הגמוניה

הגמוניה היא מצב בו שלטון של מדינה מסוימת שולט על הסובבים לו גאוגרפית בדרך פוליטית, כלכלית או צבאית. השלטון אשר מצוי בידיה של חברה זאת שולט על האחרים תוך קידום אינטרסים גאו-פוליטיים שלו אשר מקדמים אותו פוליטית, כלכלית או צבאית. הגמוניה היא היכולת להכתיב את החוקים ואת ההסדרים שלפיהם מתקיימים יחסים בין מדינות או קבוצות באזור גאו פוליטי מוגדר.

תבאי, עיר יוונית, שולטת הגמונית על יוון העתיקה (362 לפנה"ס)

כיום נעשה שימוש במונח כדי לתאר את ההסדרים הסוציולוגיים שלפיהם מתקיימים היחסים בין קבוצות שונות בתוך חברה אחת. המילה נמצאת יותר בהקשר "להגמוניה תרבותית" מאשר להגמוניה בין מדינות. המונח בא מיוון העתיקה בה שימש לתאר את הדומיננטיות של מדינת עיר אחת על כל המדינות עיר הסובבות לה.

על פי ההוגה האיטלקי הנאו-מרקסיסטי אנטוניו גראמשי, עוצמתה של הבורגנות היא שהשליטה אינה נשענת על בסיסה הכלכלי (התשתית) בלבד, אלא בעיקר על בניין העל שלה (האינטלקטואלים, בכירי עולם התרבות, המשפט, הדת והפוליטיקה) - היסודות הערכיים והרעיוניים הרצויים לה. משעלה בידי הבורגנות להטמיע את ערכיה ולהפכם מודל חיקוי והערצה בקרב המעמדות הנמוכים, שוב אין היא צריכה לכפות את שלטונה בכוח הזרוע דווקא.

הגמוניה היא מצב של שלטון מוחלט (או כמעט מוחלט) בחברה, המרוכז בידיה של קבוצה חברתית מוגדרת, ובא לידי ביטוי בשיתוף השליטים במשאבים החומריים אותה חברה עם שליטיה הרעיוניים והאידאולוגיים. ההגמוניה מתארת מצב של שליטה בהסדרים חברתיים, נורמות וכללים, והיא מעצבת את פני החברה לפי ערכים הגמונים המשרתים אינטרסים וצרכים של הקבוצה השלטת.

ההגמוניה חולשת גם על מערכת התרבות בכללותה, והיא מחלחלת לכל ההיבטים האינטלקטואליים של חיי היומיום. זוהי מערכת בלתי-מודעת של שליטה, בה המרכיבים והערכים ההגמוניים כלל אינם נתפסים כחלק מתרבות או אידאולוגיה שולטת, אלא נראים כמו חלק בלתי-נפרד מהחברה ומערכיה, בלי קשר לקבוצת השליטה. בדרך זו, גם מיעוטים מזדהים עם ערכים אלה, המקבלים נופך חוץ-פוליטי, ומתעצמים לכדי עובדות לכאורה, מיתוסים או אמירות מוחלטות הנכונות לאותה החברה.

עיקר כוחה של ההגמוניה היא העובדה שהיא איננה נתפסת כלל כעמדה או אידאולוגיה קיימת, בהן ניתן להיאבק או לשנותן, אלא חלק בלתי-נפרד מהחיים, עובדה מוגמרת ומוחלטת. במידה רבה היא איננה מהווה מטרה לביקורת ציבורית או תרבותית, אלא כאשר מעמדה מתערער ומתחילים להיווצר סדקים בערכיה, והאינטרסים האמיתיים העומדים מאחוריה מתחילים להתגלות.

דרך פעולתה של ההגמוניה היא רב-מוקדית, והיא משתפת באופן מלא את כל הרבדים בחברה תוך מתן ביטוי לכל אחד ואחד מהם. בדרך זו, מתעצמת תחושת ההשתתפות, והמעמדות השונים, גם המדוכאים, מזדהים איתה ועם האינטרסים של המדכאים. עמדה זו הנה עמדת המוצא בפרדיגמה המרקסיסטית.

לפי גראמשי, מכתיבה הקבוצה ההגמונית ומגדירה את "כללי המשחק" לפיהם מתנהלת המדינה, ומכתיבים את עקרונות היסוד לחוקיה, מוסדותיה ועקרונותיה החברתיים. הקבוצה ההגמונית לפי גראמשי, שולטת בתרבות כמו גם במוסדות מרכזיים של המדינה והחברה האזרחית. הוא מגדיר את "משולש השליטה" - תרבות / חברה / מדינה - דרכו מנחילה הקבוצה ההגמונית את תפיסת העולם שלה, באופן נרחב, לכלל אוכלוסיית המדינה.

בניגוד לאידאולוגיה גרידא, ההגמוניה היא מערכת תרבותית שלמה, המופיעה בכל ההיבטים של החיים האינטלקטואליים ושל חיי היום יום של החברה. ההגמוניה משתפת את כל הרבדים של החברה ונותנת להם ביטוי, ובכך מביאה לתחושה של השתתפות מצד המעמדות המדוכאים ולהזדהות שלהם עם האינטרסים של מדכאיהם (לפי הגישה המרקסיסטית).

ההגמוניה היא מערכת בלתי מודעת של שליטה - האלמנטים השונים של התרבות ההגמונית אינם נתפסים כחלק מתרבות או מאידאולוגיה שלטת, ולעיתים אף לא כחלק מהמציאות החברתית, אלא כעובדות מציאותיות וטבעיות (ראו פטישיזם של סחורות לדוגמה). עובדה זו מהווה את מקור כוחה האמיתי של ההגמוניה, שכן זו אינה נתפסת כאחת מן האידאולוגיות הקיימות, שניתן להיאבק נגדן, אלא כבסיס החיים החברתיים. ההתייחסות אליה כאל עובדה שרירה וקיימת, מביאה לכך שאין עליה עוררין או ניסיון לחלוק על קיומה ומהותה.

ערכיו של המעמד השליט בחברה וכן האידאולוגיה השלטת מועברים לציבור באמצעות מנגנון שליטה לא כוחני של חשיפה לתכנים תקשורתיים מתוך בחירה. הקהל צורך תכנים אלו מרצון, ולכן הללו נתפסים כמובנים מאליהם, והצופים סוברים שכך החברה אמורה להיראות. הציבור מאמץ מרצון את האידאולוגיה, סמלי הסטטוס וסגנון החיים של המעמד השליט כפי שהם מוצגים בתקשורת. האליטה למעשה איננה צריכה לכפות את שלטונה בכוח הזרוע, אלא באמצעות הטמעת ערכים בחברה. לפי גישה זו, יש לבחון את התכנים שנצפים בתקשורת על מנת לאתר את הערכים האידאולוגיים החבויים בהם, כמו קפיטליזם צרכני ותחרותיות. על ידי מנגנון שליטה זה, האליטה שואפת לדכא את העם מבלי ידיעתו, משיגה את הסכמת הנשלטים ובכך מונעת מרידה והתנגדות של המעמד הנשלט.^[1]^[2]