אלביס פרסלי

אלביס פרסלי
**Elvis Aaron Presley, Elvis Presley**
	תצלום פרסומת לסרט "רוק בבית הסוהר", 1957
	תצלום פרסומת לסרט "רוק בבית הסוהר", 1957
לידה	8 בינואר 1935; טופלו, מיסיסיפי, ארצות הברית
פטירה	16 באוגוסט 1977 (בגיל 42); ממפיס, טנסי, ארצות הברית
שם לידה	אלביס אהרון פרסלי
מקום קבורה	גרייסלנד
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1953–1977 (כ־24 שנים)
מקום לימודים	Humes Preparatory Academy Middle School
עיסוק	זמר, שחקן
סוגה	רוקבילי • רוק'נ'רול • רוק • קאנטרי; גוספל • בלוז • פופ
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	זמרה, קלידים, גיטרה, גיטרה בס
חברת תקליטים	סאן רקורדס, תקליטי RCA
בן או בת זוג	פריסילה פרסלי (1 במאי 1967–9 באוקטובר 1973) ; Ginger Alden (1976–1977); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
צאצאים	ליסה מארי פרסלי
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (1971); היכל התהילה של המוזיקה של גוספל; היכל התהילה של הרוק אנד רול (1986); אזרחות כבוד של בודפשט (2011); מדליית החירות הנשיאותית (2018)
	Elvis.com
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

אלביס אהרון פרסלי (באנגלית: Elvis Aaron Presley‏; 8 בינואר 1935 – 16 באוגוסט 1977), הידוע לרוב בשם אלביס, היה זמר ושחקן אמריקאי. הוא כונה "מלך הרוק אנד רול", או בכינוי "the king" ובעברית, "המלך". נחשב לאחד מאנשי התרבות המשמעותיים והמשפיעים ביותר של המאה ה-20. הפרשנויות והביצועים לשירים וסגנון ההופעה הפרובוקטיבי והמיני שלו, בשילוב השפעות עידן טרנספורמטיבי ביחסי גזעים, הובילו אותו להצלחה גדולה, תוך גרימה למחלוקות ראשוניות ברחבי העולם.

המונח "אלביס" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אלביס (פירושונים).

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

פרסלי נולד בטופלו שבמיסיסיפי, ועבר לממפיס שבטנסי עם משפחתו כשהיה בן 13. הקריירה המוזיקלית שלו החלה שם ב-1954, כשהקליט בסאן רקורדס עם המפיק סם פיליפס, שרצה להביא את הצליל של המוזיקה האפרו-אמריקאית לקהל רחב יותר. פרסלי, ניגן על גיטרה אקוסטית קצבית, ולווה בידי הגיטריסט הראשי סקוטי מור (אנ') והבסיסט ביל בלאק (אנ'). היה חלוץ הרוקבילי, אפ-טמפו, פיוז'ן בקצבים של מוזיקת קאנטרי ורית'ם אנד בלוז. בשנת 1955 הצטרף המתופף די ג'יי פונטנה (אנ') והשלים את הרכב הרביעייה הקלאסית של פרסלי, ו-RCA ויקטור רכשה את חוזהו בעסקה שארגן קולונל טום פארקר (אנ'), שניהל אותו במשך יותר משני עשורים. הסינגל הראשון של פרסלי, "Heartbreak Hotel", הופץ בינואר 1956 והגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד בארצות הברית. בתוך שנה נמכרו למעלה מעשרה מיליון תקליטים של פרסלי. עם סדרה של הופעות מצליחות בטלוויזיה ואלבומים מצליחים, פרסלי הפך לדמות המובילה של הצליל הפופולרי החדש של הרוק אנד רול, אם כי הסגנון הפרפורמטיבי שלו וקידום הסאונד השולי של המוזיקה השחורה,^[1] נחשבו לאיום על הרווחה המוסרית של הצעירים האמריקאים הלבנים.^[2]

בנובמבר 1956 ערך פרסלי את הופעת הבכורה שלו בסרט ב"אהבי אותי ברכות". הוא גויס לשירות צבאי ב-1958, והשיק מחדש את הקריירה שלו שנתיים לאחר מכן עם כמה מההקלטות המצליחות ביותר שלו. עם זאת, הוא קיים מעט הופעות, ובהדרכתו של פארקר, המשיך להקדיש חלק ניכר משנות ה-60 ליצירת סרטים הוליוודיים ופסקולים. כמה מסרטיו המפורסמים ביותר הם: "רוק בבית הסוהר" (1957), "הוואי הכחולה" (1961) ו"ויוה לאס וגאס" (1964). ב-1968, לאחר הפסקה של שבע שנים מהופעות, הוא חזר לבמה בספיישל הקאמבק הטלוויזיוני עטור השבחים "אלביס" (אנ'), שהוביל להארכת ההופעות שקיים בלאס וגאס ולסיבובי הופעות מצליחים ביותר. ב-1973 קיים פרסלי את ההופעה הראשונה של אמן סולו ששודרה ברחבי העולם, Aloha from Hawaii (אנ'). שנים של שימוש בסמים במרשם והרגלי אכילה לא בריאים, פגעו קשות בבריאותו, והוא נפטר בפתאומיות ב-1977 באחוזתו בגרייסלנד בגיל 42.

לאחר שנמכרו למעלה מ-500 מיליון מתקליטיו ברחבי העולם, פרסלי נחשב לאמן הסולו הנמכר ביותר בכל הזמנים; שיא שמוכר בגינס שיאי עולם. הוא זכה להצלחה מסחרית בסוגות מוזיקליות רבות, כולל פופ, קאנטרי, רית'ם אנד בלוז, מוזיקה עכשווית למבוגרים וגוספל. פרסלי זכה בשלושה פרסי גראמי (ביניהם פרס גראמי למפעל חיים בגיל 36), ונכנס למספר היכלי תהילה. הוא מחזיק במספר שיאים עולמיים, ביניהם מספר האלבומים הרב ביותר שקיבלו תוארי זהב ופלטינה מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA), מרבית האלבומים שדורגו במצעד הבילבורד 200, אמן הסולו עם מרבית האלבומים שדורגו במקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי ואמן הסולו עם מרבית השירים שדורגו במקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי. בשנת 2018 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית בידי נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ.^[3] בנוסף לכך, דורג במקום השלישי ברשימת "100 האמנים הגדולים בכל הזמנים" של רולינג סטון.

ביוגרפיה

ילדותו ותחילת דרכו

אלביס נולד בשנת 1935, בעיירה טופלו שבמיסיסיפי, לוורנון אלביס פרסלי בן ה-18 ולגלדיס לאב סמית' (שהייתה כנראה יהודייה) בת ה-22, בבית צנוע עם שני חדרים שנבנה על ידי אביו לקראת לידתו. אחיו התאום של אלביס, ג'סי גארון פרסלי, נולד כ-37 דקות לפני אלביס אך מת במהלך הלידה. אמו עבדה באותה עת כפועלת במפעל טקסטיל, ואביו עבד במכולת.

ההשפעה המוזיקלית הראשונית על אלביס כילד הייתה מוזיקת הגוספל הדתית. משפחתו השתתפה בקביעות בטקסים בכנסייה המקומית. גם לאורך חייו הבוגרים, תוך כדי ההקלטות באולפן, בסביבתו הפרטית ולאחר הופעות, נהג אלביס להצטרף למפגשים לא רשמיים (סשנים) של מוזיקת גוספל.

בשנת 1938, איבדה המשפחה את ביתה, לאחר שוורנון הורשע ונשלח לכלא לשמונה חודשים בגין הונאה. בתקופת שהותו בכלא, התגוררו אלביס ואמו עם קרובי משפחה. ורנון שוחרר מהכלא בשנת 1941. בגיל 10, הופיע אלביס לראשונה בתחרות שירה וזכה במקום השני. כעבור כשנה קיבל מאמו את הגיטרה הראשונה שלו כמתנת יום הולדת, והחל לקבל שיעורי גיטרה משני דודיו ומהכומר של הכנסייה החדשה, שאליה הצטרפה משפחתו. פרסלי מעולם לא קיבל הכשרה פורמלית בתחום המוזיקה ולא למד לקרוא תווים, ובפועל למד במהלך ילדותו לנגן בגיטרה לפי שמיעה.

בנובמבר 1948, כאשר היה אלביס בן 13, עברה משפחתו לממפיס שבטנסי, שם היו לאביו יותר הזדמנויות למצוא עבודה. אמו עבדה במשמרות לילה בבית חולים מקומי, ואביו עבד בעבודות מזדמנות. המשפחה התגוררה במשך כשנה בבית מושכר בתנאים קשים, ובהמשך עברה לדירת שני חדרים בקומפלקס דיור ציבורי. גם אלביס עבד בעבודות מזדמנות שונות כדי לסייע לפרנסת המשפחה: כיסוח מדשאות, שטיפת מכוניות ומכירת גלידה. הוא סיים את לימודיו בתיכון בשנת 1953, החל לעבוד בתור נהג משאית, ובמקביל למד חשמלאות. בזמנו הפנוי נהג לשיר ולנגן בגיטרה.

קריירה מוזיקלית

סאן רקורדס והולדת הרוקנ'רול

באוגוסט 1953, שילם אלביס לחברת "סאן רקורדס" (Sun Records) על מנת להקליט עבור אמו ליום הולדתה את השירים "My Happiness" ו-"That's When Your Heartaches Begin" על גבי תקליטון חובבים. מייסד חברת סאן רקורדס, סם פיליפס, והעוזרת מריון קייסקר, שמעו את השירים, וזיהו את כישרונו של אלביס. ביוני 1954, הם קראו לו כדי למלא את מקומו של זמר בלדות חסר. אף על פי שהפגישה לא נשאה פרי, צירף פיליפס את אלביס לשני מוזיקאים מקומיים, סקוטי מור וביל בלאק. במהלך הפסקה בחזרות ב-5 ביולי 1954, החל אלביס לשיר באופן ספונטני את "That's Alright Mama", ופיליפס לחץ על כפתור ההקלטה באולפן. במהלך הקלטה היסטורית זו, נוצר סגנון חדש שעל פי אלביס "לא דמה לשום סגנון". השיר הראשון שהוזכר, "That All Right", של זמר הבלוז האפרו-אמריקני ארתור "ביג בוי" קרואדפ, הוקלט בסגנון קאנטרי-וסטרן, ומצדו השני של התקליטון הקליט אלביס שיר קאנטרי מפורסם של ביל מונרו עם נגיעות בלוז, "Blue Moon of Kentucky". בכך נוצר שיר בלוז ראשון בסגנון קאנטרי, ומצדו השני של התקליטון שיר קאנטרי בסגנון בלוז, שבישרו את תחילת סגנון הרוקנ'רול. אלביס מנה כהשפעה ראשונית, את השיר "That's All" של מוזיקאית הגוספל סיסטר רוזטה תארפ, ששילבה את מוזיקת הנשמה עם בלוז ופולק, בליווי גיטרה חשמלית פועמת.

הנפילה והחזרה

הצלחתו של אלביס החלה מלהיטו הראשון "That's Alright" בשנת 1954. בשנת 1956, החל להקליט עבור חברת "RCA" בנאשוויל. עם גיוסו לצבא ארצות הברית ב-24 במרץ 1958 לשנתיים של שירות צבאי, הופסקה פעילותו המוזיקלית. באוקטובר אותה שנה, נשלח לפרידברג שבגרמניה. באותה שנה אמו שהייתה אלכוהוליסטית, נפטרה מדלקת כבד. ב-2 במרץ 1960 שב לארצות הברית, המשיך להוציא להיטים ולהופיע בסרטי קולנוע. עם זאת, הוא לא חזר לנקודת השיא ביצירתיות שלו, ולדעת רבים הוא נע לכיוון נוסחתי שמרני ומלודי יותר.

במהלך שנות השישים, מיעט אלביס להופיע, וחלה נסיגה משמעותית במכירות תקליטיו ובביקוש להופעותיו. בשנת 1968 חזר להופיע באולמות מלאים עם שירים חדשים, שהשיבו אותו לחזית הבמה ואף הכתירו אותו כ"מלך הרוק". ב-1969, הוא שב לראש טבלת המצעדים עם להיטו הידוע "מחשבות חשדניות" (Suspicious Minds). באותה שנה הוציא את אלבומו "מאלביס בממפיס", שהוקלט באולפן בו התחיל את דרכו המוזיקלית. אלבום זה, שהכיל להיטים רבים, השיב את אלביס למעמדו במצעדים, בהאזנות ובטבלאות המכירות.

לאחר תקופה זו, חלה שוב דעיכה בקריירה המוזיקלית של אלביס, במהלכה התמכר לתרופות ולאכילה, דבר שהקשה על פעילותו הסדירה. למרות זאת, ב-1973 הופיע אלביס בהוואי, במופע הראשון ששודר על ידי לוויין בשידור חי מחוף אל חוף^[^{דרוש מקור]}, ובו צפו מיליוני בני אדם מחמש יבשות, וזכה ל-50 אחוזי צפייה בטלוויזיה האמריקנית. במופע זה שר אלביס את להיטיו הגדולים מכל התקופות: "אהבה בוערת", "כלב ציד", "קדחת", "מחשבות חשדניות" ו"טרילוגיה אמריקאית", וכן מספר שירים אותם חידש: "Something" של להקת הביטלס, "Johnny B. Goode" של צ'אק ברי ו-"My Way" של פרנק סינטרה.

לאחר הופעה זו שב אלביס אל דעת הקהל כ"מלך הרוק'נ'רול". אך התמכרויותיו הפריעו לקידום הקריירה שלו.

שחקן קולנוע

נוסף על היותו זמר, אלביס היה גם שחקן קולנוע. בשנת 1956, יצא סרטו הראשון "Love Me Tender", ביולי 1957, יצא סרטו השני "אוהב אותך". הוא שיחק בעשרות סרטים והופיע בתוכניות טלוויזיה שונות, בהן זו של אד סאליבן אשר במהלכה צפו באלביס כ-60 מיליון איש. אף על פי שרוב סרטיו לא נחשבו ליצירות מופת, סרטו הדוקומנטרי האחרון "Elvis on tour" שיצא בשנת 1972 (ובו השתתף בעריכה מרטין סקורסזה) זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית "הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר".

משפחתו

במהלך שירותו הצבאי בשנת 1959 פגש אלביס את אשתו לעתיד פריסילה בגרמניה, כאשר הייתה בת 14 והוא בן 24. הם נישאו 8 שנים אחר-כך ב-1 במאי 1967 בלאס וגאס, כשלפריסיליה מלאו 22. בתם היחידה, ליסה מארי פרסלי, נולדה ב-1 בפברואר 1968, נישאה 4 פעמים והביאה לעולם 4 ילדים.

במהלך נישואיהם, ניהל אלביס רומנים רבים המתוארים בפירוט בספרים שנכתבו עליו. גם אשתו ניהלה רומן, עם חברם המשותף מייק סטון. הם נפרדו ב-23 בפברואר 1972, הסכימו ביניהם לחלק את המשמורת על בתם, והתגרשו סופית ב-1973. לאחר הגירושים חלה החמרה במצבו של אלביס, הוא הפך לאדם מבודד, עלה במשקל והשימוש שלו בתרופות גבר. אלו השפיעו לרעה על בריאותו, מצב רוחו והתנהגותו על הבמה.

מותו

הופעתו האחרונה של אלביס נערכה ב-"Market Square Arena" באינדיאנפוליס, ב-26 ביוני 1977. ב-16 באוגוסט אותה שנה נפטר בגיל 42. גופתו נמצאה בחדרו בביתו, "אחוזת גרייסלנד". מותו נגרם ככל הנראה כתוצאה משימוש מופרז בתרופות הרגעה, להן היה מכור, כאשר החל להופיע בלאס וגאס בתחילת שנות ה-70, והשימוש בהן הוגבר במידה ניכרת בעקבות גירושיו והלחץ הגובר של מסעות ההופעות המתישות. בעיות בריאותיות נוספות מהן סבל היו לחץ דם גבוה, משקל יתר (הוא שקל כ-115 ק"ג), גלאוקומה. על פי חוות דעת של נתיחה לאחר המוות וחוות דעת של דוקטורים מומחים לתרופות סיבת מותו היא שימוש יתר בתרופות הרגעה שנמצאו בדמו בכמות מופרזת אשר הביאו לקריסת מערכת העצבים המרכזית שאחראית בין היתר על הנשימה ודופק לב, כתוצאה מכך אלביס למעשה מת מכשל נשימתי אשר הוביל למותו. ראיה לכך כי הוא נמצא מת כאשר צבע הפנים שלו כהה, דבר המעיד על חנק. סיבת מותו שלכאורה נגרמה מהתקף לב היא כיסוי לסיבה האמיתית.

גרסה נוספת טוענת כי, גופתו של אלביס נמצאה בשירותים, כשהמבורגר בידו. גרסה זו אף זכתה לפרודיה, בקליפ לשיר "Without Me" של הראפר האמריקאי אמינם משנת 2002, בו נראה אלביס יושב בשירותים, מוציא סנדוויץ' מהאסלה ואוכל אותו.

עם היוודע דבר מותו, תחנות רדיו שונות ברחבי אירופה השמיעו את שיריו במשך שעות ארוכות. מספר תחנות שינו את תוכניות השידורים הרגילות על מנת לשדר שירים אלו בלווית סיפורים ופרשנויות על הקריירה שלו.^[4]

מיד לאחר קבורתו בבית הקברות "פורסט היל" ניסו מעריצים לגנוב את גופתו. משהבחינו שומרי בית הקברות בנעשה, החליטה המשפחה, בהתייעצות עם השלטונות, להעביר את ארונו לאחוזת "גרייסלנד", שבה התגורר, ולהטמינו שם בקרקע. בלילות הבאים גדל מספר המעריצים שניסו לקחת לעצמם כמה מאיבריו, אך כאשר חפרו כמה מהם בחלקת הקבר הם גילו להפתעתם קבר ריק. השמועה על הקבר הריק פשטה מיד ברחבי העולם. עד שהמשפחה הסבירה את התעלומה, כבר התגבש המיתוס, שלפיו אלביס פרש לאי בודד, שאותו רכש לשם כך, ושם הוא חי עד עצם היום הזה בזהות בדויה, ואף נוהג להקליט שירים חדשים מדי פעם, מיתוס שאותו מפיצים עדיין מעריצים ואנשים מסוימים.^[5]^[6]

בעיקר אחרי מותו, נוצר סביב דמותו של אלביס מעין פולחן אישיות רחב היקף של מעריציו, שנמשך עד היום בכל רחבי העולם, ושמו הונצח בתחומים רבים.

הנצחה

בספר "לא מזיק ברובו" מסדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלס אדמס אשר יצא ב-1992, מופיע אלביס באחד הברים הממוקם באחת הפלנטות אותן מבקרים גיבורי הספר.
האסטרואיד 17059 אלביס שנקרא על שמו ב-1999.
נקרא על שמו העכביש Paradonea presleyi ממשפחת הסרבולניים (הידועים גם כעכבישי קטיפה - כאזכור להופעתו באינספור ציורי קטיפה שחורה).^[7]
בשנת 2022, יצא הסרט הביוגרפי "אלביס" אודותיו.
בשנת 2023, יצאה בשירות הסטרימינג "נטפליקס" סדרת קומדיה בדיונית בשם "מרגל ושמו אלביס" העוקבת אחר קורותיו של האלטר איגו של אלביס שהוא סוכן חשאי. יוצרי הסדרה הם פריסילה פרסלי (אשתו לשעבר של אלביס), ג'ון אדי, ו-מייק ארנולד.
אופרטור אלביס נקרא על שמו, בשל העובדה שכאשר מסובבים עם כיוון השעון את הסימון הנפוץ שלו, ?:, הוא דומה לרגשון של אלביס פרסלי עם התסרוקת המיוחדת שלו.^[8]

הנצחה בישראל

בתחנת דלק בכניסה לנווה אילן פועל פונדק דרכים ותיק בבעלות אורי יואלי, מאז 1976, ומוקדש כולו לאלביס פרסלי, תוך קבלת רישיון שימוש בשמו ממשפחתו. שני פסלי ענק של אלביס בגובה ארבעה מטרים נמצאים בכניסה למסעדה, ובתוכה תמונות של אלביס, ספלים, מפיות ממותגות ופסקול המוזיקה משיריו של אלביס, ותפריט ייחודי הכולל את ההמבורגר שאלביס אהב, בהתאמה לקהל הישראלי.^[9]

גרייסלנד

בשנת 1957, בגיל 22, רכש אלביס עבורו ועבור הוריו אחוזה רחבת ידיים המכונה "גרייסלנד" (אנ'), השוכנת 13 קילומטרים מדרום למרכז העיר ממפיס, תמורת 100 אלף דולרים. האחוזה מורכבת משתי קומות מגורים המכילות 23 חדרים (בהם שמונה חדרי שינה עם שירותים צמודים), בריכת שחייה, גן מדיטציה (בו נקברו לבסוף אלביס והוריו) ואורוות.

אלביס התגורר באחוזה משנת 1957 עד פטירתו בשנת 1977. תחילה התגורר באחוזה עם הוריו. לאחר מות אמו ב-1958 אביו נישא ב-1960 לדי סטנלי, והם עברו להתגורר בבית הסמוך לאחוזה.

בעקבות התהילה הרבה לה זכה אלביס, הפך מעונו עם השנים לאחת מהאטרקציות התיירותיות החשובות ביותר בממפיס. לאחר מותו, פתחה גרושתו פריסילה פרסלי את גרייסלנד למבקרים בשנת 1982, ומאז האחוזה היא אחד המקומות המתוירים ביותר בארצות הברית, ואף נחשבה במשך שנים לאתר השני הכי מתויר בארצות הברית אחרי הבית הלבן.^[10] מדי שנה פוקדים את האתר כחצי מיליון מבקרים, בהם מעריצים רבים של פרסלי.^[11]

יהדותו

לפי עדותו של דודן מרוחק של אלביס, אוסקר טקיט, המופיעה בביוגרפיה "גלדיס ואלביס" משנת 1985, סבת-סבתו של אלביס מצד אמו, ננסי ברודין, הייתה יהודייה - כך שלפי ההלכה היהודית, גם אלביס עצמו היה יהודי.^[12] אלביס עצמו תכנן את צורתה של המצבה שהוצבה על קברה המקורי של אמו בבית הקברות פורסט היל, וכלל בה מגן דוד קטן, לצד צלב גדול. כשהועבר הקבר ב-1977, לאחר מותו, לאחוזת גרייסלנד, הוסר ממנו אותו מגן דוד. עם זאת, הצהרתו של טקיט אינה נתמכת בראיות חיצוניות, ואלביס לא ראה עצמו כיהודי ואף הועסק בצעירותו כגוי של שבת בבית של שכנו, הרב אלברט פרוכטר. עם זאת, בשנותיו האחרונות (במיוחד בשנת 77' שנת מותו) ענד תליון "חי", וקיימת הקלטה נדירה שלו מתקופת לאס וגאס, בה הוא שר את השיר היהודי המסורתי "הבה נגילה".^[13]

מורשת והשפעה

ליאונרד ברנשטיין אמר עליו כי "אלביס חולל את המהפכה התרבותית הגדולה ביותר בתולדות המין האנושי".

אלביס היה המוביל והזרז העיקרי למהפכת הרוק'נרול בשנות החמישים. מהרגע שבו הופיע בתוכניתו של אד סאליבן בספטמבר 1956, חולל אלביס את תחילתו של עידן חדש במוזיקה, המכונה "עידן הרוק" (Rock era). הוא היה מהראשונים להשתמש בגיטרות חשמליות ובציוד הגברה.

אופי המוזיקה ששר

המוזיקה של אלביס הייתה מורכבת משירים קצרים ופשוטים, מהם שמחים ומהירים שנוגנו בגיטרה חשמלית, כמו "A Little Less Conversation" (שגרסה חדשה שלו הגיעה לראש המצעד הבריטי 25 שנה לאחר מות מבצעו) ו-"Heartbreak Hotel", אך לצדם גם שירים שקטים ועדינים שנוגנו בגיטרה אקוסטית, כמו "Can't Help Falling in Love".

אלבום ראשון

אלבומו הראשון "Elvis Presley" היה אלבום הרוק הראשון שנמכר ביותר ממיליון עותקים. הוא כלל שירים בסגנון קאנטרי ובלוז בלבוש חדש של מוזיקת רוק. גם טכניקות ההקלטה שבהם השתמש היו חדשניות לזמנן (למשל הכפלת קול), ושימשו אבן דרך בטכניקות הקלטה כשהשפיעו על דור שלם של מוזיקאים (בהם הביטלס,^[14] הרולינג סטונז, בוב דילן, דייוויד בואי, הדלתות, הבי ג'יז, ניל יאנג, לד זפלין,^[15] נערי החוף, אריק קלפטון, טום פטי, ג'ניס ג'ופלין, ניק קייב, ג'ון קייל, הקלאש (שביססו את העטיפה המפורסמת של אלבומם "London Calling" על עטיפת אלבומו הראשון), קווין (שלהיטם "Crazy little thing called love" נוגן ומושר בסגנונו של אלביס), ג'ימי הנדריקס (שביצע גרסת כיסוי ל-"Heartbreak Hotel" ושירים נוספים של אלביס), הסמיתס, בוי ג'ורג',U2 ואומנים רבים אחרים.

שירי בלוז

בנוסף, נתן אלביס לגיטימציה לשירי הבלוז של אמנים שחורים, שלא נכנסו למיינסטרים עד תקופה זו. הם החלו להישמע בתחנות השידור הממלכתיות שהשמיעו עד אז שירי בלוז בביצוע אמנים לבנים בלבד.^[16]

ההערצה וההתייחסות למה שייצג

אלביס קדם לביטלס בתופעת ההערצה ההיסטרית לאמן, ועורר זעם רב של גופים כמו הכנסייה (שראתה ברוקנ'רול "המוזיקה של השטן"), ארגונים גזעניים שראו בו אמן "שחור" מדי, והורים מודאגים שכינו אותו "משחית הנוער". בתקופת "המלחמה הקרה", כאשר גויס לצבא האמריקני ב-1958 והוצב במערב גרמניה, גרמה הצבתו שם לתסיסה כה רבה בקרב הנוער המזרח אירופי, עד ששליט ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב הגדיר אותו בשנת 1959 כ"סמן הבולט ביותר לניוון הקפיטליסטי והבורגני".^[^{דרוש מקור]}

סגנון אמנותי והשפעתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אלביס נודע בהופעתו החיצונית הייחודית: בלורית שחורה גדולה, פיאות לחיים ארוכות ומשולשות וחליפה לבנה נוצצת הכוללת "מכנסי צינור". סגנון לבוש מיוחד זה השפיע על האופנה במשך כעשור לאחר מכן ומזוהה עד היום עם אלביס. בתרבות הלבוש וההתנהגות, אותה הנחיל, הוא גרם לכך שחברות מסחריות יתייחסו לבני נוער כצרכנים לכל דבר^[^{דרוש מקור]}.

כמו כן, נודע אלביס בתנועות הגוף הפרובוקטיביות שלו, אשר הקנו לו את הכינוי "אלביס פלביס" - אלביס אגן הירכיים.

בנוסף, ניכרה השפעתו גם לתחום האמנות, למשל אנדי וורהול יצר קולאז' שלו בחלק מעבודותיו, בהן "שמונה אלביסים" המפורסם.