אנה טיכו (27 באוקטובר[1] 1894 – 1 במרץ 1980) הייתה, ציירת ישראלית וכלת פרס ישראל בתחום הציור. אחות מוסמכת במקצועה.
 | |
| אנה טיכו בשנות ה-40 | |
| לידה |
27 באוקטובר 1894 ברנו, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1980 (בגיל 85) ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות בווינה |
| תקופת הפעילות |
1914–1980 (כ־66 שנים) |
| תחום יצירה | ציור |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
אברהם אלברט טיכו |
  | |
ביוגרפיה
אנה (חנה) טיכו נולדה לפנחס וברתה בראון[2] בעיר ברנו שבמוראביה (אז חלק מאוסטרו הונגריה, כיום חבל בצ'כיה). גדלה והתחנכה בווינה.
בגיל 15 החלה ללמוד ציור בווינה. בשנת 1912 עלתה לארץ ישראל עם בן דודה, רופא העיניים ד"ר אברהם אלברט טיכו, ובהמשך נישאה לו. הם התיישבו בירושלים ופתחו בה מרפאת עיניים, בה סייעה טיכו לבעלה.
ד"ר אפרים סיני שהיה אסיסטנט של ד"ר טיכו במשך כשנתיים (בשנות העשרים של המאה ה-20), מעלה זיכרונות בספרו "במלוא העין": "גברת טיכו הייתה הגבירה, המנהלת והאחות הראשית. בחדר הניתוח היו היא וד"ר טיכו צוות מאומן להפליא. היא הייתה יודעת, ללא דיבורים, להושיט בזמן הניתוח את המכשיר הדרוש ברגע הדרוש. נהגה לרדת לקומה התחתונה זמן קצר לפני תחילת הניתוחים, מסדרת את המכשירים, בוחנת את הסכינים, מכינה את הזריקות והחומר הסטרילי. הכול היה מסודר על שולחן המכשירים, מצוחצח ונוצץ. היא הייתה בקיאה בכל שלבי הניתוח ואצבעותיה היו מרחפות בין שולחן הניתוחים לבין שולחן המכשירים כידי פסנתרן הפורט על מנענעי הפסנתר."[3]
בני הזוג טיכו התערו בחיי החברה והתרבות של ירושלים. בבית המידות שרכשו בירושלים ואשר קומתו הראשונה שימשה במקביל כמרפאה, ארחה טיכו את האליטה האינטלקטואלית של יוצאי גרמניה, וכן את מנהיגי היישוב, ראשי הממשל הבריטי, אמנים, סופרים ואינטלקטואלים - מארץ ישראל ומחוצה לה.
משנות העשרים ואילך רשמה טיכו בעיפרון, דיו ופחם את נופי ירושלים וסביבותיה, כמו גם את תושבי ירושלים ומטופלים של בעלה. עתים עשתה זאת בסטודיו, אך בדרך כלל העדיפה לצאת לחיק הטבע ולרשום שם. בשנות השישים, אחרי מותו של בעלה, הפכו רישומיה לחופשיים יותר ויותר ונעו במידה מסוימת לכיוון של הפשטה. יצירותיה המאוחרות הפכו לפנורמיות וצבעוניות ונעשו בצבעי מים וצבעי פסטל.
ציוריה של אנה טיכו נמצאים באוספי מוזיאונים רבים, מהם מן החשובים בעולם.
בשנת 1965 זכתה בפרס ירושלים לאמנות. בשנת 1970 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים". בשנת 1975 זכתה בפרס סנדברג מאת מוזיאון ישראל. בשנת 1980, זמן קצר לפני פטירתה, הוכתרה ככלת פרס ישראל לציור (עמה זכו בפרס גם יוסל ברגנר ופנחס ליטבינובסקי).
לקראת סוף ימיה החליטה טיכו לתרום את ביתה, על אוסף האמנות שבו הכולל את ציוריה ועוד שכיות חמדה שאסף בעלה על פני השנים, למען תושבי ירושלים. הבית פועל כיום כשלוחה של מוזיאון ישראל, בשם בית טיכו. ד"ר טיכו רכש בית נוסף במוצא. היה זה בית ערבי בן 150 מ"ר שאליו היו מגיעים בני הזוג בסופי-השבוע. בשנת 1990 נמכר הבית.[4] בשנת 1980 נפטרה אנה טיכו ונטמנה לצד בעלה בהר המנוחות בירושלים.
הנצחה
ב-10 פברואר 1981, הנפיק השירות הבולאי סדרה של שלושה בולי דאר שנקראה "ציורי ירושלים", שבה נכלל בול של ציור נוף ירושלמי שציירה טיכו. השירות הבולאי מכר 981,000 בולים של בול זה בתוך תקופה של עשרה חודשים עד להפסקת המכירה.[5]
לוח זיכרון נמצא על גבי הבניין בו נולדה, במרכז העיר, סמוך לשוק הכרוב (בצ'כית Zelný trh). על שמה ספרייה ואולם הרצאה בבנימינה-גבעת עדה.
מבחר תערוכות יחיד
- 1959 - בית הנכות בצלאל, ירושלים.
- 1959 - מוזיאון סטדלייק, אמסטרדם.
- 1962 - מוזיאון בולטימור לאמנות, מרילנד.
- 1964 - מכון האמנות של שיקגו, אילינוי.
- 1967 - מוזיאון רוז לאמנות, אוניברסיטת ברנדייס, וולת'ם, מסצ'וסטס.
- 1970 - המוזיאון היהודי של ניו יורק, ניו יורק.
- 1972 - מוזיאון אשמוליאן, אוקספורד.
- 1973 - מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 1974 - מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1978 - מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 1983 - המוזיאון היהודי של ניו יורק, ניו יורק.
- 1983 - גלריית בן אורי והמוזיאון, לונדון.
- 2010 - מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה.
- 2019 - מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע.
- 2019 - מוזיאון ישראל, ירושלים.
מבחר אוספים ציבוריים
- מוזיאון אלברטינה, וינה.
- רייקסמוזיאום, אמסטרדם.
- מוזיאון סטיידלק, אמסטרדם.
- המוזיאון הבריטי, לונדון.
- הספרייה הלאומית של צרפת, פריז.
- המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק.
- מכון האמנות של שיקגו.
- מכון לאמנות פוג, קיימברידג', מסצ'וסטס.
- מוזיאון ישראל, ירושלים.
- מוזיאון תל אביב לאמנות.
ספרים וקטלוגים אודות יצירתה
- ארץ ישראל: 12 גליונות פקסמיליה, על פי רישומיה של אנה טיכו, הקדמה מאת מקס איסלר, מוציא לאור, לייפציג, 1950.
- חנה טיכו - רישומים וצבעי מים, אלישבע כהן, בית הנכות בצלאל, ירושלים, 1959.
- אלישבע כהן, Anna Ticho, מוזיאון סטדלייק, אמסטרדם, 1959, קטלוג מס' 216 (בשפה ההולנדית).
- חנה טיכו - רישומים, פריץ שיף, מוזיאון לאמנות חדשה, חיפה, 1962.
- חנה טיכו - ירושלים/רישומים, מרדכי ארדון, מרדכי נרקיס, הוצאת דביר, תל אביב, תשכ"ד.
- חנה טיכו - רישומים, וילם סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1968.
- אלישבע כהן, ווילם סנדברג, Anna Ticho - Jerusalem Landscapes, drawings and watercolours, הוצאת דביר, תל אביב, 1971.
- אנה טיכו - נופים בירושלים, אלישבע כהן, הוצאת דביר, 1971.
- אנה טיכו, פיליפ הנדי, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1973.
- אנה טיכו - נופי ירושלים, חיים גמזו, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1974.
- מתווים 1918–1975 / אנה טיכו, בעריכת יונה פישר, מוציא לאור: מוזיאון ישראל, ירושלים, 1976.
- אנה טיכו: חמישים שנות יצירה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1968.
- אלישבע כהן, Jerusalem Landscapes - Drawings by Anna Ticho, גלריית בן אורי והמוזיאון, לונדון, 1983.
- סוזן גודמן, Anna Ticho:Drawings 1971-1980, המוזיאון היהודי של ניו יורק, 1984.
- אנה טיכו, אלישבע כהן, צילומים - ישראל צפריר. מוציא לאור: המועצה הלאומית לתרבות ולאמנות, ירושלים, 1986.
- "הנוף בחר בי" - אנה טיכו, דיוקנאות ונופים, עירית שלמון ואחרים, מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה, 2010.
- וינה של אנה, תמנע זליגמן, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2013.
- אנה טיכו: נוף חייה, תמנע זליגמן, רונית שורק ואחרים, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2019.
- אנה טיכו: התרשמות, דליה מנור, מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע, 2019.
לקריאה נוספת
- אליאס ניומן, Art in Palestine, ניו יורק, Siebel Company, 1939.
- קרל שוורץ, האמנות היהודית החדשה בארץ-ישראל, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1941.
- רות קלינגר, אמנות ואמנים בארץ-ישראל, הוצאת יבנה, תל אביב, 1946.
- פאול לנדאו, Art and Women Artists in Israel, הוצאת ויצו, תל אביב, 1949.
- חיים גמזו, ציור ופיסול בישראל, הוצאת דביר, 1957.
- צבי זהר, אויגן קולב, הגרפיקה הישראלית, ספרית פועלים, 1960.
- בנימין תמוז (עורך), יונה פישר, אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1963, 1966.
- יונה פישר, מהנוף אל ההפשטה ומההפשטה אל הטבע, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1972.
- רן שחורי, Art in Israel, הוצאת סדן, תל אביב, 1974.
- בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1980.
- סוזן תומרקין גודמן (אוצרת), משה ברש, יונה פישר, יגאל צלמונה, Artists of Israel: 1920-1980, המוזיאון היהודי של ניו יורק, 1981.
- מרדכי עומר, על אחד ההרים - ירושלים באמנות הישראלית, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל אביב, 1988.
- שלמה שבא, לצייר ארץ כמולדת - סיפורו של דור הציירים הראשון, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992.
- מירי דבי (קריצלר), סיפורים מימי טיכו, הוצאת דבי אופקים, 1993 (מהדורה שנייה, 2002).
- מאירה פרי-להמן, טובל במים, טובל באור - מאה שנות צבעי-מים בישראל, מוזיאון ישראל, 1998.
- גדעון עפרת, שירת הקבצנים - דמות הקבצן באמנות הישראלית, בית אבי חי, ירושלים, 2008.
- גליה בר אור, אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, המשכן לאמנות עין חרוד, 2009.
- יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010.
- טיולים בעקבות נשים: לאה גולדברג, רחל המשוררת, חנה סנש, גולדה מאיר, צפורה רוזנפלד, הלנה כגן, אנה טיכו, שרה ילין, / עידית שכטר-פייל, עריכה: יפעת הראבן, עיצוב הספר והעטיפה: אירית עמית, צילומים: עידית שכטר-פייל, מוציא לאור: משכל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב, 2015.
- אריק קילמניק, גדעון עפרת, אירנה גורדון, 100 שנות אמנות הדפס בישראל, סדנת ההדפס ירושלים, 2015.
- גדעון עפרת, ברלין-ירושלים: אמנות העלייה מגרמניה, תל אביב: בית לאמנות ישראלית, 2015.
- David Reifler, Days of Ticho - Empire, Mandate, Medicine and Art in the Holy Land, Gefen Publishing House, ירושלים וניו יורק, 2015.
- אבירמה גולן, אנה טיכו (הישראליות), הוצאת צלטנר, 2018.
- חיים באר, הנצח ההולך לאט: מחווה לאנה טיכו, מתוך הספר "קשר לאחד - מסעות, בתים ואנשים בירושלים", הוצאת עם עובד, 2018, עמודים 351–357.
קישורים חיצוניים
- אנה טיכו, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- אירית סלמון, אנה טיכו, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- קרן נוימן, אנה טיכו: אמנית הדור הראשון
- יצירותיה של אנה טיכו בגלריה אנגל
דיוקנו של אמן: אנה טיכו, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- אנה טיכו, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
