Loading AI tools
אמנית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנה טיכו (27 באוקטובר[1] 1894 – 1 במרץ 1980) הייתה, ציירת ישראלית וכלת פרס ישראל בתחום הציור. אחות מוסמכת במקצועה.
 | |
| אנה טיכו בשנות ה-40 | |
| לידה |
27 באוקטובר 1894 ברנו, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1980 (בגיל 85) ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות בווינה |
| תקופת הפעילות |
1914–1980 (כ־66 שנים) |
| תחום יצירה | ציור |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
אברהם אלברט טיכו |
  | |
אנה (חנה) טיכו נולדה לפנחס וברתה בראון[2] בעיר ברנו שבמוראביה (אז חלק מאוסטרו הונגריה, כיום חבל בצ'כיה). גדלה והתחנכה בווינה.
בגיל 15 החלה ללמוד ציור בווינה. בשנת 1912 עלתה לארץ ישראל עם בן דודה, רופא העיניים ד"ר אברהם אלברט טיכו, ובהמשך נישאה לו. הם התיישבו בירושלים ופתחו בה מרפאת עיניים, בה סייעה טיכו לבעלה.
ד"ר אפרים סיני שהיה אסיסטנט של ד"ר טיכו במשך כשנתיים (בשנות העשרים של המאה ה-20), מעלה זיכרונות בספרו "במלוא העין": "גברת טיכו הייתה הגבירה, המנהלת והאחות הראשית. בחדר הניתוח היו היא וד"ר טיכו צוות מאומן להפליא. היא הייתה יודעת, ללא דיבורים, להושיט בזמן הניתוח את המכשיר הדרוש ברגע הדרוש. נהגה לרדת לקומה התחתונה זמן קצר לפני תחילת הניתוחים, מסדרת את המכשירים, בוחנת את הסכינים, מכינה את הזריקות והחומר הסטרילי. הכול היה מסודר על שולחן המכשירים, מצוחצח ונוצץ. היא הייתה בקיאה בכל שלבי הניתוח ואצבעותיה היו מרחפות בין שולחן הניתוחים לבין שולחן המכשירים כידי פסנתרן הפורט על מנענעי הפסנתר."[3]
בני הזוג טיכו התערו בחיי החברה והתרבות של ירושלים. בבית המידות שרכשו בירושלים ואשר קומתו הראשונה שימשה במקביל כמרפאה, ארחה טיכו את האליטה האינטלקטואלית של יוצאי גרמניה, וכן את מנהיגי היישוב, ראשי הממשל הבריטי, אמנים, סופרים ואינטלקטואלים - מארץ ישראל ומחוצה לה.
משנות העשרים ואילך רשמה טיכו בעיפרון, דיו ופחם את נופי ירושלים וסביבותיה, כמו גם את תושבי ירושלים ומטופלים של בעלה. עתים עשתה זאת בסטודיו, אך בדרך כלל העדיפה לצאת לחיק הטבע ולרשום שם. בשנות השישים, אחרי מותו של בעלה, הפכו רישומיה לחופשיים יותר ויותר ונעו במידה מסוימת לכיוון של הפשטה. יצירותיה המאוחרות הפכו לפנורמיות וצבעוניות ונעשו בצבעי מים וצבעי פסטל.
ציוריה של אנה טיכו נמצאים באוספי מוזיאונים רבים, מהם מן החשובים בעולם.
בשנת 1965 זכתה בפרס ירושלים לאמנות. בשנת 1970 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים". בשנת 1975 זכתה בפרס סנדברג מאת מוזיאון ישראל. בשנת 1980, זמן קצר לפני פטירתה, הוכתרה ככלת פרס ישראל לציור (עמה זכו בפרס גם יוסל ברגנר ופנחס ליטבינובסקי).
לקראת סוף ימיה החליטה טיכו לתרום את ביתה, על אוסף האמנות שבו הכולל את ציוריה ועוד שכיות חמדה שאסף בעלה על פני השנים, למען תושבי ירושלים. הבית פועל כיום כשלוחה של מוזיאון ישראל, בשם בית טיכו. ד"ר טיכו רכש בית נוסף במוצא. היה זה בית ערבי בן 150 מ"ר שאליו היו מגיעים בני הזוג בסופי-השבוע. בשנת 1990 נמכר הבית.[4] בשנת 1980 נפטרה אנה טיכו ונטמנה לצד בעלה בהר המנוחות בירושלים.
ב-10 פברואר 1981, הנפיק השירות הבולאי סדרה של שלושה בולי דאר שנקראה "ציורי ירושלים", שבה נכלל בול של ציור נוף ירושלמי שציירה טיכו. השירות הבולאי מכר 981,000 בולים של בול זה בתוך תקופה של עשרה חודשים עד להפסקת המכירה.[5]
לוח זיכרון נמצא על גבי הבניין בו נולדה, במרכז העיר, סמוך לשוק הכרוב (בצ'כית Zelný trh). על שמה ספרייה ואולם הרצאה בבנימינה-גבעת עדה.
דיוקנו של אמן: אנה טיכו, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
