הבחירות השש־עשרה לנשיאות ישראל נערכו ב-10 ביוני 2014, י"ב בסיוון ה'תשע"ד, ובהן בחרה הכנסת בראובן ריבלין לנשיא העשירי של מדינת ישראל.[1]
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ישראל | |||||||||||
| 10 ביוני 2014 | |||||||||||
.jpg) |
.jpg) | ||||||||||
| מועמד | ראובן ריבלין | מאיר שטרית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | הליכוד | התנועה | |||||||||
| מספר הקולות | 63 | 53 | |||||||||
| הזוכה: ראובן ריבלין | |||||||||||
דיני הבחירות
ב־24 ביולי 2014 היה צפוי הנשיא שמעון פרס לסיים את כהונתו בת שבע השנים, ועל פי חוק יסוד: נשיא המדינה לא יכול היה לשוב ולהתמודד על התפקיד לכהונה נוספת. מועד הבחירות נקבע על ידי נשיאות הכנסת ל-10 ביוני, בו נדרשה מליאת הכנסת להתכנס ולבחור בהצבעה חשאית את הנשיא העשירי.
יוזמות שונות לשינויי חקיקה, שאושרו בכנסת במהלך החודשים שקדמו לבחירות, נגעו לנושאים הטכניים באשר לאופן בחירת הנשיא. אחד התיקונים שעבר במסגרת חקיקה זו הביא לשינוי סעיף 8 בחוק יסוד: נשיא המדינה והוריד את מספר סבבי ההצבעה הנערכים בעת בחירת הנשיא לשניים בלבד, בניגוד לנוסח הקודם שאפשר סבבי הצבעה מרובים. התיקון גם הוביל לביטול הצורך להגיע לרוב מוחלט של קולות חברי הכנסת בסיבוב השני כדי להיבחר לתפקיד, אף שרוב כזה עדיין נדרש כדי לנצח בסיבוב אחד. התיקון המצמצם את מספר סבבי ההצבעה לשניים הוצע לאחר שמבקר המדינה יוסף שפירא, שבחירתו נעשתה בשנת 2012 בשיטת בחירה זהה, נבחר לתפקידו רק בתום שלושה סבבי הצבעה ארוכים.[2]
תיקון נוסף לחוק היסוד הביא לראשונה לקביעת כללים באשר לאופן הצגת המועמדים לתפקיד. בעוד הנוסח הישן של חוק היסוד קבע שכל קבוצה בת עשרה ח"כים רשאית להציג מועמד, אך לא התייחס לאפשרות שבה חבר הכנסת ישתף עצמו ברשימותיהם של מספר מועמדים, הביא השינוי לקביעה כי במקרה שכזה יוסר שמו של הח"כ מכל הרשימות עליהן חתם. עוד נקבע כי במקרה בו יפחת מעשרה מספר התומכים במועמד לנשיאות, תתבטל מועמדותו. תיקון זה אושר בכנסת בחודש יוני 2013[3] והתממש לראשונה במערכת הבחירות הזו.
ב־13 בנובמבר 2013 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להותיר על כנו את האיסור על מועמדים לנשיאות לגייס כספים.[4] ב־8 בינואר 2014 פרסם היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, את סדרי הבחירות.[5]
על רקע המרוץ לנשיאות, נשמעו גם קולות הקוראים לבטל את מוסד הנשיאות בטענה שהוא אינו נחוץ,[6][7][8] וח"כ זבולון כלפה מסיעת הבית היהודי אף הגיש הצעת חוק המציעה לבטל את תפקיד הנשיא. הוא טען כי תפקיד זה הוא "קישוטי, מיותר ובזבזני".[9]
ההיערכות לבחירות
מערכת הבחירות לנשיאות החלה בצורה לא רשמית לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה ב-22 בינואר 2013, הרכבת הממשלה החדשה ב-18 במרץ ובחירתו של יולי אדלשטיין ליושב ראש הכנסת תוך הדחתו למעשה של ראובן ריבלין באותו יום,[10] בחירות ומינויים שבעקבותיהם התבהרה המפה הפוליטית ונקבעה זהותם של 120 הח"כים המהווים את הגוף הבוחר לנשיאות. בין השמות שהוזכרו בשלב זה היו ריבלין, דוד לוי, בנימין בן אליעזר ודליה איציק.[11] הוזכר גם שמו של הנשיא המכהן שמעון פרס, שמועמדותו הייתה יכולה להיות אפשרית רק עם תיקון החוק המונע בחירה לכהונה שנייה לתפקיד.[12]
במהלך ההיערכות לבחירות צפו כותרות צורמות לגבי המועמדים:
- אישה פנתה למשטרה בתלונה שהשר סילבן שלום, ששקל הצגת מועמדותו לנשיא המדינה,[13] הטריד אותה מינית לפני 15 שנה. על תלונה זו חלה התיישנות ולכן לא ננקטו הליכים במקרה.[14] לאחר מכן הגיע לידיעת המשטרה מידע על נשים נוספות שטענו שהוטרדו על ידי השר, אך הן מאנו להגיש תלונות, ותיק החקירה נסגר.[15] בסופו של דבר נמנע שלום מלהציג מועמדותו לנשיא המדינה, לאחר שלא זכה לתמיכתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.[16]
- בתוכנית הטלוויזיה "עובדה" נחשף שבנימין בן אליעזר נהג לבקר בבתי קזינו בלונדון גם בעת שהיה שר בממשלת ישראל. בן אליעזר נימק זאת בבילוי עם בני משפחתו המתגוררים בעיר, וטען שלא הימר בביקוריו אלה.[17] בנוסף נחשף שבן אליעזר עובר טיפולי דיאליזה, ושוקל השתלת כליה.[18]
- לחברי הכנסת נשלח סרטון, שמקורו אינו ידוע, המשמיץ את ראובן ריבלין.[19]
- ארבעה ימים לפני הבחירות המשטרה חקרה באזהרה את בנימין בן אליעזר, בחשד שקיבל בניגוד לחוק כספים למימון רכישת ביתו ביפו.[20] בעקבות כך, הסיר בן אליעזר את מועמדותו.
- בשנת 2012 חתם מאיר שטרית על הסכם סודי עם עוזרת שהועסקה בביתו ופוטרה, ולפיו שולם לה סכום של 270,000 ש"ח בתמורה לוויתור על כל טענה עתידית כלפיו. שמועות על ההסכם ונסיבותיו הגיעו לאוזני חברי הכנסת ימים מעטים לפני הבחירות לנשיאות ובמהלך הבחירות, ומיד לאחר הבחירות לנשיאות שודר תחקיר ערוץ 10, שגילה כי העוזרת איימה להגיש תביעה על פגיעה בזכויותיה ובכלל זה הטרדה מינית. שטרית הכחיש מכל וכל את הטענות על הטרדה מינית. לא נערכה חקירת משטרה בעניין זה, משום שהעוזרת, שחתמה על הסכם לשמירת סודיות, לא שיתפה פעולה עם המשטרה.[21]
זמן קצר לפני סיום הגשת המועמדות לנשיאות המדינה פנה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לסופר היהודי-אמריקאי אלי ויזל, בהצעה שיציג מועמדותו לתפקיד, אף שלוויזל אין אזרחות ישראלית, אך הצעה זו לא התממשה למועמדות.[22] לאחר סיום הגשת המועמדות הודיעו נתניהו ושר הכלכלה, נפתלי בנט, על תמיכתם בריבלין.[23]
המועמדים
- חבר הכנסת ראובן ריבלין: חבר סיעת הליכוד, לשעבר שר בממשלת ישראל, יושב ראש הכנסת ומועמד בבחירות לנשיאות 2007.[24][25]
- חבר הכנסת מאיר שטרית: חבר סיעת התנועה, לשעבר שר בממשלות ישראל וראש עיריית יבנה.[26]
- חברת הכנסת לשעבר דליה איציק: לשעבר שרה בממשלות ישראל ויושבת ראש הכנסת. כיהנה כנשיאת המדינה בפועל בתקופת נבצרותו של נשיא המדינה השמיני, משה קצב.[27]
- פרופסור דן שכטמן: חתן פרס נובל לכימיה וחתן פרס ישראל לחקר הפיזיקה.[28]
- השופטת בדימוס דליה דורנר: לשעבר שופטת בית המשפט העליון, ובעשור השני של המאה ה-21 - נשיאת מועצת העיתונות.[29]
מועמדים שפרשו:
- חבר הכנסת בנימין בן אליעזר: תת-אלוף (במיל') בצה"ל, לשעבר שר בממשלות ישראל וראש האופוזיציה.[30] מועמד מפלגת העבודה לתפקיד - פרש בעקבות חקירה באזהרה אליה זומן ארבעה ימים לפני הבחירות.[31]
ההצבעה
| המועמד | מפלגה | קולות | ||
|---|---|---|---|---|
| סיבוב ראשון | סיבוב שני | |||
| ראובן ריבלין | הליכוד | 44 | 63 | |
| מאיר שטרית | התנועה | 31 | 53 | |
| דליה איציק | קדימה | 28 | - | |
| דליה דורנר | עצמאיים | 13 | ||
| דן שכטמן | 1 | |||
| פתק לבן | 0 | 3 | ||
| פתקים פסולים | 2 | 0 | ||
| לא הצביעו | 1 | 1 | ||
| סה"כ | 120 | 120 | ||
חבר הכנסת היחיד שלא הצביע הוא מאיר פרוש. אחד מהקולות שנפסלו היו של חבר הכנסת ריבלין שמאחורי הפרגוד הצביע לעצמו בשני פתקים והקול שלו נפסל[32].
קישורים חיצוניים
- עופר קניג, על קו הזינוק: המרוץ לנשיאות המדינה יוצא לדרך, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 21 בינואר 2014
- גדעון אלון, מתשעה (בינתיים) – ייצא נשיא אחד, באתר ישראל היום, 3 בפברואר 2014
- שרה ליבוביץ־דר, המרוץ לנשיאות: מי יחליף את פרס במשכן?, באתר nrg, 3 במרץ 2012
- עדו בן פורת, סקר: ריבלין – המועמד המועדף על הציבור, באתר ערוץ 7, 29 בינואר 2014
- לילך ויסמן, הבחירות לנשיאות: שכטמן מוביל עם 22% תמיכה בציבור, באתר גלובס, 23 בינואר 2014
- מורן אזולאי, הקרב על הכבוד: כך מתנהל המרוץ לנשיאות, באתר ynet, 28 במרץ 2014
- מורן אזולאי, קרב לפני הקרב: מי יישאר במרוץ לנשיאות?, באתר ynet, 20 במאי 2014
שוקי שדה, צבי זרחיה, חוקרים פרטיים, לוביסטים והדלפות לתקשורת: כך מתנהל שוק המרוץ לנשיאות, באתר TheMarker, 10 במאי 2014- המועמדים מסבירים: למה אני הראוי/ה ביותר?, באתר ynet, 10 ביוני 2014
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
