Loading AI tools
הבחירות בהן נבחר ראובן ריבלין לנשיא מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבחירות השש־עשרה לנשיאות ישראל נערכו ב-10 ביוני 2014, י"ב בסיוון ה'תשע"ד, ובהן בחרה הכנסת בראובן ריבלין לנשיא העשירי של מדינת ישראל.[1]
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ישראל | |||||||||||
| 10 ביוני 2014 | |||||||||||
.jpg) |
.jpg) | ||||||||||
| מועמד | ראובן ריבלין | מאיר שטרית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | הליכוד | התנועה | |||||||||
| מספר הקולות | 63 | 53 | |||||||||
| הזוכה: ראובן ריבלין | |||||||||||
ב־24 ביולי 2014 היה צפוי הנשיא שמעון פרס לסיים את כהונתו בת שבע השנים, ועל פי חוק יסוד: נשיא המדינה לא יכול היה לשוב ולהתמודד על התפקיד לכהונה נוספת. מועד הבחירות נקבע על ידי נשיאות הכנסת ל-10 ביוני, בו נדרשה מליאת הכנסת להתכנס ולבחור בהצבעה חשאית את הנשיא העשירי.
יוזמות שונות לשינויי חקיקה, שאושרו בכנסת במהלך החודשים שקדמו לבחירות, נגעו לנושאים הטכניים באשר לאופן בחירת הנשיא. אחד התיקונים שעבר במסגרת חקיקה זו הביא לשינוי סעיף 8 בחוק יסוד: נשיא המדינה והוריד את מספר סבבי ההצבעה הנערכים בעת בחירת הנשיא לשניים בלבד, בניגוד לנוסח הקודם שאפשר סבבי הצבעה מרובים. התיקון גם הוביל לביטול הצורך להגיע לרוב מוחלט של קולות חברי הכנסת בסיבוב השני כדי להיבחר לתפקיד, אף שרוב כזה עדיין נדרש כדי לנצח בסיבוב אחד. התיקון המצמצם את מספר סבבי ההצבעה לשניים הוצע לאחר שמבקר המדינה יוסף שפירא, שבחירתו נעשתה בשנת 2012 בשיטת בחירה זהה, נבחר לתפקידו רק בתום שלושה סבבי הצבעה ארוכים.[2]
תיקון נוסף לחוק היסוד הביא לראשונה לקביעת כללים באשר לאופן הצגת המועמדים לתפקיד. בעוד הנוסח הישן של חוק היסוד קבע שכל קבוצה בת עשרה ח"כים רשאית להציג מועמד, אך לא התייחס לאפשרות שבה חבר הכנסת ישתף עצמו ברשימותיהם של מספר מועמדים, הביא השינוי לקביעה כי במקרה שכזה יוסר שמו של הח"כ מכל הרשימות עליהן חתם. עוד נקבע כי במקרה בו יפחת מעשרה מספר התומכים במועמד לנשיאות, תתבטל מועמדותו. תיקון זה אושר בכנסת בחודש יוני 2013[3] והתממש לראשונה במערכת הבחירות הזו.
ב־13 בנובמבר 2013 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להותיר על כנו את האיסור על מועמדים לנשיאות לגייס כספים.[4] ב־8 בינואר 2014 פרסם היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, את סדרי הבחירות.[5]
על רקע המרוץ לנשיאות, נשמעו גם קולות הקוראים לבטל את מוסד הנשיאות בטענה שהוא אינו נחוץ,[6][7][8] וח"כ זבולון כלפה מסיעת הבית היהודי אף הגיש הצעת חוק המציעה לבטל את תפקיד הנשיא. הוא טען כי תפקיד זה הוא "קישוטי, מיותר ובזבזני".[9]
מערכת הבחירות לנשיאות החלה בצורה לא רשמית לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה ב-22 בינואר 2013, הרכבת הממשלה החדשה ב-18 במרץ ובחירתו של יולי אדלשטיין ליושב ראש הכנסת תוך הדחתו למעשה של ראובן ריבלין באותו יום,[10] בחירות ומינויים שבעקבותיהם התבהרה המפה הפוליטית ונקבעה זהותם של 120 הח"כים המהווים את הגוף הבוחר לנשיאות. בין השמות שהוזכרו בשלב זה היו ריבלין, דוד לוי, בנימין בן אליעזר ודליה איציק.[11] הוזכר גם שמו של הנשיא המכהן שמעון פרס, שמועמדותו הייתה יכולה להיות אפשרית רק עם תיקון החוק המונע בחירה לכהונה שנייה לתפקיד.[12]
במהלך ההיערכות לבחירות צפו כותרות צורמות לגבי המועמדים:
זמן קצר לפני סיום הגשת המועמדות לנשיאות המדינה פנה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לסופר היהודי-אמריקאי אלי ויזל, בהצעה שיציג מועמדותו לתפקיד, אף שלוויזל אין אזרחות ישראלית, אך הצעה זו לא התממשה למועמדות.[22] לאחר סיום הגשת המועמדות הודיעו נתניהו ושר הכלכלה, נפתלי בנט, על תמיכתם בריבלין.[23]
מועמדים שפרשו:
| המועמד | מפלגה | קולות | ||
|---|---|---|---|---|
| סיבוב ראשון | סיבוב שני | |||
| ראובן ריבלין | הליכוד | 44 | 63 | |
| מאיר שטרית | התנועה | 31 | 53 | |
| דליה איציק | קדימה | 28 | - | |
| דליה דורנר | עצמאיים | 13 | ||
| דן שכטמן | 1 | |||
| פתק לבן | 0 | 3 | ||
| פתקים פסולים | 2 | 0 | ||
| לא הצביעו | 1 | 1 | ||
| סה"כ | 120 | 120 | ||
חבר הכנסת היחיד שלא הצביע הוא מאיר פרוש. אחד מהקולות שנפסלו היו של חבר הכנסת ריבלין שמאחורי הפרגוד הצביע לעצמו בשני פתקים והקול שלו נפסל[32].
שוקי שדה, צבי זרחיה, חוקרים פרטיים, לוביסטים והדלפות לתקשורת: כך מתנהל שוק המרוץ לנשיאות, באתר TheMarker, 10 במאי 2014Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
