Remove ads
פוליטיקאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם גרָנוֹת (גְרָנוֹבְסקי, בכתיב יידיש: גראַנאָווסקי; 19 ביוני 1890 – 5 ביולי 1962) היה פעיל ציוני, כלכלן, משפטן ופוליטיקאי ישראלי יליד בסרביה, יושב ראש קרן קיימת לישראל, מחותמי מגילת העצמאות וחבר הכנסת הראשונה והשנייה.
צילום מ-1940 מאת אלפרד ברנהיים | |||||
לידה |
19 ביוני 1890 פלורשט, בסראביה, האימפריה הרוסית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
5 ביולי 1962 (בגיל 72) ירושלים ישראל | ||||
מדינה | ישראל | ||||
תאריך עלייה | 1907 | ||||
מקום קבורה | בית הקברות סנהדריה, ירושלים | ||||
השכלה | אוניברסיטת פרייבורג, אוניברסיטת לוזאן | ||||
מפלגה | המפלגה הפרוגרסיבית | ||||
| |||||
| |||||
גרנות נולד בשם אברהם גרנובסקי (Granovsky) בשנת 1890 בפלורשט שבמחוז סורוקה בבסרביה שבאימפריה הרוסית (כיום ברפובליקה מולדובה). את ילדותו העביר באודסה. בשנת 1907 עלה עם משפחתו לארץ ישראל ולמד בגימנסיה העברית "הרצליה". אולם לאחר שנה חזרה המשפחה לרוסיה[1]. בשנת 1911 נסע להמשיך את לימודיו בחו"ל. למד משפטים וכלכלה בשווייץ באוניברסיטת פרייבורג ובאוניברסיטת לוזאן, ובשנת 1917 קיבל תואר דוקטור למשפטים. היה פעיל בקרן קיימת לישראל בהולנד, ובשנת 1922 עלה לארץ ישראל באופן סופי. עבד עם מנחם אוסישקין ונבחר למנהל ראשי של הקרן הקיימת בשנת 1940 (משנת 1945 באופן רשמי) כיורשו בתפקיד של אוסישקין. כיהן בתפקיד יושב ראש הדירקטוריון של הקרן הקיימת.[2]
בין 13 ל-18 בדצמבר 1942 השתתף בסיור בערבה שאורגן על ידי יוסף ויץ (בהשתתפות 12 אנשים, לרבות מהנדס המים שמחה בלאס, הבוטנאי מיכאל זהרי, והמודד המומחה במיפוי קרקעות זלמן ליף).[3] באמצע שנות הארבעים עמד בראש ועדת המשנה לתיכון פני הארץ שהייתה ועדת משנה של ועדת התיכון של הסוכנות היהודית[4].
הציע עקרונות למדיניות חקלאית, היה יושב ראש הדירקטוריון של "מקורות" בשנים 1943–1961.
היה חבר מועצת העם, חבר ועדת המצב, ומחותמי מגילת העצמאות. ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית וחבר הכנסת בכנסת הראשונה והכנסת השנייה.
אשתו, מרים גרנות, הייתה מראשי מועצת "הדסה". בנו, יעקב (נולד ב-1921), משפטן, מילא תפקידים בכירים בבנק לאומי ובבנק לתעשייה. בתו של אברהם גרנות, נעמי, השתקעה עם בעלה בארצות הברית. נכדתו היא ההיסטוריונית יעל זרובבל, פרופסור לתולדות עם ישראל באוניברסיטת ראטגרס בארצות הברית.
נפטר ביולי 1962 בבית החולים הדסה בירושלים, לאחר מחלה קשה. בן 72 במותו. נקבר בבית הקברות סנהדריה.[5][6]
על שמו נקראת שכונת "נווה גרנות" בירושלים וכן הרחוב "אברהם גרנות" שבתחומה, שם שוכן קמפוס מכון שכטר למדעי היהדות.[7] לזכרו הוקמה "קרן אברהם גרנות", המנוהלת על ידי הקק"ל ומחלקת מלגות לתלמידים וסטודנטים על עבודות בתחום המדיניות האגררית של ישראל.[8]
בשנת 1948 היה שותף לקביעת המדיניות ביחס לאדמות הכפרים הנטושים. גרנות התנגד בתוקף להצעות למכור לידיים פרטיות אדמות אלה, על פי חזונו במדינת ישראל לא יימכרו קרקעות הציבור ויישארו בבעלות הלאום לשם השגת חברה שוויונית.[9] במהלך מלחמת העצמאות תבע גרנות לאפשר לקרן הקיימת לרכוש את נכסי הנפקדים תמורת סכום שישולם להם במסגרת הסכם מדיני.[10] גרנות האמין כי כיבוש צבאי כשלעצמו לא יקנה בעלות בקרקע אלא בהליך חוקי של קניית האדמה מבעליה בכסף ” הקרקע תפדה בכסף, בכסף רב, כי צורת פדיון זו היא אשר תקנה לנו זכויות חוקיות לגבי הקרקע שנגאלה כבר בדם בנינו”. בפברואר 1948 כשדוד בן-גוריון הציע בשיחה עם יוסף ויץ כי הקרן הקיימת תרכוש אדמות הנגב לאחר שיכבשו על ידי ההגנה ויופקעו התנגד לכך גרנות באומרו כי ”אין אנו חיים בימי הביניים והצבא איננו גונב אדמות. אם הבדווים של הנגב יחזרו למקומותיהם בתום המלחמה הם יקבלו את אדמתם בחזרה”. עמדה זו של גרנות הייתה מנוגדת לזו של יוסף ויץ ששלל תשלום עבור קרקע המצויה כבר בידי המדינה וביקש לקק"ל רק אפוטרופסות עליה ולעמדת היועץ המשפטי של הקק"ל עורך הדין אהרן בן-שמש שביקש להפקיע את נכסי הנפקדים באמצעות חוק ה"מחלול" העות'מאני המאפשר הפקעת קרקע לא מעובדת.[10] עמדתו של גרנות היא שהתקבלה בדירקטוריון קק"ל ביולי 1948. גרנות היה מיוזמי העסקאות שהעבירו כמיליון וחצי דונם מאדמות הנפקדים לקרן הקיימת על ידי הממשלה לאחר קבלת חוק נכסי נפקדים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.