Loading AI tools
ספר מתוך התנ"ך מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספר דָּנִיֵּאל הוא אחד מהספרים בסדר כתובים[1] בתנ"ך. הספר כתוב בעברית ובארמית.
 | |
| דניאל בגוב האריות. ציור מעשה ידי רובנס. מוצג בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון די. סי. | |
| תקופת התרחשות | בין גלות יהויכין ועד לתחילת ימי הבית השני. |
|---|---|
| סוגה |
ספרי נבואה  |
| מספר פרקים | 12 |
| מספר פסוקים | 357 |
| סדרת ספרים | כתובים |
| הספר הקודם | מגילת אסתר |
| הספר הבא | ספר עזרא |
| דמויות מרכזיות | דניאל |
| יצירות נגזרות |
משתה בלשאצר, משתה בלשצר, The Burning Fiery Furnace, חוקי פרס ומדי, Susanna Bathing |
  | |
ספר דניאל עוסק בתקופה שבין שמונה עשרה שנים לפני חורבן בית המקדש הראשון (אמצע מלכות יהויקים מלך יהודה), ועד לימי דריווש השני מלך פרס ומדי, כלומר - תחילת ימי הבית השני. התלמוד מייחס את חיבור הספר לאנשי כנסת הגדולה, היינו - לתחילת תקופת בית שני.
הספר מכיל התייחסות למאורעות היסטוריים, הן מתקופתו של דניאל עצמו (בעיקר ביחס לנבוכדנצר) והן לחזיונות נבואיים עתידיים העוסקים בשקיעת האימפריה הפרסית ועליית הממלכות היווניות (הדיאדוכים).
בקריאה ביקורתית של פרקי החזונות של ספר דניאל ניתן למצוא בספר רמיזות רבות לשלטון ההלניסטי בארץ ישראל, כמו לאלכסנדר מוקדון שכבש את ארץ ישראל מן הפרסים, ולממשיכיו - המלכויות של תלמי ושל סלאוקוס. דמות מפתח בחזונות היא אנטיוכוס הרביעי אפיפאנס, המכונה בספר דניאל "מלך הצפון". רבים מחזיונות דניאל מתארים את מלחמתו של אנטיוכוס בממלכת תלמי, ואת הגזירות שהטיל על קיום מצוות היהדות בשנים שלפני מרד החשמונאים[2].
רמזים על אחרית הימים בספר דניאל עשויים ללמד על תאריך חתימתו המשוער. כך נאמר במקום אחד כי ”עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ” (דניאל, ח', י"ד), וההשערה היא שמדובר על 1150 יום בהם יעמוד המקדש מחולל, כלומר עד חודש כסלו ג'תקצ"ז (165 לפנה"ס)[3].
בסוף הספר חוזה דניאל: ”וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים” (דניאל, י"ב, י"א); ולבסוף הוא מתקן שוב את התאריך: ”אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה” (דניאל, י"ב, י"ב).
אף שלפי ביקורת המקרא ספר דניאל נחתם בסביבות מרד החשמונאים, שזורות בו אגדות קדומות יותר. רעיונות של שמירת מצוות תוך כדי סכנה, ותפילות שלוש פעמים ביום לכיוון ירושלים, מופיעים בו לראשונה במקורות יהודיים.
הספר מחולק לשניים - החלק הראשון מספר על חיי דניאל וחבריו בממלכות בבל ופרס (פרקים א-ו); החלק השני הוא חזיונות דניאל (פרקים ז-יב).
בתחילת הספר מסופר על ילדי משפחות מלוכה מממלכות שנכבשו על ידי בבל שהגלה נבוכדנצר לבבל. המלך מפקיד את הילדים בידי שר הסריסים. בין הילדים נמצא דניאל ועימו חנניה, מישאל ועזריה, ובהם מתגלה שילוב של חוכמה וצדק. דניאל וחבריו מחליטים לשמור את מצוות התורה על אף המציאות הבעייתית שבה הם נמצאים - החלטה המהווה אבן יסוד בהבנת דמותו של דניאל.
בפרק ג מסופר על פסל ענק שבנה נבוכדנצר. נבוכדנצר ציווה כי ברגע השמעת התזמורת כולם ישתחוו לפסלו. אולם חנניה, מישאל ועזריה סירבו להשתחוות לפסל, הושלכו לכבשן האש ויצאו משם ללא פגע. הדבר הרשים את נבוכדנצר וגרם לו לשבח את אלוהי ישראל.
דניאל פותר את חלום נבוכדנצר שאיש מלבדו לא הצליח לפתור, ונבוכדנצר ממנה את דניאל וחבריו למשרות חשובות. אולם, כאשר המלך מצווה עליהם לעבוד אלילים (פסלו של נבוכדנצר עצמו שהועמד בבקעת דורא), חנניה, מישאל ועזריה נכונים לקדש את השם ולא לעבור על איסורי התורה. הם מושלכים לכבשן האש, אך מלאך מצילם ממנו בעוד שאר האנשים שהשליכו אותם לכבשן נשרפים. דניאל אינו מוזכר בסיפור זה.
דניאל הוא פותר חלומות בחסד עליון. חלק מפתרונותיו מתגשמים מול עיני הכול, וחלק הן נבואה לטווח הארוך. הוא רואה ארבע מלכויות – נבוכדנצר, שלוש מלכויות נוספות ומלכות חמישית שתשלוט לנצח. רוב החלומות שפותר דניאל לנבוכדנצר עוסקים בנבוכדנצר עצמו - בשאיפתו למלוך על העולם כולו, עד כדי האלהת עצמו (כמודגם במעשה הפסל בבקעת דורא). עיקר המסר של דניאל הוא שהשלטון המוחלט נתון ביד אלהים לבדו.
לאחר מות נבוכדנצר נראה שקרנו של דניאל שוקעת, כיוון שבפעם הבאה שהוא מוזעק לפתור חלום הוא אינו נמצא בחצר ואינו מוכר בה, אלא נקרא לבוא ממשרה שולית. דניאל מצליח לפתור כתב חידה שמופיע על כותל הארמון של בלשאצר, מלך בבל: "מנא מנא תקל ופרסין". לפי הסברו, אלוהים מנה את מלכותו של בלשאצר והחליט לחלק אותה בין מדי ופרס. סיפור זה הונצח בציור מפורסם של הצייר ההולנדי רמברנדט.
עוד ניסיון נגזר על דניאל כאשר הוא מתמנה לראש השרים של דריווש המדי, ואלו מקנאים בו. הם מעודדים את המלך להשליך כל אדם שיבקש בקשה מאל או מאדם מלבדו לגוב אריות. דניאל ממשיך להתפלל לאלוהיו, מושלך לאריות ואלו לא נוגעים בו לרעה. לעומת זאת, המלשינים מוצאים את מותם בשיניהם, בפקודת המלך. אלוהי ישראל מוכר על ידי המלך וזוכה לכבוד רב. ניכרים קווי דמיון בולטים בין מעשה זה, שבמרכזו עומד דניאל לבדו, לבין מעשה כבשן האש, שבמרכזו עומדים חנניה, מישאל ועזריה.
חלקו השני של הספר אינו היסטורי אלא נבואי. מסופר בו כיצד דניאל חולם חלומות ופתרונותיהם מובאים לו בתוך החלום, על ידי מלאך הממונה לבאר לו את אשר הוא רואה. מודגשת מאוד חוסר היכולת של דניאל להבין בעצמו את החזיונות - ככל הנראה כדי להדגיש שהעיסוק בעתיד הוא בלתי אפשרי בלי סיוע אלוהי ולמנוע עיסוק באסכטולוגיה. בחלק זה חוזרת הנבואה על ארבע המלכויות, והיא אף נכנסת לפרטים בכל הנוגע לבית סלאוקוס ('מלך הצפון') ובית תלמי ('מלך הנגב').
מלבד הערך המוסרי והדתי של הספר, הוא מכיל מידע היסטורי רב, הן על האימפריה הנאו-בבלית ויותר מזה על המאות ה-2-4 לפנה"ס, התקופה ההלניסטית, והוא אף נכנס לפרטי פרטים בסכסוך בין הסלאוקים לתלמיים. במחקר מקובל כי חלקו השני של ספר דניאל הוא ספר פסאודואפיגרפי, ונכתב כנבואה בדיעבד בתקופת מרד החשמונאים, בסביבות שנת 164-165 לפנה"ס[4].
בספר דניאל כלולים חישובי קיצין שאינם נהירים ואינם ניתנים לפירוש, אך מפרשים השתמשו בהם כדי לנבא את בוא הגאולה, ובדרך כלל השתדלו לפרשה בצורה שתקרב אותה לזמנם. דניאל עצמו מתואר כמי שעסוק בחישובי מועד הגאולה, אולם הוא שוגה בהם והמלאך גבריאל מתקן אותו. המלאך עצמו אומר לדניאל שהעיסוק בחישובי קיצין הוא חסר טעם, אך נראה שהצורך הפסיכולוגי במתן 'תאריך יעד' לתום הסבל של עם ישראל בגולה גבר על האזהרה הזו. נקודה בולטת מאוד בדברי רב סעדיה גאון, שהסביר באריכות שאין לעסוק בחישובי קיצין כיוון שהם נדונים לכישלון, אך הציג חישוב משל עצמו.
כשישה פרקים מן הספר כתובים בארמית (מפרק ב, פסוק ד, עד סוף פרק ז), השפה המדוברת בפי היהודים בבבל ובפרס. הדבר הוביל לפופולריות מסוימת של ספר זה על פני ספרים אחרים בתנ"ך הכתובים בעברית מקראית, שהייתה קשה להבנה לפשוטי העם. הפער הזה בא לידי ביטוי במשנה המספרת שבימי בית שני הכהנים הגדולים היו לעיתים בורים עד כדי כך שלא היו יכולים להתמודד עם כתבי הקודש הכתובים עברית, ולפיכך היו קוראים לפניהם בארמית[5]:
אם היה חכם (=הכהן הגדול) דורש, ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו (=בערב יום הכיפורים). ואם רגיל לקרות – קורא, ואם לאו – קורין לפניו. ובמה קורין לפניו? באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר - פעמים הרבה קָרִיתִי לפניו בדניאל (=הכתוב ארמית)[6].
במגילות קומראן נמצא ספר דניאל בגרסה מעט שונה, בה נמצאת תפילת נבונאיד. בחפירות הארכאולוגיות שנעשו בשנת 1956 בקומראן, נמצאה במערה מס' 4 קטע מגילה בשפה הארמית המכיל תפילה של המלך נבני מבבל המזוהה על ידי החוקרים כנבונאיד. על פי התפילה נבונאיד היה נגוע בשחין ולכן גלה לתימן. הוא פגש שם יהודי מבני גלות יהודה שהציע לו להתפלל לאלוהים, ובעקבות כך אלוהים כיפר לו על חטאיו והוא נתרפא. השערת החוקרים היא שאותו איש יהודי הוא דניאל.
ערך מורחב – תוספות לספר דניאלבתרגום השבעים נמצאות מספר תוספות לספר דניאל שאינן נמצאות בנוסח המסורה. תוספות אלו נחשבות ביהדות כחלק מהספרים החיצוניים, אף על פי שאינן ספר העומד בפני עצמו.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל תנ"ך | ||
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
