Loading AI tools
אנטי-מדע הוא כינוי כולל לעמדות שדוחות את המדע ואת השיטה המדעית.[1] אנשים בעלי השקפות אנטי-מדעיות אינם מקבלים את המדע כשיטה אובייקטיבית שיכולה לייצר ידע אוניברסלי.
יש הטוענים כי המדע מוביל לרדוקציוניזם והוא אמצעי מוגבל לצורך ההבנה של עולם מורכב. לעיתים יש ביקורת על המדע בטיעון כי המדע הוא מין מכניקה ניוטנית פשוטה וכי העולם מורכב בהרבה. עם זאת יש גם פיתוח של תפיסות מורכבות של העולם במסגרת המדע בתחומים כמו מערכות מורכבות, אקולוגיה תורת הכאוס. תחומים אלה גרמו בדרך כלל להבנה כי מורכבות העולם, היקף התופעות ביקום, הרב גוניות וקשרים בין תופועות ותהליכים שונים היא גדולה בהרבה לעומת הסברים קדם-מדעיים או אנטי-מדעיים.
בתחילת המהפכה המדעית, מדענים מוקדמים כרוברט בויל מצאו עצמם בקונפליקט עם פילוסופים כתומאס הובס, שהטילו ספק בכך שהמדע הוא דרך מספקת להשיג ידע אמיתי על העולם.
עמדתו של הובס נחשבת לעיתים כעמדת אנטי-מדעית:
ב"שישה שיעורים לפרופסורים למתמטיקה" [שפורסם בשנת 1656, הובס] הבחין בין תחומים "ניתנים להדגמה", בהם "בניית הנושא נעשית בכוחו של האמן עצמו", ובין תחומים "שאינם ניתנים להדגמה", בהם "יש לחפש את הגורמים". אנחנו יכולים לדעת רק את הגורמים של מה שאנחנו יוצרים בעצמנו. לפיכך הגאומטריה ניתנת להדגמה, מפני ש"הקווים והספרות שלפיהם אנו טוענים מצוירים ומוגדרים על ידי עצמנו", ו"הפילוסופיה האזרחית ניתנת להדגמה, מכיוון שאנו יוצרים את חבר העמים בעצמנו". אבל לגבי עולם הטבע אנחנו יכולים רק לשער, מכיוון ש"אנחנו לא מכירים את המבנה, אלא מסיקים אותו מהתופעות".[2]
בספרו "רדוקציוניזם: ניתוח ומלאות המציאות", כתב ריצ'רד ה. ג'ונס כי הובס היה גם מי "שהצביע על התפקיד המשמעותי שממלא ה'לא-רציונלי' בהתנהגות האנושית".[3] ג'ונס כלל את הובס בקבוצה של הוגים שהוא הגדיר כ"אנטי-רדוקציוניסטים" ו"אינדיבידואליסטים", ביניהם וילהלם דילתיי, קרל מרקס, ג'רמי בנת'ם וג'ון סטיוארט מיל, ומאוחר יותר הוסיף לרשימה את קרל פופר, ג'ון רולס ואדוארד אוסבורן וילסון.[4]
ז'אן-ז'אק רוסו, בספרו "שיח על אמנות ומדעים", טען כי מדע יכול להוביל לחוסר מוסריות, וכי התקדמות המדעים והאמנויות גרמה לשחיתות של המידות והמוסר. ג'פרי בלאק כתב כי "יש לנו הרבה מה ללמוד מהביקורת [של רוסו] על המדע, על הסכנות הכרוכות במחויבותנו הפוליטית לקדמה המדעית, ועל הדרכים להבטיח את האושר העתידי של האנושות".[5] עם זאת, רוסו לא טען בשיחותיו כי המדעים הם "בהכרח" דבר רע, וקבע כי יש לכבד ולהוקיר דמויות כמו רנה דקארט, פרנסיס בייקון ואייזק ניוטון. בסיכום השיח הוא אומר כי דמויות שכאלה יכולות לפתח את המדעים לטובה, ואילו השחיתות המוסרית נובעת בעיקר מהשפעתה הרעה של החברה על מדענים.
ויליאם בלייק הגיב בציוריו ובכתביו בחריפות לעבודתו של ניוטון, ונתפס לפעמים בתור הדוגמה הראשונה (או לפחות הבולטת והיציבה ביותר) למה שמוגדר על ידי היסטוריונים כריאקציה אנטי-מדעית אסתטית או רומנטית. לדוגמה, בשירו "סימני התום" משנת 1795, בלייק מתאר את אדום החזה היפה והטבעי כשהוא כלוא בכלוב המטריאליסטי של המתמטיקה והמדע הניוטוני.[6] בלייק אף צייר את ניוטון (אנ') "כגיבור מוטעה שמבטו מופנה רק לתרשימים גאומטריים סטריליים שצוירו על האדמה".[7] בלייק חשב ש"ניוטון, בייקון ולוק, עם הדגש שהם שמו על התבונה, היו לא יותר מ'שלושת המורים הגדולים לאתאיזם, או תורת השטן'... הציור משתנה מהשפע והצבע שבצד שמאל לסטריליות ולחשיכה שבימין. לדעתו של בלייק, ניוטון לא מביא אור, אלא לילה".[8]
אחד הביוגרפים האחרונים של ניוטון[9] רואה בו אלכימאי של הרנסאנס, פילוסוף טבעי וקוסם, יותר מאשר נציג אמיתי של נְאוֹרוּת מדעית כפי שהיא נתפסת כיום, בעקבות וולטייר וניוטוניאנים אחרים.
רעיונות אנטי-מדעיים נתפסים כשלב מהותי במעבר מ"קדם-מדע" או "פרוטו-מדע" (אנ') למדע אמיתי, כדוגמת המעבר מאלכימיה לכימיה. חלק מהתחומים שקדמו לאימוץ הנרחב של השיטה המדעית, כגון גאומטריה ואסטרונומיה, אינם נחשבים לאנטי-מדע, אם כי חלק מהרעיונות הקדומים בתחומים אלה נתפסים כתוצר של עמדה אנטי-מדעית (למשל חלק מהתפיסות האריסטוטליות שנדחו בעקבות תגליות גלילאו גליליי).
פרידריך ניטשה טען במסגרת "המדע העליז" כי "לאמונות מוחלטות אין אזרחות במדע, כפי שנאמר בצדק. רק כאשר הן מחליטות לרדת לצניעות של השערה, של נקודת מבט ניסיונית וזמנית, של פיקציה רגולטיבית, הן עשויות להתקבל ואף לזכות בהערכה מסוימת בתחום הידע – אם כי תמיד תחת ההגבלה שהן נותרות תחת פיקוחה של משטרת חוסר האמון. אך אם נשקול בדייקנות רבה יותר, האם אין פירוש הדבר שאמונה עשויה להתקבל כמדעית רק כאשר היא מפסיקה להיות אמונה? האין יסודה של דיסציפלינת הרוח המדעית בכך שאין עוד להרשות לעצמנו אמונות מוחלטות? כנראה שזה אכן כך. אך עדיין יש לשאול: כדי שתוכל הדיסציפלינה הזו להתחיל, הלא כבר הייתה קיימת בוודאי אמונה, ואף אמונה כה מחייבת ובלתי מותנית שהיא הקריבה את כל האמונות האחרות לשמה. ברור שגם מדע נשען על אמונה; אין מדע 'ללא הנחות מראש'. השאלה אם יש צורך ב'אמת' חייבת הייתה להיות מאושרת לא רק מראש, אלא גם באותה מידה בה העיקרון והאמונה באים לידי ביטוי: 'אין דבר נצרך יותר מאשר האמת, וביחס אליה לכל השאר יש רק ערך מדרגה שנייה".[10]
המונח "מדענות" נובע מתוך מחקרים מדעיים והוא מונח שנטבע על ידי סוציולוגים ופילוסופים של המדע, ומשמש אותם כדי לתאר את הדעות, האמונות ודפוסי ההתנהגות של תומכים נלהבים של מדע. הוא משמש בדרך כלל כדי לתאר באופן מזלזל אנשים שנראה כאילו שהם מתייחסים למדע באופן דומה לדת. המונח רדוקציוניזם משמש לעיתים באופן דומה, כהתקפה מעודנת יותר על מדענים. עם זאת, יש מדענים החשים בנוח עם תיוגם כרדוקציוניסטים, תוך הסכמה כי ייתכן שיש ברדוקציוניזם חסרונות רעיוניים ופילוסופיים.[11]
ביקורת רבה הובעה מצד מתנגדי מדע בטענה כי הוא מוביל בהכרח לרדוקציוניזם. פרקטיקה נפוצה היא לתאר את המדע כמורכב מפיזיקה בלבד (במיוחד מכניקה ניוטונית), או לתאר את המדע כחוקר את העולם רק באמצעות קשרים ליניאריים.
עם זאת, השקפות לא-רדוקציוניסטיות (ראו אמרגנטיות (אנ')) על המדע גובשו בצורות מגוונות במספר תחומים מדעיים כמו פיזיקה סטטיסטית, תורת הכאוס, מערכת מורכבת, קיברנטיקה, תאוריית המערכות, ביולוגיה מערכתית, אקולוגיה, תורת האינפורמציה, כלכלה אקולוגית, אבולוציה ועוד.
תחומים אלה נוטים להניח כי קיימת אינטראקציה חזקה בין יחידות מייצרת תופעות חדשות ברמות גבוהות יותר שלא ניתנות להסבר באמצעות רדוקציוניזם בלבד. לדוגמה, אין ערך בתיאור משחק שחמט או רשת גנטית באמצעות מכניקת הקוונטים, וכרגע גם אין אפשרות לכך. הרעיון של הגחה מתאר הופעה של דפוסים לא צפויים או התנהגות לא צפויה מתוך מערכות מורכבות. כאשר לישות מורכבת יש תכונות או התנהגויות שאין לחלקיה, ומופיעה רק כאשר הם מקיימים אינטראקציה במכלול רחב יותר.
בנוסף המחקר המדעי הוביל לכך שתחומים שנראו בעבר דוממים, אחידים או בלתי קשורים התבררו כגורמים פעילים או בעלי קשר חזק לתחומים אחרים. לדוגמה גילוי החיידקים הוביל למסקנות כי מה שנראה לדורות העבר כדבר דומם (כמו שלולית מים, או אבק או משטח של שולן) הוא למעשה יקום שוקק חיים. גם לאחר גילוי החיידקים, איש כמעט לא חשד כי יש קשר בינם לבין בריאות האדם, במשך כ-200 שנה. בשליש האחרון של המאה ה-19 התגבשה תאוריית החיידקים כגורמי מחלות והתברר כי יצורים זעירים אלה מחוללים את רוב המחלות המדבקות.
בהמשך התברר כי בעלי חיים - הן גדולים כמו אווזים או חזירים או קטנים כמו זבובים או יתושים יכולים לעביר חיידקים וטפילים לבעלי חיים אחרים ואף לבני אדם וכי דבר זה משפיע מאוד הן על בריאות הציבור והן על החקלאות. אנשים בתחילת המאה ה-19 היו מתקשים להבין מה התרומה הגדולה שיכולה להיות לפטריות על חייהם. לאחר גילוי האנטיביוטיקה התברר כי יש מאבק מתמיד בין פטריות לבין חיידקים וכי ניתן לנצל דבר זה כדי לפתח תרופות מצילות חיים. עוד התברר בהמשך כי חיידקים לא רק יכולים לפגוע בבני האדם ובבעלי חיים אחרים אלה שחלקם גדלים בתוך גופי בעלי החיים והאדם (לדוגמה מיקרוביום), מקיימים איתם קשר סמביוטי וחייוניים לבריאות. התאוריה האנדוסימביוטית שהגתה הביולוגית לין מרגוליס ב-1967, מסבירה את קיומם של האברונים מיטוכונדריה וכלורופלסט בתאים איקריוטיים על ידי תהליך אבולוציוני, שבו חיידקים קדומים מסוג בקטריה, נבלעו על ידי חיידקים גדולים יותר מסוג ארכיאה, והמשיכו להתפתח בתוכם בסימביוזה הדדית. היבטים אלה מדגימים את התפתחות כלל בעלי החיים, כולל האדם, מאב קדמון חיידקי. בתחום של ביולוגיה התפתחותית אבולוציונית התגלו קשרים חזקים בין יצורים חיים שבמבט ראשון נראה שאין כמעט קשר ביניהם - הרעיון של הומולוגיה ומאוחר יותר הרעיון של הומולוגיה עמוקה על ידי גנים שהשתמרו לאורך מאות מיליוני שנים ומתפקדים בצורה דומה ביצורים שונים מאד.
קשרים רבים נוספים נמצאו בתחומים שונים שבעבר היה קשה לדמיין את הקשר ביניהם - לדוגמה הקשר בין התפתחות יסודות כימיים לבין התפתחות שמשות (נוקליאוסינתזה כוכבית), או קשרים בין התפתחות אבולוציונית של בעלי חיים לבין מחקרי אבולוציה המשמשים בתחומים אחרים כמו תכנות מחשבים. או הקשר בין קרינה רדיואקטיבית לבין שימוש בה לשם תארוך היסטורי וביולוגי (תיארוך רדיומטרי).
בספר יש אלוהים? מתאר הביולוג ריצ'רד דוקינס את המושג "אם כל הבורקות" דוקינס מדמה את התפיסה החושית ואת הדמיון האנושי למעין בורקה ענקית שמגבילה את היכולת שלנו להבין את העולם ואף לדמיין אותו. לפי דוקינס המדע, באמצעות פיתוח טכנולוגיים ומושגים חדשים, וכן מאמצים חברתיים אחרים כמו חינוך מדעי וצעדים אישיים, אימון, התבוננות, והתנסות אישית יכולים "לקרוע" את הבורקה ולאפשר לנו לראות חלקים גדולים יותר מתוך המציאות ולהבין אותה בצורה עשירה יותר ועמוקה יותר. לפי דוקינס, המדע מרחיב את גבולות התפיסה והדמיון שלנו.
הוא טוען לדוגמה כי בעקבות צ'ארלס דרווין אנו מסוגלים כיום להבין כיצד מולקולות מצליחות ליצור יצורים מורכבים כמו בעלי חיים. לפי דוקינס, דרווין, וכן מדענים אחרים, "קרעו את הבורקה" ופתח את הדרך בפני שטף של הבנה והכוח לרומם את רוחו של האדם. דבר זה לפי דוקינס הוא חסר תקדים כמעט, למעט אולי המהפכה הקופרניקאית שהבהירה כי הארץ לא נמצאת במרכז היקום.
אליס אמנד ודרין בארני טוענים כי בעוד שהביטוי "אנטי-מדע" יכול לשמש כתווית תיאורית יבשה, הוא משמש לעיתים קרובות כתווית רטורית לצורכי ניגוח והגחכה של מתנגדים פוליטיים, ולכן האשמות באנטי-מדע אינן בהכרח מהימנות.[12]
בשמאל
אנטי-מדע מתבטא לפעמים בהכחשת האוניברסליות (אנ'), במתן לגיטימציה לרעיונות אלטרנטיביים, ובטענה כי תוצאות של ממצאים מדעיים לא תמיד מייצגות מציאות בסיסית כלשהי, ויכולות רק לשקף את האידאולוגיה של קבוצות דומיננטיות בחברה.[13] מנקודת השקפה זו המדע מקושר לימין הפוליטי, ונתפס כמערכת אמונה שמרנית וקונפורמיסטית, המדכאת חדשנות, מתנגדת לשינוי ופועלת באופן דיקטטורי. השקפה זו כוללת למשל את הדעה שלמדע יש "השקפת עולם בורגנית או אירוצנטרית או מסקוליניסטית".[14]
התנועה האנטי-גרעינית (אנ'), הקשורה לרוב בשמאל,[15][16][17] ספגה ביקורת על כך שהציגה הערכת יתר של ההשפעות השליליות של כוח גרעיני,[18][19] והקטינה את הערכת הנזק שנגרם לסביבה בגלל מקורות כוח לא-גרעיניים ושניתן למנוע באמצעות אנרגיה גרעינית.[20] תחומים מדעיים רבים הנעים על הגבול שבין מדעי הביולוגיה והחברה, כגון סוציוביולוגיה,[21] פסיכולוגיה אבולוציונית,[22] וגנטיקה של אוכלוסיות, חוו גם הם התנגדות מצד הוגים השמאל.[23] יחס זה נובע מהקשר שנראה שיש בין מדעים אלה לגזענות מדעית[24] ולנאו קולוניאליזם. מבקרים רבים של תחומים אלה, למשל סטיבן ג'יי גולד, הואשמו כי יש להם הטיות פוליטיות חזקות[25] וכי הם עוסקים ב"מדע האספסוף".[26]
בימין
את מקור החשיבה האנטי-מדעית ניתן לייחס לתגובה של הרומנטיקה לעידן הנאורות, תגובה המכונה לעיתים "הנאורות שכנגד". הרומנטיקה מדגישה כי אינטואיציה, תשוקה וקשרים אורגניים לטבע הם ערכים ראשוניים, וכי חשיבה רציונלית אינה אלא תוצר של החיים האנושיים. ישנן דוגמאות רבות ומודרניות לפולמוסים שמרניים בהקשר של אנטי-מדע, ביניהן הפולמוסים העוסקים בתורת האבולוציה,[27] הוראת הקוסמולוגיה המודרנית בבתי ספר תיכוניים וסוגיות סביבתיות הקשורות להתחממות כדור הארץ[28] ולמשברי האנרגיה.
אחד המאפיינים של אנטי-מדע שנקשר לימין הוא הפנייה לתיאוריות קונספירציה כדי להסביר מדוע מדענים מאמינים במה שהם מאמינים,[29] בניסיון לערער את הביטחון או הכוח המיוחסים בדרך כלל למדע (למשל בהכחשת שינוי האקלים בתיאוריות קונספירציה בענייו התחממות כדור הארץ (אנ')).
בעידן המודרני נטען כי הפוליטיקה של הימין נושאת נטייה אנטי-מדעית. בעוד שחלק מהחוקרים טענו שנטייה זו היא אינהרנטית לאנשי ימין או לאמונותיהם, אחרים טענו שזו "מוזרות" שהופיעה בהקשר היסטורי ופוליטי, שבו הממצאים המדעיים מאתגרים במקרה דווקא את השקפות העולם של הימין ולא של השמאל.[30][31]
בדת
בהקשר זה, אנטי-מדע יכול להיחשב כתלוי בטיעונים דתיים, מוסריים ותרבותיים. סוג זה של פילוסופיית אנטי-מדע דתית רואה במדע כוח אנטי-רוחני ומטריאליסטי, שמערער על ערכים מסורתיים, זהות אתנית וחכמה שנצברה במשך ההיסטוריה, לטובת התבונה והקוסמופוליטיות. הדגשת הערכים המסורתיים והאתניים דומה בעיקר להשקפה של תנועת העליונות הלבנה, אך השקפות ימניות דומות פותחו בזרמים שמרניים במיוחד של האסלאם, היהדות, ההינדואיזם והבודהיזם. תנועות דתיות חדשות, כמו תנועת הניו-אייג', מבקרות גם הן את השקפת העולם המדעית ככזו שמעדיפה פילוסופיה רדוקציוניסטית, אתאיסטית או מטריאליסטית.
בסיס נפוץ לרגשות אנטי-מדעיים הוא תאיזם דתי עם פרשנות מילולית לטקסט המקודש. כאן, תיאוריות מדעיות המתנגשות עם מה שנחשב לידע בהשראה אלוהית נחשבות לקויות. מוסדות דת היססו במשך מאות שנים לאמץ רעיונות כמו הליוצנטריות ותנועה פלנטרית, מכיוון שהם סתרו את ההבנה הדומיננטית של קטעי כתובים ופסוקים שונים. בעשורים האחרונים, גוף התאולוגיות של הבריאה, הנקרא באופן קולקטיבי בריאתנות וכולל את התיאוריה הטלאולוגית של תכנון תבוני, קודם על ידי תאיסטים דתיים בתגובה לרעיון של אבולוציה באמצעות ברירה טבעית.[32]
היות שניסיונות רבים להתגבר על רגשות אנטי-מדעיים נכשלו, יש הטוענים כי נדרשת גישה שונה להנגשת המדע. לפי אחת מהגישות חשוב לפתח הבנה מדויקת יותר של אלו המכחישים את המדע (הימנעות מהסטריאוטיפ של פרימיטיבים ובלתי משכילים), וגם לנסות להגיע (אנ') אליהם דרך אלו החולקים איתם ערכים תרבותיים - למשל מדענים המחזיקים באמונה דתית.[33]
מבחינה היסטורית, אנטי-מדע הופיע כתגובת נגד למטריאליזם המדעי. ההשכלה של המאה ה-18 חתרה לאידיאל של מערכת מאוחדת של כל המדעים, אך היו מי שחששו מרעיון זה, וחשבו כי הגישה הצרה של התבונה והמדע כלפי מערכת יחידה הכוללת את הכל, היא מצמצמת "ומהווה מכשול בפני ראייתם את העולם, שלשלאות לדמיונם או לתחושתם". [דרוש מקור]
אנטי-מדע, אם כך, הוא דחייה של הפרדיגמה המדעית וקריאת תיגר על הנחת היסוד שלה, שרק מה שניתן לכימות או למדידה הוא אמיתי. במובן זה הוא מהווה "התקפה ביקורתית על היומרה הטוטאלית של השיטה המדעית החדשה לשלוט בכל תחום הידע האנושי".[דרוש מקור]
עם זאת, קיים פוזיטיביזם מדעי (פוזיטיביזם לוגי), אשר אינו מכחיש את קיומן של תופעות שאינן ניתנות למדידה, אך טוען שתופעות אלה אינן הולמות חקירה מדעית.[דרוש מקור] הפוזיטיביזם, כבסיס פילוסופי לשיטה המדעית, לא נחשב לקונצנזוס ואף אינו דומיננטי בקהילה המדעית (ראו פילוסופיה של המדע).
ניתן לראות שלושה תחומים עיקריים של אנטי-מדע בפילוסופיה, סוציולוגיה ואקולוגיה.
פילוסופיה
התנגדויות פילוסופיות נגד מדע הן לרוב התנגדויות לגבי תפקידו של הרדוקציוניזם. לדוגמה, בתחום הפסיכולוגיה "גם רדוקציוניסטים וגם אנטי-רדוקציוניסטים מקבלים שלא ניתן לשפר, לתקן או לבסס הסברים לא-מולקולריים בהסברים מולקולריים".[34] יתר על כן, "אנטי-רדוקציוניזם אפיסטמולוגי גורס כי בהתחשב ביכולותינו הנפשיות הסופיות, לא נוכל לתפוס את ההסבר הפיזיקלי האולטימטיבי של תופעות מורכבות רבות, גם אם היינו מכירים את החוקים המסדירים את מרכיביהן".[35] יש הרואים אנטי-מדע כ"שכיח ... במסגרות אקדמיות ... אנשים רבים רואים שיש בעיות בתיחום בין מדע, מדענות ופסאודו-מדע, ומפתחים בתגובה עמדה אנטי-מדעית. יש הטוענים כי לא ניתן לדעת שום דבר בוודאות".
פילוסופים רבים חלוקים בשאלה האם צמצום צריך להיות אסטרטגיה מרכזית להבנת העולם, ועם זאת רבים מסכימים כי "בכל זאת יש סיבות לכך שאנו רוצים שהמדע יגלה תכונות והסברים מלבד אלה הפיזיים הרדוקטיביים". סוגיות כאלה נובעות "מדאגה אנטי-רדוקציוניסטית כי לא קיימת תפיסה מוחלטת של המציאות, כלומר אפיון של מציאות כמו ש... המדע מתיימר לספק", וקרובות לתפיסה הקנטיאנית כי המציאות בסופו של דבר אינה ניתנת להבנה, וכי כל המודלים אינם אלא קירובים לא מושלמים אליה.
סוציולוגיה
הסוציולוג תומאס גיירין מתייחס לכמה סוציולוגים שעשויים להיראות כאנטי-מדעיים. חלק מ"הפילוסופים והטיפוסים האנטי-מדעיים", לטענתו, עשויים להציג "דימויים לא אמיתיים של מדע, שמאיימים על אמינות הידע המדעי", או שהם ככל הנראה "הלכו רחוק מדי עם הדקונסטרוקציה האנטי-מדעית שלהם". לעיתים קרובות נשאלת השאלה עד כמה מדענים אכן פועלים לפי האידיאלים המוצהרים של השיטה המדעית: קהילתיות, אוניברסליזם, חוסר פניות, מקוריות וספקנות. במציאות מדענים לא תמיד פועלים לפי העקרונות של השיטה המדעית, ולפעמים הם מתלהבים מתיאוריות-מחמד, מסתמכים על מוניטין בשיפוט עבודתו של מדען אחר, או רודפים תהילה ורווחים באמצעות מחקר. לפיכך, עשויות להתגלות הטיות מובנות בעבודתם. "מדענים [רבים] אינם רציונליים והגיוניים כפי שגורסת האגדה, והם גם לא אי-רציונליים או לא הגיוניים כפי שיגידו כמה רלטיביסטים".
בריאות
גרסה דומה של אנטי-מדע נמצאת בתחום הרפואי, שם מטופלים ומטפלים עשויים לדחות את המדע ולאמץ גישה פסאודו-מדע לבעיות בריאותיות. שינוי זה בגישה, שהוא גם מעשי וֿגם רעיוני, ספג ביקורת חריפה: "מגע טיפולי, טכניקת ריפוי המבוססת על הנחת הידיים, זוכה להסכמה רחבה במקצוע הסיעוד למרות חוסר הסבירות המדעית שלה. קבלתו מעידה על מגמה אנטי-מדעית רחבה בתחום הסיעוד".[36]
שרה גלזר מותחת ביקורת על המטפלים ועל המטופלים כאחד, "על נטישת התשתית הביולוגית של הטיפול ועל קריאה שגויה של פילוסופיה בשירות השקפת עולם אנטי-מדעית".[36]
לעומת זאת, בריאן מרטין מתח ביקורת על גרוס ולויט באומרו כי "הגישה הבסיסית שלהם היא לתקוף קונסטרוקטיביסטים על כך שהם לא פוזיטיביסטים",[37] וכי המדע "מוצג כאובייקט אחיד, המזוהה בדרך כלל עם ידע מדעי. הוא מוצג כנייטרלי ואובייקטיבי. שנית, נטען כי המדע מותקף על ידי 'אנטי-מדע' המורכב בעיקרו מאידאולוגים המאיימים על הנייטרליות והאובייקטיביות שהם בסיסיים למדע.
שלישית, מתקפה סלקטיבית ביותר נעשית על טיעוני 'אנטי-מדע'". לכאורה, אנשים כאלה, "משווים באופן שגרתי את הביקורת על הידע המדעי עם העוינות למדע, קפיצה שאינה ניתנת לתמיכה מבחינה הגיונית ומפוקפקת מבחינה אמפירית". לאחר שבנו "שתי ישויות מלאכותיות, 'מדע' ו'שמאל אקדמי', שכל אחת מהן הצטמצמה לתמציות אפיסטמולוגיות, גרוס ולויט ממשיכים לתקוף. הם בוחרים דמויות בכל אחד מהתחומים - מחקרי מדע, פוסט-מודרניזם, פמיניזם, סביבתיות, אקטיביזם באיידס - ומבקרים את ביקורתם על המדע".
כתביו של רוברט מ. יאנג משמשים להמחשת השקפות אנטי-מדעיות יותר: "כוחם של תנועת האנטי-מדע ושל הטכנולוגיה האלטרנטיבית הוא בכך שדובריהם הצליחו לשמר את החזון האוטופי בעודם מנסים ליצור התגלמויות קונקרטיות שלו".[38] "הכוחות החברתיים, האידאולוגיים והכלכליים האמיתיים המעצבים את המדע ... התנגדו ברובם לגישות אלה. מרבית המדענים שונאים אותן ומכנים אותן 'אנטי-מדע'. אבל הן נחוצות בדחיפות, מכיוון שהן הופכות את המדע למודע לעצמו, ובתקווה גם ליותר ביקורתי כלפי עצמו וליותר אחראי ביחס לכוחות המעצבים סדרי עדיפויות, קריטריונים, יעדים".
מזונות ששונו גנטית מביאים גם הם לרגשות אנטי-מדעיים. לאחרונה גברה המודעות של הציבור הרחב לסכנות שבתזונה לקויה, מכיוון שמחקרים רבים הראו כי השניים קשורים זה בזה באופן בלתי נפרד.[39] אנטי-מדע מכתיב כי המדע אינו מהימן, מכיוון שהוא לעולם אינו שלם ותמיד מתוקן, דבר שיכול להיות גורם סביר לחשש שיש לציבור הרחב ממזונות מהונדסים גנטית למרות ההבטחה המדעית שמזונות כאלה בטוחים.
אנשים שמתנגדים לחיסונים מסתמכים על כל מה שמגיע לידם ומציגים חלק מהטיעונים שלהם כמדעיים, אולם נימה של אנטי-מדע היא חלק מגישתם.[40]
אקולוגיה
רוב הביקורת על המדע בקרב התנועה הסביבתית היא לא נגד מדע עצמו אלא נגד שימוש לא אחראי בטכנולוגיה ובתוצרי המדע. חלק ניכר מהביקורת מגיע מקרב מדענים המסתמכים על מחקרים מדעיים נרחבים.
חקר הטבע ובעקבותיו התפתחות של ביולוגיה ואקולוגיה הובילו להבנה כי בני האדם קשורים בצורה דו-כיוונית לצמחים, בעלי חיים ויצורים אחרים. אם בעבר האדם נתפס כרודן שיכול לעשות בטבע כרצונו, התפתחו במהלך המאה ה-20 גישות של שמירת טבע, סביבתנות וקיימות הרואות באדם כגורם שמושפע ממערכת אקולוגית ומשפיע על מערכות אלה. הרס מערכות אקולגיות או זיהום עלול לא רק לפגוע בבעלי חיים אחרים אלה גם לפגוע בחזרה בבני האדם.
בשנות ה-60 ו-70 של המאה ה-20 מדענים החלו לנתח כיצד הכלכלה האנושית משפיעה ומושפעת מהעולם הטבעי. ב-1962 פורסם הספר אביב דומם מאת הביולוגית רייצ'ל קרסון. ספר זה נחשב כגורם שהזניק את התנועה הסביבתית המערבית והוביל לדיון נרחב בשאלה מה עלולות להיות ההשפעות של חומרי הדברה על בעלי חיים אחרים, על מערכות אקולוגיות ועל בריאות האדם. בשנת 1972 פרסמו מדענים את הספר גבולות לצמיחה שעסק בשאלה כיצד גידול אוכלוסין וגידול בתוצר הגולמי לנפש יכולים להשפיע על הסביבה הטבעית ועל מאגרים של אנרגיה מחצבית וכיצד דבר זה עלול להשפיע בחזרה על החברה האנושית ועל הכלכלה. בשנות ה-70 התפתח גם מחקר האם וכיצד בני האדם משנים את הרכב האטמוספירה ואת מחזור הפחמן והאם דבר זה עלול לגרור התקררות עולמית, או התחממות עולמית. מספר אסונות סביבתיים כמו הרעלות כספית, זיהום כתוצאה משימוש בגופרית בדלק ומזהמי אוויר נוספים הובילו להתפתחות מחקרים בתחומים של זיהום כימי.
לדוגמה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן, גוף של ארגון הבריאות העולמי, סיווגה בשנת 2012 גזים הנפלטים ממנועי דיזל כחומר מסרטן וודאי בקרב בני אדם בהתבסס על ראיות לקשר בין חשיפה לזיהום לבין סרטן ריאה. [41] באוקטובר 2013 הודיעה כי זיהום אוויר מחוץ לבית הוא מסרטן וודאי בקרב בני אדם. בנוסף בוצעה הערכה נפרדת לחלקיקים נשימים וגם הם הוכרזו מסרטן וודאי בקרב בני אדם. וודאות הקשר בין שני הדברים נוגעת לסרטן ריאות. בנוסף הודיעה הסוכנות כי יש קשר בין זיהום אוויר חיצוני לבין סרטן שלפוחית השתן[42] גם זיהום אוויר ביתי (עקב שריפת דלקים ועצים בתנורים בתוך בתים) נחשב מסרטן וודאי בקרב בני אדם.
בתחומים האקולוגיים והבריאותיים, ריצ'רד לוינס מזהה קונפליקט "לא בין מדע ואנטי-מדע, אלא בין מסדרונות שונים למדע ולטכנולוגיה; בין מדע למטרת רווח משוכלל ומדע למטרות אנושיות; בין מדעי הפרטים הקטנים ומדעים של שלמויות דינמיות ... [הוא] מציע הצעות לגישה הוליסטית ואינטגרלית יותר להבנת סוגיות סביבתיות ולטיפול בהן".[43] גישות דומות נפוצות בקהילה המדעית, לדוגמה כאשר מדענים מובילים קמפיינים סביבתיים המזהירים מפני סכנות בריאותיות וסביבתיות כמו סכנות של זיהום אוויר, זיהום מים הידלדלות שכבת האוזון, אפקט החממה החמצת אוקיינוסים ועוד.
הביקורת הסביבתית שהחלה אצל חלק מהביולוגים שעסקו בתחומי אקולוגיה התרחבה למדענים בתחומים נוספים כמו חקר האקלים, חקר הסרטן אנדוקרינולוגיה כלכלה ועוד. דבר זה הוביל לדוגמה לאימוץ אמנות בינלאומיות לשם קידום נושאי סביבה וקווי מדיניות כמו יעדים לפיתוח בר קיימא שאימץ האו"ם בשנת 2015.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
