סמל מין

סמל מין (או סמל סקס) הוא תואר הניתן לגבר או לאישה שפרסומם הוא גם או בעיקר כמוקד של משיכה מינית. רוב הגברים והנשים הזוכים לתואר זה עוסקים בתחומי עיסוק שיש בהם חשיבות למראה, ובמיוחד שחקנים ודוגמנים, אך סמלי מין רבים באים גם משורות הספורטאים והמוזיקאים ויש בהם אף סופרים, משוררים, פוליטיקאים ובעלי מקצוע נודעים אחרים.

סמלי מין גבריים הם תופעה מוכרת כבר מאז המאה התשע עשרה, כשדמויות עטורות הילה פרועה, אפלה ורומנטית כמו המשורר לורד ביירון והפסנתרן פרנץ ליסט נחשבו מושא תשוקה. רוב הנשים שזכו לתארים של סמלי מין אותה תקופה הופיעו על הבמה, ובמיוחד על במות לונדון ופריז.

התרחבות ניכרת בשורות סמלי המין ניכרה עם הופעת הראינוע, שהפיץ את מראם ואופן תנועתם של שחקנים הרבה מעבר למה שניתן היה להפיץ בהופעה חיה על הבימות. כבר בשנים הראשונות להתבססותו של הקולנוע, עוד טרם הופעת הקול, כבר נוצרו סמלי מין בולטים מאוד, שהבולט מביניהם היה רודולף ולנטינו. כוכבי קולנוע בולטים אחרים, שהפכו סמלי מין אותה תקופה היו גרטה גרבו, מרלן דיטריך, קלרה בואו, תידה בארה, ולצידם כוכבת מחזות הזמר ליליאן ראסל.

עם עליית הקולנוע, והתפתחות תעשיית ה"כוכבים" ההוליוודית, בחסות מגזינים וכתבי-עת שהתמקדו בקולנוע ובהאלהת כוכביו, גדל במידה ניכרת מספר סמלי המין שבאו מתחום זה. לצידם בלטו גם זמרים ואנשי בימה אחרים. בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 ניתן לציין כוכבים (בין הנשים) כג'ין הארלו, בטי גרייבל (לא מעט בזכות פוסטר הפין אפ שלה, שהופץ במיליוני עותקים בין חיילי ארצות-הברית במלחמה), קלודט קולבר, ריטה הייוורת' (במיוחד בעקבות סרטה גילדה), מיי וסט, ג'ואן קרופורד, ג'יין ראסל, אווה גרדנר, ואינגריד ברגמן; ובין הגברים ארול פלין, קלארק גייבל, קרי גרנט, גרי קופר, שארל בואיה, רוברט טיילור, פרנק סינטרה ובינג קרוסבי (שני האחרונים, בעיקר בזכות כישרון הזמרה שלהם).

סמל המין הנשי המוכר ביותר בשנות החמישים ובתחילת שנות השישים הייתה מרילין מונרו, לא במעט בזכות מותה בגיל צעיר, שתרם לאיקוניזציה שלה. בשנים אלו הניבה הוליווד כמה סמלי מין נשיים בולטים, ובראש ובראשונה אליזבת טיילור, ולצידה גרייס קלי וג'יין מנספילד והדוגמנית בטי פייג', אך בלטו בה יותר, בתקופה זו, דווקא סמלי מין גבריים כמו מרלון ברנדו, ג'יימס דין, מונטגומרי קליפט, פול ניומן, גרגורי פק, סטיב מקווין, ואחרים. הדמות הגברית הבולטת של התקופה, עם זאת, הייתה דווקא של הזמר אלביס פרסלי. כוכבי זמר אחרים שהפכו סמלי מין של התקופה היו ג'ים מוריסון ומיק ג'אגר. בשנים אלו התעצם גם מספר סמלי המין האירופים, שזכו לפרסומם לא רק אחרי מעברם להוליווד (כמו במקרה אינגריד ברגמן או קרי גרנט). ניתן למנות עמם את אנה מניאני, סופיה לורן, ג'ינה לולובריג'ידה ומרצ'לו מסטרויאני מאיטליה, את קתרין דנב, אלן דלון וז'רר פיליפ הצרפתיים, ואת שון קונרי הבריטי. בלטה מעל כולם בתקופה זו בריז'יט ברדו, שהופעתה בעירום, סרטיה החושפניים ובמיוחד חייה הסוערים הפכו אותה לא רק סמל מין כי אם גם סמל התקופה. בדומה למונרו ולטיילור לפניה, וביתר תוקף, נדחקה הקריירה שבגללה זכתה לפרסום - המשחק - מפני השם שקנתה לה בזכות תשומת הלב הרבה שעוררו מעשיה, חייה ומאהביה המתחלפים תדירות וברדו הייתה סמל מין קודם כל בגלל הפרסום הרב לו זכתה, הרבה יותר מהדמויות שגילמה על מסך הקולנוע.

משנות השבעים ואילך החלו גם כוכבי טלוויזיה לתפוס את מקומם לצד כוכבי קולנוע, ובמידת מה אף דחקו את רגליהם של האחרונים. כוכבי טלוויזיה כדייוויד קסידי, ג'ורג' קלוני, ג'וני דפ, פמלה אנדרסון, טום סלק, פארה פוסט, ג'ון טרבולטה וברוס ויליס (שחלקם היו בהמשך לכוכבי קולנוע מצליחים) הפכו סמלי מין בזכות תוכניות טלוויזיה בהן כיכבו. גם כוכבי זמר כמיק ג'אגר, דברה הארי, ריקי מרטין, בריטני ספירס או ביונסה. לצד אלו בלטו גם סמלי מין שלידתם בקולנוע כבו דרק, ברוק שילדס, שרון סטון, דניאל דיי-לואיס, לאונרדו דיקפריו, בראד פיט, אנג'לינה ג'ולי, טום קרוז, אנטוניו בנדרס, מל גיבסון, רוברט רדפורד ואחרים. תופעה בולטת בתקופה זו הייתה צמיחה של סמלי מין שעיקר פרסומם על היותם סמלי מין, כשהתופעה בולטת במיוחד בהתייחס לעוסקים בדוגמנות.

סמלי מין רבים נוצרו בעקבות פרסום רב לו זכו בתקשורת ההמונים, ובמיוחד כאשר הפרסום היה קשור במיניות. כך, לדוגמה, זכה אלביס פרסלי לפרסום רב בזכות תנועות האגן שהפגין בזמן שירתו, וכוכבי קולנוע רבים אחרים תוארו כסמלי מין בזכות הופעתם מעורטלים או בלבוש חלקי בסרטים, כשדוגמאות לכך יכולים לשמש מרלון ברנדו ב"חשמלית ושמה תשוקה" או אנה מניאני ב"האורז המר". בין הגברים שהפכו סמלי מין בולטים אלו המתייחדים בגובהם, בכתפיהם הרחבות, בסמלי גבריות מובהקים של זמנם ובהתנהגות נמרצת ותקיפה. בין הנשים שהפכו סמלי מין בולטות בעלות עיניים גדולות, שפתיים חושניות ובייחוד חזה גדול.

תרומה חשובה למיצובם של סמלי מין רבים, העלתה תרבות הידוענים בצהובונים, במדורי הרכילות, ובתוכניות הבידור השונות. פעמים רבות יש שיתוף פעולה נרחב בין ידוענים ואנשי יחסי ציבור המייצגים אותם לאמצעי התקשורת, כשערוצי הפרסום מציגים את הידוענים באופן רצוי ונחשק, כשהם מבלים בחוף הים או במועדוני לילה. דוגמה מוקדמת ומוכרת לכך שימש השבועון "העולם הזה", שנהג להעניק תארים מיניים ("החזה של המדינה" לפנינה רוזנבלום או "התחת של המדינה" לאניטה פללי) לצעירות אלמוניות, ולשוב ולדוש בענייניהן, תוך הצגתן כסמלי מין וכנשים נחשקות. תופעות מעין אלו נפוצות מאוד במגזיני בידור ובצהובונים, אף כי הקשר בין הצגתם של ידוענים כסמלי מין לבין היותם כאלו אינו תמיד חד משמעי.

לעיתים גם דמויות בדיוניות הופכות לסמלי מין, למשל הדמות בטי בופ שהופיעה בסרטים מצוירים בשנות ה-30 ונחשבת לאחת מהדמויות המונפשות הראשונות שהיו לסמל מין.^[1] לאחר מכן נודעה כסמל מין גם דמותה של ג'סיקה ראביט שהופיעה בסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט".^[2] גם תחום משחקי הווידאו מייצר לעיתים סמלי מין, אך בדרך כלל אלו לא פורצים את גבולות המיינסטרים. דוגמה היוצאת מכלל זה היא דמותה של לארה קרופט מסדרת משחקי המחשב טומב ריידר, שעלילותיה תוארו גם בסרטים "טומב ריידר" משנת 2001 ובסרט ההמשך "סוד החיים" משנת 2003. סרטים אלו גם ביססו את מעמדה של השחקנית אנג'לינה ג'ולי, שגילמה את לארה קרופט, כשחקנית מצליחה וכסמל מין.