Loading AI tools
רבנו גרשום (מכונה רבינו גרשום מאור הגולה או רגמ"ה; ד'תש"ך 960[1] – ד'תשפ"ח 1028[2]) היה מגדולי חכמי ישראל ומנהיג יהדות אשכנז במאה ה-11. נחשב לסמכות הרבנית הגדולה ביותר בגרמניה בימי הביניים המוקדמים.[3]
| לידה |
960 ד'תש"ך מץ, דוכסות לורן  |
|---|---|
| פטירה |
~1028 ~ד'תשפ"ח מיינץ, ארכיבישופות מיינץ  |
| כינוי | מאור הגולה |
| מדינה |
גרמניה  |
| תקופת הפעילות |
?–1040 |
| רבותיו | רבנו יהודה הכהן ליאונטין (הזקן) |
| תלמידיו | רבי אליעזר הגדול, רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק בן יהודה |
| חיבוריו |
חרם דרבנו גרשום |
| אב | רבי יהודה |
  | |
רבינו גרשום נולד לרבי יהודה אותו הוא מזכיר פעמים רבות בתשובותיו, ובפזמונים שונים. לא ידוע על משרה רשמית בה החזיק אביו.
באשר למקום לידתו אין מידע מוצק, והיסטוריונים של היהדות העלו השערות שונות. גרץ כתב שנולד באחת מערי צרפת[4], ושלמה אידלברג שההדיר את תשובותיו הסיק מדברי חכמי צרפת ואשכנז שהתכתבו עמו שנולד בצרפת או באחת מערי לותרינגיה[5]. על בסיס המסורת המצוטטת בתשובת מהרש"ל המכנה אותו "ר' גרשון ממי"ץ" הסיקו חוקרים, ביניהם הרב משה גידמן, כי נולד בעיר מץ[6], אולם יש הסבורים שזהו שיבוש של שם העיר מיינץ, בה התגורר בהמשך חייו. בצעירותו שימש כמלמד תינוקות.
גם שנת פטירתו המדויקת שנויה במחלוקת. שנת ד'תשפ"ח (1028) היא המקובלת על החוקרים, ומבוססת על שני כתבי יד שנוקבים בשנה זו[7]. ברשימת רש"ל נאמר שרבנו גרשום נפטר בשנת ד'ת"ת (1040) אך אפשר שמדובר בתאריך "עגול" ולא מדויק[8]. קיימת גרסה מפליגה בהרבה המאחרת את פטירת רבנו גרשום עד לזמן מסע הצלב הראשון, בגרסה זו אחזו ספר יוחסין השלם ושי"ר, אך אם היא נכונה יש לאחר את זמן לידתו ובעקבות תאריך הכתובה לקבוע שנפטר בגיל מופלג של למעלה מ-110 שנים[9].
אחיו, כפי הנראה צעיר ממנו, היה רבי מכיר בן יהודה, חכם גדול ומחבר "אלפא ביתא דר' מכיר", תרגום מילים תלמודיות לצרפתית. הספר אבד, אך מוזכר בפירוש רש"י לתורה[10]. אברהם גרוסמן הראה כי צאצאיו של רבי מכיר היו מראשי חכמי אשכנז בדור של גזרות תתנ"ו[11].
לפי רשימת יוחסין מן המאה ה-14, היה לו בן בשם רבי אליעזר שהיה ראש ישיבה[12], אך לדברי אביגדור אפטוביצר[13] מדובר במסורת מסופקת ומפוקפקת שאין לה אישור ממקור אחר.
ואולם ידוע כי בן אחר שלו התנצר, אולי בעל כורחו[14], ומת כנוצרי. רבנו גרשום ישב עליו שבעה, וסיפור המאורע השתמר בספר "אור זרוע" בהלכות אבלות (סימן תכח): ”בשעת השמד שמעתי ממורי הרב ר' שמשון זצ"ל שרבי גרשום נתאבל על בנו כשנשתמד ארבעה עשר יום”. בעקבות תיאור זה כתבו אחדים מן החוקרים שרבנו גרשום התאבל עליו בעקבות המרת דתו[15], אך בדברי ראשונים מאוחרים יותר כמו מהר"ם מרוטנבורג וספר המרדכי[16] שציטטו את הסיפור, נכתב כי ישב עליו ארבעה-עשר ימי אבל רק כאשר מת[17]. בחלק מן המקורות נאמר שגם אשתו של רגמ"ה התנצרה יחד עם בנו, אולם מדובר כנראה בטעות העתקה.[18]
אשתו בונא בת ר' דוד הייתה אלמנה כאשר נישאה לו (ייתכן שזו אשתו השנייה), העתקה של כתובה דאירכסא שכתב לה בט"ז בשבט ד'תשע"ג (30 בינואר 1013) נמצאת בספרייה הבודליינית[19] ופורסמה בכרם חמד[20].
רבו המובהק היה רבנו יהודה הכהן ליאונטין (הזקן), עליו כתב:
רבינו ליאון, רבי שלמדני רוב תלמודי זצ"ל, חכם מופלא . . סמכתי על דברי רבינו ליאון . . אני רואה את דברי רבינו ליאון שמסר לי כי מופלא בדורו היה, ואחרי דבריו לא ישנו.
— רבינו גרשום מאור הגולה, ציטוט משו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג) סימן רסד
בכתביו לא מזכיר רגמ"ה מורים אחרים שלו בשמם, אלא בציון הכללי "מרבותי"; אמנם, הרש"ל מציין שרגמ"ה קיבל מתורת רב האי גאון[21]. ציון זה, מבטא את היחס המקובל אל רגמ"ה כדמות המכוננת והמבססת של המרכז התורני באשכנז לאחר שקיעת המרכז התורני בבבל וסיום תקופת הגאונים, אך אין ידיעות על כך שרגמ"ה יצא לבבל או שרב האי הגיע לצרפת ואשכנז. ואולם לפי סדר הדורות היו קשרים בין האישים; רגמ"ה למד אצל גאוני בבל נוספים כמו רבינו חננאל ורב ניסים גאון[22], וגיסו של רב האי גאון, רבנו אליהו הזקן, היה תלמידו של רגמ"ה[23].
בדפוס וילנא נדפס על הדף פירוש המיוחס לו בסדר קדשים ובמסכתות תענית וב"ב. אברהם אפשטיין הסיק שלמעשה הפירוש נכתב בידי תלמידי תלמידיו, ומכונה בשם "קונטרס מגנצא". הוא גם טען שרבנו גרשום כלל לא חיבר פירוש לתלמוד, שהרי חכמי אשכנז וצרפת לא הביאו בשום מקום מפירושו לתלמוד. ישראל מ' תא-שמע חלק עליו ואמר שרבנו גרשום חיבר פירוש לתלמוד שאף היה לעיני רבים מהראשונים, וחלקים ממנו משוקעים בקונטרס מגנצא[24]. ברשימות ספרים מהגניזה הקהירית נזכרו פירושיו למסכתות בבא קמא ובבא בתרא[25].
הערוך מביא פירושים בשם "המורה של מגנצא"[26], ולפי ההשערה הכוונה היא לרבנו גרשום.
בתשובותיו בהלכה הוא תקיף ומקובל בפיו מטבע הלשון: "אשיב לפי מה שהראוני מן השמים".
הוא חיבר סליחות ופיוטים שבהם הוא משמיע את זעקת עם ישראל המעונה לפני אביו שבשמים:
העיר הקודש והמחוזות
היו לחרפה ולבזות
וכל מחמדיה טבועות וגנוזות
ואין שיור רק התורה הזאת— "זכור ברית אברהם", סליחות ערב ראש השנה
רבים מפיוטים אלה כתב בעקבות הצרות שבאו על יהודי צרפת ואשכנז בשנים 994, 1007, 1010. כמו כן, הרגמ"ה פתח במגנצא מוסד ללימוד התלמוד וכיסוד הלימוד קבע את המקרא, כלומר, יש לדעת ידיעה יסודית בתנ"ך לפני שניגשים לתלמוד ומשום כך עסק בלימוד מסורה.[דרוש מקור]
בשנת התשט"ז, 1956, יצא לאור ספר ליקוט של תשובות שכתב רבנו גרשום, מתוך כתבי יד וספרים של הראשונים[27].
ידועים ארבעה תלמידים מובהקים של רגמ"ה[28]: רבי יהודה בן מאיר הכהן, רבי אליעזר הגדול, רבי יעקב בן יקר ורבי יצחק בן יהודה. לפי רשימת רש"ל היה גם רבי אליהו הזקן מתלמידיו[23].
רש"י כתב עליו: "רבינו גרשום זכר צדיק וקדוש לברכה שמאיר עיני גולה וכולנו מפיו חיין וכל בני גלות אשכנז וכיתים (כנראה איטליה) תלמידי תלמידיו הן"[29]. מרש"י ואילך מוזכר הרגמ"ה כמאור עיני הגולה אצל חכמים רבים מגדולי אשכנז וצרפת, ואכן, רוב חכמי הדור הבא באשכנז היו תלמידיו. חכמים אלו כונו בשם "חכמי לותיר" (על שם לותרינגיה), ביניהם רבי יעקב בן יקר, ורבי יצחק בן יהודה, שהיו רבותיו של רש"י, רבי אליעזר הגדול שישב בראשות הישיבה לאחר פטירת רגמ"ה, רבי יהודה הכהן מחבר ספר הדינין.
תלמיד חבר לרגמ"ה, מבוגר במעט מרבינו גרשום, ומפורסם מאוד, היה רבי שמעון הגדול ממגנצא, מגדולי פייטני אשכנז, ואחי אמו של רש"י.
ערך מורחב – חרם דרבנו גרשום
"חרם דרבנו גרשום" הפך למושג מפורסם בדיני אישות, אף כי אינו מוזכר כמעט בקרב תלמידיו ותלמידי תלמידיו. שתי התקנות הידועות ביותר המיוחסות לו אסרו על ריבוי נשים ועל גירוש אישה בעל כורחה, אף שההלכה במקורה אינה אוסרת שני דברים אלו. בנוסף מפורסמת גם תקנה שלו שנועדה לעגן את הזכות לפרטיות: אין לאדם לפתוח את מכתב חברו[30]. על פי כמה מקורות[31], נקבע שתוקף התקנות יעמוד עד סוף האלף החמישי העברי, אך מכל מקום גם לשיטות אלו נהגו לאסור גם לאחר סוף האלף החמישי. קהילות אשכנז קיבלו עליהן את התקנות האלה, ואילו קהילות הספרדים ויהודי תימן, לא קיבלו אותן עליהן.
אגדה הקושרת את תקנת חרם דרבנו גרשום עם סיפור חייו של רבנו גרשום עצמו והסגרתו בידי אשתו השנייה באשמת מעילה לידי בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית, נכתבה בידי הרב מאיר להמן בגרמנית והתפרסמה בעיתונו דער איזראעליט. תרגום של הסיפור לעברית פרסם יוסף ליב פטוחובסקי בהמשכים בכתב העת הלבנון בשנים 1871-1872[32]. הסיפור נדפס בשם "רבנו גרשום מאור הגולה" בתרגום לעברית של מ. צבי בשנות ה-60 בתוך סדרת כתבי מ. להמן בהוצאת נצח.
גרסה חרדית-חסידית של הסיפור הופיעה בסדרת "מסיפורי צדיקים" של ספריית מחניים בשם "הכיסא המלכותי" (ספרון 42), בעוד בגרסה המקורית מתכנן רבנו גרשום לכלוא במגדל במקומו את מליטה אשתו הבוגדת והיא נופלת אל מותה בעת ניסיונה להימלט, בגרסה לילדים מי שנכלא במקום רבנו גרשום הוא השר ג'ון (יוהאן במקור הגרמני) שהביא לכליאתו של רבנו גרשום.
- יוסף איסר איינהארן, תולדות רבינו גרשם מאור הגולה, ב"הכרמל" 12 בספטמבר, 10 באוקטובר, 27 בדצמבר 1861; 7, 14 בפברואר; 9 במרץ 1862.
- אביגדור אפטוביצר, רבינו גרשום מאור הגולה, ב"הארץ", 31 במאי 1940.
- אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, ירושלים תשמ"א
- ישראל מ' תא-שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד חלק א', ירושלים תש"ס
רבינו גרשום על הש"ס, באתר ויקיטקסט- כתבי רבנו גרשום בפרויקט בן-יהודה
- רבנו גרשום, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שלמה אידלברג, "רבינו גרשום מאור הגולה - חייו ופעולותיו", סיני לה (תשי"ד), באתר "דעת".
- שלמה אידלברג, "רגמ"ה המתקן, המשיב והפייטן", סיני לו (תשט"ו), באתר "דעת".
- אברהם עפשטיין, "פירוש התלמוד המיוחס לרבינו גרשום מאור הגולה", נטועים ו (ניסן תש"ס), עמ' 107–133. [תורגם מגרמנית מתוך: A. Epstein, 'Der Gerschom Meor Ha-Golah zugeschriebe Talmud-Commentar', Festschrift zum Achtzigsten Geburstage Moritz Steinschneider's, Leipzig 1896, pp. 115-143]
- כתביו
גרשום מאור הגולה, דף שער בספרייה הלאומית- שלמה אידלברג (מהדיר), תשובות רבנו גרשם מאור הגולה, בצירוף מבוא הערות וביאורים. ניו יורק, תשט"ז, באתר היברובוקס
- רבנו גרשום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתב יד, תקנות רבנו גרשום, פרמה, מאה 14, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
