ליאו אריה מאיר (Leo Ary Mayer; על פי רוב ל"א מאיר, L. A. Mayer; ט"ז בטבת תרנ"ה, 12 בינואר 1895 – כ"ז באדר ב' תשי"ט, 6 באפריל 1959) היה מזרחן וחוקר תולדות האמנות האסלאמית, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים ורקטור האוניברסיטה בשנים 1943–1945.
 | |
| לידה |
12 בינואר 1895 ט"ז בטבת תרנ"ה איוואנו-פרנקיבסק, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1959 (בגיל 64) כ"ז באדר ב' תשי"ט ירושלים |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות סנהדריה |
| מקום לימודים | |
| תלמידי דוקטורט |
דוד איילון |
| פרסים והוקרה |
|
| תרומות עיקריות | |
| אמנות מוסלמית | |
  | |
.JPG)
קורות חייו
מאיר נולד בסטניסלב שבמזרח גליציה, באימפריה האוסטרו-הונגרית, לשושלת רבנים חסידיים, צאצא לרבי מאיר מפרמישלאן.[1] בשנת 1913 החל ללמוד באוניברסיטת וינה לימודי אמנות המזרח (עם התמחות במזרח המוסלמי ותולדות תרבותו), וקיבל תואר דוקטור ב-1917. במקביל הוכשר גם בבית המדרש לרבנים בווינה, והחל לפעול במסגרת תנועת "השומר" (לימים "השומר הצעיר").
בשנת 1917 סיים מאיר את לימודיו והחל לעבוד כעוזר הוראה וספרן במכון למדעי המזרח באוניברסיטה. בשנת 1919 שב לעיר הולדתו ולימד בבית הספר התיכון, אך על רקע מלחמת פולין-אוקראינה עבר לברלין והועסק במחלקה המזרחנית של הספרייה הממלכתית בעיר.
מאיר עלה לארץ ישראל בשנת 1921 והחל לעבוד במחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי: כמפקח (1921–1929) וכמנהל הארכיון (1929–1933). לאחר פרישתו מהמחלקה מונה מאיר במינוי של כבוד לממונה על הכתובות הערביות והמוסלמיות ואוסף המטבעות האסלאמיים במוזיאון הממשלתי בירושלים.
במקביל, צורף מאיר בשנת 1925 לסגל המרצים הראשון של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. בשנת 1932 הוא קודם לדרג פרופסור מן המניין, ובשנים 1943–1945 כיהן כרקטור האוניברסיטה. תחום עיסוקו האקדמי התמקד באמנות וארכאולוגיה של המזרח התיכון. הוא ניהל במשותף עם אלעזר ליפא סוקניק את חפירות החומה השלישית בירושלים. בשנת 1944 הוא הועמד בראש ועדת "אוצרות הגולה".
מאיר זכה להוקרה ויוקרה מקצועית, ובין היתר כיהן כנשיא החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה (1940–1950) וכנשיא כבוד של החברה המזרחית הישראלית. כמו כן הוא נבחר לחבר המועצה הארכאולוגית הממשלתית, חבר ועד החברה הארצישראלית לפולקלור, חבר אגודת הארכאולוגים בלונדון וחבר כבוד בחברה האמריקנית להרלדיקה. בינואר 1948 הוענק לו תואר קצין במסדר האימפריה הבריטית (OBE), ובשנת תשי"ט (1959), זמן קצר לאחר מותו, זכה בפרס ישראל למדעי הרוח.[2]
נפטר בשנת 1959 בירושלים, ערירי.
המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים נקרא על שמו.
מפרסומיו
- חפירות החומה השלישית של ירושלים העתיקה, 1930 (במשותף עם אלעזר ליפא סוקניק)
- ראשיתה ועלייתה של הארכאולוגיה המוסלמית, 1935
- בניינים דתיים של המוסלמים בארץ ישראל, 1950 (במשותף עם יעקב פינקרפלד)
ראו גם
לקריאה נוספת
לזכרו:
- מ. אבי-יונה ואחרים (עורכים), ספר ל.א. מאיר: במלאת חמש שנים לפטירתו (ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ספר ז), ירושלים: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, תשכ"ד 1964. (הספר בקטלוג ULI)
- אליהו אילת... ח"ז הירשברג, מ' אבי-יונה ומ' רוזן, על פרופ' ל"א מאיר ז"ל: דברים שנאמרו לזכרו בעצרת זיכרון, במלאת חמש שנים לפטירתו, י"ד באייר תשכ"ד (26.4.64), באוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשכ"ה 1965. (חוברת)
ביבליוגרפיה של כתביו:
- אורי בן חורין, 'כתבי ל.א. מאיר: רשימה ביבליוגרפית', ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, שנה יב (תש"ו) (11 עמ')
- ח.ז. הירשברג, ביבליוגרפיה של כתבי ל.א. מאיר, בתוך: ספר ל.א. מאיר, תשכ"ד, עמ' XIX–XXVII.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של ליאו אריה מאיר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של ליאו אריה מאיר באתר רמב"י
- דוד תדהר (עורך), "פרופ' אריה ליאון מאיר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2182
- פרופ' ל. א. מאיר – זקן המחלקה למדעי הרוח, דבר, 4 ביוני 1939
- א. י. ברור, מרבי מאיר מפרמישלאן עד פרופסור מאיר בירושלים, דבר, 10 ביולי 1959
עופר פוגורלסקי, היהודים כמובן כועסים, כועסים ומזניחים ומפקירים הפקר את המקום, באתר הארץ, 5 בינואר 2021
- ליאו אריה מאיר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
