד"ר דג'אני נפטר בשנת 1940 ונקבר בפינתה הדרומית של גינת בית החולים.
בפברואר 2012 החליטה עיריית תל אביב לקרוא כיכר סמוך לצהלון על שמו של ד"ר דג'אני, כהוקרה על מפעל חייו במקום רחוב ארליך הצמוד אליו שהיה נקרא על שמו עד לקום המדינה.[4]
- שמואל גילר, בית החולים דג'אני (ביה"ח צהלון), באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- מרכז רפואי גריאטרי צהלון באתר של "קשת" - האגודה למען הקשיש בתל אביב יפו
- מבנה בית החולים מאתר "רפופורט אדריכלים"
- ריפוי בעיסוק בבית חולים דג׳ני(הקישור אינו פעיל) מאמר אדריכלי והיסטורי מתוך אתר "siteunspecific"
- כתבה על בית החולים צהלון באתר "פורטל יפו" במסגרת "בתים מבפנים 2010"
- בית החולים דג׳ני באתר ״ השדרה הראשונה״
- חנוכת כיכר דג'אני
- פורטל יפו דוקטור של כבוד
- ״בית החולים של פואד דג׳אני ביפו״ מאת שמואל גילר, בתוך: ורד נבון, השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים, הוצאת ורד נבון, מהדורה שנייה, אוגוסט 2021, עמ׳ 131-118.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
