חזית "הביתן הנאלבקאי" (Kramy Nalewkowskie) לרחוב נוֹבוֹליפּקי, ועליה שלט לחנותו של א. גיטלין, בסביבות 18–1915 (בתצלום נראה רכב כיבוי מתחנת כיבוי האש הסמוכה)אסתר (סְטוּלָה) גיטלין, בידיה מקראה עברית, בחנות הספרים של אביה אליהו גיטלין
אליהו גיטלין החל את דרכו בענף הספרים כעובד פשוט. בצעירותו עבד כפקיד בבית מסחר הספרים והוצאת הספרים של מרדכי קצנלנבוגן בווילנה.[3] קצנלנבוגן (קאצענעלענבויגען; 1858–?) היה אחד מסוחרי הספרים והמו"לים הנודעים בווילנה בזמנו; בין עובדיו היו גם ל' קוֹזאק,[3] שהיה למוכר ספרים בוורשה, לא הרחק מגיטלין, ושלמה שְׁרֶבֶּרְק,[4] שב-1900 היה למו"ל ביסדו בווילנה את הוצאת ש. שרברק, שאיתה עבר בהמשך לוורשה ומשם לארץ ישראל.
בהמשך התיישב גיטלין בוורשה. בינואר 1911 נישא לחוה (אווה) לבית רוזנשטיין, ילידת נובידבור (1888).[5][6] בתוך זמן קצר היו בני הזוג הורים לשתי בנות, וכעבור כעשור נולד להם בן זקונים.
ב-1911 (תרע"א),[7] כמה חודשים לאחר נישואיו (לא יאוחר מחודש אפריל), ייסד גיטלין בית מסחר ספרים והוצאת ספרים ברחוב נָאלֶבְקי (Nalewki), מרכז החיים היהודיים בוורשה. בחנות, ששכנה ברחוב נאלבקי 1, ב"ביתן הנאלבקאי"[8] מס' 1, מול גן קרָשינסקי (Krasiński), פעלו בעשור שלפני כן חנות הספרים של הוצאת "אחיאסף" (1901–1905)[9] ואחרי-כן של הוצאת "תושיה" (1906–1911), שמכירת ספריה עברה לחנות של התאגדות ההוצאה לאור "צנטראל" עם היווסדה. המשפחה התגוררה לא הרחק משם, ברח' נאלבקי 23.[10][6]
בית המסחר לספרים של גיטלין נמצא בכניסה לנאלבקי מצדו האחד, ליד רחוב בּיֶילנסקה (Bielańska). בצד השני, בכניסה ליד רחוב נוֹבוֹליפּקי (Nowolipki), שכן בית המסחר לספרים של קוזאק (שהיה קודם לכן בית המסחר לספרים החשוב של הסופר, המו"ל ומוכר הספרים אליעזר יצחק שפירא (אי"ש)). הסופר א"ל לוינסקי העיר פעם ששתי חנויות הספרים הללו שבמבוא לרחוב נאלבקי נדמות כמזוזות בפתחו של בית יהודי.[11]
גיטלין נודע כאדם חרוץ וכאחד המו"לים היהודים הנמרצים והרציניים ביותר. הוא היה חובב ספרות וסופרים ואדם אהוב, וסופרים יהודים רבים אהבו להתכנס בביתו.[12]
הוא נפטר באפריל 1932 באופן פתאומי לאחר מחלה קצרה וקשה,[13] בגיל 50. הותיר את אשתו, ילדיו ואמו. ללווייתו בבית הקברות היהודי בעיר הגיע קהל של כמה אלפים, בעיקר מחוגי האינטליגנציה היהודית בוורשה, ובהם סופרים ומלומדים שכתביהם הופיעו בהוצאתו, עיתונאים ועורכי עיתונים, פדגוגים ומו"לים עמיתים.[14]
לאחר מותו של גיטלין המשיכה אשתו חוה להפעיל את ההוצאה ובית מסחר הספרים לאורך שנות ה-30, עד מלחמת העולם השנייה.
בשנת תרע"א–1911 החלו להופיע הספרים הראשונים בהוצאת א. גיטלין – חלקם תחת השם "א. גיטלין'ס פאָלקס-ביבליאָטעק" ('הספרייה לעם של א. גיטלין').[16] ההוצאה הציעה כבר מראשיתה ספרים ממגוון רחב של סוגים:
ספרות מקור (יידיש), כולל ספרות יפה, כגון הסיפור "די פערבלאנדזעטע: (די משומדת'טע)" ('המשומדת', תרע"א) מאת מרדכי ספקטור, שנכתב ופורסם במקור בשנה שלפני כן כסיפור בהמשכים בעיתון היידי הוורשאי קצר-הימים בעריכתו, "די ניַיע וועלט",
וספרי הומור כמו "אויף דער פרישער לופט" ('באוויר הצח', תרע"ב) מאת ב. יֵאוּשְזוֹן (משה יוּסטמַן);
תרגומים ועיבודים ליצירות מהספרות היפה האירופית, כגון המחזה "די שבועה" ('השבועה', תרע"א) מאת יעקב גורדין, שעובד לפי "הֶנשל העגלון" (אנ') לגרהרט האופטמן,
וכן תרגומים לספרות יהודית, כגון תרגום אנונימי לכמה ממעשיותיו של מקס נורדאו, "אויסגעוועהלטע מעשה'ליך" ('מעשיות נבחרות', תרע"ב 1912), שפורסמו במקור בגרמנית ב-1910;
ספרי עיון, כמו "מאָמענט-פאָטאָגראפיעס: (ווי אזוי שרייבען יודישע שריפטשטעלער?)" ('כיצד כותבים סופרים יהודים?', תרע"א) – קובץ רשימות מאת מרדכי ספקטור על חייהם ויצירתם של הסופרים והמשוררים היהודים הגדולים בני הזמן;[17]אנתולוגיות כמו האסופה הספרותית "דאָס בוך און דער לעזער" ('הספר והקורא', תרע"א);[18]
וספרי לימוד (שהמצליחים שבהם המשיכו להופיע במהדורות נוספות), כגון מהדורה חדשה של ספר הדקדוק העברי "דקדוק שפת עבר" מאת מ"מ קפלן[19] (1911).[20]
סוגה נוספת שהופיעה בהוצאה הייתה "יום-טוב בלעטער" ('עלונים לחגים', בפרט לשלוש הרגלים) – חוברות ספרותיות הומוריסטיות מאוירות שהופיעו לכבוד החג (בתחילה נערכו על ידי הסופר א. אלמי (אליהו חיים שֶפְּס), עד הגירתו לאמריקה ב-1912).[21]
היצירה הבלטריסטית המקורית הראשונה שראתה אור בהוצאת א. גיטלין הייתה הרומן "אין דאָרף" ('בכפר') מאת דוד קאסל, אשר הופיע בתרע"ב-1912 וזכה להצלחה.[7]
מחברו, קאסל, שימש בהמשך כעורך ומנהל הספרותי של ההוצאה.[7]
בשלהי 1912 הופיעו בה זיכרונותיו המפורסמים של יחזקאל קוטיק;[22] הספר, שככל הנראה עבר עריכה ספרותית מסוימת תחת ידיו של דוד קאסל כעורך צללים,[23] זכה מיד להצלחה ניכרת, ובשנה שלאחר מכן התפרסם חלקו השני.
במקביל, במחצית הראשונה של שנת תרע"ג, הופיעה בהוצאת גיטלין הפואמה "אין קאזמערזש" ('בקז'ימייז'') מאת זוסמן סגלוביץ'; זו עשתה רושם רב עם הופעתה וקנתה ליוצרה שם בעולם הספרות, ועד תחילת שנות ה-20 הופיעה בהוצאת גיטלין לבדה בעוד ארבע מהדורות לפחות[24] (מחברהּ פרסם בהמשך בהוצאת גיטלין עוד רבים מספריו).
"אפיקורסים" ("בילדער, סצענעס, פערליעבענישען, טיפּען, נפשות און פארשוינדלעך פון דער יודישער גאס": 'סיפורים מהרחוב היהודי', עם תמונות קומיות, תרע"ג 1913) מאת ב. יאושזון;
מונולוגים מאת פישל בימקו (בימקאָ): "ס'לעצטע וואָרט" ('המילה האחרונה', 1919),
ו"משה דרעהקאָפּ" ('מוישה המפוזר' (או 'המעופף'; מילולית: 'ראש-מסובב'), 1919);
"די נקמה" ('הנקמה', 1919), מחזה מאת מארק ארנשטיין.
אנתולוגיות
הדפסה חוזרת של דוד איגֶלברג (קיבץ ותרגם), "קלאסיפיצירטעס אפאָריזמען-זאמעלבוך" ('קובץ מכתמים לפי נושאים: הגיגים נבחרים מאת הסופרים המפורסמים ביותר מכל העמים והזמנים', תרע"ב 1912; נדפס במקור כנראה בתרס"ח בוורשה);
סדרת "געזאנג און דעקלאמאציע" ('זֶמֶר ודקלום') בעריכת דוד קאסל:
ו"פאר אָווענדען און פערוויַילונגען" ('לערבים ולאירועי בידור' (כלומר, לחוג בית ולקהל מאזינים גדול יותר) – 'פנינים מהספרות היידית: משַאצקֶס עד קוֹבְּרין', קובץ יצירות מאת 24 סופרים, עם רשימה קצרצרה על כל סופר, 1918).
תרגום (ספרות אירופית)
פרוזה
הרומן ההיסטורי "פרעה" (אנ') מאת הסופר הפולני בּוֹלֶסלב פּרוּס (אנ') בתרגום ע"נ פרענק (נדפס במקור בדפוס הצפירה, תר"ע; נדפס שוב ב-1918 ובהדפסות נוספות תחת הכותרת "די קרוין פון מצרים" ('הכתר של מצרים'), בארבעה חלקים);
הרומן "דער רעדאקטאָר" ('העורך') לקנוט המסון (ללא שם המתרגם; גם הוא נדפס במקור בדפוס הצפירה, תרע"א);
"דער טיַיוועל" ('השטן' (אנ'), תרע"ב) מאת טולסטוי בתרגום דוד קאסל (זמן קצר לאחר פרסום הסיפור בשפת המקור ב-1911);
הדפסה חוזרת של סיפורו של מאיר להמן, "סוכן המלך, או: יד ושם" (תרע"ג; נדפס במקור בוורשה ב-1890), סיפור מההיסטוריה היהודית, בתרגום לעברית מגרמנית מאת אברהם צוקרמן;
והדפסה חוזרת (מאמהות דפוס) של "געשיכטען און לעגענדען" ('סיפורים ואגדות', תרע"ד) – חמש חוברות סיפורים של הנס כריסטיאן אנדרסן בתרגום ל' ברוֹמברג, שנדפסו במקור בשנת תר"ע בהוצאת "שטראהל":[28]
"אליין-לעהרער פון דער דיַיטשישער שפּראך" (לימוד עצמי של השפה הגרמנית, מהדורה גדולה ב-3 כרכים, תרע"ו 1916 – בעת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה) מאת פ' אידלסון וא' שטיגליץ;
אורי צבי גרינברג, "קריג אויף דער ערד" ('מלחמה עלי אדמה'), תרפ"ג) – מהדורה ב של ספרו "אין צייטנס רויש" ('בשאון הזמן', יומן מלחמה, סיפורים ושירים משירותו הצבאי מסרביה, נדפס ב-1919 בהוצאת בצלאל בלבוב), שנוסף לו סיפורו "רויטע עפל פון וויי-ביימער" ('תפוחים אדומים של עצי-הדווי');[33]
"אין שאָטן" ('באפלה': פואמות ושירים, 1923) מאת בן-א' סאָכאטשעווסקי (יחיאל מאיר סוכצ'בסקי);
אנתולוגיה:דער ארבעטער דעקלאמאטאָר" ('המקראה לַפועֵל', שירי פועלים מהספרות היידית, 1920; מהדורה ב משופרת: 1923), בעריכת ש' לוי.
דרמה
זוסמן סגלוביץ', "די וואנט" ('הקיר': אטיוד דרמטי, 1920; נדפס לראשונה בצורה מקוצרת בשל הצנזורה הרוסית ב"דער יידישער וועלט", וילנה 1915);[30]
מחזותיו של פישל בימקו "די אינטריגע" ('האינטריגה', טרגיקומדיה),
ו"קוידערוועלט" (קומדיה במערכה אחת, שניהם משנת תר"פ 1920);
הרומן "מארטא" ('מרתה', 1927) מאת הסופרת הפולנייה אליזה אוֹזֶ'שקובה (אנ'), בתרגום מ' רובינשטיין;
המחזה "ווילהעלם טעל" ('וילהלם טל', 1929) לפרידריך שילר, בתרגום הֶרשֶלֶה (=הרשל דניאלביץ').
סדרת כל כתביז'ול ורן ("אלע ווערק פון זשול ווערן") – החלה להופיע ב-1926, לקראת מלאת מאה שנה להולדתו (1928), ולבסוף הופיעו במסגרתה עד 1930 13 כותרים (ב-20 כרכים):[35]
שִׁבֳּלִים, מהדורה שנייה, חוברת מס' 5 (ורשה–תל אביב, תרצ"ו 1936)
"שִׁבֳּלִים" ('שיבולים', ספרייה מצוירת לילדים ולנערים, [1920–1923?, כנראה תר"פ–תרפ"ג])[37][38] – סדרה של כ-60 חוברות מנוקדות ומצוירות בנות 16–20 עמודים, ברובן עיבודים של מעשיות עם (לרוב בלא ציון שם המעבד). המעבד והמתרגם העיקרי של עשרות החוברות הראשונות היה אליהו חיים חיניץ', עד הגירתו למקסיקו ב-1922. הציורים היו מעשה ידי חיים גולדברג (חגי), שאייר ספרים נוספים עבור גיטלין. הסדרה החלה להופיע לא יאוחר מ-1920 (ייתכן שעוד ב-1919)[39] והוצאתה הסתיימה כנראה ב-1923.[40] בראשיתה היא נחלקה לשתיים – "ספרייה לילדים" ו"ספרייה לילדים ולנערים" – והתכנון היה להוציא 50 כותרים בכל ספרייה.[41] בסופו של דבר ראו אור 69 חוברות (מספור החוברות השתנה מספר פעמים). בשנת תרצ"ו-1935 הופיעה מהדורה שנייה. הכותרים:
1. א"ח חיניטש, "החתול והתרנגֹל";
2. א"ח חיניטש, "הבהמה, החיה והעוף בחֹרף";
3. א"ח חיניטש, "תשעה אחים";
4. א"ח חיניטש, "ירחמיאל השוטה";
5. (חלק ב);
6. א"ח חיניטש, "שר-הים ושתים-עשרה בנותיו";
7. (חלק ב);
8. איש יהודי (שם עט), א. "ברוך הרוכל"; ב. "מעשה בחוצב אבנים"; ג. "מזל";
סדרת "מעשהלאך פון דער גאנצער וועלט" ('מעשיות מכל העולם') מאת יוסף ראווין:
קובץ ראשון: "דער קלוגער פוקס" ('השועל החכם'): מעשיות גרמניות מטרנסילבניה, 1921, במסגרת "מעשה'לעך פון דער חיות- און פייגל-וועלט" ('מעשיות מעולם החיות והציפורים');
קובץ שני: "עסטרייכישע פאָלקסמעשה'לעך" ('מעשיות עם אוסטריות', 1921: חוברת א: "וואו תורה דאָרט איז חכמה"[47] ('במקום תורה שם חוכמה'); חוברת ב: "א בייט", מעשייה בחרוזים);
"אגדות יָוָן" (המיתולוגיה היוונית, 3 כרכים) מאת אליעזר מיטרוֹפּוֹליטַנסקי (מעטראָפּאָליטאנסקי), מעובד בסגנון מקראי, בין היתר על פי גוסטב שוואב (אנ'), עם ציורים מאת חיים גולדברג (חגי); ראה אור במקביל גם במהדורה יידית, בתרגום ה"ז: "גריכישע מיטן: (לעגענדען)" (1922); האגדות הופיעו במקור כסדרה ארוכה בהמשכים בדו-שבועון לבני הנעורים "צפרירים" בשנת תר"פ.[48]
זושא בֶּק (בעק; Zysze Beck), "דאָס עהע לעבען און די פסיכע פון דער פרוי" ('חיי הנישואים והפסיכה של האישה', תרפ"ט 1929).
ספרי לימוד
מרדכי בירנבוים ודוד קאסל, "נאטורוויסענשפט" ('מדעי הטבע': לבתי הספר וללימוד עצמי, 2 חלקים (חלק א: "לופט און וואסער" ('אוויר ומים'); חלק ב: "די ערד" ('האדמה')), תר"פ 1920);
מרדכי בירנבוים, "טַל-ילדות" ("פרוזדור לספר הלמוד ילדות", ספר ראשון אחרי לימוד האלפבית: ספר לימוד וקריאה מצויר עם ביאור המילים, שאלות ותרגילי כתיבה, תרפ"ב 1921 או לפני כן; הופיע ב-25 מהדורות לפחות[50]);
מרדכי בירנבוים – בחלק מהמהדורות והכרכים עם ישראל בַּאקְסְט ובחלקם עם צ"ז וינברג – "ילדוּת" (ספר לימוד וקריאה מצויר עם ביאור המילים, שאלות ותרגילי כתיבה, ספר לשנת הלימודים ב–ג ("ספר ראשון אחר 'טל-ילדות'") וספר לשנת הלימודים ד–ה, תרפ"א; הופיע ביותר מעשר מהדורות בשנות ה-20 וה-30);
ליפה שפר (Lipe Szofer), "תורת בעלי-החיים: (זואולוגיה)" (ספר לימוד לבתי ספר עממיים ותיכוניים, עם ציורים, 3 כרכים, תרפ"ב–תרפ"ד (א. מחלקת היונקים. תרפ"ב; ב. עופות, זוחלים, דוחיים, דגים, תרפ"ג; ג. חסרי החוליות, תרפ"ד));
נתנאל אוירבוך, "עולם החי: (זואולוגיה למתחילים)" (חלק א: בעלי החוליות; חלק ב: חסרי החוליות, תרפ"ה; נדפס במקור בתרפ"ב בהוצאת שכטר בקישינב);
מהדורה ב של "היסטוריה כללית" לשמואל גוּרין בתרגום מרוסית מאת ש' ויסמן (2 כרכים (חלק א: העולם העתיק; חלק ב: ימי הבינים), תרפ"ה 1925);
ספרי ההיסטוריה של אברהם פּרוּזַ'נסקי (Prużański): "היסטוריה עברית: (מן אברהם אבינו עד הרצל ובלפור)" (תרפ"ה 1925; מהדורה ב מתוקנת, מעובדת ומורחבת: "הסטוריה עברית: מימי אברהם אבינו עד ימינו", עם ציורים, מפות, אגדות, מסורות והשקפות כלליות, תרפ"ח 1927; ובמהדורות נוספות[52]),
ומהדורה ח של ספרו "תולדות העמים: (הסטוריה כללית)" (לבתי ספר ולמתלמדים, עם ציורים ומפות, בארבעה חלקים (ימי-הקדם, ימי-הבינים, התקופה החדשה, התקופה האחרונה), תר"ץ; החל לצאת במקור ב-1922 בוורשה בהוצאת 'תל-אביב / אלטניילאנד');
מהדורה ג מתוקנת של "גיאוגרפיה" מאת צבי שוורצמן[53] (חלק א: קורס אלמנטרי; חלק ב: אסיה, אפריקה, אמריקה ואוסטרליה; לכיתה הראשונה של הגימנסיה, תרפ"ה 1925; מהדורה ד מתוקנת: תר"ץ 1930; נדפס במקור ב-1921 בהוצאת 'מדע' בקישינב);
ליפה שפר, "לִמדו עברית" (ספר לימוד השפה העברית ודקדוקה על פי שיטת ברליץ, עם תרגילי לשון, תמונות לשיחות ומילון עברי-יידי-פולני-אנגלי, 2 כרכים, 1926;[54]);
מ' רזוילובסקי וז' ליבוביץ (=שלמה זלמן אריאל), "שחר" (אלפון עברי, על פי השיטה האנליטית, מהדורה ב מעובדת ומתוקנת: תרפ"ז 1926; נדפס במקור ב-1923[55]);
מהדורה ג מתוקנת לספרו של נתנאל אוירבוך "תורת הצמחים" (בוטניקה, לבית הספר התיכון, 1928; נדפס במקור בתרפ"א בהוצאת שכטר בקישינב);
ספרי לימוד שפות לדוברי יידיש מאת מ' מֶרימַן (מערימאן): "שפאניש–יידישער לערבוך" (לימוד ספרדית, עם מילון יידי–ספרדי, 1927),
ו"פּאָרטוגעזיש–יידישער לערנבוך" (לימוד פורטוגזית, עם מילון יידי–פורטוגזי, 1929);
"גאוגרפיה" מאת אליעזר מיטרופוליטנסקי (חמישה כרכים (א. ידיעות כלליות; ב. אוסטרליה, אפריקה ואמריקה; ג. אסיה וארץ ישראל; ד. אירופה, חלק א; ה. אירופה, חלק ב), [תרפ"-?]–תרפ"ט 1928; הוצאה ג מתוקנת: תר"ץ);
הדפסה חוזרת של ספרו של חיים אהרן קפלן "כתב כהלכה" (לימוד אורתוגרפיה עברית (נדפס באותיות הכתב), תרפ"ט; נדפס במקור כנראה בתרע"ט בהוצאת 'בית ספר' בוורשה);
אברהם פרוז'נסקי, "נביאים ואגדה" (עם ציורים, מפות, השקפות כלליות ובאור המלים, חלק א: מן מות משה עד מלוכת שאול (יהושע, שופטים, רות, שמואל א' עד פרק ט), תרפ"ט 1928).
"דאָס אינדוסטריע-געזעץ: און די סטאטוטען פון די צעכען און פון די געזעלן-סעקציעס: דָאס וואָיאזשארען-געזעץ: קאָמענטארען און פאָרמוליארען פון ביטעס" ('חוק התעשייה', ספר מס' 2 בספריית "יידישע יורידישע ביבליאָטעק" ('הספרייה המשפטית היהודית'), תרפ"ט) מאת רפאל למקין;
עם היטמעותם ההדרגתית של היהודים בחברה הפולנית, החלו להופיע בהוצאה גם ספרים אחדים בשפה הפולנית:
הרומן הידוע "אין פּוילישע וועלדער" ('ביערות פולין', 1921) ליוסף אופטושו בתרגומו של שאול וגמן (W lasach polskich, 1923);
הגדה של פסח מאוירת דו-לשונית, עברית ופולנית עמודה מול עמודה (1927);
Noce Palestyńskie ('לילות ארץ-ישראליים', מקור בפולנית, 1928) מאת ראובן בן-שם (פלדשוה);
Dzieje biblijne i legendy ('היסטוריה מקראית ואגדות': ספר לימוד של היהדות ותולדות היהודים, לתלמידים יהודים, 3 כרכים, 1928-30) מאת אברהם פרוז'נסקי;
ו-"1863: יידישע פּאָווסטאניע-מעשהלעך" ('1863: אגדות יהודיות על המרד', 1927) לא. אלמי בתרגום שמואל הירשהורן (Legendy zydowskie o powstaniu 1863 r., 1929).
משפט פלילי
בשנת 1920 הופיעה בהוצאת גיטלין "המקראה לַפועֵל" (דער ארבעטער דעקלאמאטאָר; מהדורה ב משופרת: 1923) – אנתולוגיה של שירים סוציאליסטיים כגון המנונה של תנועת הבונד, "די שבועה" ('השבועה') מאת ש. אנ-סקי, האינטרנציונל,[57] ושירי פועלים נוספים ביידיש מהרפרטואר של התנועה הסוציאליסטית היהודית מאת משוררים כמוריס רוזנפלד ואברהם רייזן.
במאי 1926, לאחר תקופה של אי-יציבות שלטונית בפולין, העלתה הפיכה צבאית לשלטון את יוזף פילסודסקי כדיקטטור נאור. כעבור מספר חודשים, על רקע האיבה כלפי ברית המועצות והקומוניזם, הוחרם הספר על ידי הרשויות בוורשה, וגיטלין הועמד למשפט פלילי (זמן קצר קודם לכן נתבעה גם הוצאת הספרים היהודית "צֶנטרל" על שהדפיסה את "השבועה" בתוך כתבי אנ-סקי, אך המשפט בוטל); התובע דרש מאסר של שלוש שנים. בית המשפט אישר את החרמת הספר, ובספטמבר 1927 גזרו שופטי בית המשפט המחוזי על גיטלין מאסר בן חודשיים. הוא ערער לבית המשפט לערעורים, וזה נענה בנובמבר 1928 להצעת הסנגור וביטל את הדין.[58]
שנות ה-30 עד מותו של גיטלין
בראשית שנות ה-30 סבל ענף הספרים היהודיים מירידה ניכרת בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, שפגע בפולין. נסגרו כמה מהוצאות הספרים היהודיות הגדולות במדינה, כמו ב. קלעצקין (קלֶצקין) בווילנה ו"צֶנטרל" בוורשה, אך הוצאת גיטלין ובית מסחר הספרים המשיכו לפעול. בין הספרים שראו אור בהוצאה עד מותו של גיטלין:
ספרות יפה (מקור)
שתי פואמות מקראיות: "שאול און דוד" ('שאול ודוד', 1930)[59] מאת יחיאל לרר;
ו"די מכשפה" ('המכשפה', פואמה דרמטית על שאול ובעלת האוב, 1930) מאת שמואל מארוויל;
קובץ שירים עבריים "להבות בסערה" ומחזה "בימי מבוכה" (תרצ"ב) מאת דוד וֶנגֶנבוֹרסקי (משורר רוויזיוניסטי);
ספר לימוד חדש מאת מרדכי בירנבוים: "טל-אביב" (ספר לימוד וקריאה אחרי לימוד האלפבית ולפני ספרו "ילדות", על פי שיטת דלטון (אנ') ודֶקרוֹלי (אנ'), תרצ"א 1930);[60]
מהדורה ד של ספרו של ליפה שפר "עולם הילדים" (מקראה מצוירת לשנת הלימודים ב–ג, 1930; במקור כנראה ורשה תרפ"ג)
ספרי לימוד שפות לדוברי יידיש של מ' מרימן: "פראנצויזיש–יידישער לערנבוך" (לימוד צרפתית, עם מילון יידי–צרפתי, 1930) ו"ענגליש–יידישער לערנבוך" (לימוד אנגלית, עם מילון יידי–אנגלי, 1939);
וספר הלימוד הראשון של המורה והסופר העברי ירחמיאל וינגרטן, "תורה למתחילים" (2 כרכים, 1932).
ממותו של גיטלין ועד מלחמת העולם השנייה
לאחר מותו של גיטלין הייתה אלמנתו חוה בין היהודים הרבים שעלו אז מפולין לארץ ישראל, אך לאחר שלא עלה בידה להתבסס בה, שבה לארצה.[61] היא המשיכה להפעיל את ההוצאה ובית מסחר הספרים לאורך שנות ה-30, עד מלחמת העולם השנייה.
בין הספרים שהופיעו בהוצאה בשנים האחרונות לקיומה:
ילדים ונוער
חידוש הספרייה המצוירת והמנוקדת לילדים ונוער "שבלים" ('שיבולים', מהדורה חדשה ומתוקנת, תרצ"ו 1935). מרבית החוברות (אך לא כולן) היו הדפסה חוזרת של מהדורה א. לעומת הסדרה המקורית, שנחלקה ל-69 חוברות, מהדורה ב כללה 62, ובסדר שונה.[37][62]
ספרי לימוד
מהדורות נוספות לספרי לימוד שהופיעו בהוצאה קודם לכן, כמו ספרי הלימוד והמקראות "ילדוּת" ו"טל ילדות" למרדכי בירנבוים, "תולדות עמנו: מן ימי אברהם אבינו עד ימינו" (מהדורה א' נקראה "היסטוריה עברית") לאברהם פרוז'נסקי;
ספריו החדשים של ירחמיאל וינגרטן: שש מקראות עבריות לבית הספר והאנתולוגיה "בחיים ובספרות" (תרצ"ג ואילך), ו"נביאים ראשונים למתחילים" (תרצ"ו);
מהדורה ב מחודשת ומתוקנת של "גיאוגרפיה" למשה גרדון (תרצ"ג; מהדורה א הופיעה בוורשה בתרצ"א 1932);
ספר לימוד עברית חדש של ליפה שפר: "עברית לעולים ולתיירים" (ספר לימוד עצמי למתחילים, 1933;[63] מהדורה ב: 1935) ומהדורות חדשות של ספרו "למדו עברית": מהדורה ו מחודשת ומתוקנת עם תוספת: "בארצנו": תרצ"ג 1933;[64] מהדורה ח, עם מילון עברי–אידי–פולני–אנגלי–גרמני, 1935[65]).
חלק ב של ספרו של יצחק גרינבוים "שיעורים על דבר התנועה הציונית והתפתחותה" (1927) בתרגום מעברית ליידיש מאת שמשון דוב ירושלימסקי[66] ("געשיכטע פון ציוניזם", 1934);
הדפסה חוזרת של "אלטנוילנד" להרצל בתרגום לפולנית מאת הנריק אדלר (U wrót nowego zycia – (Altneuland): powiesc-utopja, 1934; נדפסה במקור ב-1928 בוורשה בהוצאת מ"י פרייד);
ומהדורה חדשה של התרגום לפולנית של "דברי ימי ישראל" להיינריך גרץ מאת סט' שֶנהַק (Historja Zydow, ב-9 חלקים, 1936; נדפסה במקור בוורשה החל ב-1902).
משפחת גיטלין באמצע שנות ה-20: אליהו גיטלין עומד לצד בנותיו: לימינו הבכורה, אנה (חנה) (אַנקָה), ולשמאלו אסתר (סְטוּלָה); יושבת אשתו חוה (אווה) ועליה בן הזקונים משה (מְיֶיטֶק).
זמן קצר לאחר כיבוש פולין סגרו הגרמנים חנויות ספרים וספריות יהודיות והחרימו את ספריהן. היודנראט בוורשה השיג היתר לפתוח ספריית השאלה וחנויות ספרים בגטו ולקבל בחזרה ספרים עבריים ויידיים שהוחרמו. בינואר 1942, לפקודת הגרמנים, נסגרו חנויות הספרים והספריות בגטו (כמה ספריות ניידות המשיכו לפעול במחתרת).[67]עמנואל רינגלבלום מציין בכתביו בינואר 1942:
"חנויות הספרים היהודיות אינן עוד. הן נסגרו והספרים נלקחו"; "סגרו את כל חנויות הספרים היהודיות, כמו קוזאק ואחרות".[68]
משפחתו הגרעינית של גיטלין – אלמנתו חוה (אווה) ושלושת ילדיהם: בנותיהם הנשואות אנה (חנה) (אַנקָה) פּוֹלָקֶביץ' ואסתר (סְטוּלָה) הילדֶסהיים ובנם הנער משה (מְיֶיטֶק) – נספתה כולה בשואה.[69][6]
צִלה של חנות הספרים של גיטלין נזכר בדיווחיהם של שני עיתונאים יהודים יוצאי פולין שנשלחו לסקר את גורל הקהילה היהודית במדינה לאחר השואה.
לאחר תום המלחמה, בסוף שנת 1945, יצא הסופר והעיתונאי היידי מרדכי צאנין לסיור בן שנה בפולין, שבמהלכו שלח רשמי מסע ליומון היידי הניו-יורקי הנפוץ "פאָרווערטס", שבהם דיווח על חורבנן של כמאה קהילות יהודיות בערים ועיירות במדינה. את מאמריו כינס בספר מסעות, שראה אור ב-1952 בהוצאת "לעצטע נייעס" (העיתון היידי הישראלי שייסד וערך). בסַפְּרו על וורשה כתב: "משמאל, מול גן קרָשינסקי, אתה מזהה את מקומן של חנויות נאלבקי, שם הייתה פעם הוצאת גיטלין.[70] ומעט הלאה משם לא רואים כבר אפילו חורבות".[71]
מעט אחרי צאנין, בראשית שנת 1946, יצא עיתונאי ארצישראלי עברי ראשון לבקר בפולין לאחר המלחמה: שמעון סאמט, שליח עיתון "הארץ", היה אורחה של ממשלת פולין וסייר ברחבי המדינה במטרה להביא בפני קוראי העיתון תמונות מחיי שארית הפליטה. בספר המסעות שפרסם באותה שנה סיפר "מישהו מחפש את מקום הבית, בו היה פעם בית-המסחר לספרים של גיטלין. רק זכר של הרס נשאר גם ממנו. עם רדת יהודי הגיטו ורכושם לטמיון, חוסל עורקו החי, הקריה ההומיה, שכל יהודי ידע משמעה: נאליווקי".[72]
חודש פון גרעסטן ביליקן יידישן און העבראישן ביכער-פארקויף, היינט, 28 בפברואר 1932, המשך, המשך (תוספת של 3 עמודים לגיליון היומון, ובה רשימת ספרים (ברובה אלפבית, ובחלקה לפי ז'אנרים ולפי הוצאות אחרות) המוצעים בהנחה: "חודש של מכירת הספרים היידיים והעבריים הגדולה ביותר: מאורגן על ידי הוצאת א. גיטלין, בהשתתפות 20 הוצאות ספרים. 4,000 הספרים הטובים ביותר..."; והערה בשער הגיליון: א ביילאגע, היינט, 28 בפברואר 1932)
ישראל קלוזנר, וילנה, ירושלים דליטא: דורות ראשונים, 1495–1881; ערך שמואל ברנצ'וק; הביא לדפוס שמוליק בדאור, תל אביב: בית לוחמי הגטאות, תשמ"ט 1988, עמ' 383.
ישראל קלויזנר, וילנה, ירושלים דליטא: דורות אחרונים 1881–1939, ערך שמואל ברנצ'וק; הביאה לדפוס לאה הלוי, כרך ב, לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגטאות, תשמ"ג 1983, עמ' 462.
חגית כהן, בחנותו של מוכר הספרים: חנויות ספרים יהודיות במזרח אירופה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, ירושלים: הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס ('יהדות פולין: סדרה ביבליוגרפית'), תשס"ו 2006, עמ' 81–82.
Zbigniew Pakalski, 'Kramy Nalewkowskie,' Nalewki: z dziejów polskiej i żydowskiej ulicy w Warszawie, Oficyna Graficzno-Wydawnicza Typografika, 2003, p. 54.
David Rosenthal, 'Recalling Jewish Life in Warsaw,' Midstream (a quarterly Jewish review) 27,9 (1981), p. 27 (המאמר התפרסם גם ביידיש ב"דער יידישער קעמפער" תחת הכותרת "פון אידישן לעבן און שאפן אין ווארשע, ערב חורבן").
בשנת תרע"ג–1912 החל גיטלין להוציא מאסף לספרות וביקורת ("גיטלינ'ס זאמעלבלעטער פאר ליטעראטור און קריטיק"); אך ככל הנראה הניסיון גווע לאחר הגיליון הראשון, "ערבות" (גיטלינ'ס זאמעלבלעטער פאר ליטעראטור און קריטיק, דער מאָמענט, 23 בספטמבר 1912).
געשטאָרבען דוד קאסעל, היינט, 12 במאי 1935; מלך ראוויטש, דאָס מעשה-בוך פון מיַין לעבן, כרך ג: "יאָרן אין ווארשע, 1921–1934", תל אביב: י.ל. פרץ, תשל"ו 1975, עמ' 47; אסף, זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק, שם.
כך על פי 'הלפרן יהונתן', בתוך: מאיר שמעון גשורי (ברוקנר) (עורך), ספר סוסנוביץ והסביבה בזאגלמביה, כרך א, תל אביב: ארגון יוצאי סוסנוביץ והסביבה בישראל בסיוע ארגוני יהודי זאגלמביה בארצות הברית, צרפת ובארצות אחרות, תשל"ג, עמ' 570 (ספר יזכור לקהילת סוסנוביץ, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 582).
שנת ההדפסה המופיעה בשער היא 'תרס"ז' מאחר שההדפסה נעשתה מאותה אֵם דפוס (מטריצה) ('הירשביין-ביבליאגראָפיע', בתוך: ש' ניגער, מ' עלקין (רעדאקטאָרן), פרץ הירשביין: (צו זיַין זעכציקסטן געבוירנטאָג), ניו יורק: הירשביין יובל קאָמיטעט (אויפבוי-גרופּע), 1941, עמ' 292).
"שטראהל" היה כתב עת ספרותי יידי שהופיע בשנים 11–1910. במהדורת גיטלין הושמט שם המתרגם (חנא שמרוק, 'עיונים בדרכי הקליטה של ספרות-ילדים לא-יהודית ביידיש', בתוך: עיונים בספרות: דברים שנאמרו בערב לכבוד דב סדן במלאת לו שמונים וחמשה שנה, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ח, עמ' 65).
הסיפור, שהיה התוספת החשובה ביותר למהדורה השנייה, היה עיבוד אקספרסיוניסטי ראשון שלו של חוויות המלחמה. הוא נדפס קודם לכן (בשם העט "מוסטפה זאהיב") בגיליון השני של כתב העת הספרותי בעריכתו, "אלבאטראָס" ('אלבטרוס') (אוקטובר 1922, ורשה), ובעטיו החרים הצנזור של משטרת ורשה את הגיליון לאחר הופעתו.
אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900-1948, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 237, 644, 673–674. פירוט הכותרים במהדורה א: קריית ספר ו (תרפ"ט–תר"ץ), 438–439; במהדורה ב: קריית ספר טו (תרצ"ח–תרצ"ט), 91–92.
כך על פי דף מידע, בסוף הספר פאר די קליינע קינדערסוועגן (1921), בארכיון האינטרנט (חלק מהשמות במודעה שונים מעט משמות הכותרים האמתיים); הכותר אינו קיים בקטלוגים של הספרייה הלאומית או ספריית אגודת חסידי חב"ד.
גרשון ברגסון, שלושה דורות בספרות הילדים העברית, תל אביב: יסוד, תשכ"ו 1966, עמ' 75. "צפרירים" היה עיתון הילדים הראשון שהופיע באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא יצא לאור בלודז', אך המערכת שלו ישבה בוורשה.
כך על פי עדותו של בן-דודה, רם רזי שיטין (רוזנשטין). ראו חוה גיטלין: דף עד שמולא על ידי 1389089, 31 בינואר 1990, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם.
Isaiah Trunk, 'Religious, Educational and Cultural Problems in Eastern European Ghettos under German Occupation,' YIVO Annual 14 (1969), "libraries," pp. 186-187 (נדפס שוב בתוך: Michael R. Marrus (ed.), The Nazi Holocaust, Part 6: The Victims of the Holocaust, vol. 2, Westport: Meckler, 1989, pp. 71-72).
"לינקס, אנטקעגן דעם קראשינסקי-גאָרטן דערקענסטו דאָס אָרט פון די "נאלעווקער קראָמען", ווו ס'איז אמאָל געווען דער גיטלין-פארלאג. און וויַיטער זענען שוין אפילו קיין חורבות נישטאָ." (מרדכי צאנין, 'ווארשע', בספרו איבער שטיין און שטאָק: א רייזע איבער הונדערט חרוב-געוואָרענע קהילות אין פוילן, תל אביב: לעצטע נייעס, 1952, עמ' 13.) ובתרגום העברי: "משמאל, מול גן קראשינסקי, אתה מכיר את מקומן של חנויות נאלבקי, שם היתה פעם "הוצאת גיטלין" וקצת יותר רחוק שוב אינך מוצא אפילו את החורבות" (קטע (ללא מספרי עמודים) מתוך: צאנין, תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: מנורה, תשכ"ב, באתר משרד החינוך – מינהל חברה ונוער).
