Loading AI tools
פילוסוף רוסי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר גלייביץ' דוגין (נולד ב-7 בינואר 1962) הוא פילוסוף פוליטי, אנליסט ואסטרטג פוליטי רוסי הידוע בהשקפותיו הפשיסטיות[1][2][3][4].
 | |
| לידה |
7 בינואר 1962 (בן 62) מוסקבה, ברה"מ  |
|---|---|
| השקפה דתית |
Edinoverie |
| מקום לימודים |
המכון לתעופה במוסקבה, Novocherkassk State Academy of Melioration |
| מנחה לדוקטורט |
Viktor Vereshchagin |
| מוסדות |
|
| תחומי עניין |
תעמולה, פילוסופיה, יחסים בין־לאומיים, מדע המדינה, גאופוליטיקה, סוציולוגיה, מחשבה מדינית |
| עיסוק |
שדרן תעמולה, פוליטיקאי, סופר, זמר-יוצר, זמר, פזמונאי, סוציולוג, חוקר מדע המדינה, פרופסור, פילוסוף, גאופוליטיקאי, פובליציסט |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| יצירות ידועות |
Foundations of Geopolitics, The Fourth Political Theory |
| בן או בת זוג |
Evgenia Debryanskaya |
| צאצאים |
דריה דוגינה |
|
dugin | |
  | |
יש לו קשרים הדוקים עם הקרמלין והצבא הרוסי,[5][6] לאחר ששימש כיועץ של יו"ר הדומא הממלכתית גנאדי סלזניוב[7] ושל חבר מפתח במפלגת רוסיה המאוחדת, סרגיי נארישקין (ששימש גם כיו"ר הפרלמנט ומנהל סוכנות הביון הרוסית)[8]. דוגין היה המארגן המוביל של המפלגה הנציונל-בולשביקית, החזית הבולשביקית והמפלגה האירואסית (שלושתן הוצאו מחוץ לחוק). הוא מחברם של יותר משלושים ספרים, בהם "יסודות הגאופוליטיקה" (1997) ו"התאוריה הפוליטית הרביעית" (2009).
דוגין נולד במוסקבה, למשפחתו של אלוף-משנה במודיעין הצבאי הסובייטי והמשפטן גלי אלכסנדרוביץ' דוגין ורעייתו גלינה, רופאה במקצועה.[9] בשנת 1979 הוא למד במכון התעופה במוסקבה, אך לא סיים את לימודיו, ונאלץ לעבור קורס לעיתונות במכללה אחרת[10].
דוגין בשנות השמונים היה דיסידנט[11] ואנטי קומוניסט.[12] הוא עבד כעיתונאי לפני שהשתלב בפוליטיקה רגע לפני נפילת הקומוניזם. בשנת 1988 הוא וחברו גאידר ג'מאל הצטרפו לארגון הלאומני פמיאט. הוא סייע בכתיבת התוכנית הפוליטית למפלגה הקומוניסטית שהוקמה מחדש בהנהגתו של גנאדי זיוגאנוב[5].
דוגין היה בין חברי המפלגה הנציונל-בולשביקית (NBP) ושכנע את אדוארד לימונוב להיכנס לזירה הפוליטית בשנת 1994. כמה מחברי NBP הלאומניים הקיצוניים, שנתמכו על ידי דוגין, התפצלו לחזית הבולשביקית הלאומית.
דוגין פרסם את "יסודות הגאופוליטיקה" בשנת 1997; עבודה זו שימשה כספר לימוד באקדמיה למטה הכללי של הצבא הרוסי והדאיגה מדענים פוליטיים בארצות הברית,[13] שכינו אותה "הייעוד הגלוי של רוסיה".[14]
כמו כן, בשנת 1997, מאמרו "פשיזם - ללא גבולות ואדום" הכריז על בואו של "פשיזם פשיסטי אמיתי, מהפכני ועקבי לחלוטין" ברוסיה. במאמר כתב: "בשום אופן לא ההיבטים הגזעניים והשוביניסטיים של הנציונל-סוציאליזם הם שקבעו את טיב האידאולוגיה שלה. עודף האידאולוגיה הזו בגרמניה הוא עניין בלעדי של הגרמנים... ואילו הפשיזם הרוסי הוא שילוב של שמרנות לאומית טבעית עם רצון נלהב לשינויים אמיתיים."[15] הוואפן-אס-אס ובעיקר המגזר המדעי של ארגון זה, אננארבה", היה לדבריו "נווה מדבר אינטלקטואלי במסגרת המשטר הנציונל-סוציאליסטי."
דוגין החל במהרה לפרסם את כתב העת האישי שלו בשם "Elementy", שהתחיל בתחילה בשבחו של ז'אן פרנסואה תיריה, התומך ב"אימפריה אירו-סובייטית שתשתרע מדבלין לוולדיווסטוק ותצטרך גם להתרחב לדרום, מכיוון שהיא דורשת נמל באוקיינוס ההודי."[16] דוגין נוהג בעקביות לפאר הן את רוסיה הצארית והן את הסטליניסטית, בכתב העת "Elementy" מובחנת גם הערצתו ליוליוס אבולה. דוגין שיתף פעולה גם עם כתב העת השבועי "Den" (היום), שערך בעבר אלכסנדר פרוחאנוב[5].
דוגין מתנגד לליברליזם ולמערב, ובמיוחד להגמוניה האמריקאית.[17] הוא טוען כי "אנחנו בצד של סטלין וברית המועצות"[18]. הוא מכנה את עצמו שמרן: "אנחנו, השמרנים, רוצים מדינה חזקה ואיתנה, רוצים סדר ומשפחה בריאה, ערכים חיוביים, חיזוק חשיבות הדת והכנסייה בחברה". הוא מוסיף: "אנחנו רוצים רדיו פטריוטי, טלוויזיה, מומחים פטריוטים, מועדונים פטריוטיים. אנו רוצים שהתקשורת תביע אינטרסים לאומיים"[19].
מפלגת אירואסיה, המקדמת רעיונות נאו-אירואסייתים, הושקה באפריל 2001. דווח על דוגין כמייסדה. הוא אמר שהתנועה תדגיש את המגוון התרבותי בפוליטיקה הרוסית, ותתנגד ל"גלובליזציה בסגנון אמריקני, וגם תתנגד לחזרה לקומוניזם וללאומיות." המפלגה הוכרה רשמית על ידי משרד המשפטים ב-31 במאי 2001[5]. מפלגת אירואסיה טוענת לתמיכה מצד כמה חוגים צבאיים ומנהיגי הכנסייה האורתודוקסית ברוסיה, והמפלגה מקווה למלא תפקיד מפתח בניסיונות לפתור את הבעיה הצ'צ'נית, במטרה להכין את הבמה לחלומו של דוגין לברית אסטרטגית של רוסיה עם מדינות אירופה והמזרח התיכון, בעיקר איראן. רעיונותיו של דוגין, ובמיוחד אלה הנוגעים לברית "טורקית-סלאבית במרחב האירו-אסייאתי" הפכו פופולריים לאחרונה בקרב חוגים לאומניים מסוימים בטורקיה, ובמיוחד בקרב חברים כביכול ברשת Ergenekon.[20] דוגין תומך גם בברית רוסית-ערבית[21].
לידתה מחדש של רוסיה, על פי תפיסתו של דוגין, מוזכרת על ידי צ'ארלס קלובר מ"פייננשל טיימס" כגרסה מחודשת מעט של ברית המועצות עם הדים ל-"1984" של ג'ורג' אורוול, שם אירואסיה הייתה אחת משלוש מדינות ענק. כולל איסטסיה ואוקיאניה כשני האחרים והייתה במלחמה אינסופית מולן[11].
בתחום השיח הציבורי האירואסייתי, המדיניות הקומוניסטית הטוטליטרית שנפרסה במשך למעלה משלושה עשורים בעבודות של קבוצות בינלאומיות שונות המהוות חלק מהתנועה, היא "גרסה של שילוב מחדש של המרחב הפוסט-סובייטי לתחום השפעה אירו-אסייתי"[22]. התוכנית הצפון אמריקאית "עובדת עם מגוון רחב של שותפים מכל המגזרים בחברה האזרחית" ו"מתקדמת באמצעות קבלת מענקים, סנגור ומחקר, יוזמות אזוריות ומעורבות קרובה"[23].
דוגין מתח ביקורת על המעורבות "האירו-אטלנטית" בבחירות לנשיאות אוקראינה בשנת 2004, כתוכנית ליצירת אסור השפעה אמריקאי ברחבי רוסיה, בדומה לניסיון הצרפתים והבריטים שלאחר מלחמת העולם הראשונה ליצור אזורי השפעה משלהם.
בשנת 2005 ייסד דוגין את איחוד הנוער האירואסי ברוסיה כאגף הנוער של תנועת אירואסיה הבינלאומית.[24]
אוקראינה אסרה על דוגין להיכנס למדינה לחמש שנים, החל מיוני 2006,[25] וקייב הכריזה עליו כ"פרסונה נון גרטה" בשנת 2007.[26] איגוד הצעירים האירו-אסייתי נאסר באוקראינה. ודוגין עצמו גורש חזרה לרוסיה כשהגיע לשדה התעופה הבינלאומי סימפרופול ביוני 2007[27].
לפני שפרצה מלחמה בין רוסיה לגאורגיה בשנת 2008, ביקר דוגין בדרום אוסטיה וניבא, "כוחותינו יכבשו את בירת גאורגיה טביליסי, את כל המדינה, ואולי אפילו את אוקראינה ואת חצי האי קרים, שהיא באופן היסטורי חלק מרוסיה, בכל מקרה."[28] אחר כך אמר שרוסיה צריכה "לא להפסיק לשחרר את דרום אוסטיה, אלא להמשיך הלאה" ו"אנחנו צריכים לעשות משהו דומה באוקראינה."[29] בשנת 2008 הצהיר דוגין כי על רוסיה לחזור על התרחיש הגאורגי באוקראינה, כלומר לתקוף אותה[30]. בספטמבר 2008, לאחר מלחמת רוסיה-גאורגיה, הוא לא הסתיר את כעסו כלפי פוטין, ש"העז לא להפיל את הנעל השנייה" ו"להחזיר את האימפריה".[31]
דוגין הוטבל בגיל שש לכנסייה הרוסית האורתודוקסית של מיצ'ורינסק על ידי סבתא רבתא ילנה מיכאילובנה קרגלצבה. מאז 1999 הוא אימץ רשמית את המאמינים הישנים, תנועה דתית רוסית שדחתה את הרפורמות של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית בשנת 1652–1666.
בראשית שנות התשעים עבודתו של דוגין בחזית הבולשביקית הלאומית כללה מחקר על שורשי התנועות הלאומניות ופעילותן של קבוצות כאלה במחצית הראשונה של המאה העשרים.
אלכסנדר דוגין תומך בפוטין ובמדיניות החוץ שלו, אך התנגד לממשלות הרוסיות בגלל המדיניות הכלכלית שלהן. ציטוט שלו מ-2007, "אין יותר מתנגדים לכיוון של פוטין, ואם יש, הם חולי נפש וצריכים להעביר אותם לבדיקה קלינית. פוטין נמצא בכל מקום, פוטין הוא הכל, פוטין הוא מוחלט, ופוטין הוא חיוני"[32].
בקרמלין מייצג דוגין את "מפלגת המלחמה", חלוקה בהנהגה על אוקראינה[דרושה הבהרה].[33] דוגין נתפס כמי שכתב את יוזמתו של פוטין לסיפוח קרים על ידי הפדרציה הרוסית.[34] הוא ראה במלחמה בין רוסיה לאוקראינה בלתי נמנעת ופנה לפוטין להתחיל בהתערבות צבאית במזרח אוקראינה. דוגין אמר, "הרנסאנס הרוסי יכול רק לעצור ליד קייב."[35] במהלך הסכסוך הפרו-רוסי ב-2014 באוקראינה, דוגין היה בקשר שוטף עם המורדים הבדלניים הפרו-רוסיים.[36][37] שיחת וידאו של סקייפ שפורסמה ביוטיוב הראתה את דוגין מספק הוראות לבדלנים של דרום ומזרח אוקראינה, וכן יעץ ליקטרינה גובאריובה, שבעלה פאבל גובאריוב הצהיר על עצמו כמושל מקומי ואחרי כן נעצר על ידי שירות הביטחון של אוקראינה[24]. ב-31 במרץ 2014 נעצר אולג בחטיארוב, חבר איגוד הנוער שהקים דוגין. הוא אימן קבוצה של כמאתיים איש להשתלט על הפרלמנט ובניין ממשל אחר, כך נמסר משירות הביטחון של אוקראינה. דוגין פיתח גם קשרים עם מפלגות ימין ומפלגות שמאל קיצוניות באיחוד האירופי, כולל סיריזה ביוון, אטקה בבולגריה, מפלגת החופש של אוסטריה והאיחוד הלאומי בצרפת, כדי להשפיע על מדיניות האיחוד האירופי בנוגע לאוקראינה ולרוסיה.[38][39][40]
דוגין הצהיר כי הוא מאוכזב מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ואמר שפוטין לא סייע למתקוממים הפרו-רוסיים באוקראינה לאחר המתקפה של הצבא האוקראיני בתחילת יולי 2014.[36] באוגוסט 2014 קרא דוגין ל"רצח עם" של אוקראינים.[41]
ב-10 באוקטובר 2014 אמר דוגין ש"רק לאחר שחזור רוסיה הגדולה שהיא האיחוד האירואסייתי, אנו יכולים להפוך לשחקן גלובלי אמין. כעת התהליכים הללו הואטו מאוד. היברומאידאן האוקראיני היה תגובתו של המערב לקידום האינטגרציה הרוסית."[42] הוא תיאר את היברומאידאן כהפיכה שבוצעה לא על ידי האוקראינים אלא על ידי ארצות הברית: "אמריקה מבקשת לנהל את המלחמה נגד רוסיה לא על ידי עצמה, אלא בידי האוקראינים. ארצות הברית הביאה למלחמה זו בהבטיחה לקרוץ לעשרת אלפים קורבנות בקרב האוכלוסייה השלווה באוקראינה ולמעשה לדרוש את הקורבנות. ארצות הברית ביצעה את ההפיכה במהלך המאידאן לצורך מלחמה זו. ארצות הברית העלתה את הרוסופובים הנאו-נאצים לשלטון."[43] דוגין אמר כי רוסיה היא הכוח המניע העיקרי לאירועים הנוכחיים באוקראינה, "רוסיה מתעקשת על ריבונותה, על חירותה, מגיבה לאתגרים שהוטלו עליה, למשל, באוקראינה. רוסיה מנסה לשלב את המרחב הפוסט-סובייטי..." כפי שאומר ויאצ'סלב ליחאצ'וב, "אם מישהו לוקח ברצינות את העובדה שאדם כזה כמו אלכסנדר דוגין הוא האידאולוג של השאיפה הקיסרית למערב, אפשר לקבוע שרוסיה לא מתכוונת לעצור עד האוקיינוס האטלנטי."[44]
ב־11 במרץ 2015, מחלקת האוצר של ארצות הברית הוסיפה את דוגין לרשימת האזרחים הרוסיים שהוטלו עליהם סנקציות כתוצאה ממעורבותם במשבר אוקראינה; גם איגוד הנוער האירו-אסייתי שלו צורף לרשימה.[45] ביוני 2015, קנדה הוסיפה את דוגין לרשימת האנשים שהיא מטילה עליהם סנקציות.[46]
כמו עם ההוגים האירואסיאניים האחרים, הגותו של דוגין משלבים טיעונים פילושמיים ואנטישמיים. דוגין מציע גרסה משלו לאותו צירוף בצורת פרו-ציונות אנטישמית פרדוקסלית. במאמרו "המהפכה השמרנית" (1994) מכיר דוגין בכך שמדינת ישראל מימשה סוג של מסורתיות. הדבר גרם לו ליצור קשרים הדוקים יותר עם כמה זרמים לאומניים בישראל. מאז 1998, ביקש דוגין לפתח קשרים עם אותו חלק בימין הישראלי המקיים את האמונה שכל היהודים חייבים לחיות בישראל. הציונות המיליטנטית הזו הסכימה איתו כי היא בהתאם לעקרון האתנופלורליזם: כל העמים צריכים לחיות בשלום, אבל "בבית".
דוגין מנסה למחוק את השורשים ההיסטוריים המשותפים הקושרים את היהדות לשתי הדתות המונותאיסטיות האחרות, הנצרות והאסלאם, והוא מאשים את העולם היהודי בכך שהיווה השראה לתפיסה ביולוגית של עצמו. היפוך זה שהינו מאפיין קלאסי של האנטישמיות, נמצא ברבים מטקסטים שלו, שם הוא דוחה, אך גם מעריץ בחלקו, את יכולתם לכאורה של היהודים לתפוס את עצמם כגזע. לפיכך, לפי דוגין, ישראל היא הדוגמה הארכיטיפית למדינה המושתתת על עיקרון אתני או גזעי. דוגין טוען שגזענות גרמנית ומשיחיות יהודית הן שתי צורות של "אסכטולוגיה אתנית", זוג אידאולוגי שקשה לדעת מה גרם לשני; הקוטביות שלהם היא סימן למתאם המקשר ביניהם. דוגין טוען שהיהודים רואים את עצמם כעם הנבחר, דבר שעולה על מסלול התנגשות עם המשיחיות הרוסית, אידאולוגיה נוספת של ייחוד לאומי. התנגשות עקבית נוספת בין יהדות לרוסיות נוגעת ליחס לטריטוריה. לטענת דוגין, החיים בגולה חיללו בתודעה היהודית את השטחים עליהם חיו היהודים כבר אלפיים שנה, ורק ארץ ישראל שלא הייתה נגישה זה מכבר שמרה על צביונה הקדוש. לטענתו, חוסר הרגש שלהם כלפי הטבע ודחייתם התאולוגית את הגאולה על ידי האדמה, המגולם על ידי ישו בנצרות, חושפים את חוסר ההתאמה שלהם לרעיון האירואסיאני, שעבורו הטריטוריה עמוסה במשמעות, כמו גם לזהות הרוסית, שבאה לביטוי בפולחן ואמונה בקדושת האדמה הרוסית.
אשתו הראשונה של דוגין הייתה יבגניה דבריינסקיה(אנ'), ולהם בן משותף, ארתור. אשתו השנייה היא נטליה מלנטייבה, ובתם המשותפת הייתה העיתונאית והפעילה הפוליטית דריה דוגינה. דריה נהרגה בפיצוץ מכוניתה במוסקבה ב-20 באוגוסט 2022[47].
כמה מספריו של דוגין פורסמו על ידי בית ההוצאה לאור Arktos Media, מוציא לאור בשפה האנגלית[48][49].
אתר האינטרנט הרשמי של אלכסנדר דוגין (ברוסית)
אלכסנדר דוגין, ברשת החברתית פייסבוק
אלכסנדר דוגין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אלכסנדר דוגין, ביישום טלגרם
אלכסנדר דוגין, ברשת החברתית אינסטגרם
אלכסנדר דוגין, ברשת החברתית VK.svg){kind=icon}
אלכסנדר דוגין, סרטונים בערוץ היוטיוב
האיש המסתורי שפייס בין פוטין לארדואן - ומחבר את שניהם לטראמפ, באתר TheMarker, 12 בפברואר 2017 כדי להבין את פוטין, צריך להיכנס לראש של אלכסנדר דוגין, באתר הארץ, 16 במרץ 2022Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
