איי הודו המערבית הספרדיים

איי הודו המערבית הספרדיים או האנטילים הספרדיים (הידועים גם בשם "Las Antillas Occidentales" או פשוט "Las Antillas Españolas" בספרדית) היו מושבות ספרדיות באיים הקריביים. במונחים של ממשל של האימפריה הספרדית, איי הודו היו הייעוד לכל הטריטוריות שמעבר לים והיו בפיקוח מועצת הודו, שנוסדה ב-1524 ובסיסה בספרד. ^[1] כאשר הכתר הקים את מלכות המשנה של ספרד החדשה בשנת 1535, האיים של האיים הקריביים נכנסו לתחום השיפוט שלו.

איי הודו המערבית הספרדיים

ממשל
עיר בירה	סנטו דומינגו
היסטוריה
תאריכי הקמה	1492
תאריכי פירוק	1898
ישות קודמת	ספרד החדשה ספרד החדשה
ישות יורשת	ממלכת בריטניה הגדולה מחוז איי המפרץ ממלכת בריטניה הגדולה מושבת ג'מייקה ממלכת בריטניה הגדולה איי קיימן ממלכת צרפת סן דומנג ממלכת בריטניה הגדולה טרינידד הרפובליקה הדומיניקנית הרפובליקה הדומיניקנית המשטר הצבאי של ארצות הברית בקובה פוארטו ריקו פוארטו ריקו ונצואלה ונצואלה

האיים שנשלטו על ידי ספרד היו בעיקר האנטילים הגדולים כמו היספניולה (כולל האיטי של ימינו והרפובליקה הדומיניקנית), קובה, ג'מייקה ופוארטו ריקו. רוב האוכלוסיות הילידיות באיים אלה מתו או התערבבו עם המתיישבים האירופים עד 1520. ^[2] ספרד תבעה גם את האנטילים הקטנים (כגון גוואדלופ ואיי קיימן) אך האיים הקטנים הללו נותרו עצמאיים במידה רבה עד שנכבשו בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 על ידי מדינות אחרות באירופה.

האיים שהפכו לאיי הודו המערבית הספרדיים היו מוקד המסעות של המשלחת הספרדית של כריסטופר קולומבוס באמריקה. בעיקר בשל ההיכרות שרכשו הספרדים ממסעותיו של קולומבוס, האיים היו גם האדמות הראשונות שנכבשו לצמיתות על ידי הספרדים ביבשת אמריקה. איי הודו המערבית הספרדיים היו גם החלק המתמשך ביותר באימפריה הספרדית באמריקה, ונכנעו רק בשנת 1898 בתום מלחמת ארצות הברית–ספרד. במשך למעלה משלוש מאות שנים, שלטה ספרד ברשת של נמלים בקריביים, כולל הוואנה (קובה), סן חואן (פוארטו ריקו), קרטחנה דה אינדיאס, וראקרוס (מקסיקו) ופורטובלו (פנמה), שהיו מחוברים על ידי צי האינדיאס.

כמה איים קטנים יותר נתפסו או נמסרו למעצמות אירופיות אחרות כתוצאה ממלחמה, או הסכמים דיפלומטיים במהלך המאות ה-17 וה-18. אחרים כמו הרפובליקה הדומיניקנית קיבלו את עצמאותם במאה ה-19.

שינוי ריבונות או עצמאות

• איי המפרץ נמסרו לאנגליה ב-1643 ולאחר מכן להונדורס ב-1861.
• מושבת סנטיאגו - ג'מייקה נכבשה על ידי אנגליה בשנת 1655, אושרה בהסכם מדריד (1670) .
• איי קיימן נמסרו לאנגליה בהסכם מדריד (1670).
• האיטי (מערב היספניולה) נמסרה לצרפת בהסכם רייסווייק ב-1697 (סן-דומנג).
• טרינידד נתפסה על ידי בריטניה במהלך הפלישה לטרינידד, שאושרה בהסכם אמיין ב-1802.
• הקפיטניה חנרל של סנטו דומינגו (מזרח היספניולה) נמסרה לצרפת במהלך מלחמת הקואליציה הראשונה. מאוחר יותר היא הוחזרה לספרד, וקיבלה את עצמאותה מספרד כהאיטי הספרדית בשנת 1821, לאחר מכן מהאיטי כרפובליקה הדומיניקנית, ושוב מספרד בתום מלחמת השחזור הדומיניקנית בשנת 1865, כאשר הוכרזה הרפובליקה הדומיניקנית השנייה. .^[3]
• הקפיטניה חנרל של קובה אבדה לארצות הברית בשנת 1898, לאחר מלחמת ארצות הברית–ספרד שהסתיימה על ידי חוזה פריז (1898).
• הקפיטניה חנרל של פוארטו ריקו אבדה לארצות הברית בשנת 1898, לאחר מלחמת ארצות הברית–ספרד שהסתיימה על ידי חוזה פריז (1898).

הקריביים הספרדיים

כיום, המונח הקריביים הספרדיים מתייחס לאזורים דוברי ספרדית בים הקריבי, בעיקר קובה, הרפובליקה הדומיניקנית ופוארטו ריקו.^[4] הגדרה רחבה אף יותר יכולה לכלול את החופים הקריביים של מקסיקו, מרכז אמריקה (גואטמלה, הונדורס, ניקרגואה, קוסטה ריקה ופנמה), ודרום אמריקה (קולומביה וונצואלה), אולם מלבד פנמה, ונצואלה וחלקים מקולומביה, רוב המדינות הללו חולקות מעט עם האיים הקריביים דוברי הספרדית מבחינה תרבותית.^[5] היא כוללת אזורים שבהם ספרדית היא השפה העיקרית, ושם מורשת ההתיישבות והקולוניזציה הספרדית משפיעה על התרבות, דרך דת, שפה, מטבח וכו'. זני הספרדית השולטים באזור זה ידועים ביחד בשם ספרדית קריבית.

האיים הקריביים הספרדיים (קובה, הרפובליקה הדומיניקנית ופוארטו ריקו) יכולים להיחשב תת-אזור נפרד של אמריקה הלטינית, נבדל מבחינה תרבותית הן ממדינות דוברות ספרדית יבשתיות והן מהאיים הקריביים שאינם דוברי ספרדית. מלבד התרבות, הקריביים הספרדיים שונים גם מבחינה גזעית. בהשוואה לרוב השחור ברובו של האיים הקריביים הלא-היספנים, אך עם קווי דמיון לאזורים היבשתיים הרב-גזעיים של אמריקה הלטינית, אנשים מעורבים הם הדומיננטיים ביותר באזור זה. עם זאת, באיים הקריביים הספרדיים, רוב אוכלוסיית הגזע המעורב מורכבת ממולאטים /תלת-גזעים, שהם לבנים ממוצא ספרדי, שחורים ממערב אפריקה ומוצא טאינו ילידי, המהווים גם הם את רוב האוכלוסייה הכוללת. בסך הכל, במיוחד ברפובליקה הדומיניקנית, בניגוד למסטיסים במדינות יבשתיות היספניות רבות. כמו כן, כמו רוב האיים הקריביים, יש עדיין אוכלוסיות גדולות של אנשים שחורים לא מעורבים וכמות גדולה של השפעות תרבותיות אפריקאיות ללא ספק. לקריביים הספרדיים יש גם השפעה קנרית גבוהה יותר בהשוואה ליבשת אמריקה הלטינית, מה שהופך אותם לקבוצת האבות האירופית העיקרית. המוצא הצרפתי גבוה, עקב צרפתים לבנים שנמלטו מהאיטי לאחר העצמאות לאיים הקריביים ההיספניים שמסביב. כ-18% משמות המשפחה בקריביים הספרדיים הם ממוצא צרפתי, השני בגובהו אחרי הספרדי. התערובת הזו של אירופה (במיוחד קנרית), מערב אפריקאית וטאינו משתקפת מאוד בתרבות.

המונח משמש בניגוד לאים הקריביים האנגלופונים, הקריביים הצרפתיים והקריביים ההולנדיים, שהם חטיבות לשוניות מודרניות אחרות באזור הקריבי. האיים הקריביים ההיספנופוניים הם חלק מאמריקה הספרדית הרחבה יותר, הכוללת את כל המדינות דוברות ספרדית ביבשת אמריקה. מבחינה היסטורית, אזורי החוף של פלורידה הספרדית והאיים הקריביים של דרום אמריקה היו קשורים קשר הדוק לאיים הקריביים הספרדיים. בתקופת ההתיישבות והקולוניזציה הספרדית של העולם החדש, הודו המערבית הספרדית התייחסה לאותם התנחלויות באיים של הים הקריבי בניהול מדיני של ספרד.^[6] עד לתחילת המאה ה-19 שטחים אלו היו חלק ממלכות המשנה של ספרד החדשה.

במובן המודרני, האיים הקריביים של קולומביה יכולים להיכלל גם בקריביים ההיספנופוניים, בשל העובדה שהם ממוקמים באיים הקריביים, אך לא באיים האנטילים.

איים

מפת איי הודו המערבית שפורסמה ב-1899

להלן רשימה של איים השייכים גאוגרפית לאנטילים הגדולים והקטנים והיו תחת שלטון ספרד בשלבים שונים של ההיסטוריה, עד שהפכו עצמאים מספרד. כמה איים שהיו בעבר בעיקר תחת שלטון ספרדי, אך מאז שהועברו לנחלת צרפת, אנגליה או הולנד, אינם נחשבים עוד לחלק מהאיים הקריביים הספרדיים. ^[7][8]

בנוסף, האיים הקולומביאניים סן אנדרס, פרובידנסיה וסנטה קטלינה ממוקמים באיים הקריביים, אך אינם חלק מהאנטילים. בתקופות לסירוגין של שלטון ספרדי, איים אלה נוהלו כחלק מהמרכז הספרדי (בתחילה גואטמלה, לימים גרנדה החדשה).

הערות שוליים

1. Mark A. Burkholder, "Council of the Indies" in Encyclopedia of Latin American History and Culture, vol. 2, p. 293. New York: Charles Scribner's Sons 1996.
2. Reséndez, Andrés (2017). The other slavery: The uncovered story of Indian enslavement in America. ISBN 978-0-544-94710-8.
3. Douglas A. Phillips; Charles F. Gritzner (2010). The Dominican Republic. Infobase Publishing. pp. 36–. ISBN 978-1-60413-618-0.
4. Romaine, Suzanne (2013). "Caribbean". In Strazny, Philipp (ed.). Encyclopedia of Linguistics. New York: Taylor & Francis. p. 176. ISBN 978-1-135-45522-4.
5. David L. McKee; Don E. Garner; Yosra AbuAmara McKee (1998). Accounting Services and Growth in Small Economies: Evidence from the Caribbean Basin. Greenwood Publishing Group. p. 51. ISBN 978-1-56720-138-3.
6. Luis F. Pumarada O'Neill (31 ביולי 1994), [[[:תבנית:NRHP url]] National Register of Historic Places Multiple Property Documentation: Historic Bridges of Puerto Rico MPS] (pdf), National Park Service {{citation}}: (עזרה); Check |url= value (עזרה)
7. Simon Collier, "The non-Spanish Caribbean islands to 1815" in The Cambridge Encyclopedia of Latin America and the Caribbean, 2nd edition. New York: Cambridge University Press 1992, pp. 212-217.
8. "Las Antillas". Digital Library of the Caribbean (בספרדית). Librería de Antonio J. Bastinos. נבדק ב-28 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)