Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מ"ג אסירי ההגנה (או בקיצור המ"ג), היו 43 חברי ההגנה שנעצרו ונכלאו על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1939 בפרשה שזעזעה בשעתו את היישוב היהודי בארץ ישראל.
![Thumb](#/media/קובץ:מ"ג_אסירי_הגנה.jpg)
דעיכת "המרד הערבי הגדול" בשנת 1939 הביאה לשינוי במערכת היחסים עם שלטונות המנדט. במהלך המרד היה שיתוף פעולה בין היישוב היהודי ושלטונות המנדט, בשל אינטרס משותף לדכא את הטרור הערבי. עם דעיכת המרד נפסק שיתוף הפעולה והשלטונות הבריטים החלו לראות בארגון "ההגנה", לא ככוח הגנתי, אלא כמחתרת שיש לדכאה כמו שאר המחתרות. החלה תקופה של מאסרים, חיפושי נשק ומשפטים. דעיכת "המרד הערבי הגדול" הביאה גם לשינוי בהערכות "ההגנה" ועל רקע מאבקי כוח שונים ביישוב פורקו "פלוגות השדה". החלל שנוצר ונסיבות שונות הביאו להקמת כוח רחב יותר במקומו, "חיל השדה", והתעורר הצורך להכשיר מפקדים נוספים[1].
בקיץ 1939 נפתחו לשם כך ביבנאל קורסים ל"מפקדי מחלקות" בפיקודו של רפאל לב. ב-28 באוגוסט 1939 נפתח הקורס השני בפיקודם של רפאל לב ומשה כרמל. צוות המדריכים כלל, בין השאר, את משה דיין, יגאל אלון ויעקב סלומון[2]. הקורס הוסווה כמחנה ספורט של הפועל ועמד לפני סיומו.
ב-3 באוקטובר 1939, באמצע שיעור של משה כרמל לפני חניכים סביב שולחן חול, הגיעו לפתע למקום קציני משטרה בריטים. הם נכנסו גם לאוהלים ומצאו שם רובים. לאחר עזיבתם הוחלט להעביר מיד את הקורס לג'וערה. המדריכים והחניכים פוצלו לשתי קבוצות. קבוצה אחת בפיקודו של יגאל אלון יצאה מיד בשיירת מכוניות שהעבירו את הציוד והנשק. קבוצה שנייה של 43 (מ"ג) חניכים ומדריכים חמושים בחלקם עשתה דרכה ברגל תחת פיקודו של משה כרמל. בשל איחור ביציאה, לא הספיקו להגיע למקום המיועד ועם עלות השחר הם נתקלו בוואדי אל-בירה (נחל תבור) בשיירה ממונעת של חיל הספר העבר-ירדני. ניתנה פקודה להתפזר, אך היחידה הוקפה מיד. אחד החניכים – אבשלום טאו – כיוון רובה לעבר החיילים, אך נאלץ להיכנע כשאר חבריו. כל ה-43 הובלו לכלא עכו שם נחקרו תוך מכות ואיומים.
ב-25 באוקטובר 1939 נפתח משפטם של המ"ג בבית דין צבאי בעכו. מטעם הסנגוריה הופיעו קציני צבא ומשטרה, שמסרו עדות על שירותם הנאמן של כמה מהנאשמים בתקופת המאורעות. לעומתם הדגיש הקטגור את אי החוקיות בפעולתם של הנאשמים, וטען כי "טיול הלילה שלהם בסביבה מאוכלסת ערבים, מזוינים זיון מלא ובסדר צבאי, יש בו משום כוונה לקדש מלחמה פוליטית ובלתי חוקית על הערבים, ולהטיל מורא על כל הסביבה."
גזר הדין ניתן ב-30 באוקטובר 1939. אבשלום טאו נידון למאסר עולם וחבריו – לעשר שנות מאסר. לאחר אישור גזר הדין הכריזה הנהלת הוועד הלאומי על הפסקת עבודה לשעתיים ועל סגירת בתי השעשועים בכל הארץ, "כדי לתת ביטוי לסולידריות של היישוב עם 43 הנידונים". לאחר כארבעה שבועות אישר מפקד הצבא את גזר הדין, אך הפחית את העונש: טאו קיבל עשר שנות מאסר וחבריו – רק חמש.
עם תחילת מאסרם, בחרו האסירים ועד שחבריו היו משה דיין ואריה רוטנברג, אשר שלטו באנגלית, יעקב סלומון ששלט בערבית וכונה "המוכתר", יהודה אורשנסקי ורפאל לב.
ב-22 בפברואר 1940 הם הועברו מכלא עכו למחנה המעצר מזרעה שמצפון לעכו, שהיה מקום פתוח והתנאים בו היו טובים יותר.
במשך כל תקופת מאסרם של המ"ג לא הפסיקו מנהיגי היישוב ללחוץ לשחרורם. עם זאת, מאמצי השחרור לא צלחו, ולנוכח תסכולם הגובר, החליטו האסירים לפתוח בשביתת רעב. תוכנית זו לא יצאה לפועל, שכן עם השיפור ביחסים עם הבריטים, לאור התקרבות החזית במלחמת העולם השנייה לארץ ישראל, שוחררו כולם ב-17 בפברואר 1941[3].
עם חברי המ"ג נמנו משה דיין ומשה כרמל. משה כרמל ואסיר נוסף, נח דגוני, תיעדו את חווית המאסר: משה כרמל – במכתבים שהוברחו מהכלא ופורסמו בספר "מבין החומות"[4], ונח דגוני - ביומן שהוברח מהכלא ופורסם בספר "דפים מן הכלא"[3].
במספר ערים בישראל נקראו רחובות בשמות המנציחים את הפרשה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
