זכור ברית אברהם

זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק הוא פתיחה של כמה וכמה פזמוני סליחות בקהילות אירופה.

הפיוט המפורסם ביותר בעל פתיחה זאת חובר על ידי רבנו גרשום מאור הגולה (אשכנז, המאה ה-11). הפיוט מגולל את סבלותיהם של היהודים באירופה, ומסיים במשאלה לעתיד חדש וטוב יותר, בבניין בית המקדש וקיבוץ גלויות.

הפיוט נאמר בקרב יהדות אשכנז פעמים רבות במהלך הימים הנוראים, והפך לאבן יסוד ולאב טיפוס של פיוט סליחה. בסליחות נאמר הפיוט בכל מנהגי אשכנז בסליחות שבערב ראש השנה,^[1] והוא נאמר גם בסליחות לצום גדליה לפי מנהג פולין,^[2] ביום החמישי של עשרת ימי תשובה במנהג ליטא (היום שאומרים את פזמון י"ג המידות), ובערב יום כיפור לפי מנהגי קהילות אשכנז המערבי.^[3] הפיוט נאמר גם בסוף חזרת הש"ץ של תפילת נעילה שביום הכיפורים בשני מנהגי אשכנז; לפי מנהג אשכנז המזרחי, אומרים בנעילה רק שני בתים מהפיוט: "גּוֹאֵל חָזָק" ו"הָעִיר הַקֹּדֶשׁ".^[4]

רקע

רבנו גרשום מאור הגולה היה מנהיג יהדות אשכנז בתקופה רוויית המתח שטרם מסע הצלב הראשון. ההתעוררות הדתית הנוצרית מצאה את פורקנה בפרעות ביהודי גרמניה, שהתחוללו בעיקר בשנים 994, 1007, 1010 ו-1012. יהודים רבים נרצחו בידי הפורעים, אחרים המירו את דתם מאונס או מרצון, ואף בנו של רבנו גרשום עצמו הוכרח להשתמד. רבנו גרשום צפה בצער כבד בהרס הקהילות היהודיות שאותן עמל לבסס, ובפיוטיו הוא נותן ביטוי לתחושת הרדיפה הקשה שחשים יהודי אשכנז, ומתאר את הייסורים והעלילות שהיו מנת חלקם שלו ושל אחיו. הוא מקונן כאן על כי ”אָבַדְנוּ מֵאֶרֶץ טוֹבָה בְּחִפָּזוֹן... בְּמִשְׁמַנֵּינו שֻׁלַּח רָזוֹן... יָּּּה, זְכוֹר לְמֻכִּים וְנִמְרָטִים, וְעָלֶיךָ כָּל הַיּוֹם נִשְׁחָטִים”; את פיוטו הוא מסיים בתפילה לקב"ה: ”הָשֵׁב שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיק מְעַנֵּינוּ”, ונקום את נקמת עמך באויביהם.

תוכן הפיוט

המשורר מבקש מאלוהיו שיפדה את עמו ישראל מגלותו ומצרותיו, בזכות מעשי שלושת האבות ולמען שמו של הקב"ה, ואף על פי שאין לישראל זכויות בפני עצמם. הוא מקונן על הגלות ואובדן הנבואה, על חורבן בית המקדש בפרט וארץ ישראל בכלל, ועל הרדיפות והעינויים הקשים שסובלים ישראל מאת רודפיהם, עליהם הוא רומז במילים ”מַלְכוּת רְבִיעִיָּה” - כלומר, המלכות הרביעית שתשלוט בישראל מבין ארבע הגלויות, והיא מלכות אדום ורומי, שהיא למעשה שם נרדף לכל ממלכות הנוצרים. לאחר שמתאונן רבנו גרשום על מיתתם של כל הצדיקים – שהותירה את היהודים חסרי יכולת תפילה וזכויות – הוא ממשיך ומתאר את סבלם הנורא של יהודי אשכנז הנרדפים, ומסיים במשאלה כי לפיכך יזכור אותם הקב"ה ויוציאם מהגלות, ויבנה להם את בית המקדש השלישי, בעודו נפרע מן הגויים שהרעו לעמו ישראל.

רבינו גרשום מוסיף עוד ומצהיר כי מכל נכסיו הרוחניים והגשמיים של עם ישראל מימים עברו, לא נותר לו מאומה, ”וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת”; בכך הוא מתבסס על מאמר חז"ל בספרא בפרשת בחוקותי: ”וכי מה נשתייר להם [לישראל] שלא נמאסו ולא נגעלו? והלא כל מתנות טובות שניתנו להם, ניטלו מהם – ואלמלא ספר תורה שנשתייר להם, לא היו משונים מאומות העולם כלום”. אכן, רבנו גרשום עצמו השקיע את חייו בתיקונו ובביסוסו של אותו השיור היחיד, וחיזק ביהדות אשכנז את כל חיי ומפעלי היהדות - שהרי באפלת הגלות והסבל, לא נותר להם דבר מלבד תורתם.

מאורעות התקופה מתקשרים גם בזכר מעשה עקדת יצחק עצמו, שעליו בנוי הפיוט; מעשה העקדה שימש אידיאל לרבים מאלו שמסרו את נפשם למיתה על קידוש השם, וראו בעקדה את אותה מסירות הנפש לה הם נדרשים. מקדשי השם למדו ממעשה העקדה כי תפקידם כהרוגים על קידוש השם אינו פסיבי בלבד, שהרי במעשה זה הם מקיימים את שיאה של הדת היהודית, שנתייסדה במעשהו זה של אברהם.

מבנה הפיוט

הפיוט בנוי בסדר אלפביתי כפול, וכולל ארבעה עשר בתים המורכבים מארבע שורות, שבכל אחת שלוש או ארבע מילים. סגנונו של רבנו גרשום הוא עממי וטבעי, והוא אינו משתדל לסלסל ולעטר את פיוטו בכפלי משמעויות ובחרוזים מסובכים; שפתו מקראית ומושפעת מסגנון הפיוט הארץ־ישראלי.

אמצעים אמנותיים

• אקרוסטיכון - האותיות שבתחילת כל שורה מסודרות בסדר אלפביתי כפול, מא' ועד ת', ובסופו של הפיוט מרכיבות האותיות את חתימתו של רגמ"ה, "גרשם בר יהודה חזק".
• חריזה פנימית בין שורה לשורה, כאשר הבתים עצמם נחתמים בפזמון כפול המחליף לסירוגין בין הפסוק "וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ", והפסוק "וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ" .
• הצגת הנושא המרכזי של הפיוט כבר בבית הראשון: משאלתו של רגמ"ה לגאולת ישראל והכמיהה לארץ ישראל, לצד בקשת המחילה מהקב"ה בזכותם של שלושת האבות. הכינוי "אָהֳלֵי יַעֲקֹב" מזכיר את שמו של יעקב אבינו לצד אברהם ויצחק שהוזכרו לפני כן.
• הרמזים מקראיים רבים משובצים בפיוט, וכמעט כל ביטוי שבו לקוח ממקור מקראי אחר.

מילות הפיוט

הפיוט המלא כולל ארבעה עשר בתים, אך ברוב הקהילות נאמרים כיום רק שישה מתוכם: שלושת הראשונים ושלושת האחרונים.^[5]

זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק, וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

אָבַדְנוּ מֵאֶרֶץ טוֹבָה בְּחִפָּזוֹן, אָרְכוּ הַיָּמִים ודְבַר כָּל חָזוֹן, בְּיִשְׂרָאֵל חָדְלוּ פְרָזוֹן, בְּמִשְׁמַנֵּינו שֻׁלַּח רָזוֹן. וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ.

גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, גָּלְתָה יְהוּדָָָה כֻלָּה, דָּוָה כָּל הַיּוֹם וְכָלָה, דּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ אֵין לָהּ. וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

הָעִיר הַקֹּדֶשׁ וְהַמְּחוֹזוֹת, הָיוּ לְחֶרְפָּה וּלְבִזּוֹת, וְכָל־מַחֲמַדֶּיהָ טְבוּעוֹת וּגְנוּזוֹת, וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ.

גּוֹאֵל חָזָק לְמַעַנְךָ פְדֵֽנוּ, רְאֵה כִּי־אָזְלַת יָדֵנוּ, שׁוּר כִּי־אָבְדוּ חֲסִידֵינוּ, מַפְגִּיעַ אֵין בַּעֲדֵנוּ. וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

בְּרִית אָבוֹת וְאִמָּהוֹת וְהַשְּׁבָטִים, רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ בִּרְבוֹת עִתִּים, יָּּּה זְכוֹר לְמֻכִּים וְנִמְרָטִים, וְעָלֶיךָ כָּל הַיּוֹם נִשְׁחָטִים. וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ.

דֹּרֵשׁ דָּמִים דּוּן דִּינֵנוּ, הָשֵׁב שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיק מְעַנֵּינוּ, חִנָּם נִמְכַּרְנוּ וְלֹא בְכֶסֶף פְּדֵנוּ, זְקוֹף בֵּית מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְעֵינֵינוּ. וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

השפעת הפיוט

פיוטי "זכור ברית" (פיוטי סליחה המבוססים על הזכרת זכות עקדת יצחק) היו נפוצים עוד לפני רבנו גרשום, ומוזכרים כבר בתקופת הגאונים; גם הפייטן האיטלקי בן המאה ה-10 רבי שלמה הבבלי כתב לפחות פיוט "זכור ברית אחד". אך אף אחד מהם לא הגיע למדרגת תפוצתו של פיוטו של רגמ"ה, שהיה בעל השפעה עצומה על הפייטנים שלאחריו ונאמר בהזדמנויות רבות. אט-אט נוצרו לו גרסאות שונות ושיבושים רבים, ופעמים רבות חיברו פייטנים מאוחרים פיוטים חדשים המתבססים על "זכור ברית אברהם" ומצטטים ממנו; בין הידועים שבהם הוא "זכור ברית אברהם ועקדת יצחק" שחיבר רבי אלעזר מגרמייזא בעל "הרוקח", הנאמר לפי מנהגי הרבה קהילות (בקצת קהילות רק הבית הראשון) בכל יום של סליחות אם יש בו ברית מילה,^[6] וכן בברכת זכרונות בראש השנה, אם יש בו ברית מילה.

על שם פיוטו של רבנו גרשום קרויות כל הסליחות הנאמרות בקהילות אשכנז בערב ראש השנה בשם "סליחות זכור ברית", משום שבתוכן נכלל גם פיוטו המפורסם של רבנו גרשום.

הזמר החסידי מוטי שטיינמץ הוציא לקראת הימים הנוראים 2017 שיר רגש מתוך אלבומו הנשמה בקרבי, שמילותיו לקוחות מתוך הפיוט. השיר הולחן בידי אלי קליין ועובד על ידי משה לאופר, וזכה להצלחה רבה^[7].

קישורים חיצוניים

• חלק ממילות השיר באתר ויקיטקסט
• זכור ברית אברהם באתר הפיוט והתפילה
• נתנאל לייפר, מוטי שטיינמץ בקליפ תפילה חדש: זכור ברית, באתר כיכר השבת, 25 בספטמבר 2017

הערות שוליים

1. הנקראות כולן בקצת מקומות על שמו - "סליחות זכור ברית"
2. לפי מנהג בהמן, הוא לא נאמר בצום גדליה. עיין לדוגמה סליחות מכל השנה כמנהג ק"ק פיהם פולין מערהרין איסטרייך, אשמטרדם תס"ז. לפי מנהג ליטא, אומרים בצום גדליה פיוט אחר המתחיל עם אותו כותר, אבל מדובר בפיוט אחר מפרי עטו של שלמה הבבלי.
3. עיין לדוגמה סדר סליחות מכל השנה כמנהג אשכנז, רעדלהיים תרט"ו, דף יד ע"ב (בסדרת הדפים המתחיל עם סליחות ערב יום כיפור).
4. דניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, ירושלים תש"ל, חלק ב (יום כיפור), עמ' 766.
5. הטקסט המלא מובא בדניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, ירושלים תש"ל, חלק ב (יום כיפור), עמ' 766.
6. עיין לדוגמה סדר סליחות מכל השנה כמנהג אשכנז, רעדלהיים תרט"ו, דף ו ע"ב, שמופיע רק הבית הראשון, ודניאל גולדשמידט, סדר הסליחות כמנהג פולין ורוב הקהילות בארץ ישראל, ירושלים תש"ל, עמ' י שמופיע הערה לומר את כל הפיוט.
7. זכור ברית, מוטי שטיינמץ, קליפ לצפייה באתר יוטיוב.