אבטין
יישוב בדואי בעמק זבולון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אִבְּטִין (בערבית: إبطن) הוא יישוב בדואי בעמק זבולון, השוכן בין רכסים לבית העלמין תל רגב, כארבעה קילומטרים מדרום לקריית אתא. היישוב שייך למועצה אזורית זבולון והוא היישוב הגדול ביותר בה עם כ-2,900 תושבים (נכון לשנת 2022).
 אבטין מכיוון דרום-מערב | |
| שם בערבית | إبطن |
| מדינה | ישראל |
| מחוז | חיפה |
| מועצה אזורית | זבולון |
| גובה ממוצע[1] | 49 מטר |
| סוג יישוב | יישוב 2,000–4,999 תושבים |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2024 (אומדן)[1] | |
| - אוכלוסייה | 2,838 תושבים |
| - מתוכם, תושבי ישראל | 2,834 תושבי ישראל |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | +1.1% בשנה |
(למפת הגליל המערבי רגילה)   אבטין  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
2 מתוך 10 |
בכפר יש בי"ס יסודי וקריית חינוך תיכונית.
מן המשפחות הבולטות שמתגוררות בכפר: עמרייה, זבידאת, ח'אלדי, אבו קמיר, אבו ג'בל, תורכמאן, שקור, בושקאר, נעראני, אלפקיר, הנדאוי, תפאל.
היסטוריה
ראשיתה של אבטין בחווה חקלאית שהוקמה על ידי חאג' טאהר קרמאן בשיתוף פעולה עם גורמים יהודיים. בין החווה לבין כפר חסידים התעוררו סכסוכי שכנים על קרקעות[3]. במלחמת העצמאות התרכזו בני משפחת קרמאן בחווה באבטין ובעצת דוד הכהן לא ברחו מארץ ישראל. לאחר מכן מנע דוד בן-גוריון, על פי בקשת דוד הכהן את גירושם[4]. בראשית ימי המדינה נודע הכפר כאחוזת קרמאן[5] או אחוזת אבטין[6].
בשנות ה-60 היה המקום לכפר בדווי[7]. בשנת 1975 הורחב המקום במסגרת התוכנית ליישוב בדואים במקומות קבועים[8]. תושביו הם בני השבטים עמריה וערב אל ח'ואלד וערב אלזובידאת וערב אלחילף וערב אלתורכמאן וכן משפחות בודדות משבטים אחרים[9][10].
על פי החוקרים מקור השם איבטין בשם העיר בֶטֶן המופיעה בספר יהושע[11] כעיר השוכנת על גבול נחלת שבט אשר. בטן מזוהה עם האתר הארכאולוגי תל פר השוכן מצפון מערב ליישוב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.