Loading AI tools
משפחה של צמחים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קִטְנִיּוֹת, קטינתיים (שם מדעי: Fabaceae; שם נרדף: Leguminosae) היא משפחת צמחים בעלי פרחים הנמנית עם סדרת הקטניתאים (Fabales). משפחה זו היא השלישית בגודלה במספר המינים בעולם הצמחים וכוללת 797 סוגים ו-22,886 מינים של עשבים חד-שנתיים ורב-שנתיים, מטפסים, בני-שיח, שיחים ועצים הנפוצים בכל רחבי העולם[1][2]. בישראל וסביבתה תועדו 327 מינים ב-51 סוגים ממשפחה זו[3]. משפחה זו מגוונת ביותר, אך מתאפיינת בפרי מסוג תרמיל ובשחלה עילית בעלת עלה שחלה אחד ומגורה אחת ללא מחיצות, עם שיליה שפתית (Marginal placentation), כלומר השיליות והביציות מסודרות לאורך קו החיבור של שולי עלה השחלה (לאורך הצד הפנימי של תפר הבטן).
 קטניות | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | קטניתאים |
| משפחה: | קטניות |
| שם מדעי | |
 Fabaceaeלינדלי, 1836 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
עם קרוב ל-800 סוגים ויותר מ-23,000 מינים, משפחת הקטניות (Leguminosae) היא השלישית בגודלה מבין משפחות הצמחים מכוסי הזרע מבחינת מספר המינים, אחרי המורכבים (Asteraceae) והסחלביים (Orchidaceae). הקטניות הן גידולי מזון חשובים מבחינה כלכלית המספקים מקורות עשירים בחלבון ומיקרו-נוטריאנטים שיכולים לתרום רבות לבריאות ולפרנסה. הן בויתו לצד הדגניים באזורים שונים בעולם מאז תחילת החקלאות ושיחקו תפקיד מרכזי בהתפתחותה המוקדמת. הקטניות חשובות גם כמזון לבעלי חיים וכזבל ירוק הן באזורים ממוזגים והן באזורים טרופיים, ומשמשות עבור עצה, טאנינים, שמנים ושרפים, בייצור לכות, צבעים, דיו ותרופות, ובמסחר הגננות. המשפחה מגוונת באופן יוצא דופן מבחינה מורפולוגית, פיזיולוגית ואקולוגית. היא אחת הדוגמאות המרשימות ביותר להתפצלות אבולוציונית בצמחים.
מיני הקטניות מהווים חלק מרכזי בתזונת האדם והבהמה בשל הזרעים העשירים בחלבונים, פחמימות, סיבים וויטמינים מקבוצת B. מינים נפוצים המשמשים למזון אדם כוללים אפונה, עדשים וחִמצה, בעוד למספוא לבהמות משמשים צמחים כמו בקיה, תורמוס וחרוב. תכונה ייחודית של הקטניות היא יכולתן לקבע חנקן אטמוספירי באמצעות חיידקים סימביוטיים מסוג ריזוביום (Rhizobia) החיים בפקעיות על שורשיהן. יכולת זו משפרת את פוריות הקרקע ויש לה חשיבות רבה באקולוגיה ובחקלאות.
המאפיין העיקרי של משפחת הקטניות הוא הפרי מסוג תרמיל, שמוצאו משחלה עילית בעלת עלה שחלה יחיד שהביציות ממוקמות לאורך קו החיבור של שוליו. התרמיל הוא פרי יבש הנפתח על פי רוב לאורך שני תפרים - תפר הבטן ותפר הגב - לשחרור הזרעים. פרי החרוב הוא יוצא דופן ואינו נפתח באופן הזה. לפרחי הקטניות מגוון צורות, אך הם בדרך כלל פנטמריים, כלומר חלקי הפרח מסודרים בקבוצות של חמש: חמישה עלי גביע, חמישה עלי כותרת, חמישה אבקנים או כפולות של חמש. עם זאת, במינים מסוימים יש סטיות ממבנה זה. הלוואים, שהם עלים קטנים המצויים בבסיס הפטוטרת, קיימים בדרך כלל ברוב המינים. ברוב המקרים, בסיס הפטוטרת מעובה במידת מה.
מאפיין נוסף הוא עלים מורכבים בעלי פטוטרות. (עלה מורכב מעלעלים או מאונות שכל אחד מהם בעל יכולת הינתקות מן העלה או מציר העלה).
לקטניות תכונה ייחודית של קיבוע חנקן אטמוספירי, בעזרת חיידקים סימביוטיים המכונים ריזוביום (rhizobia), החיים בפקעיות על שורשיהן. לתכונה זו חשיבות רבה באקולוגיה ובחקלאות, משום שהיא מאפשרת את העשרת הקרקע בחומרי הזנה לאחר שנצרכו על ידי גידולים חקלאיים או בעקבות הפרעות כגון שרפה. בנוסף תכונה זו גורמת גם לתכולת חלבון גבוהה יותר בקטניות, בהשוואה לצמחים אחרים.
השימוש במיני הקטניות נפוץ בכל התרבויות כגידולי תרבות בעלי חשיבות רבה לאדם, הן כמזון לבני אדם והן כצמחי מספוא לבהמות, בשל הזרעים העשירים בחלבונים ובערכים תזונתיים נוספים. הזרעים של הקטניות מהווים מרכיב חשוב במאכל האדם, והם בעלי ערך תזונתי רב הכולל חלבונים, פחמימות, סיבים וויטמינים שונים מקבוצת B. מינים המשמשים למזון אדם, המתייחדים בזרעים עתירי חלבון, הם אפונה, עדשים וחִמצה. למזון לבהמות משמשים צמחים כמו בקיה, תורמוס, חרוב וצחר כחלחל, שגם הם מתאפיינים בזרעים עשירים בחלבונים.
מינים נפוצים: אפונה, עדשים, אגוז אדמה, שעועית, חומוס, פול, פולי סויה, תורמוס, בקיה, אספסת, מש ואזוקי.
בעבר, רבים ראו במשפחת הקטניות (הקטניתיים) משפחה אחת עם שלוש תת-משפחות. עם זאת, בשל ההבדלים הבולטים במבנה הפרח, בשנות השמונים של המאה ה-20 הועדפה הגישה לפיה הקטניות מהוות סדרה הכוללת שלוש משפחות עצמאיות: קֶסְאַלְפִּינִיִם (Caesalpiniaceae), מימוסיים (Mimosaceae) ופרפרניים (Papilionaceae)[4].
בשנת 2009, בעקבות פרסום רשימת סדרות ומשפחות הצמחים של מכוסי הזרע (Angiosperms) בשם APG III, אוחדו שלוש המשפחות למשפחת הקטניות וקבלו מעמד של תת-משפחות. איחוד זה אושרר ברשימה APG IV, בהתבסס על מידע סיסטמטי, פילוגנטי ואבולוציוני עדכני שהיה זמין לקבוצת הטקסונומיים המכונה APG) Group Phylogeny Angiosperm). מהפך נוסף התחולל משנת 2017 ואילך על ידי קבוצת העבודה לפילוגנטיקה של הקטניות (Legume Phylogeny Working Group, LPWG 2017).
בשנים האחרונות, משנת 2017, משפחת הקטניות ממשיכה לעבור תהפוכות במיון ובסיווג. קבוצת העבודה לפילוגנטיקה של הקטניות (LPWG 2017) חילקה את המשפחה לשש תת-משפחות מונופילטיות. במסגרת חלוקה זו, שולבה תת-משפחת המימוסיים (שיטיים) בתוך הקסאליפניים, וממנה הפרדו קבוצות שהיו בעבר חלק מממנה והפכו לארבע תת-משפחות חדשות. תת-משפחת הפרפרניים נותרה כתת-משפחה נפרדת.
עד לרוויזיה זו, משפחת הקטניות חולקה לשלוש תת-משפחות מוכרות, שלכל אחת מהן מאפיינים ייחודיים משלה:
בשנים האחרונות, משנת 2017, משפחת הקטניות ממשיכה לעבור תהפוכות במיון ובסיווג, והמשפחה חולקה לשש תת-משפחות מונופילטיות על ידי קבוצת העבודה לפילוגנטיקה של הקטניות (LPWG 2017) במסגרת חלוקה זו, שולבה תת-משפחת המימוסיים (שיטיים) בתוך הקסאליפניים, שממנה הוצאו קבוצות שהיו בעבר חלק מממנה שהפכו לארבע תת-משפחות חדשות. תת-משפחת הפרפרניים נותרה כתת-משפחה נפרדת.
בסיווג החדש משנת 2017, משפחת הקטניות חולקה לשש תת-משפחות מונופילטיות:
גישה זו מובלת על ידי קבוצת העבודה הטקסונומית של (LPWG), המשמשת כ"רשת מומחים טקסונומיים" עבור הקטניות ב-World Flora Online. מטרת הקבוצה היא לבנות סיווג עדכני ומוסכם של מיני הקטניות, באמצעות ניתוחים גנטיים, מולקולריים ומורפולוגיים המאפשרים לזהות את היחסים הפילוגנטיים בין המינים השונים[5].
קבוצה נוספת היא The Fabaceae TEN - Legume Taxonomy Working Group (TEN) המתמקדת גם היא במשפחת הקטניות, אך מתמקדת יותר בהיבטים הטקסונומיים המעשיים של סיווג וסידור השמות המדעיים של מיני הקטניות. בניגוד ל-LPWG, המתמקדת בעיקר בבניית העץ הפילוגנטי והבנת הקשרים האבולוציוניים, קבוצת TEN מתמקדת ביישום הטקסונומיה ובביקורת עמיתים של שמות המינים, מה שהופך את המידע לנגיש ושימושי לצרכים מדעיים ומעשיים.
שתי הקבוצות עובדות לעיתים בשיתוף פעולה, במיוחד בפרויקטים כמו World Flora Online, אך לכל אחת מהן דגש מעט שונה בהתאם למטרותיה[1].
מבחינה מורפולוגית, תת-משפחת הקסאלפיניים (Caesalpinioideae) מציגה תכונות הנחשבות לפחות "מפותחות" בהשוואה לתת-משפחות האחרות במשפחת הקטניות, כמו הפרפרניים (Papilionoideae) והמימוסיים (Mimosoideae). דוגמאות לכך כוללות מבנה פרח פחות מתמחה ואופן הסימביוזה עם חיידקי קרקע קושרי חנקן. מאפיינים אלה תמכו בתיאוריה שהקסאלפיניים שמרו על חלק מהתכונות של האב הקדמון של משפחת הקטניות.
הקביעה שהקסאלפיניים היו קבוצה פאראפילטית ולא מונופילטית נבעה מכך שמיני הקבוצה לא כללו את כל הצאצאים שהתפתחו מהאב הקדמון המשותף. קביעה זו נעשתה באמצעות שיטות מחקר פילוגנטיות שהעריכו יחסי קרבה בין קבוצות על סמך מאפיינים משותפים, גם בהיעדר זיהוי ודאי של האב הקדמון.
כיצד החוקרים מגיעים לקביעה זו:
סיכום: הממצאים הגנטיים, המורפולוגיים והביוכימיים תמכו בקביעה שהקסאלפיניים היו תת-משפחה פאראפילטית וקדומה במשפחת הקטניות. זאת מכיוון שהם שמרו על תכונות של האב הקדמון ולא כללו את כל הצאצאים שהתפתחו ממנו, בעוד שהתת-משפחות האחרות, הפרפרניים והמימוסיים, התפתחו מהקסאלפיניים והציגו תכונות מתקדמות יותר.
בעבר, תת-משפחת הקסאלפיניים (Caesalpinioideae) נחשבה לקבוצה פאראפילטית, מכיוון שהיא כללה את האב הקדמון המשותף אך לא את כל הצאצאים שהתפתחו ממנו - במיוחד לא את תת-המשפחות מימוסיים ופרפרניים, שהתפתחו מהקסאלפיניים.
כדי ליצור סיווג שבו כל תת-המשפחות במשפחת הקטניות הן מונופילטיות, כלומר כוללות את האב הקדמון המשותף וכל צאצאיו, קבוצת העבודה לפילוגנטיקה של הקטניות (Legume Phylogeny Working Group, LPWG) הציעה בשנת 2017 סיווג חדש.
בסיווג זה:
כך, משפחת הקטניות היא קבוצה מונופילטית, הכוללת את האב הקדמון המשותף וכל הצאצאים שהתפתחו ממנו. האב הקדמון המשותף של משפחת הקטניות הוא צמח קדום שחי לפני כ-60–70 מיליון שנה, בתקופת הקרטיקון המאוחר או בתחילת הפלאוקן. צמח זה היה אבי השושלת שממנה התפתחו כל המינים במשפחת הקטניות, כולל שש תת-המשפחות המוכרות כיום. אין מידע ישיר על מין ספציפי או מאובן מסוים המייצג את האב הקדמון הזה; הידע מבוסס על ניתוחים פילוגנטיים מולקולריים המשווים רצפי DNA ותכונות מורפולוגיות בין המינים השונים במשפחה ובקרב משפחות קרובות[5].
בדומה למקומות רבים אחרים בעולם, לקטניות מקום חשוב בצמחיית הבר של ארץ ישראל. מבחינה מספרית, כ-327 מינים של קטניות צומחים בר בישראל וסביבתה, ומבחינה איכותית, כמה מהמינים שולטים בבית הגידול שלהם ומאפיינים אותם, כגון:
חלק ממיני הקטניות בארץ הם בלעדיים (אנדמיים) לארץ ישראל, כדוגמת תלתן דגול (Trifolium purpureum), וחלקם עצי נוי גרים ואף פולשים כדוגמת: צחר כחלחל, קליאנדרה קליפורנית ושיטה כחלחלה.
השריית קטניות במים לפני הבישול היא נוהג נפוץ בתרבויות רבות, כולל בישול ביתי ומסעדות. נהוג להשרות קטניות כמו חומוס ופול במהלך הלילה עד לבישולם ביום המחרת. ההשריה מספקת מספר תועלות:
ערך מורחב – איסור אכילת קטניות בפסחבתקופת חג הפסח נוהגים האשכנזים וחלק מבני עדות נוספות שלא לאכול קטניות. ההגדרות של קטניות במנהג זה שונות מההגדרות המקובלות במדע, מפני שחלק מהטעמים לאיסור זה הוא הדמיון של הקטניות לחמשת מיני דגן והחשש לעירוב ביניהם, ולכן נאסרו תבלינים וזרעים רבים (על אף שאינם נכללים בהגדרה הבוטנית של קטניות). דוגמה לכך הוא האורז הכלול במנהג הקטניות, אך אינו נכלל בהגדרה הבוטנית שלהן.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
