סורת א-נאס
הסורה ה-114 בקוראן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסורה ה-114 בקוראן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סורת א-נאס (בערבית: سورة الناس, תעתיק מדויק: סורת אלנאס), או סורת בני האנוש, היא סורה מספר 114, האחרונה בקוראן. סורה קצרה זו מונה שישה פסוקים (אַיַא֫ת) בלבד, ולפי האמונה המוסלמית היא הורדה למוחמד באמצעות המלאך גִ'בְִּריל (جبريل) במכה. לפי ספרו של אבּן א-צֻ'רַיְס, פַצָ'אאִ'יל אלקֻראן (מהמאה ה-10), המיוחס לפרשן הקוראן עַטָאא' אל-חֻ'ראסאני (בן המאה ה-8), הורדה סורה זו אחרי סורת אל-פלק ולפני סורת אל-אח'לאץ.[1]
.jpg) | |
| סורת בני האנוש | |
| שם מתורגם | סורת בני האנוש |
|---|---|
| מספר הסורה | 114 |
| מספר פסוקים | 6 |
| מיקום | מכה |
| ויקיטקסט | א-נאס (תרגום רקנדורף) |
הסורה כוללת לחשי הגנה מפני השטן (המכונה "הלוחש הנחבא"[2] ו"הלוחש בלבב אנוש"[3]) והשדים. הסורה מזכירה כי יש לחשוש גם מלחשיהם של בני האנוש, מרבית הפרשנים מייחסים אַ֫יַה זו למסורת המספרת כי יהודי בשם לַביד אבן אל-אעצם הטיל כישוף על מוחמד. מסופר כי כאשר נגלתה למוחמד סורה זו, הרעד שאחז בו נפסק.[4] מאמינים כי קריאת כל פסוק מאחד עשר הפסוקים המרכיבים את שתי הסורות "השומרות" – סורת א-נאס וסורת אל-פלק (הסורה הקודמת לסורת א-נאס) מתירה חלק מהכישוף הרע שהוטל על מוחמד. לעומת זאת, פרשנים מועתזילים שללו את הפרשנות הזאת היות שפגעה בתדמיתו של הנביא כחסין מפני השטן בהיותו שליח האל.
הטקסט עם תעתוק ותרגום לעברית הוא כדלקמן:
بِسْمِ ٱللَّهِ ٱلرَّحْمَـٰنِ ٱلرَّحِيم
114:1 قُلْ أَعُوذُ بِرَبِّ ٱلنَّاسِ
114:2 مَلِكِ ٱلنَّاسِ
114:3 إِلَـٰهِ ٱلنَّاسِ
114:4 مِن شَرِّ ٱلْوَسْوَاسِ ٱلْخَنَّاسِ
114:5 ٱلَّذِي يُوَسْوِسُ فِي صُدُورِ ٱلنَّاسِ
114:6 مِنَ ٱلْجِنَّةِ وَٱلنَّاسِ
סורה זו שונה בסגנונה מסורות אחרות, מאחר שהיא מציינת שהשטן יכול להזיק לבני האנוש. בכך בני האדם נדרשים להיזהר מפני רעת השטן, אותו ברא אלוהים, בתפישה האסלאמית.[5] סורת אל-פלק, הסורה הקודמת לסורת א-נאס, עוסקת גם היא באותו הנושא, ועל כן לעיתים מתייחסים לשתיים כצמד בשם "השומרות" (מפני השטן) (المعوذتين אל-מֻעַוִּדַ'תַיְן).
קיימת סונה (מנהג) הגורסת כי יש לקרוא סורות אלו מעל למיטתו של חולה טרם ישכב לישון. בחדית' של צחיח אל-בח'ארי מסופר כי עאישה נהגה לקרוא את צמד הסורות האלו מדי יום ליד יצועו של מוחמד לאחר שהיה הולך לישון.[6] מסורת אחרת מספרת כי בתפילת הוויתר (תפילת רשות בין תפילת הלילה לזו שמתבצעת עם עלות השחר), מוחמד קרא משתי הסורות האחרונות.[7] בחדית' אחרת הוא הורה לאחד ממלוויו לומר שתי סורות אלו טרם השינה ולאחר ההתעוררות בבוקר.[8] כי מנהג אחר הוא קריאת "השומרות", יחד עם סורת אל-פאתחה (סורת הפתיחה) שבע פעמים ביום שישי כסגולה להגנה שתוקפה יפה לשבוע ימים, עד ליום השישי הבא.[9] תיאור השטן ככוח עיקרי אשר יכול להזיק להתנהגות המאמינים, גרם לזרמים רציונליים בתוך האסלאם לטעון שאין לראות בשתי הסורות כחלק מן הקוראן.[10] טענתם הייתה שאם השטן יכול להזיק לאדם באמצעות כישוף ולחש, הרי בני האדם לא התנהגו מרצונם החופשי ובכך אי אפשר לראות בהתנהגותם הלא דתית כהתנהגות שחייבים להיענש עליה באמצעות אללה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
